בס"ד                                                                                                                כז טבת תשס"ו

דרשה לפרשת וארא

 

גם בפרשת השבוע הקב"ה שולל את הבחירה החופשית מפרעה, אלא ששם הכריח אותו הקב"ה לבחור דוקא ברע. כל גדולי המחשבה התמודדו, כידוע,  עם השאלה כיצד מקשה הקב"ה את לבו של פרעה, ואז מעניש אותו על כך שלא שילח את בני ישראל מארצו. תשובות רבות יש לשאלה זו, אך אולי אחת המפורסמות שבהם היא זו של הרמב"ם. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה ו, ג):

לפי הרמב"ם, אם כן, פעמים שאדם חוטא בחטא כה חמור, עד שהוא נענש בעונש הנורא ביותר: אין באפשרותו לחזור בתשובה, והוא מוכרח למות בחטאו. זהו ודאי עונש קשה, ומסתבר שאין הוא מגיע על כל חטא, אלא רק על חטאים בסדר גודל של פרעה. אך מפתיע מאוד לראות את המשך דברי הרמב"ם שם (הלכה ד), שמהם מתברר שאין מדובר דוקא בחטאים הנוראים ביותר:

וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד "הורני ה' דרכך", כלומר אל ימנעוני חטאיי דרך האמת, שממנה אדע דרכך ויחוד שמך, וכן זה שאמר "ורוח נדיבה תסמכני" כלומר תניח רוחי לעשות חפצך, ואל יגרמו לי חטאיי למונעני מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת.

האם דוד חושש שמא הוא יגיע לחטאים בדרגתו של פרעה, שימנעו ממנו את התשובה, חס ושלום? האם זה מה שמתכוונים כל אותם 'צדיקים ונביאים' כלשונו של הרמב"ם?

התשובה היא שישנם שני סוגים של שלילת הבחירה. הסוג של פרעה הוא שלילת בחירה באופן יזום ע"י הקב"ה. מפרעה נשללה בשלב זה באופן מוחלט היכולת לשחרר את בני ישראל. אך ישנה שלילת בחירה באופן הסתברותי. זה מה שנקרא בפי חז"ל 'ההיתר של רב הונא': "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר" (יומא פו, ב). הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 113) מגדיר זאת כנקודת הבחירה: כששני עמים נלחמים זה בזה, אומר הרב דסלר, הרי שבפועל המלחמה נערכת בקו החזית, אבל בכח - המלחמה היא בכל השטח של שתי הארצות. אמנם היריות, הקרב וההסתערות הן רק בגזרה צרה מאוד, אבל כל השטח של שתי המדינות נמצא במלחמה. כל חבל ארץ שנכבש ע"י אחד הצדדים, יהפוך להיות נחלתו, והקרב יהיה במקום אחר. כך הוא גם במלחמה ביצר: אמנם ישנם תרי"ג מצוות שעל כולם נלחם היצר הרע. אבל בפועל הקרב לא נמצא בכל השטח. ישנם דברים שנכבשו ע"י היצר הרע, וישנם שטחים שמוחזקים כבר מזמן בידי היצר הטוב.

יש מי שמתמודד עם יצר הרע שקורא לו לרצוח, אך לרובנו זהו שטח כבוש של היצר הטוב. שמעתי השבוע את אשתו של אלפרון שדיברה בכל כלי התקשורת, כי היא דואגת מאוד לבנה הטוב ש'נאלץ' לדקור אדם שאיים על אביו. היא צודקת בדבר אחד: הוא באמת התמודד עם דברים שאנחנו לא מתמודדים איתם. יש מי שהמאבק בין היצרים שלו הוא על רצח, ויש מי שהמאבק הוא על עומק הכוונות בתפילת שמונה עשרה. כל תא שטח שנכבש, מעביר את נקודת הבחירה למקום אחר.

הקב"ה אינו שולל מאיתנו את הבחירה החופשית, אך לפעמים אנחנו גורמים זאת לעצמנו. אחרי שבחרנו ברע פעם אחר פעם, ההתמודדות שלנו כבר לא שם. (אפשר לראות זאת גם בשיח הציבורי היום לפני הבחירות: דברים שבעבר לא העיזו להעלות על דל שפתיהם אפילו השמאלניים הקיצוניים ביותר, הפכו להיות נושא לדיון בקרב מי שהיו פעם מפלגת הימין. פתאום התרגלנו לעובדה שהמחבלים ורוצחי הילדים נמצאים בקרבתנו עם צבא חמוש, ורק החמאס מדאיג אותנו.)

זו היא תפילתו של דוד המלך, שאומר (תהלים נא, יב): "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹקִים". גם אם נכשלתי וחטאתי, תן לי לב טהור, שאוכל לנסות להתמודד שוב עם היצר הרע הזה מאותה נקודה, ואולי בפעם הבאה אצליח לנצחו, ולהעביר את נקודת הבחירה למקום טוב יותר.