בס"ד יב שבט תשס"ט
דרשה לפרשת בשלח
שירה במעגל
את שירת הים כולנו מכירים. הרי אנחנו אומרים את זה יום-יום בתפילה. ובכל זאת, ודוקא בגלל שאומרים את זה כל-כך הרבה פעמים, נדמה לי שאנחנו לא מספיק חושבים על התוכן שלה.
מה הן המלים האחרונות של שירת הים? - לכאורה, התשובה פשוטה: הפסוק "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" הוא הפסוק האחרון בשירה, וזו הסיבה שאנחנו כופלים אותו בפסוקי דזמרה, כפי שכופלים את הפסוק האחרון של תהלים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּ יָ-הּ". ואולם, מי שיעיין בתורה יראה שגם הפסוק הבא אחריו נכתב בתורה כחלק מהשירה: "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". איך מתחבר הפסוק הזה לשירה?
המהר"ל (גבורות ה' פרק מז) כותב שהפסוק "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם" הוא פסוק שנועץ את סוף השירה בתחילתה. לאחר שאמרו ישראל "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", יש לכך תוצאה הכרחית, כפי שכתוב (תהלים י, טז): "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ". מלכותו של הקב"ה באה לידי ביטוי בכך שהוא משמיד את האויבים שלו. לכן, לאחר ההכרזה שה' ימלוך לעולם ועד באה התוצאה שהוא הטביע את המצרים בים, וממילא שירת הים יכולה להתחיל שוב מההתחלה. אומר המהר"ל שעצם העובדה שהשירה בנויה במעגל, מורה על שלימות השירה "שלא תאמר כי יש סוף לשירה זאת, וכל דבר אשר יש לו סוף הוא חסר באשר מגיע אל הסוף".
הרב הוטנר (פחד יצחק פסח פרק לח) מסביר שזאת הסיבה שאנו כופלים את הפסוק "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", כי זה באמת סוף השירה, אלא שהפסוק הבא הוא רק הקישור של סוף השיר לתחילתו.
בשביל להבין את הקישור הזה בין הסוף להתחלה, צריך לשים לב למבנה של השירה (וזו, כאמור, הזדמנות טובה לקרוא לראשונה את שירת הים...): השירה מחולקת לשלושה חלקים:
בחלק הראשון (אחרי שני הפסוקים של הפתיחה) מתוארת מפלתן של המצרים. עם ישראל אינו צד במלחמה הזו - וזו מלחמה ישירה בין הקב"ה לבין המצרים: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ".
החלק השני של השירה מתאר את ההצלה של עם ישראל, ואת העובדה שהקב"ה עשה דין במצרים שרדפו אחריהם להרגם. אמנם גם כאן מתוארת טביעת המצרים, אבל רק כחלק מתהליך ההצלה של עם ישראל. לכן בחלק הזה פרעה והמצרים כלל לא מוזכרים בשמם אלא רק בכינוי 'אויב'. זהו שיר תודה לה' על שהוליך אותנו בים, והציל אותנו מידי האויבים שלנו: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ".
החלק השלישי של השירה מתייחס לעתיד: ההליכה לארץ ישראל, ההרתעה לאומות העולם, כיבוש הארץ, בניין בית המקדש ומלכות ה' הנמשכת לעד. גם אם חלק מהדברים כתובים בלשון עבר - כאמצעי אומנותי של השירה, הרי שכל מה שמתואר שם הוא דבר שטרם התרחשו בעת שירת הים: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
שירת הים, אם כן, מורכבת משלושה חלקים: שבח לקב"ה על עשיית הדין ברשעים, הודאה לקב"ה על ההצלה שלנו, ותפילה להמשך תהליך הגאולה. דברי המהר"ל, אם כן, על כך שהשירה בנויה במעגל, מלמדים אותנו ששלושת הדברים הללו: שבח, הודאה ותפילה - הם מעגל בלתי פוסק. כתוצאה מתפילה באה ישועה, וכתוצאה מהישועה שבח והודאה, ואז שוב צרה ותפילה.
כל הנסים שאירעו לעם ישראל מיום היווצרו ועד ימינו אלה מאופיינים בתהליך של נסיגות, תפילה ושוב ישועה. וככל שהנסיגה בגאולה קשה יותר, הזעקה צריכה להיות חזקה יותר, וממילא גם הישועה הבאה בעקבותיה תהיה גדולה יותר.
בימים אלו, של בצורת קשה, של מלחמה שלא הגיעה להכרעה, ושל מערכת בחירות שמעידה יותר מכל על עם מבולבל ונבוך - הזעקה שאנחנו צריכים להשמיע צריכה להיות גדולה מאוד, וממילא גם נזכה לכך שהישועה בעזרת ה' תהיה בהתאם.