בס"ד כו שבט תשס"ט
דרשה לפרשת משפטים
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ
אחד הסיפורים המפורסמים של מבצע עופרת יצוקה הוא הסיפור על רחל אמנו: השמועה אומרת שחיילים ראו אשה אשר אמרה להם לא להיכנס לבתים מסוימים שהתברר שאכן היו ממולכדים, וכששאלו אותה לשמה היא אמרה שהיא רחל. בין אם הסיפור הזה אמיתי ובין אם לא – ברור שהיו נסים רבים במהלך המבצע הזה. הקב"ה בכבודו ובעצמו ליוה את החיילים בכל מקום שהם הלכו, אבל נראה שההתלהבות של העם אינה מהקב"ה אלא דוקא מרחל אמנו...
בפרשתנו, אומר הקב"ה למשה שהוא יקבל ליווי צמוד ע"י מלאך: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי". האם זו בשורה טובה לישראל או לא? - רש"י אומר שזו בשורה רעה, וכאן מבשר הקב"ה למשה על חטא העגל הצפוי, ורומז למה שייאמר בהרחבה בפרשת כי תשא: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ". ואולם, ההשוואה בין שני הפסוקים הללו לא ברורה, שהרי בפרשת כי תשא, תגובת העם על הבשורה ההיא היתה קשה: "וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו", אבל פה משה אינו מזדעזע מהדברים וזה דוקא מצטייר כדבר טוב!?
בשאלה זו התחבטו גדולי הפרשנים. האברבנאל אף כתב על כך ספר שלם בשם 'עטרת זקנים'. המלבי"ם, (שמות כג, כ), מבדיל בין סוגים שונים של מלאכים: יש מלאכים ששם ה' בקרבם - שפעמים רבות נקראים ממש בשם ה', כמו שאמר יעקב "הָאֱ-לֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע", וכמו המלאך שליווה את בני ישראל מאז יציאת מצרים, שעליו נאמר גם "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם", וגם "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱ-לֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" ויש מלאכים אשר פועלים בשם ה' אבל יש להם גם שם עצמאי, ולכן כאשר נפגשים איתם יעקב (בראשית לב, ל) ומנוח (שופטים יג, יז) הם שואלים את המלאך מהו שמו.
ואולי ניתן להוסיף הבנה נוספת. אפילו אם המלאך שבפרשתנו הוא בדיוק אותו מלאך שמופיע בפרשת כי-תשא, אפשר להבין שכאן זו בשורה טובה ואילו שם זו בשורה רעה:
מהי המשמעות של ליווי של מלאך? בפרשתנו כתוב שהמשמעות היא שיש להיזהר יותר ולא לחטוא: "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" - כלומר שדוקא בגלל שהוא מלאך הוא לא יכול למחול על חטאים. מסביר רש"י שהמלאך אינו יכול למחול על חטאים משתי סיבות: ראשית, הוא לא מבין את היצרים הפועלים עלינו, ושנית - זו חריגה מסמכותו. אבל בפרשת כי תשא משמע הפוך, שהרי הקב"ה אומר: "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ" - כלומר שדוקא בהליכה ללא מלאך יש סכנה גדולה יותר, והקב"ה שולח את המלאך מכיון שאם הוא ילווה אותנו בהשגחה ישירה, הוא עלול לכלות את כל העם!
האם עדיף מלאך או ליווי אישי של הקב"ה? - נדמה לי שזו אותה שאלה ששואל תלמיד בכיתה: האם עדיף לשבת בשולחן הכי קרוב למורה, ואז אתה רואה הכי טוב את הלוח, אבל גם נמצא בטווח הראיה של המורה, או שעדיף לשבת מאחור, שם אפשר לשלוח פתקים לחברים ולקשקש במחברת? - תלמיד טוב יעדיף, כמובן, לשבת קרוב למורה כדי להבין טוב יותר את השיעור, אבל המורה דוקא יעדיף להושיב לידו את התלמידים הפחות טובים, כדי שיוכל לפקח עליהם. אם בנך אומר לך שהוא יושב בשולחן הכי קרוב למורה בכיתה, צריך לברר האם זה היה ביוזמת המורה או ביוזמתו שלו...
כך הוא גם לעניין המלאך: העובדה שהקב"ה שולח מלאך לפנינו אינה בשורה טובה או רעה לכשעצמה. תלוי על רקע מה היא מגיעה. ילד יכול לבלות שעות בתוך חדר סגור ולהעסיק את עצמו בקריאה, במחשב או בכל משחק אחר, אבל אם הוא מקבל עונש להישאר בחדרו עשר דקות - הוא מיד מתחיל לבכות. לא בגלל עצם השהייה בחדר, אלא בגלל שזה נעשה כעונש. אם הקב"ה אומר לנו שהוא שולח מלאך ולכן "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ", זה סימן שהוא סומך עלינו שלא נחטא, וזה סימן טוב. אבל אם לגבי אותו מלאך הוא אומר שהסיבה לשליחתו היא: "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה", הרי שזו בשורה רעה.
מי שלא מרגיש את השגחת ה' בהסטוריה הקרובה והרחוקה, ושומע על רחל אמנו בעזה, וזה מחזק אצלו את האמונה בהשגחתו של בורא העולם - זה סיפור חשוב וטוב. אבל מי שמרגיש את יד ה' בכל ההתרחשויות, לא צריך להתלהב מכך שגם רחל אמנו הגיעה לעזה לסייע לחיילי צה"ל...