בס"ד ו טבת תשס"ו
6 בינואר 06
דרשה לפרשת ויגש
השליט הכל יכול
בספר 'הנסיך הקטן' מתוארת דמותו של מלך השולט על כוכב שאין בו נפש חיה. הנסיך שואל את המלך על מי, אם כן, הוא שולט. עונה לו המלך שהוא שולט על כל היקום. שיטת הממשל שלו היא פשוטה: הוא מצוה על כולם לעשות בדיוק את מה שהם בין כה וכה עושים. כך הוא מבסס, בלי ספק, את ממלכתו. בטוחני שבסקרים הוא היה זוכה במאה אחוזים בכוכבו. כשהנסיך אינו רוצה להישאר יותר בכוכב, למורת רוחו של המלך, מחליט המלך למנות את הנסיך הקטן לשגריר שלו בעולם כולו, ולכן הוא מכריח אותו לעזוב את הכוכב. כך שולט המלך על העולם בלי לשנותו. כשהדמות הזו מוצגת בספרו של אנטואן דה סנט אכזופרי, זה בהחלט משעשע. אבל כשהתיאור הזה נמצא בתורה, בתיאור מלכותו של מלך האימפריה הגדולה ביותר באותה תקופה - זה כבר מדאיג...
לאחר שיוסף מתוודע אל אחיו, הוא אומר להם לקרוא לאביהם שירד למצרים ויוסף יכלכל אותו ואת כל משפחתו במצרים: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱ-לֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם, רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב, פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ". יוסף אינו מבקש אישור על כך מפרעה, אלא אומר זאת על דעת עצמו. אך כשפרעה שומע את הדברים הוא אומר שכל מה שיוסף אמר יתבצע ע"פ הצו של פרעה: "וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם". הוא לא מחדש הרבה מעבר למה שאמר יוסף, אבל עכשיו יוסף יעשה את זה בתוקף הצו המלכותי של פרעה.
מאוחר יותר, כשיוסף רוצה להושיב את משפחתו בארץ גושן, הוא מושיב אותם שם, ואז מדווח לפרעה. חז"ל אומרים (בבא בתרא ד, א) על אדם כזה: "עבד רע, לאחר שהוא עושה הוא מתייעץ". אבל זה בדיוק מה שעושה יוסף: "וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר: אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן". פרעה, שוב, בתגובה מאוחרת, אומר ליוסף שיושיב את משפחתו בארץ גושן: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא. בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ. יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן". כל הדברים יוצאים בסופו של דבר כפקודה של פרעה, אבל האמת היא שהכל היה מניפולציה של יוסף. מסתבר שפעמים רבות המנהיג האמיתי אינו זה שחותם על הפקודות אלא ממלא מקומו או היועצים שלו.
אגב, התיאור של פרעה כשליט שנגרר אחרי יועציו וסגניו, מזכיר תיאור דומה של מלך אימפריה בתקופה הרבה יותר מאוחרת: אחשורוש, המולך על מאה עשרים ושבע מדינות ואינו יכול לנקוף אצבע בלי עזרת היועצים, שיש להם אינטרסים שונים. גם במגילת אסתר המקרא מזלזל בצורת השלטון של אחשורוש בעת שהוא משמש כלי משחק בידי אינטרסנטים שונים. נראה שהמקרא מזלזל במלכי האימפריות הללו בכוונה, כדי להמחיש שאין מלכות אמיתית בידי מלך בשר ודם.
אבל לא רק המלך מצטייר בפרשתנו כאדם מוגבל ביותר. גם יוסף, פותר החלומות המהולל, מתבדה. הוא קובע בנחרצות: "כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב", בעוד שחז"ל אומרים (רש"י מז, יט) שהרעב הפסיק עם בואו של יעקב למצרים. למרות חלומו של פרעה, ולמרות הפתרון הברור של יוסף, מתברר שהקב"ה משנה את ההסטוריה ומבטל את הרעב לאחר בואו של יעקב. יוסף יפרש את זה, כפי שאומר רש"י, שבאה הברכה לרגליו של יעקב. אנחנו יודעים שהסיבה שהרעב הפסיק עם בואו של יעקב היא אחרת: הרי מלכתחילה היה הרעב רק אמצעי להוריד את יעקב למצרים, ולאחר שהרעב ביצע את שליחותו הוא יכול להיפסק. יוסף אינו יודע זאת, כי הוא חושב "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹקִים לִפְנֵיכֶם". הוא חושב שכל מה שקרה בעשרים השנים האחרונות נועד לפתור את בעיית הרעב של יעקב ומשפחתו בשבע שנות הרעב. אך אנחנו יודעים שכל הסיפור הזה הוא חלק מקיום הנבואה הקשה של "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".
אנחנו איננו יודעים מה הם המהלכים של הקב"ה. כל המומחים שהעריכו שלא תהיה התנתקות - התבדו. כנראה שגם אלה שהעריכו שאריאל שרון יהיה ראש הממשלה הבא עם יותר מארבעים מנדטים במפלגתו - יתבדו. גם המלכות וגם הנבואה הצטיירו השבוע כעסק לא מבטיח במיוחד. אין ביכולתנו לדעת עדיין באיזה שלב של תהליך הגאולה אנחנו נמצאים, אבל הייתי ממליץ לנביאים ולפרשנים למיניהם לפרוש לחופשה זמנית עד שיתבהרו העניינים...
הדבר העיקרי שאפשר ללמוד מפרשתנו הוא הענווה בפני מהלכיו של הקב"ה. למרות הצמא לדעת הכל מיד, עלינו להבין שיש דברים שאותם נוכל להבין רק בעוד שנים רבות אם בכלל.