בס"ד ג כסלו תש"ע
דרשה לפרשת תולדות
פיצול סמכויות או השארת המצב על כנו?
אדם לקראת סיום תפקיד, ומתחילים לחשוב מי יהיה אחריו. יחד עם המחשבה על האדם שיבוא אחריו חושבים גם על אופי התפקיד. האם זה נכון שאדם אחד ירכז את כל הסמכויות? הרי מדובר בייעודים שונים ואפילו סותרים, והדין נותן שהם יפוצלו לשני אנשים שונים. לכן אפשר בהחלט להבין את מי שעשה מאמצים רבים לפצל את התפקיד לשניים. אבל בסופו של דבר גברה ידם של התומכים בהמשך המצב הקיים, והיורש יקבל את כל הסמכויות שהיו לקודמו.
הדברים אמורים, כמובן, בקשר לויכוח בין יצחק ורבקה על הברכות. יצחק יודע שהברכות שאביו קיבל יגיעו רק לו ולזרעו. הוא בנה היחיד של אשת אברהם, ונוסף על כך הקב"ה אמר במפורש "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", ולכן גם גורשו ישמעאל ובני הפילגשים מבית אברהם. אבל ליצחק עצמו יש שני בנים. אין סיבה להניח שרק אחד מהם ייבחר על פני השני. יחד עם זאת, יצחק מודע להבדלים המהותיים בין יעקב לעשיו, ולכן ברור לו שהברכות צריכות להתחלק בין שני הילדים שלו.
ברכת אברהם כוללת שני סוגים של ברכות: סוג אחד הוא ההבטחה להיות "גוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה". ברכות אלו הן ברכות שאפשר לתת אותן לכל אחד, מכיון שהן לא על חשבון אף אחד אחר. הסוג השני של הברכות הוא "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" והבטחת הארץ. אלו דברים שלא יכולים להינתן ליותר מאדם אחד. רק עַם אחד יכול להיות בעל הבית של הארץ. גם לגבי היכולת לברך, הרי אם מישהו אחר יקבל את ההבטחה "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר", והוא יחליט לקלל מישהו שאברהם יחליט לברך אותו תיווצר מציאות בלתי אפשרית.
לכן, הברכה להיות לגוי גדול, שאינה על חשבון אף אחד, לא מוגבלת ליצחק בלבד. גם ישמעאל כלול בה, כפי שאומר הקב"ה לאברהם: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד... וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" וכפי שאומר המלאך להגר: "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ". אבל ברכת אברהם הייחודית כוללת שני מרכיבים: השלטון על האחרים ("וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר") והבטחת הארץ.
לאחר מותה של שרה, אברהם מתחיל לחשוב על מותו. הוא צריך לדאוג לכך שהברכה תמשיך לדורות הבאים, ולכן הוא קורא לעבדו. ברור לו שהבטחת הארץ לא תוכל להתקיים אם יצחק ישא אשה מקומית. ירושת הארץ צריכה לבוא מידי ה' ולא כנדוניא שאבא כנעני נותן לבתו. לכן, כשהעבד שואל האם העקרון לקחת אשה מרחוק גובר על העקרון לשבת בארץ, ענה לו אברהם: "ה' אֱ-לֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". כיון שהארץ הובטחה לי, ברור שה' יסייע בידך לקחת אשה מרחוק. לא יכול להיות שיורש הארץ ייאלץ לשאת אשה מקומית.
גם יצחק, כשהוא חושש שמותו מתקרב, מתכנן איך להמשיך את ההבטחה לדורות הבאים. עוד בטרם נולדו יעקב ועשיו, נאמר לרבקה "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". יצחק יודע, אם כן, ששני הבנים הללו לא יהיו שותפים בברכה, ולכן הוא מניח שצריך לחלק אותה ביניהם. אחד יקבל את השלטון, והשני את הארץ. ומכיון שעשיו לקח שתי נשים מבנות חת, ברור שהוא לא יוכל לרשת את הארץ. לכן ברור שברכת הארץ תגיע ליעקב, ואילו היכולת לברך ולקלל והשלטון נשארים לעשיו.
הברכה שבירך יצחק את יעקב כשחשב שזהו עשיו, כוללת אמנם ברכות שאפשר לתת לכל אחד "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ", אבל גם את אחת משתי הברכות שיוחדו לאברהם בלבד: "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים"... וכמעט באותן מלים שהובטחו לאברהם: "אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". אבל זו רק חצי הברכה. את ברכת הארץ, לעומת זאת, הוא שמר ליעקב, ואכן אמר אותה מאוחר יותר כשהוא ידע שהוא מברך את יעקב: "וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ", שזו ברכה שאפשר לתת לכל אחד, ולכן זה גם לא נקרא ברכת אברהם, אבל בנוסף "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" - זו הברכה שהוא תכנן מראש לתת ליעקב.
זו היתה תכניתו המקורית של יצחק. אבל התכנית הזו השתבשה (וטוב שכך...) את השלטון הוא נתן בטעות ליעקב, ואת הארץ הוא ודאי לא יוכל לתת לעשיו. לכן, לאחר שעשיו שואל "הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי?" עונה יעקב: "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" בדיוק כמו יעקב, שהרי זו ברכה בלתי מוגבלת, אבל לגבי השלטון, רק "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ".
תכניתו של יצחק היתה שיעקב יקבל את הארץ, אך יחיה בה תחת חסותו של עשיו, שיהיה המעצמה היחידה בעולם. מחכמתה של רבקה (כמו גם מאירועי הימים האחרונים) למדנו שכדי לרשת את הארץ אסור להיות תלוי בחסדיהם של אחרים ועלינו לדאוג שיהיה לנו גם שלטון עצמאי.