בס"ד כא שבט תש"ע
דרשה לפרשת יתרו
תכונות של שופט
מסתבר שלא פשוט להיות שופט בישראל. את הדבר הזה גילה כבר יתרו, למרות שאז עדיין לא נהגו לזרוק נעליים על שופטים... חז"ל (שמות רבה כז, ח) אומרים ששמו של יתרו נגזר מכך שהוא יִתֵּר פרשה בתורה - כלומר שבזכותו נוספו לסֶפֶר הספרים מספר פסוקים, והם הפסוקים שבהם הוא ייעץ למשה להקים מערכת של בתי דין. (אולי בתור האדם הראשון שהתגייר, הוא לא אהב את הסחבת בבתי הדין, ולכן הוא הציע להקים מערך של בתי דין לגיור...)
בסופו של דבר ההצעה הזו השתלמה ליתרו גם באופן אישי, שהרי חז"ל (סוטה יא, א) אומרים שמבני בניו של יתרו ישבו בלשכת הגזית. כך הם מסבירים את הפסוק (דהי"א ב, נה): "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב". במה זכה יתרו שמבני בניו יכהנו כדיינים בלשכת הגזית? - חז"ל אומרים שהסיבה לכך היא שהוא עצמו ישב פעם בדין הקשור לעם ישראל. היה זה כאשר פרעה כינס שלושה חכמים לדון בשאלה איך לפתור את בעיית היהודים: "שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב, ויתרו. בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית". בלעם, איוב ויתרו - שלושתם אנשים חכמים מאומות העולם. שלושתם נקראים בעלי עיניים: בלעם מכנה את עצמו (במדבר כד, ג): "שְׁתֻם הָעָיִן", איוב מעיד על עצמו (איוב כט, טו) "עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר", ועל יתרו נאמר (במדבר י, לא): "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". גם הדיינים, בלשון חז"ל (בבא בתרא ד, א) נקראים 'עינו של עולם', וזאת על סמך הפסוק (במדבר טו, כד) "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה".
יושבים שלושת הדיינים הללו ודנים מה לעשות בעם ישראל. בלעם יעץ להרוג אותם, איוב שתק ויתרו ברח. הסיפור הזה מזכיר את הסיפור על שלושת הרבנים שדיברו על הרומאים (שבת לג, ב). ר' יהודה שיבח אותם על מעשיהם, ר' יוסי שתק ור' שמעון אמר שכל מה שהם עשו הם עשו רק לטובת עצמם. אמרו הרומאים: "יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג".
ואולם, דוקא ההשוואה הזו מעוררת שאלה: לפי המדרש הזה כל יסורי איוב באו לו בגלל ששתק, ואילו יתרו - שברח - קיבל על כך שכר גדול מאוד. אבל לכאורה במה עדיפה הבריחה מהשתיקה? במה עדיפה תגובתו של יתרו מתגובתו של איוב?ואולם, דברי חז"ל עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. במדרש (ילקוט שמעוני רמז קסח) מובאת גרסה ארוכה יותר לסיפור הזה, ושם כתוב שיתרו לא ברח במקום לענות לפרעה, (שהרי אם הוא היה בורח לא היה שייך לומר ששלושתם היו באותה עצה) אלא שהוא ענה לפרעה שלא יעז לשלוח יד ביהודים אלא ישחרר אותם לעלות לארץ כנען, ולכן פרעה רצה להרוג אותו והוא נאלץ לברוח למדין.
יתרו, אם כן, הוא כבר בעל נסיון בדין. לכן הוא דואג להגיד למשה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע". שהרי הוא כבר ישב בהרכב שלא היה כזה. בלעם היה רודף בצע, שהרי הוא רמז "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב". איוב אמנם היה "תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱ-לֹקִים וְסָר מֵרָע" (איוב א, א), אבל לא היה איש חיל ואיש אמת, שהרי ברגע האמת הוא שתק. לכן אומר יתרו למשה: אם אתה רוצה דיינים טובים, עליך לוודא שיהיו להם את כל התכונות האלה.
אומר יתרו: אם אתה רוצה מערכת של בתי דין שתפעל כמו שצריך, עליך לוודא שלדיינים יהיו התכונות הנדרשות.
דבר נוסף שניתן לראות מהצעתו של יתרו, הוא האופן שבו הוא מגדיר את מערכת המשפט: "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". הוא רואה את השופטים כאנשים שאחראים על אנשים אחרים. התורה, לעומת זאת, כאשר היא מצוה על הקמת מערכת בתי המשפט, מגדירה זאת אחרת (דברים טז, יח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". הדגש של התורה הוא על שערי הערים ולא על האנשים. בסופו של דבר התוצאה היא זהה, אבל השאלה היא מהו הדגש: במשחק כדורסל יש שתי טקטיקות של הגנה - שמירה אישית ושמירה איזורית. השמירה האישית מתמקדת באנשים, ואילו השמירה האיזורית מתמקדת באיזור הקרוב לסל. יתרו מציע שמירה אישית, והתורה מדברת על שמירה איזורית.
יתרו רואה במערכת בתי המשפט פתרון אישי: ישנם אנשים מסוכסכים, וכדי שהסכסוכים האלה ייפתרו צריך מערכת של בתי דין. אבל התורה אינה רואה את מערכת בתי הדין רק כמודל ליישוב סכסוכים אלא כאמצעי לקיום נכון יותר של מדינה מתוקנת. מערכת משפטית נכונה אינה רק פתרון לבעיות, אלא אמצעי הכרחי לקיום משטר תקין.