בס"ד ה מנחם אב תש"ע
דרשה לפרשת דברים
מערכת משפט מייצגת והוגנת
האם השופטים מייצגים את כל גווני האוכלוסיה בעם? האם מינוי השופטים נעשה בצורה דמוקרטית או בשיטה של חבר מביא חבר? שאלות אלו העסיקו את עם ישראל כבר לפני שנים רבות. כשיתרו יעץ למשה למנות שופטים, הוא אמר לו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם" (שמות יח, כא). הוא מדגיש: אם אתה רוצה לוודא שהאנשים הם באמת יראי א-לוקים ושונאי בצע, הם צריכים להיות מינוי שלך, בלי בחירות, בלי לשריין מקומות ובלי פריימריז. ואולם, בפרשתנו מתברר שמשה לא עשה בדיוק כפי שיעץ לו יתרו. משה מספר שהוא דוקא ביקש מהעם לבחור את השופטים: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם", ורק אחרי שהם בחרו את ראשי השבטים הוא ממנה אותם כשופטים: "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם". שני הבדלים יש בין הצעתו של יתרו לבין מה שמשה מתאר כאן: ראשית, מי שבחר את השופטים היה העם ולא משה. שנית, היתה הקפדה על כך שהשופטים יהיו ראשי השבטים ולא סתם אנשים מכל ישראל - כלומר שהוא וידא שהם מייצגים את מגוון האוכלוסיה ולא כולם באים מאותה קליקה.
מעניין לציין שגם בפרשת יתרו וגם בפרשתנו יש הבדל בין ההצעה למינוי השופטים לבין מי שנבחרו בסופו של דבר. יתרו הציע לבחור "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע", ואילו על השופטים שנבחרו בסופו של דבר נאמר "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם". הראב"ע (שמות יח, כד) טוען שאת התכונות האחרות משה לא יכול לבחור, כי רק ה' בוחן כליות ולב. אבל אם כן לא ברור מה התכוון יתרו כשאמר לבחור את כל התכונות האלו. הספורנו, לעומתו, סובר שמשה פשוט לא מצא שופטים שיש בהם את כל התכונות הללו, ולכן הסתפק באנשי חיל.
גם בפרשתנו, משה מבקש מהעם: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם", אך בסופו של דבר כתוב "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם", ואמרו חז"ל (פסיקתא זוטרתא דברים ב, ב) שהוא לא מצא נבונים ונאלץ להסתפק בשתי תכונות.
האם באמת לא היו בכל ישראל אנשים יראי א-לוקים ונבונים? - נדמה לי שהתשובה היא שהיו כאלו, ואם משה היה מקבל את עצת יתרו במלואה ובוחר את הדיינים בעצמו הם ודאי היו מבורכים בכל התכונות הללו. אבל משה העדיף לעשות אחרת: הוא לא בחר את הנציגים, אלא ביקש מהעם לבחור אותם. אולי יש בכך התפשרות על מידת המקצועיות של השופטים, אבל זה ודאי מגביר את האמון במערכת המשפט - שנבחרה באופן דמוקרטי ולא במינוי אישי בצורה של 'חבר מביא חבר'.
ספר דברים הוא נאום ארוך של משה רבנו, אשר מסכם את ארבעים שנות הנדודים במדבר, ואמור להכין את העם לקראת הכניסה לארץ. הנאום מתחיל במשפט: "ה' אֱ-לֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו". זו הפתיחה של הנאום, היות ומטרת הנאום היא הכניסה לארץ. מיד אח"כ מספר משה לעם על מינוי השופטים. וצריך לשאול: מה חשוב כל-כך בסיפור זה - שהקדים את יציאת מצרים, את מעמד הר סיני ואת עשרת הדיברות?
התשובה היא, כנראה, שיש קשר בין מינוי השופטים לבין הכניסה לארץ. הארץ ניתנת לעם ישראל, על סמך מינוי השופטים הללו, ובהנחה שהם אכן יעשו משפט. כשהצדק והמשפט אינם, אין זכות לעם ישראל לחיות בארץ. ההפטרה שנקרא מחר, שמכינה את העם לקראת הגלות, מסבירה את הסיבות שגרמו לגלות זו: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים". "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים", וממילא: "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". אם זהו המצב, הרי שאין הצדקה לקיום העם בארץ.
אמרו חז"ל (איכה רבה א,א): "שלשה נתנבאו בלשון 'איכה': משה ישעיה וירמיה, משה אמר "איכה אשא לבדי", ישעיה אמר "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר "איכה ישבה בדד".
שלושת הנביאים הללו דיברו על דבר אחד: תיקון המשפט. משה דיבר על כך שאינו יכול לשאת לבדו את משא המשפט, וצריך דיינים נוספים. ישעיהו דיבר על כך שהעם אינו עושה משפט, וירמיהו מתאר את התוצאה: "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ" - האמונים על המשפט - "הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" (איכה ד, יג).
הדרך להבטחת קיומנו בארץ ישראל היא להחזיר את האמון במערכת המשפטית, והדרך להחזרת האמון אולי מתחילה בכך שהשופטים יתמנו באופן שתיקן משה ולא באופן שהציע יתרו.