בס"ד כ תמוז תש"ע
דרשה לפרשת פינחס
צרור את המדינים
אנחנו מומחים בועדות חקירה. על כל אירוע אנחנו יודעים להקים ועדת חקירה שבדרך כלל מנתחת מצוין את האירוע שהיה, אבל לא בהכרח יעילה להתכונן לאירוע הבא. עכשיו הוחלט שאפשר יהיה גם להסיק מסקנות אישיות על מה שקרה, כפי שאומר הקב"ה: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם... וממילא יש גם מסקנה אישית: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". גם שמות האחראים למחדל פורסמו בסופו של דבר: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא". "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר". מעניין שהתורה קוראת להם "הָאִישׁ הַמֻּכֶּה" ו"הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה", במקום "האיש המְּזַנֶּה" ו"האשה המְּפַתָּה"!
מיד אח"כ אומרת התורה כיצד עלינו להתייחס מעתה ואילך למדיינים: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים... כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם". פרשתנו מתחילה, אם כן, בהסקת המסקנות מהאירוע שעליו קראנו בשבוע שעבר, והמסקנות הן שפינחס הוא הטוב בסיפור והמדיינים הם הרעים. האם אנחנו באמת צריכים את התזכורת הזו, שעלינו לשנוא את המדיינים ולהכיר טובה לפינחס? הרי כל ישראל ראו שפינחס הציל את העם ממגיפה קשה אשר נגרמה מהמעשים של זמרי וכזבי!
התשובה היא, אולי, דוקא בגלל שבסופו של דבר יש כאן איש מֻכֶּה ואשה מֻכָּה. יש תופעה שאנחנו מכירים היטב שהאדם נוטה להזדהות עם החלש. בשורה התחתונה פינחס עומד על הרגליים וזמרי וכזבי הרוגים, ולכן צריך להזכיר לנו שוב שהמעשה של פינחס הוא המעשה הטוב - ואילו את המדיינים צריך לשנוא.
מובא במדרש (תנחומא פינחס ד): "צרור את המדינים, למה? -כי צוררים הם לכם. מכאן אמרו חכמים: בא להורגך השכם להרגו. ר' שמעון אומר: שכל המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא".
שתי סיבות יש לכך שצריך לשנוא את המדיינים: קודם כל, כי הם שונאים אותנו. אם ברור לך שישנו עם ששונא אותך ומנסה להרוג אותך, אל תנסה להתפייס איתו, להתחנף אליו, ולעשות כל מיני מחוות, אלא פשוט תשנא אותו בחזרה. הסיבה השניה שבגללה צריך לשנוא את המדיינים היא בגלל שהם החטיאו אותנו.
ואולם, על הסיבה הזו יש לשאול: הרי היוזמים של כל הסיפור היו המואבים: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ". כזבי עצמה היא אמנם מדיינית, אבל המגפה לא היתה בגלל זמרי וכזבי באופן אישי אלא בגלל החטא של כלל ישראל, אשר היה דוקא עם בנות מואב ולא עם בנות מדיין: "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". יתרה מזו: בעל פעור הוא אלוהי מואב ולא אלוהי מדיין, שהרי כתוב: "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן... וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן... וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר". כמובן שגם בנות מדיין החטיאו את ישראל, שהרי משה מעיד מאוחר יותר (במדבר לא, טז): "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר", אבל היוזמים של כל הסיפור הזה הם המואבים. למה, אם כן, אנחנו לא מצווים לשנוא את המואבים לפחות כפי שאנחנו מצווים לשנוא את המדיינים?
רש"י בפרשתנו (במדבר כה, יח) כותב שהסיבה לכך היא שרות עתידה לצאת מהמואבים, ולכן אין להכות אותם. אבל בפרשת מטות (במדבר לא, ב) מביא רש"י הסבר נוסף: המואבים עשו את מה שהם עשו בגלל שהם פחדו מבני ישראל. המדיינים, לעומת זאת, עשו את זה משנאה. כותב על כך הרלב"ג (בתועלת הראשונה בסוף פרשת בלק) שמכאן אפשר ללמוד שכאשר אדם פוגע בחבירו מתוך פחד ובמטרה להציל את עצמו, אין לכעוס עליו. גם אם הנזק שעשו המואבים גדול יותר מזה שעשו המדיינים, הרי שאין לגנות אותם על כך, כי הם סך הכל ניסו להגן על עצמם. המדיינים, לעומת זאת, בדיוק כמו העמלקים, התעברו על ריב לא להם, ולכן עונשם כבד יותר. בשני העמים הללו - מדיין ועמלק - נצטוינו לנקום בשני שלבים. לגבי עמלק, בשלב הראשון כתוב: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר", ומאוחר יותר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". וכך גם לגבי המדיינים, בהתחלה נצטוינו "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים", ומאוחר יותר: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים". אנו מתייחסים אליהם בחומרה כזו לא בגלל הנזק הגדול שהם עשו, אלא בגלל הכוונות הזדוניות שלהם.
זהו לקח שכדאי ללמוד ליחסים בינינו לבין הסובבים אותנו: כאשר מישהו פוגע בנו, אין לדון אותו לפי מידת הפגיעה שנפגענו, אלא על פי כוונתו של הפוגע.