בס"ד כה תשרי תשס"ו
דרשה לפרשת בראשית
כח מעשיו הגיד לעמו
כל ילד בגן מכיר את הביטוי 'זה שלי מהבית'. הכוונה היא שהצעצוע הזה אינו שייך לגן, אלא הוא רק של הילד הזה, והוא רשאי להחליט מה לעשות עם זה. זה, לכאורה, מה שרש"י הראשון על הפרשה אומר על ארץ ישראל:
אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מה'חודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? - משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
ואני תמיד תוהה: האם הנימוק הזה אמור לשכנע את האויבים שלנו? הרי שבעת העממים שנגזלו אינם מאמינים בתורה, וממילא לא ישתכנעו כשנגיד להם 'זה של הקב"ה מהבית'... ושאלה נוספת יש לשאול: הרי הקב"ה לא נתן את הארץ לכנענים, אלא הם כבשו אותה בכח מזרעו של שֵם, כפי שאומר רש"י (בראשית יב, ו): "והכנעני אז בארץ - היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שֵם, שבחלקו של שֵם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו". ואם כן, מדוע איננו עונים להם בפשטות: גם אתם גזלנים, שהרי כבשתם בעצמכם את הארץ מזרעו של שם?
נדמה לי שהתשובה לכך היא "כח מעשיו הגיד לעמו" - התורה לא נועדה להצדיק את ישיבתנו בארץ בעיני הגויים, אלא בעיני עצמנו. אנחנו צריכים להבין טוב מאוד מהי ההצדקה המוסרית לישיבתנו בארץ. אסור לנו להסתפק בטענה שגם הם גזלו את הארץ, כי זה אולי יכול להרגיע את המצפון, אבל זה לא יביא אותנו לתכלית שהתורה רוצה מאיתנו. עלינו להבין שיש פה מהלך הסטורי בידיו של הקב"ה. וגם העובדה שהם כבשו לפני כן את הארץ מידי זרעו של שם היא חלק מאותו מהלך אלוקי.
הנושא של המימרה הזו אינו ארץ ישראל, כפי שנדמה בהתחלה. הנושא הוא רצונו של הקב"ה. ארץ ישראל היא רק דוגמא להתערבותו בהסטוריה. אנחנו צריכים להבין שאם הארץ הזו ניתנת לנו או נלקחת מאיתנו - זה לא מקרי, וזו לא גזילה, אלא שזה מהלך של הקב"ה. כך הוא כשאנחנו מקבלים אותה, וכך הוא גם כשהיא נלקחת מאיתנו.
אגב, רש"י אינו מתייחס דוקא לארץ ישראל. הוא כותב 'כל הארץ של הקב"ה היא' - וכוונתו לכל היקום. בפרשתנו ישנם שלושה מצבים שבהם הקב"ה מחליט לקחת את הארץ מידי אנשים: אדם וחוה גורשו מגן עדן, קין גורש מהארץ שאותה הוא עבד, ודור המבול גורשו מעל פני האדמה לגמרי.
המשותף לשלושת הגירושים האלה הוא שלא היה זה רק ביתם של המגורשים, כי אם גם מפעל חייהם. מטרת האדם בגן עדן היתה 'לעבדה ולשמרה'. לצורך כך הוא הושם בגן, וזה היה כל ייעודו בחיים. ברגע שהוא גורש מגן עדן, הוא גם פוטר ממשרתו, ומעכשיו עבודת האדמה שלו אינה מצוה אלא כורח כדי למצוא אוכל. זהו עומק הקללה של האדם: הוא ימשיך לעשות את כל מה שעשה עד עכשיו, אלא שיזכה לראות הרבה פחות פירות, ביותר עמל, ואף לא יקבל על עבודתו שכר מצוה.
גם קין, שהחליט להיות עובד אדמה, כשנגזר עליו להיות נע ונד, לא רק איבד את ביתו. בעצם נגזר עליו למצוא מקור פרנסה אחר, מכיון שאי אפשר להמשיך להיות עובד אדמה אם אתה נע ונד. אם תזרע את השדה, מי יבטיחך שתהיה פה כשיגיע זמנה להיקצר?
המבול לא הגיע ברגע שהעולם השחית את דרכו. "עשרה דורות מאדם עד נח. להודיעך כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים עד שהביא עליהם את מי המבול" (אבות ה, ב). ולמה חיכה הקב"ה כל כך הרבה זמן? (גם אם זה רק עשרה דורות, מדובר ב 1656 שנה, שזה בערך כמו מימי המשנה ועד ימינו!) -יכול להיות שגם לגבי העונש הזה, המתין הקב"ה עד שהאנשים יתחילו לראות פירות מעבודתם החקלאית. כשנולד נח, אמר אביו: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'", והסביר רש"י שנח המציא להם את כלי העבודה, להקל מעליהם את הקללה של אדם הראשון. ודוקא בשלב הזה החליט הקב"ה למחות את כל היקום, וביחד עם בעלי החיים - להשמיד גם את כל השדות שסוף סוף הצליחו לעבד.
כשהקב"ה מחליט לעקור אנשים מאדמתם, הוא עושה זאת דוקא במקום ובזמן שבו הם הכי מחוברים לעבודת האדמה. איננו יודעים במה חטאנו שהקב"ה החליט לקחת מאיתנו חבל ארץ, אבל אפשר להבין למה הוא לקח דוקא את חבל הארץ הזה. מסתבר שלתושבי גוש דן אין מה לדאוג...
נקוה שבקרוב נוכל לומר שוב את המשפט: "ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".