בס"ד יט אדר תש"ע
דרשה לפרשת כי תשא
שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע
מה עושה אדם שנשלח למקום מסוים, ושם נודע לו שנפתחו הליכים כנגד מי ששלח אותו, אבל הוא אינו יכול לספר את זה? זו השאלה שאיתה התמודד משה רבנו כשירד מהר סיני. הוא כבר יודע על חטא העגל, אבל אינו יכול לשתף בכך איש. בדרכו למטה מתלווה אליו יהושע בן נון, שאינו יודע מהענין, וכשהם שומעים קולות מהמחנה הוא אומר למשה: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה". משה, שכבר יודע מה פשר הקולות האלה, רומז לכך שאין מדובר בקולות מלחמה, שהרי בקולות מלחמה אמורים להישמע קולות של מנצחים וקולות של מנוצחים, ואילו כאן הקולות הם מסוג אחר: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה. קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". משה לא אומר ליהושע מה באמת ההסבר לקולות האלה, והוא משאיר ליהושע לגלות זאת בעצמו, לכשיראו את העגל ואת המחולות.
וצריך להבין: לשם מה כתבה התורה את דברי יהושע? מה איכפת לנו מה היתה ההוה אמינא של יהושע כשהוא שמע את הקולות האלה? - התשובה היא, כנראה, שהתורה רוצה ללמדנו שיהושע לא חשד בעם ישראל שהם חוגגים, והעדיף לחשוב שיש מלחמה במחנה מאשר שבני ישראל ירדו מדרגתם כל-כך מהר אחרי מתן תורה.
חז"ל (ירושלמי תענית ד, ה) אומרים שכאשר אמר יהושע שיש קולות מלחמה במחנה, נזף בו משה: "אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול?" אבל האמת היא שזו לא חכמה גדולה, כי למשה היה מידע פנימי שלא היה ליהושע. הקב"ה כבר אמר לו שבני ישראל חטאו בעגל. יהושע ודאי מכיר קולות של מלחמה. הרי רק לאחרונה הוא ניהל מלחמה נגד עמלק. הוא בטח ידע להבחין בין קולות מלחמה לקולות שהוא שומע, אך סירב להאמין שמה שהוא שומע הם קולות של הוללות וצחוק - ארבעים יום בלבד אחרי מעמד הר סיני. הוא העדיף לחשוב שמדובר בקולות מלחמה, ושהשמיעה שלו מטעה אותו, ולא לחשוד בישראל על כך שהם עובדים ע"ז.
על הפסוק (קהלת ח, ה): "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" אומרים חז"ל (ילקוט שמעוני רמז תתקעח) שזה רומז ליהושע, שעלה עם משה להר סיני ולכן לא ידע על מה שקורה במחנה. המשך הפסוק "וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם" מיוחס למשה רבנו, אשר ידע על חטא העגל. יש כאן הנגדה בין שומר מצוה מצד אחד, לבין בעל לב חכם, מצד שני. שומר מצוה אינו יודע על דברים רעים שמתרחשים, ואילו בעל הלב החכם מבין טוב יותר את המציאות. אחד אופטימי ואחד ריאלי.
האם עדיף להיות חכם - שמבין את המציאות טוב יותר, או שומר מצוות - שאינו יודע על דברים רעים שמתרחשים, וממשיך לחיות בתמימות את חייו? כאשר המציאות קשה, האם עדיף להיות אופטימי או ריאלי? - התשובה היא, לדעתי, שעדיף להיות אופטימי כל עוד אין לך מה לעשות בעניין. למה לא סיפר משה ליהושע על חטא העגל? - כי אין ליהושע מה לעשות עם המידע הזה כרגע. הקב"ה אמר את זה למשה, כי הוא רצה שמשה יתפלל בעד העם. הגמרא (ברכות לב, א) אומרת שכשהקב"ה אמר למשה "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם", הוא בעצם רמז לו: "משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתיירא לומר לו דבר. אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפניי הרגתיך! אמר (אוהבו): דבר זה תלוי בי - מיד עמד והצילו (את הבן)". למשה היה תפקיד, ולכן הוא כבר יודע על חטא העגל. אבל הוא בוחר לא לספר זאת ליהושע, כי הוא רצה שהתמימות הזו תימשך כמה שיותר. כל עוד אין ליהושע מה לעשות, עדיף שימשיך להאמין שבני ישראל לא חוטאים. עצם האמונה הזו תשמש סניגוריה על ישראל.
את הפסוק "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" חז"ל דורשים שם גם על מרדכי ואסתר: בזמן שמרדכי וכל העולם ידעו על הגזירה של המן, אסתר אינה יודעת מכך כלום, מכיון שהיא היתה עסוקה בנקיונות הבית לפסח. כמובן שבסופו של דבר גם אסתר וגם יהושע ידעו מה קורה, אבל כל עוד לא היה לאסתר מה לעשות בעניין, המידע הזה לא הפריע לה להמשיך לחיות את חייה.
אנחנו חיים בעולם שבו כל ערוצי המידע פתוחים בפנינו. כל שעה יש חדשות, כל חצי שעה מבזק, וכל רגע אפשר לגלוש באינטרנט ולדעת מה קורה בכל פינה בעולם. אבל בדרך כלל אנחנו שומעים רק על דברים רעים. מישהו פעם אמר: כל מהדורת חדשות בטלויזיה מתחילה במלים 'ערב טוב', ואח"כ חצי שעה מסבירים לך למה זה לא נכון... אולי עודף המידע הזה גורם לנו דכאון. יכול להיות שאם נתעמק יותר בקיום המצוות ונתנתק קצת מהמידע הזה, אולי נחיה חיים שמחים ושלוים יותר.
נקודה נוספת שאפשר ללמוד מהמדרש הזה: חז"ל דרשו את המלים "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" לא רק על יהושע שעולה להר סיני אלא גם על אסתר שסך הכל ניקתה את הבית לפסח. גם נקיונות לפסח יכולים להיחשב מצוה גדולה, שיכולה אפילו לסייע לנו לחיות חיים שמחים יותר...