בס"ד כו מרחשון תש"ע
דרשה לפרשת חיי שרה
חסדים גלויים ונסתרים
פרשת חיי שרה היא פרשה של חסדים: הפרשה מתחילה בכך שאברהם גומל חסד של אמת עם שרה. אח"כ הוא דואג למצוא לבנו שידוך. ובאותו זמן שהעבד הולך לחפש את שידוכו של יצחק, יצחק הלך לבאר לחי רואי, וכפי שכותב רש"י (בראשית כד, סב): "שהלך להביא הָגָר לאברהם אביו שישאנה". כלומר שגם יצחק עושה חסד עם אביו ומחפש לו זיווג. המבחן שבו בוחן אליעזר את רבקה נועד לראות אם היא גומלת חסדים, והיא עמדה בו. משפחתה דואגת להכניס לביתם אדם זר עם עשרה גמלים ולהציע להם אוכל, מספוא ומקום ללון. בסוף הפרשה גם אברהם מת, ויצחק וישמעאל גומלים לו חסד של אמת וקוברים אותו. המון חסדים מנינו כאן, אבל המלה חסד לא מופיעה באף אחד מהמעשים הללו. המלה הזו אכן מופיעה ארבע פעמים בפרשה, דוקא בהקשרים אחרים: שלושה מתוכם בדברי אליעזר לקב"ה: "הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם", "וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי", "בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי". הפעם הרביעית שבה מופיעה המלה חסד בפרשה היא בדברי העבד למשפחתה של רבקה: "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי, וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל".
מעניין לציין שכאשר אליעזר פנה לקב"ה הוא הזכיר את המלה חסד שלוש פעמים, אבל כאשר הוא מספר את הסיפור מאוחר יותר הוא משמיט את המלה חסד ביחס לקב"ה ומדבר רק על האמת: "וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱ-לֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ". את כל החסד הוא מייחס למשפחת רבקה ולא לקב"ה. האם המשפחה הסכימה למסור את רבקה מתוך רצון לעשות חסד? האם בני זוג עושים טובה אחד לשני כשהם מתחתנים? - הרי ברור שחתונה מבוססת קודם כל על אינטרסים אישיים, ורק כאשר כל אחד מבני הזוג משוכנע שיותר טוב לו להיות נשוי אפשר להתחתן. אף אחד לא מתחתן רק כדי שיהיה לשני טוב! מדוע, אם כן, בפרשה כל-כך עמוסת חסד, מוצא אליעזר את החסד דוקא במסירת רבקה לנישואין?
מי שמעיין במגילת רות רואה שם תופעה דומה. גם מי שעושה חסד, רואה רק את החסד של השני. נעמי אומרת לשתי כלותיה: "יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי". רות מבקשת מבעז שיגאל אותה, והוא עונה לה שעצם הבקשה הזו היא חסד: "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר", ונעמי אומרת משפט דו-משמעי שבו הקב"ה או בעז גומלים חסד עם החיים ועם המתים: "בָּרוּךְ הוּא לַה' אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים". כולם עושים חסדים במגילה הזו, אבל כולם מייחסים את החסדים לאחרים או לקב"ה.
יש מי שמסתכל על העולם בעיניים מפוכחות: הרי האדם הוא אגואיסטי מטבעו. כל מה שהוא עושה נועד איכשהוא לשרת את עצמו. גם אם הוא גומל חסד, הסיבה שהוא עושה את זה היא בגלל שהוא יודע שהדבר משתלם לו. או שמישהו יחזיר לו טובה בעתיד, או שהוא פשוט נהנה מעצם הנתינה. אם כן - בסופו של דבר מדובר בסיפוק עצמי שלו. גם כשההורים מגדלים את הילדים שלהם, לא בהכרח מדובר בטוב לב, אלא באינסטינקט הטבוע בנפשנו, כמו גם אצל הרבה מאוד בעלי חיים, שנועד להנציח אותנו בעולם. אפשר להסתכל על כל מעשה טוב באופן הזה, ואולי ההסתכלות הזו גם נכונה. השאלה היא מה אני מרויח מהסתכלות כזו על העולם. ההסתכלות הזו לא תשנה את המציאות, אבל תשנה את הראיה שלי: פתאום העולם יהיה הרבה פחות טוב.
אבל אפשר להסתכל על העולם אחרת: לראות גם את האנשים שפועלים מתוך אינטרסים שלהם כאנשים שעושים חסד. גם אם לבן יוצא החוצה כי הוא חושב שהוא יקבל משהו טוב, אליעזר לא רואה את זה. הוא רואה אדם שפותח את ביתו, מכין מקום לגמלים, מספוא ומים, ולכן הוא מעריך את החסד הזה. גם אם בני משפחתה של רבקה מוכנים למכור אותה לאיש זר רק בשביל המתנות שהם יקבלו, אליעזר רואה את זה רק כחסד שהם עושים עם אברהם. גם אם ברור שהקב"ה יסייע לאליעזר, כי בכך הוא מקיים את הברית שהוא כרת עם אברהם, אליעזר לא רואה את זה רק כאמת, אלא גם כחסד: "בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי".
המלה חסד לא מופיעה בסיפור הקבורה של שרה או אברהם, וגם לא במעשיה של רבקה. שם כל אחד מבין שזהו חסד. החכמה שאליעזר מלמד אותנו היא לראות את המלה חסד כאשר אפשר היה לראות גם אינטרסים. אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני רמז קט): "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא". בשיחה של עבד אברהם, שמתארת את החסדים, התורה מרחיבה, אבל בתיאור הטומאה והשרצים, עדיף להמעיט...