בס"ד ב אייר תש"ע
דרשה לפרשיות תזריע - מצורע
האוצר שבצרעת
כל מי שמסתכל על המבנה הזה מבין שיש שם משהו לא בסדר. "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת". ברור שהרבה כסף התגלגל מתחת לפני השטח. אבל מי שקיבל את הכסף ידע להסוות את נתיב הכסף באופן מושלם, וקשה לעקוב אחריו, עד שבא הקב"ה וחושף את הכל.
כך נאמר בפרשה: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן... וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם". בניגוד לשאר הנגעים בפרשתנו, שמנוסחים באופן של אפשרות, לדוגמא "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת", פה הדברים כתובים בדרך של הבטחה, וכפי שאומרים חז"ל (הוריות י, א): "בשורה היא להם שנגעים באים עליהם". זה לא איום אלא הבטחה. ומסביר המדרש (ויקרא רבה יז, ו) שזו דוקא בשורה טובה: "כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים... מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומוצא בו אוצר". בעל הבית רואה משהו לא בסדר בקירות הבית, מזמין אליו את הכהן ואומר לו: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת". הכהן יצווה לסתור את הקיר, וכך יתגלה המטמון. צרעת הבית, לפי זה, אינה דבר רע אלא דבר שכל אחד היה מאחל לעצמו.
ואולם, ישנן דעות אחרות בקרב חז"ל שמסבירות את צרעת הבתים בצורה שונה. הגמרא (ערכין טז, א) אומרת שנגעי בתים באים כתוצאה מגזל: "הוא כונס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו". במקום אחר (יומא יא, ב) אומרת הגמרא שצרעת בתים נגרמת מצרות עין: "מי שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו, הקדוש ברוך הוא מפרסמו, כשמפנה את ביתו". כמו כן אומרים חז"ל במדרש (תנחומא מצורע סימן יב): "מפני מה היסורין באין לעולם? מפני הבריות שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא הוא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין? - כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה... לכך הקב"ה מתרה אותם ומלקה בתיהם תחלה, כדי שיעשו תשובה... עשה תשובה - מוטב, ואם לאו בגדיו לוקין... ואם לא חזר לוקה בגופו". צרעת הבתים, אם כן, אינה דוקא דבר טוב, אלא נתפסת גם כעונש לבעל הבית!
ובאמת, קשה להבין מדוע הקב"ה בוחר להביא מטמון לעם ישראל דוקא דרך נגע בבתים. האם קצרה ידו של הקב"ה מלגלות את האוצרות בלי צורך להרוס את הבתים?
התשובה היא, כנראה, שצרעת הבית היא באמת עונש על חטאים, אבל היא גם באה ללמד אותנו איך להתייחס לדברים רעים שקורים לנו. אם ידע האדם למנף את העונש הזה הוא יוכל לגלות בו אוצר. בכל שאר הנגעים, כאמור, התורה מנסחת את הדברים כדבר שקורה מעצמו: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת", "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם", "וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין", וכו'. אבל בצרעת הבתים הניסוח הוא אחר: "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם". זה לא קורה מעצמו, אלא הקב"ה נותן את זה כמתנה. השלב הראשון בגילוי האוצר הוא ההבנה שהצרעת אינה מקרה אלא מתנה שבאה מהקב"ה.
אדם יכול להסתכל על דברים רעים שקורים לו בכמה אופנים:אפשרות אחת היא לומר שזה מקרה, ולנסות להתחמק מהגורל הרע הזה בפעם הבאה. מי שמסתכל על כל הדברים הרעים שקורים לו כיד המקרה, הקב"ה מניח לו בדרכו: "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי". אדם כזה רק יסבול מהדברים הרעים שקורים לו, לא יצדיק עליו את הדין ובודאי שלא יקבל על כך שכר.
אפשרות שניה היא לראות את כל הדברים הרעים שקורים לו כעונש מהקב"ה על המעשים הרעים שהוא עשה, ולהצדיק עליו את הדין. זו מעלה גדולה, ובודאי ששכרה בצדה.
אבל יש מעלה גדולה מזו, והיא לראות את כל הדברים הרעים שקורים לאדם כמנוף חיובי לתיקון דרכיו. לא רק כעונש על העבר אלא בעיקר כאיתות להחזירו לדרך הישר. אדם כזה רואה בכל דבר רע דוקא את הטוב. זוהי מעלתו של ר' עקיבא שיכול לצחוק כשהוא רואה שועל יוצא מבית המקדש (מכות כד, ב), ושמח כאשר מת לו החמור, נטרף לו התרנגול וכבה לו הנר (ברכות ס, ב). אדם כזה, שמסוגל למצוא את הטוב בכל דבר, ולומר 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' יכול להפיק אוצר מצרעת.
בהפטרה מתואר מצור שהיה בשומרון, וארבעה מצורעים שגילו שהמצור הסתיים בפתאומיות. המצורעים מנודים מהחברה בגלל חטאיהם החברתיים. ובאמת, בשלב הראשון, כשהם מגלים את האוצרות שהשאירו אחריהם הארמים, הם חושבים רק על עצמם: "וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ". אבל בשלב השני הם מבינים שלא זו הדרך הנכונה לפעול: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן". בסופו של דבר דוקא הנידוי היה זה שאיפשר להם לתקן את החטא שלהם, ולגלות אוצר בעקבות הצרעת.