בס"ד יח תמוז תשס"ט
דרשה לפרשת פינחס
פינחס ויהושע
כבר התרגלנו לכך שמי שהיה מפקד בכיר בצבא פושט את המדים וקופץ מיד לראש המערכת הפוליטית. לכאורה כך קורה גם בפרשתנו. משה רבנו מחפש מנהיג שיחליף אותו בבוא העת, והקב"ה ממליץ על יהושע, שהיה מפקד הצבא במלחמה הראשונה של ישראל - מלחמת עמלק.
ואולם, יהושע עשה כברת דרך ארוכה מאוד במשך ארבעים שנה מאז שפיקד על הצבא ועד שהתמנה להיות יורשו של משה רבנו. מעניין לציין, שלמרות שמשה מכיר את יהושע שנים רבות - לא הוא זה שהציע את שמו בתור מועמד פוטנציאלי. הוא פונה אל הקב"ה במכרז פתוח: "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם". דוקא הקב"ה הוא זה שמציע את שמו של יהושע. ה'שם משמואל' מביא בשם סבו - האדמו"ר מקוצק - שמשה דוקא חשב שפינחס מתאים להיות זה שיחליף אותו בבוא העת. מבחינת הייחוס - אין מתאים ממנו: הוא בנו הבכור של אלעזר, שהוא הכהן הגדול לאחר מות אהרן, וגם נכדו של יתרו - חותן משה. אך לא רק ייחוס משפחתי יש לו. גם במעשיו הוא התבלט לטובה: הוא היחיד שידע לפעול כשכל העם היו משותקים ולא ידעו מה לעשות, והוא אף הצליח להציל את עם ישראל ממגפה - בדיוק כפי שעשה משה פעמים רבות. משה פונה אל הקב"ה בשם "אֱ-לֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר", כי הוא מחפש מישהו עם רוח. אבל, אומר האדמו"ר מקוצק, הקב"ה לא בוחר בפינחס בתור מנהיג, כי הרוח של פינחס היא רוח קנאה. קנאי יכול להיות אופוזיציה מצוינת, אבל לא מנהיג.
יהושע, במובן מסוים, הוא ההיפך הגמור: מבחינת הייחוס המשפחתי שלו - אין לו שום חשיבות. הוא בא משבט אפרים - שלא היה להם שום תפקיד מאז יציאת מצרים, ולפי חז"ל (סנהדרין צב, ב) אף להיפך: קבוצה גדולה מבני אפרים יצאו לפני הזמן ממצרים ומתו בדרך. לאחר מלחמת עמלק הוא לא קפץ לראש הפירמידה אלא להיפך: הוא התחיל כעוזר פרלמנטרי זוטר. בהתחלה הוא נקרא נער מְשָׁרֵת (שמות לג, יא): "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". אח"כ הוא מאבד את הכינוי 'נער' ונשאר רק עם הכינוי מְשָׁרֵת (במדבר יא, כח): "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו", כשהוא נשלח עם המרגלים הוא כבר מוגדר 'איש', שהרי כל המרגלים "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". בפרשתנו, לראשונה, הוא מקבל גם כינוי ייחודי: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". משה פנה אל הקב"ה בשם "אֱ-לֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר", והקב"ה אומר לו שהרוח שהוא מחפש אינה רוח קנאה אלא אדם שהרוח נמצאת בתוכו, אדם "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (כלשון רש"י).
פינחס ויהושע שניהם אנשי רוח. אבל ישנם שני סוגים של רוחות: יש רוח חיצונית, שהיא משב של אויר חזק, ויש רוח פנימית - שבאה מתוך האדם. רוח הקנאה היא רוח חיצונית שעוברת על האדם מבחוץ: "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה" (במדבר ה, יד). הרוח שבאה מבחוץ היא רוח חזקה מאוד שיכולה לעקור הרים, אבל כמו שהיא באה היא גם הולכת. הרוח של יהושע, לעומת זאת, היא רוח פנימית שנמצאת בתוכו: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ".
חז"ל אומרים שפינחס הוא אליהו, אשר נע בעזרת הרוח. לא רק בסוף ימיו, כאשר הוא עלה בסערה השמימה, אלא עוד לפני כן אמר לו עובדיהו (מלכים א יח, יב) "וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע". גם האנשים (מלכים ב ב, טז) שראו שהוא נעלם חשבו שזה מה שקרה לו: "פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת". ואכן, אליהו הוא האיש שרואה בחזונו (מלכים א יט, יא) "רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים".
אך הרוח של יהושע היא רוח שנמצאת בתוכו. הוא "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". הרוח הזו לא עוקרת הרים ולא משברת סלעים, אלא מניעה אותו מבפנים. יהושע הוא מצאצאיו של יוסף, האיש שעליו כבר אמר פרעה "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹקִים בּוֹ". יהושע אינו מתפעל מרוח חזקה שמשברת הרים, אלא דוקא מהרוח הפנימית שנחה על אלדד ומידד (במדבר יא, כח). ומאוחר יותר גם תעיד עליו התורה (דברים לד, ט) "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה".
יש אנשים שמה שמניע אותם הוא חיצוני להם. לפעמים זה רצוי מאוד, בעיקר כשהכוחות הפנימיים חלשים. כשזמרי עשה מה שעשה, רק פינחס יכול היה לקום ולעשות מעשה, כי כל העם לא אזרו את הכוחות. פינחס יכול להיות מנהיג לזמן קצר, לקחת את חצוצרות התרועה ולנהל מלחמה עם המדיינים. אבל אם מחפשים מנהיג לטווח רחוק, אדם שיוכל לא רק לצאת לפניהם למלחמה אלא גם לבוא לפניהם אחרי המלחמה, הרי שהאדם המתאים ביותר הוא יהושע, שהתחיל את חייו כמשרתו של משה, ובנה את עצמו קומה על גבי קומה, עד שהרוח הפנימית שלו התחזקה מספיק להנהיג את כלל ישראל ולכבוש לפניהם את הארץ.