בס"ד כד מנחם אב תשס"ט
דרשה לפרשת ראה
האם להסתיר את חטאם של אשתך או בנך?
מישהי שאלה אותי השבוע: למה משה חוזר שוב ושוב על אותן אזהרות? זה נראה כאילו הוא לא סומך על בני ישראל, שהרי הוא כל הזמן מזהיר אותם מפני אותם דברים. כל מחנך יודע שכשאתה משדר למישהו שאתה לא סומך עליו, בסופו של דבר הוא יוכיח שצדקת. ובאמת, האיסור לעבוד עבודה זרה הופיע בנאומו של משה רבנו כמה פעמים. אבל בכל זאת בפרשתנו יש זוית חדשה:
"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ". גם אם אדם מסוגל לעמוד בפיתוי ולא לעבוד עבודה זרה, כאן הנושא הוא כבר לא רק אתה, אלא גם איך אתה מגיב כאשר מי שחטא הוא האדם הקרוב אליך ביותר - החבר הכי טוב שלך, הבן שלך או אשתך. אלו אנשים שבדרך כלל אתה רגיל לגונן עליהם ולהגן עליהם, ופתאום אתה צריך להסגיר אותם: "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו". לא לטייח ולא להסתיר, אלא להסגיר אותם בידיעה שאתה גורם להם נזק.
יש כאן התנגשות חזיתית של שתי מערכות: מצד אחד נמצאת המערכת הטבעית, זו שיש לכל אדם נורמלי כמו גם לבעלי החיים - להגן על העדר שלהם. מן הצד השני נמצאת מערכת אחרת, מערכת האמונה של האדם, אשר צריכה להתגבר על המערכת הטבעית. זהו מבחן קשה מנשוא. קל, יחסית, לסכן את חייך בשביל משהו שאתה מאמין בו. בדף היומי שנלמד השבת (בבא מציעא קיב, א) הגמרא אומרת שאפילו בשביל כסף אדם מסוגל לסכן את חייו: "מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה - לא על שכרו?" אבל הרבה יותר קשה להקריב את חייו של אדם אחר, ובעיקר אדם שקרוב אליך, בשביל ערך שאתה מאמין בו.
אברהם אבינו התנסה בעשרה נסיונות. הנסיון הראשון, ומסתבר שגם הקל ביותר - היה כשזרקו אותו לכבשן האש. אבל בנסיונות הבאים הוא לא מסכן רק את עצמו אלא צריך גם לסכן את חייהם ושלומם של האנשים הקרובים אליו. וככל שהתקדמו הנסיונות, עלתה רמת הסיכון או שהוא סיכן מישהו קרוב יותר: הליכה עם שרה לארץ כנען, לקיחת שרה ע"י המלך, סיכון ילידי ביתו במלחמה, גירוש הגר וישמעאל וכו'. עד שהנסיון האחרון, הקשה ביותר, היה "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". לזבוח את האדם הקרוב אליו ביותר - בנו האהוב. זהו הנסיון שמוודא שהאמונה של אברהם התגברה באופן מוחלט על כל האינסטינקטים והרגשות שלו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".
למרות שבסופו של דבר אברהם לא הרג את יצחק, הנסיון לא נגמר שם. חז"ל אומרים (פרקי דר' אליעזר פרק לב) שלאחר שראה השטן שאברהם עמד בנסיון, הוא סיפר לשרה שאברהם הרג את יצחק, והיא מתה מצער. בשביל מה עשה זאת השטן? האם הוא סתם רצה להתנקם באברהם? - כמובן שלא. התשובה היא שבכך הוא ממשיך לנסות את אברהם. אברהם כבר הוכיח שהוא מוכן להרוג את בנו בשביל הקב"ה, אבל הוא לא עשה את זה בפועל. השטן רוצה לבדוק האם גם לאחר מעשה אברהם לא מתחרט. לא לחינם אנחנו אומרים בתפילה 'והסר שטן מלפנינו ומאחרינו'. ישנו חשש גם מחרטה אחרי קיום המצוה. לכן הוא הרג את שרה כדי לראות האם אברהם יתחרט על המעשה הזה.
היכולת של אברהם להתגבר על הטבע האנושי ולהקריב את בנו - הושרשה גם בבניו. תמיד מפעימה אותי היכולת של הורים שזה עתה ילדו תינוק למסור אותו למוהל. באופן נורמלי ההורים מרחיקים מהילד כל סכנה או אי נעימות, אבל כאן הם גורמים לו ביודעין כאב לא קטן רק בגלל שה' ציוה. על זה אמרו חז"ל (בראשית רבה נה, ח): "אהבה מקלקלת את השורה". האמונה בקב"ה מעלה אותנו מעל דרגת הבהמה, ומאפשרת לנו לפעול על פי אמונתנו ולא ע"פ האינסטינקט הטבוע בנו. אבל בסופו של דבר עקידת יצחק היתה נסיון חד פעמי, ואנחנו לא נקראים להקריב את חיי ילדינו על מזבח האמונה שלנו. את זה עושים הגויים, כפי שכתוב בפרשה: "כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם". אסור לדכא את הטבע שגורם לנו לאהוב את ילדינו.
(אגב, חז"ל הוסיפו ואמרו שגם השנאה מקלקלת את השורה. גם השנאה, כמו האהבה, יכולה לגרום לאדם לפעול בניגוד לטבע שלו ואפילו לפגוע בילדיו. רק כך אפשר להסביר תופעה של אב שמסוגל לרצוח את בתו מתוך שנאה לאמה או אנשים שמחנכים את ילדיהם להתאבד כדי לנקום באויב).
הקב"ה נתן לאדם את האינסטינקטים שהוא טבע בכל בעלי החיים, וביניהם גם הרצון להגן על המשפחה. אבל ההבדל הגדול בין האדם לבין הבהמה הוא שלאדם - מעבר לאינסטינקט הטבעי - יש גם מערכת ערכים נוספת, שבמקרים חריגים מאוד צריכה להתגבר על המערכת הטבעית.