בס"ד סוכות תש"ע
דרשה לסוכות
ובחג נידונין על המים
בחודש תשרי כולנו מרגישים כמו בני מלכים. וממש כמו שמנהיגי מדינה מזומנים שוב ושוב לבית המשפט, כך גם אנחנו: בראש השנה - "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם", יום הכיפורים הוא היום שבו נחתם גזר הדין, בסוכות אנחנו נידונים על המים, ובהושענא רבה מחכים לפתקא טובה...
מה הכוונה שאנחנו נידונים על המים בסוכות? בדרך כלל אנחנו מבינים שהכוונה היא לפרנסה, שהרי הגמרא (תענית ב, ב) אומרת "גשמים היינו פרנסה". כמו כן נפסק בגמרא (ע"ז ח, א) שאדם שרוצה להתפלל על פרנסתו יאמר זאת בברכת השנים. ואולם, הגשמים והפרנסה הם אחד הנושאים העיקריים של ימי הדין בראש השנה וביום הכיפורים! חז"ל (ביצה טז, א) אומרים: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים". רגע השיא הגדול ביותר ביום הכיפורים הוא כניסתו של הכהן הגדול לקדש הקדשים - האיש הקדוש ביותר, במקום הקדוש ביותר ובזמן הקדוש ביותר - ושם הוא היה נושא תפילה אחת קצרה: "יהי רצון מלפניך ה' א-לוקינו וא-לוקי אבותינו, שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה - גשומה. ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו, ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה, ושיתנו עצי השדה את תנובתם, ולא יעדי עביד שולטין מדבית יהודה". רוב התפילה, אם כן, עוסקת בגשמים ובפרנסה. מה נותר, אפוא, לדון בחג הסוכות?
יכול להיות שבסוכות אנחנו לא נידונים על הכמות, אלא על האופן שבו הדברים יינתנו לנו. ישנו סיפור ידוע על אדם שנאלץ לשלם קנס לא מוצדק, ולכן הוא שילם את כל הקנס במטבעות של עשר אגורות. לפי הסיפור, הוצאות המדינה בספירת המטבעות לא היו שוות את מחיר הקנס. מצד שני - גם מי שזוכה בפיס בסכום גדול באופן חד פעמי, זה לא תמיד סימן של ברכה. כמו בגשמים כך גם בפרנסה: הברכה היא לא רק בכמות אלא גם במינון הנכון. אם ראש השנה הוא הזמן שבו נערך הדיון, ויום הכיפורים הוא יום מתן גזר הדין, - סוכות הוא הזמן שבו נגזר אופן ההוצאה לפועל.
אך למרות שבסוכות נידונים על המים, אם הגשמים יורדים כבר בסוכות, זהו דוקא סימן רע. המשנה (סוכה ב, ט) אומרת: "למה הדבר דומה? - לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו". בדרך כלל מבינים את המשל הזה בכך שדוקא כשאנחנו יוצאים לסוכה ואיננו מוגנים מהגשם, דוקא אז יורדים גשמים (וכל הקישוטים נהרסים והצבע מלכלך את הסדינים וכו'). אבל המשנה מדגישה שהעבד לא סתם מטייל להנאתו, אלא שהוא בא כדי למזוג כוס לרבו. מהו כוס המים בנמשל?
-מסתבר שהדברים קשורים לניסוך המים. בחג הסוכות אנחנו מנסכים את המים על גבי המזבח. ניסוך המים הוא פעולה סמלית שנועדה להתחיל מעגל של מים. בספר קהלת, שאותו נקרא מחר, אומר שלמה המלך שהמים נעים במעגל: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת". במובן הפיזי זה נכון: הנחלים זורמים אל הים, המים בים מתאדים והופכים לעננים, והם יורדים בצורה של גשמים, וחוזרים בחזרה אל הים. אבל ישנה מעגליות אחרת, רוחנית. במעגל הזה לא מדברים על עננים ורוח וגשם אלא על הקב"ה ועם ישראל. הקב"ה נותן מתנה לעם ישראל - את הגשמים, ועם ישראל מנסך מים במזבח לקב"ה. השאלה היא איפה המעגל הזה מתחיל ואיפה הוא נגמר.
ניסוך המים הוא הכוס הקטנה שהעבד בא למזוג לרבו. אם, במקום לקבל את כוס המים, האדון מנצל את ההזדמנות לשפוך על העבד קיתון מים, זה סימן של קללה. ובנמשל: אם הגשמים יורדים עוד לפני שאנחנו הספקנו לנסך את המים, זה סימן לכך שלא מגיע לנו לקבל את הגשמים. אם הקב"ה מקבל את ניסוך המים ורק אח"כ מוריד גשמים, זה סימן לכך שהוא קיבל את הקרבן שלנו.
המדרש (בראשית רבה ו, ד) אומר שבכל ימי הבריאה כתוב 'כי טוב', חוץ מאשר ביום השני. ומדוע? - כי בו נבראה המחלוקת בין המים העליונים למים התחתונים. ואולם, ביום שלישי נאמר פעמים 'כי טוב', כי יש בו תיקון לאותה מחלוקת ע"י המעגליות שנוצרה במים: המים העליונים יורדים למטה, והמים התחתונים עולים למעלה. ניסוך המים, כמו ירידת הגשם, הוא הפתרון של המחלוקת.
חג הסוכות הוא חג של שלום: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (תהלים עו, ג). "ופרוס עלינו סוכת שלומך". זהו חג שבו המחלוקת באה לסיומה, ובמקום ליצור שני מחנות נפרדים נוצר מעגל של הפריה. שהרי בניגוד לפסימיות שנשמעת מהפסוק בקהלת: אמנם המים באים מהים וחוזרים אל הים, אבל בדרך הם נותנים חיים לכל היצורים בעולם, שאילולא ההפרדה הזו לא היו מקבלים מים.