בס"ד ח אלול תשס"ט
דרשה לפרשת כי תצא
כפוי טובה או אכזרי - מה יותר גרוע?
ראש הממשלה נפגש השבוע עם קנצלרית גרמניה. אמנם ממש השבוע לפני שבעים שנה פרצה מלחמת העולם השניה, אבל היום זה כבר נשמע טבעי לחלוטין שמדינת ישראל וגרמניה משתפות פעולה. אומרים שמדובר בדור אחר, בניהם ונכדיהם של המרצחים, ואפשר לשים את הפרק הזה מאחורינו. מעניין להשוות את היחס שלנו לגרמניה ליחס לאויבינו בתורה. התורה אינה סולחת לעמלק, וכפי שנאמר בסוף הפרשה שלנו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". לא מדובר רק בזכרון, אלא גם במצוה מעשית: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
כמובן שלא מדובר פה בענישה פרטנית. הרי התורה אומרת שזה ייעשה בעוד שנים רבות: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב", והחוטאים עצמם יעברו מן הסתם עד אז מן העולם, ובכל זאת החשבון עם עמלק נשאר פתוח. התורה מתייחסת לכל עם כיחידה אורגנית אחת, שאיננה מתה, גם אם כל אותו הדור כבר איננו. כשם שתאי הגוף מתחלפים כל הזמן, ובכל זאת אתה נשאר אותו אדם, כך גם אם האנשים מתחלפים - העם נשאר אותו עם. ואולם, כאשר עמלקי מחליט להתגייר, הוא פורש מדינו של עמלק, ולא רק שאין מצוה להרוג אותו, אלא שהוא הופך להיות יהודי לכל דבר.
רק לגבי ארבעה עמים החשבון שלנו ארוך יותר, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יב, יז): "כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה הרי הן כישראל לכל דבר... חוץ מארבעה עממין בלבד, והם: עמון, ומואב, ומצרים, ואדום".
במה שונים ארבעת העמים הללו מכל שאר העמים? - נאמר בפרשתנו לגבי עמון ומואב במשותף "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ". ואולם, כשמשה מבקש מסיחון לעבור בארצו הוא אומר (דברים ב, כח-כט): "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר", כלומר שהמואבים נתנו לנו לאכול ולשתות! ואילו לגבי בלעם, בכל הסיפור ההוא לא מוזכרים בני עמון אפילו פעם אחת, ומדוע מאשימה אותם התורה בשכירת בלעם? - מסתבר שהתשובה היא שיש לחלק את הפסוק הזה לשניים: בני עמון נאשמים רק בכך שלא סיפקו לנו לחם ומים ובני מואב רק בכך שהם שכרו את בלעם.
יש, אם כן, ארבעה עמים שמתחלקים לשתי קבוצות: המצרים והמואבים גרמו או ניסו לגרום נזק, ואילו האדומים והעמונים לא גרמו נזק אך לא נתנו לנו לעבור בארצם. ואולם, הנזק שגרמו המצרים גדול לעין ערוך מהנזק שגרמו המואבים, והרשעות של האדומים, אשר אף יצאו בחרב לקראתנו (במדבר כ, כ), גדולה יותר מהרשעות של בני עמון שרק לא הסכימו שנעבור בארצם.
ובכל זאת, התורה אומרת שהדין של עמון ומואב, שלכאורה גרמו נזק קטן יותר, חמור בהרבה מהדין של מצרים ואדום. לגבי עמון ומואב, גם דור עשירי לאחר הגיור אסורים לבוא בקהל, ואילו לגבי מצרים ואדום - דור שלישי כבר יכול לבוא בקהל. יתרה מזו: בעוד לגבי עמון ומואב אנחנו מצווים "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם", הרי שלגבי מצרים ואדום יש ציווי מפורש שלא לתעב אותם "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא, לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".
ההבדל בין עמון ומואב לבין אדום ומצרים אינו במעשה כמו בציפיה מהם. המדרש (תנחומא בשלח כה) קורא לעמונים ולמואבים כפויי טובה. עמון ומואב הם צאצאיו של לוט, אשר אברהם לקח תחת חסותו, ולכן הם היו צריכים להכיר טובה לבני אברהם. אדום הוא מזרעו של עשיו, אשר היה עוין את יעקב עוד בחייו, וגם המצרים לא היו חייבים דבר לאבותינו. אמנם הם חבו חוב אישי ליוסף, והוא עצמו באמת זכה לכבוד גדול במצרים, אך לא היה להם חוב לשאר המשפחה. להיפך: אברהם עשה את עושרו הראשון במצרים, ובני יעקב התפרנסו בשנות הרעב רק בזכות המצרים.
המצרים והאדומים עשו מעשים נוראיים, וזה ודאי נובע מפגם רוחני בבני העמים האלו. זו הסיבה שגם אחרי שהם מתגיירים רק דור שלישי יכול להצטרף לעם ישראל. אבל לגבי עמון ומואב - לא מדובר רק באכזריות כי אם בכפיות טובה. זהו השורש של כל החטאים האחרים, ולדבר הזה אין תקנה. שלמה המלך אומר: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ" (משלי יז, יג). מי שיש בו את הפגם של כפיות טובה, כבר לא יחזור למוטב. זהו גם שורש העניין של בן סורר ומורה שמופיע בתחילת הפרשה: כיון שהוא איננו שומע בקול הוריו, יש בו מידה של כפיות טובה, ולכן ברור לאן זה ילך, ואין ברירה אלא להרגו: "ימות זכאי ואל ימות חייב".
השבוע תיפתח שנת הלימודים. נדמה לי שהמפתח הראשון ליציאה מהמשבר החינוכי שבו נמצאת המדינה הוא אם נצליח לטפח בילדינו את הכרת הטוב והכבוד כלפי המורים.