בס"ד כא אייר תשס"ט
דרשה לפרשות בהר - בחוקותי
עני ואתה נשנה את העולם
אני לא מבין גדול בכלכלה, ולכן איני יכול לחוות את דעתי על התקציב שעבר השבוע, אבל יש דבר אחד טוב שקורה כל פעם שמדברים על התקציב, והוא שזה מעלה על סדר היום את המצב הכלכלי והחברתי במדינה. העניים זוכים להכרה רשמית ולשידור בפריים טיים - ואפילו בפרשת השבוע...
העניים של הפרשה מתחילים טוב: בשלב הראשון מדובר בעני שיש לו אחוזה, אך בעקבות המצב הכלכלי הוא נאלץ למכור חלק ממנה: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". הוא עדיין לא אחד כזה שמקבץ נדבות, אבל אם הוא נאלץ למכור את שדהו, מסתבר שמצבו הכלכלי התדרדר, ולכן מה שצריך לקרות במצב זה, הוא: "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". ואולם, כפי שאומרת הגמרא (ערכין ל, ב), יש כאן התדרדרות שאינה מסתיימת במכירת האחוזה. השלב הבא הוא: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" - הוא נאלץ למכור לא רק את שדהו, אלא גם את ביתו. בשלב הבא הוא כבר בא אליך לבקש הלוואה: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית". בשלב הבא הוא כבר מוכֵר את עצמו לעבד: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד", ובשלב האחרון הוא מוכֵר את עצמו אפילו לגוי: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר".
הדבר המעניין הוא שישנם שני שלבים שבהם התורה מְצַוָּה על קרובי המשפחה לדאוג לאותו אדם באופן אישי ולגאול אותו: כשהוא מוכר את שדהו, וכשהוא מוכר את עצמו כעבד לגוי. ובאמת, כשאדם מוכר את עצמו לגוי, ברור שקרובי המשפחה מחוייבים לגאול אותו, שהרי איננו מעוניינים שיהודים יהיו עבדים של גויים. אבל מדוע יש חובה לגאול את קרוב המשפחה שמכר מאחוזתו? הרי הוא עדיין לא עני!? ואם אנחנו רוצים למנוע את הנפילה כבר בהתחלה - מדוע לא כותבת התורה לגאול אותו גם כשהוא מוכר את בֵיתו או כשהוא מוכר את עצמו כעבד ליהודי?
נראה לי שהתשובה לכך היא שכשאדם מוכר את אחוזתו הוא לא רק מפסיד נכס, אלא גם מאבד את היכולת שלו להתפרנס. אם תצליח לגאול אותו בשלב הזה ולהרים אותו על הרגליים, תוכל למנוע את כל הנפילה העתידית. אבל אם הוא מכר את בֵיתו - גם אם תגאל את הבית, זה לא בהכרח יעזור לו להתפרנס, והוא עלול לאבד את ביתו שוב ושוב, ולכן בשלב הזה כבר אין חובה לגאול אותו.
השבת התבקשו רבני הקהילות לציין את ארגון 'פעמונים' שנוקט בגישה אחרת של חסד: הם אינם נותנים כסף לעניים, אלא דואגים להחזיר אותם למצב שבו הם יכולים לעמוד בתקציב שלהם ולנהל את חייהם כך שלא יזדקקו לתמיכה. זהו השלב הראשון, שבו אם אתה מציל את העני, אתה יכול לעצור את ההתדרדרות.
אבל חוץ מההדרגה במצבו של העני, ישנה הדרגה נוספת בפסוקים, והיא שאלת המעורבות של האדם שאליו פונה התורה. בהתחלה כתוב: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". העני הוא אחיך, אבל אתה בכלל לא מעורב בסיפור. אתה צופה מהצד כיצד קרוב המשפחה של העני גואל את ממכר אחיו. גם בשלב השני אתה לא בתמונה: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ". אבל בשלב השלישי אתה כבר חלק מהסיפור, כי העני נמצא איתך: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ". עכשיו, גם אתה - שאינך קרוב משפחה - נקרא לסייע לעני, ע"י מתן הלוואה. בשלב הבא העני עובד אצלך בבית, וכמובן שגם המעורבות שלך גדולה יותר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד". ממילא, גם בשלב האחרון - אשר בו שוב נקרא קרוב המשפחה לפעול, אתה אינך רק צופה מהצד - אלא מעורב באופן אישי: "כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ". גם אם אינך קרוב משפחה, וגם אם אינך מצווה לגאול את אחיך - אתה מצוּוֵה לוודא שהוא אינו עובד קשה מדי.
יתרון נוסף שיש לארגון 'פעמונים' על פני הארגונים האחרים הוא שלא מדובר בנתינה חד-פעמית, אלא בתהליך שבו המתנדבים מְלַוִּים את המשפחות הנזקקות. כשאתה מְלַוֵּה משפחה כזו, אתה אינך צופה מהצד, אלא מעורב באופן אישי בסיפור, ומה שזה עושה לנפשך שוה הרבה יותר מהוצאת מַטְבֵּעַ מהארנק. כיום שומעים הרבה מאוד ארגונים שמתרימים ברדיו, בעיתונות ובטלפון ומנסים לזעזע אותך עם סיפורים אישיים כדי שתתרום מתוך מעורבות רגשית. אבל לענ"ד לא זו המעורבות הרגשית הנדרשת. המעורבות הנדרשת היא הקשר האישי שלך לאותו אדם. ואם באמת אתה מרגיש ש"מָטָה יָדוֹ עִמָּךְ", אפשר להיות בטוח שגם אם הוא יימכר לעבד "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ".