בס"ד א טבת תשס"ז
דרשה לפרשת מקץ
אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד
אני בטוח שבמדינה דמוקרטית זה לא היה קורה. השלטון חושד באנשים מסויימים שהם זוממים משהו רע, ופתאום בלי שום משפט, בלי אפשרות שימוע ובלי אפשרות להתייעץ עם עורך דין, מחליטים לנתק אנשים ממשפחתם ומביתם – ושמים אותם במעצר מנהלי. כולם בחזקת אשמים עד שיוכח אחרת. ואולם, לזכותו של יוסף ייאמר שלפחות אצלו כתב האישום לא היה חסוי. הוא הסביר להם על מה הם עצורים, ומה הם צריכים לעשות בכדי לצאת מהמעצר...
יחד עם זאת, אם היינו אנחנו אחי יוסף, אין ספק שהסיפור הזה נראה תמוה מאוד. השליט אומר להם: "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה". אבל כיצד הורדת בנימין למצרים תוכל להוכיח ליוסף שהם אינם מרגלים? הרי אם באמת היה מדובר בקבוצה של מרגלים, מה מעכב בידם למצוא אדם נוסף שיצטרף לרשת הריגול ויגיד שהוא האח בנימין?
התשובה לכך היא, שהיה ברור לכולם שכשירד האח הנוסף – הוא יהיה בסכנה. במקרה הטוב, הוא יילקח לחקירה שבה יבדקו האם גרסתו תואמת את גרסת האחים האחרים – ואם יימצא הבדל קטן (כמו למשל בשאלת גורלו של האח הנעלם) סביר להניח שהשליט ימצא בכך הוכחה לכתב האישום. אך במקרה הפחות טוב – האחים בטח כבר חושדים שכל הסיפור הזה הוא עלילה זדונית, וממילא מה מונע מהשליט להאשים גם את בנימין בריגול, ולצרף עוד אדם לתא שלהם בכלא?
ממילא ברור שאם הקבוצה הזו היא של מרגלים, מי ששלח אותם לא יעיז להביא לשם אדם נוסף שיסכן את עצמו בשביל עשרת האחרים. איזה אדם מוכן לסכן את חייו כדי להציל חיי עשרה אנשים זרים לו? זהו, אם כן, מבחנו הראשון של יוסף: האם בנימין מוכן לסכן את חייו לטובת חייהם של כל האחים האחרים?
אך יש כאן גם מבחן נוסף: יוסף משאיר את כולם במעצר עד שהם ישלחו אחד מהם להביא את בנימין: "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ". אחד מהעשרה יכול להציל את עצמו ולחזור לישראל. האם יש מי שמוכן להציל את עצמו על חשבון האחים? לאחר שלושה ימים התברר ליוסף שאין אף אחד שרוצה לצאת ולהשאיר את האחים, וממילא מגיע יוסף להצעה אחרת: "אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם". כאן כבר מדובר בסיכון של כל המשפחה בכדי להציל אח אחד. הרי כולם יכולים להישאר בארץ ישראל, והמחיר היחיד לכך הוא חירותו של אותו אח שייאסר. אך אם כולם ירדו בחזרה למצרים, כולם מסתכנים.
מבחינתו של יוסף, נראה שבמבחן הזה כשלו האחים. יוסף, כמובן, לא יכול היה לדעת שיעקב הוא המונע, אבל בשורה התחתונה עובר זמן רב עד שהוא רואה אותם שוב, כפי שמעיד יהודה ליעקב: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם". במשך כל הזמן הזה יושב שמעון בבית הסוהר, ויוסף נוכח לדעת שהאחים האחרים אינם מוכנים לסכן את עצמם כדי לשחרר אותו. אבל כאשר סוף סוף רואה יוסף את האחים בהרכב מלא, הוא מבין שהגיע הזמן לשלב הבא במבחן: האם הם גם מוכנים למסור את עצמם בשביל בן רחל, ולא רק בשביל בן לאה.
וכאן בא מבחן הגביע, שבו ברור לכולם שמדובר בעלילה. הרי האיש אשר על הבית הקפיד להתחיל בחיפושו אצל הגדול ולהגיע לבנימין רק בסוף, כדי שכולם יראו את כספם בפי אמתחותיהם, ויבינו שמי ששם את כספם בפי אמתחותיהם שם גם את הגביע באמתחת בנימין. האם, בידיעה שמדובר בעלילה, יש מי שמוכן לצאת להגנתו של בנימין, או שהם מנסים להתחמק ברגע שהם יכולים?
כאן באה הצעתו הראשונה של יהודה: "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". כיצד ההצעה הזו יכולה לבוא מפיו של יהודה? הרי ברור שזה לא יפתור את הבעיה של יעקב, כשאף אחד מהאחים לא יחזור! מדוע, אם כן, הוא מציע את ההצעה הזו? –מסתבר שמה שיהודה רוצה לומר הוא שברור לו שמדובר בעלילה, ואם בכוונתו לקחת עבדים בעלילה – שיקח את כולם. אך יוסף מתעקש שאין פה עלילה, ולכן הוא רוצה רק את בנימין בתור עבד.
הצעתו השניה של יהודה תגיע כבר בשבוע הבא. כפרומו, אני מוכן לגלות שהוא יציע להיות עבד במקום בנימין – אחד תמורת אחד. בהצעה זו מוכח למעלה מכל ספק שהאחים לא רק שאינם חוזרים על חטא מכירת יוסף, אלא הגיעו לקיצוניות השניה: הם מוסרים את נפשם כדי להציל את בנה של רחל. בכך מסייע יוסף לאחים להגיע למצב של תשובה מלאה, כפי שמגדיר הרמב"ם (הלכות תשובה ב, א): "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה. לא תמיד אדם זוכה להגיע לאותה סיטואציה שהיתה בעבר, ולכן יוסף יוצר את הסיטואציה הזו – בשביל להוציא את תשובתם הגמורה של אחיו מן הכח אל הפועל.