בס"ד יט מרחשון תש"ע
דרשה לפרשת וירא
האם הרע מאפיל על הטוב?
רבים אמרו השבוע שכאשר אדם שייך לקבוצה מסוימת באוכלוסיה ועושה דברים המנוגדים לערכי אותה קבוצה, יהיה זה מאוד לא הוגן להכליל ולייחס את מעשיו לקבוצה כולה. אם ברור שהחברה לא מגבה את המעשים הללו, ואף יוצאת נגדם בגלוי - אין לייחס את המעשים לחברה כולה.
אבל יש מי שלא שמע על הכלל הזה. הוא מסתכל על מספר פרטים בחברה, ורוצה לייחס לכל החברה את המעשים של אותם פרטים, למרות שברור שהם לא מקבלים גיבוי למעשיהם מהחברה שבה הם חיים. אברהם אבינו שומע על חורבנה המתוכנן של סדום, ומתחיל לבדוק את גבולותיו של הקב"ה: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר? הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ?", והוא ממשיך להתמקח, עד שלבסוף הוא שואל: "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?", והקב"ה אכן אומר לו לכל אורך הדרך שאם יימצא מספר כזה של צדיקים, הערים לא יושחתו.
אבל לכאורה שאלותיו של אברהם לא ברורות: הרי ברור שמדובר בערים מושחתות, עם מערכת חוקים אכזרית ואנשים שמסוגלים להתקבץ ביחד, מנער ועד זקן, כדי להתעלל באורחים חפים מפשע. האם יש למנוע את הפיכת חמש ערי הכיכר רק בגלל מספר מועט של צדיקים שמתגורר שם? הרי תמיד אפשר להציל את הצדיקים הללו, כפי שהקב"ה אכן עושה, ואילו את הערים להשמיד! מה ההגיון בבקשה להציל את כל הערים המושחתות הללו רק בגלל שמתגוררים בהן עשרה צדיקים, שמן הסתם סובלים מאוד בחברה ההיא?
התשובה היא שיכול להיות שבאמת הכל רע בסדום, אבל דוקא בגלל הרוע הזה נוצרות תופעות של צדיקים. המושג 'צדיק בסדום' הוא תופעה מוכרת. דוקא אנשים שגרים במקום כזה עלולים להבין את העיוות החברתי הגדול, ולמרוד במוסכמות של החברה. אגב, יכול להיות שזה גם מה שקרה ללוט עצמו. אינני בטוח שהוא היה נהיה כזה צדיק אם הוא היה נשאר בחברתו של אברהם אבינו. אולי דוקא ההתיישבות בין אנשי סדום היא שגרמה לו להתבלט בכיוון השני. האדם הוא יצור חברתי, והחברה מעצבת את אישיותו. לפעמים עיצוב האישיות נעשה בדרך של חיקוי, ולפעמים זה נעשה בדרך של התרסה. הפרדוקס הוא שהצדיקים היושבים בסדום לא היו נהיים כאלה צדיקים אילולא הם היו גרים בסדום, אבל אותם צדיקים לעולם לא יודו בכך. בדרך כלל הם מסוגלים לראות רק את הרע במקום שבו הם בעטו.
אומר אברהם אבינו לקב"ה: עם כל הרע שיש בסדום, היא יכולה ליצור גם צדיקים! צדיק שיושב בסדום ובכל אופן נשאר צדיק, מעצב את אישיותו בהתאם לאנשי סדום, למרות שהדברים נעשים בדרך של דוגמא שלילית. אמנם אנשי סדום ודאי לא מתכוונים ליצור את הצדיקים האלה, אבל דוקא שיא השפל שבו הם נמצאים הוא שמוליד את התופעה. טענתו של אברהם היא שאולי זה עצמו מצדיק את קיומה של סדום. טענה כזו לא מגמדת את רשעותם של אנשי סדום, אבל מאדירה מאוד את צדקתם של אותם צדיקים:הצדיקים האלה כל-כך חשובים, ששוה לנו לסבול את כל סדום כדי לייצר אותם. והקב"ה אכן מאשר את הדברים: אם חמש הערים האלה מסוגלות ביחד לייצר אפילו עשרה צדיקים, יש הצדקה לקיומם של כל הערים הללו.
בסופו של דבר, כידוע, חרבו הערים האלה. אבל משהו אחד נשאר מכל הסיפור הזה, והוא לימוד העקרון הזה: גם עיר כמו סדום - עם מערכת ערכים מושחתת ועם חוקים אכזריים ועם חברה מקולקלת - יש לה זכות קיום, ולו רק בגלל עשרה צדיקים שנמצאים בתוכה.
אברהם אבינו מלמד אותנו איך להסתכל על משהו שנראה לנו רע. הרי בכל רע יש גם טוב. יש אנשים שמתמקדים בחצי המלא של הכוס ויש אנשים שמתמקדים בחצי הריק שלו. אבל אברהם אבינו הוא יותר מזה: הוא אינו מסתכל רק בחצי המלא. הוא לא מסתפק בהצלת הצדיקים בסדום. הוא אומר שיש להציל את כל העיר בזכות אותם צדיקים. אפשר למצוא את הטוב גם בחצי הריק של הכוס. רק בזכות החצי הזה - כל מה שנמצא בחצי המלא אינו נשפך. אם הנוזל באמת חשוב לנו מאוד, אנחנו אפילו נשמח שחצי הכוס ריקה, כי כך הנוזל יישמר יותר טוב.
פעמים רבות קורה לנו משהו שנראה כדבר רע, אבל בסופו של דבר יוצא מזה משהו טוב. יש מי שיאמר "זה היה דבר רע, אבל לפחות דבר אחד טוב יצא מזה". אברהם אבינו היה אולי מעדיף לנסח את זה כך: "בהתחלה חשבתי שזה היה דבר רע, אבל מכיון שיצא מזה משהו טוב, התברר שזה היה דבר טוב". מסתבר שאם נאמץ את גישתו של אברהם אבינו, נגלה שיש הרבה פחות רע בעולם...