בס"ד יז טבת תשס"א
12 בינואר 01
דרשה לפרשת ויחי:
שיעור באמונה
יעקב, לקראת פטירתו, מתחיל לדאוג למקום שבו הוא ייקבר. לצורך כך הוא קורא ליוסף, המשנה למלך, ומבקש ממנו שלא יקבור אותו במצרים. כשהדברים מתחילים להיות יותר מעשיים, והוא מרגיש שהוא חולה, הוא קורא שוב ליוסף. כאן הוא מוצא לנכון לספר ליוסף דברים שאותם יוסף מן הסתם כבר יודע: ה' נראה אליו ובירך אותו, והבטיח לו את ארץ ישראל. רחל, אשתו האהובה, מתה בדרך. לצורך מה מספר יעקב ליוסף את הסיפור הזה? האם יוסף לא ידע עד היום לאן נעלמה אמא שלו? -ודאי שהוא יודע בדיוק מתי ואיך היא מתה, והיכן היא קבורה. מדוע יש צורך לספר לו זאת?
מסביר רש"י: יעקב יודע שיוסף כועס עליו על כך שהוא לא קבר את רחל במערת המכפלה, ולכן מסביר לו שהסיבה שהוא עשה זאת היא בגלל שנתגלה לו בנבואה שכשיצאו ישראל לגלות ע"י נבוזראדן, הם יעברו דרך אותו מקום, והיא תבכה עליהם. שואל הרמב"ן על הסבר זה: הרי אם זה נכון, דוקא העיקר חסר! "וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו". הרי לפי מה שכתוב בתורה, הוא רק מזכיר את הסיבה לכעס, אבל אינו מתרץ את מעשהו! ומנסה הרמב"ן לומר שהרמז לכך טמון במלה 'בדרך', שכוונתה בדרך שבה יגלו בני ישראל.
אבל מפרשים רבים שואלים על פירושו של רש"י: בשביל מה מספר זאת יעקב ליוסף בשעה זו? הרי את בקשת הקבורה בארץ ישראל הוא ביקש לפני זמן רב! עכשיו הוא בכלל מדבר על חלוקת שבטו של יוסף לשני שבטים! ומה הקשר למותה של רחל?
לכן, נראה יותר לומר שסיפורו של יעקב הוא שיעור עצום באמונה. חיים קשים מאוד היו ליעקב. עוד בבית אבא הוא סבל לא מעט מאחיו. כשברח מפניו נגלה אליו ה' ועודד אותו, ומכאן יכול היה יעקב להרגיש שעכשיו מתחילים החיים הטובים יותר. אבל האמת היא שהחיים בבית לבן היו גרועים אף מהחיים עם אחיו, עד שהוא נאלץ לברוח מלבן. ושוב נגלה אליו ה', ושוב נראה שעכשיו יתחילו החיים הטובים. אבל לבן רודף אחריו ומפחיד אותו. בפרשתנו רומז יעקב לדברי הקב"ה ליעקב בבית אל (בראשית לה,יא): "פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ." עכשיו באמת הגיע הזמן להיות אופטימי. אשתו האהובה בהריון שוב, והקב"ה מבטיח לו רק דברים טובים. יעקב, מן הסתם, מתחיל לתכנן עוד ששה ילדים מרחל, שיהיו גוי וקהל גויים. אבל הנה הגיע הגרוע מכל: אשתו האהובה מתה בדרך. איפה הברכות שהבטיח הקב"ה על 'גוי וקהל גויים יהיה ממך'? הרי נולד לו רק בן אחד, ועמו נולד גם השכול על האשה האהובה!
כיצד מסתכל יעקב, לאחר שנים רבות, על אותו אירוע? כמובן שהדברים קשורים זה בזה. לעד יזכור יעקב את ההבטחה של הקב"ה, ביחד עם פטירת רחל. האם הוא מרגיש שהקב"ה שיקר לו? האם זה מערער את האמונה שלו בהבטחת ה'? הרי באמת לא נולדו לו עוד בנים אח"כ, ולאן נעלמה הבטחת ה'?
עכשיו רואים אנו כיצד הבין זאת יעקב. הוא חיפש כל הזמן כיצד הוא יכול להגשים את דברי הקב"ה. איך אפשר ליישם את דברי הקב"ה בפועל. מסביר רש"י, שכיון שלא נולדו לו עוד בנים אח"כ, הוא הבין שה'גוי וקהל גויים' הם בן אחד ששבטו יתפצל לשניים.
במקום לומר: למה הקב"ה לא קיים את הבטחתו? הוא שואל: מה התכוון הקב"ה בהבטחתו?
כך הוא גם בהבטחה האחרונה שקיבל יעקב מהקב"ה: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה". האם זה התקיים? האם יעקב מתריס כנגד הקב"ה כשזה לא מתקיים? יעקב מבין שגם אם זה לא מתקיים בחייו, הוא צריך לדאוג לכך שזה יתקיים לאחר מותו, ולכן הוא משביע את יוסף להעלות את עצמותיו. הוא אינו חושב שצריך לקבל את ההבטחה ולחכות בחיבוק ידיים עד שהיא תתבצע, אלא צריך לפעול להגשמתה, ולחפש למה בדיוק התכוון הקב"ה כשאמר את מה שאמר.
זוהי דוגמא לעמידה איתנה באמונה, למרות התנאים הקשים. על זה אמרו חז"ל 'מעשה אבות סימן לבנים', ועם ישראל, שעבר בגדול את כל התלאות של ישראל סבא, עמד גם הוא במבחן, ודאג שגם לאחר שעצמותיו יבשו, הוא הגיע לארץ ישראל, והקים את מדינת ישראל באמונה גדולה.