בס"ד ג אלול תש"ע
דרשה לפרשת שופטים
מינויו של החייל מס' 1
איך בוחרים את האיש החשוב ביותר בצבא? מה הן התכונות הנדרשות לתפקיד זה? אינני מתכוון, כמובן, לרמטכ"ל. הרי הרמטכ"ל רק מנהל את הקרבות, אבל המערכה מוכרעת במקום אחר לגמרי. האיש החשוב ביותר בצבא הישראלי הוא הכהן משוח המלחמה. משוח המלחמה הוא כהן שכל ייעודו הוא אחד: לדבר עם החיילים לפני יציאה למלחמה ולחזק את רוחם.
וכך נאמר בפרשתנו: "כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה'
אֱ-לֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". לפני היציאה לקרב צריך לזכור בשביל מה נלחמים, ומה באמת מכריע את הקרב. בשביל שני המשפטים האלה, שייאמרו רק בעת יציאה לקרב, ממנים אדם במינוי לכל החיים! יתרה מזו: הרמב"ם (הלכות כלי המקדש ד, יט) אומר שהדרגה של הכהן משוח המלחמה היא גבוהה מאוד בהירארכיה של הכהנים: הוא נמצא בין הכהן הגדול לבין סגנו. איך בוחרים את הכהן הזה?
כותב הרמב"ם שבכל תפקידי השררה תמיד נותנים עדיפות לבנו של בעל השררה. רק אם הוא אינו מתאים למלא את תפקידו של אביו מוציאים מכרז ומחפשים מי האדם המתאים ביותר. ואולם, רק לגבי כהן משוח מלחמה כותב הרמב"ם שאין שום עדיפות לבנו של הכהן הקודם. מקור הדברים הוא בגמרא (יומא עב, ב) שאומרת כך: "יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו, כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו? תלמוד לומר "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד" - מי שראוי לבא אל אהל מועד. כהונה גדולה עוברת בירושה, אך לא תפקיד משוח מלחמה.
במה שונה התפקיד הזה מכל שאר התפקידים בעם ישראל? יש שהסבירו (ר' דוד שפרבר, מגדולי רומניה בדור הקודם, בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק ד חו"מ סי' שד) שמשוח המלחמה אינו בעל שררה מכיון שאין לו סמכות החלטה אלא רק תפקיד לדבר עם העם. ואולם, מכיון שראינו שמשוח המלחמה מדורג במקום השני בהירארכיה של הכהנים קשה לומר שאין שררה בתפקיד!
יש שכתבו (ר' אברהם הלוי, חי במאה ה-17 במצרים, שו"ת גינת ורדים יו"ד ג, ז) שהסיבה לכך היא שכהן משוח מלחמה צריך תכונות מאוד מסוימות: הוא צריך להיות בעל קומה ושמוראו יהיה מוטל על אנשי הצבא, וגם נאה דורש וגם נאה מקיים, ומכיון שמדובר במקבץ תכונות נדיר מאוד, צריך למצוא את האדם המתאים ביותר ולא לתת עדיפות דוקא לבנו של משוח המלחמה הקודם. גם בעל ה'תורה תמימה' (שמות כט, ל הערה כא) כותב שמכיון שהכישורים הנצרכים הם עדינים מאוד, ומכיון שמדובר בדיני נפשות, צריך למצוא את האדם המוכשר ביותר לצורך כך, ואולם הוא סובר שאם יש שני אנשים מתאימים - ואחד מהם הוא בנו של הכהן הקודם, יש להעדיף אותו. אך מדברי הרמב"ם משמע שאין שום עדיפות לבנו של הכהן הקודם!
הרב זוין, בהספדו על הרב קוק (פורסם ב'סיני יז') שהיום הוא יום פטירתו, הביא את הסברו של הרב קוק לעניין זה: המלחמה והשלום, אומר הרב קוק, מסמלים את חיי השעה וחיי הנצח. אין במלחמה תכלית לעצמה, וכל מטרתה היא לקרב את השלום. השלום הוא המטרה, ואלו הם חיי העולם.
כל עניינה של הירושה היא הנצחת דבר מסוים. את המלחמה התורה אינה רוצה להנציח. בכך מסביר הרב קוק עניין נוסף: המשנה (תענית ד, ח) אומרת שבט"ו באב וביום הכיפורים היו בנות ישראל שואלות בגדים זו מזו כדי שלא לבייש את מי שאין לה. הגמרא (תענית לא, א) אומרת שהיה סדר להשאלה זו: בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן, ובת סגן מבת משוח מלחמה, ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה מזה". ואולם, כפי שראינו מעמדו של משוח מלחמה גבוה יותר מסגן הכהנים, ומדוע בת הכהן הגדול שואלת מבת הסגן ולא מבתו של משוח המלחמה? - מסביר הרב קוק שאמנם משוח המלחמה הוא במעמד גבוה יותר, אבל מעמד זה אינו עובר לדורות הבאים, ולכן בתו נמצאת במעמד נמוך יותר מאשר בתו של סגן הכהנים.
אנחנו מגדלים את ילדינו מתוך תקוה שהם כבר לא יצטרכו להתגייס לצבא. מספרים על אחד מגדולי ישראל שבכל שנה לאחר תשעה באב הוא היה משליך את ספר הקינות שלו לגניזה מתוך תקוה שבשנה הבאה כבר לא יזדקק לו. זהו הרעיון בכך שהמשרה של משוח המלחמה אינה עוברת מאב לבן: כאשר נולד למשוח המלחמה בן, הוא אינו צריך לחשוב: הנה נולד מי שיחליף אותי בבוא העת. הוא צריך לחשוב: בעזרת ה', כשהוא יגדל כבר לא נצטרך את התפקיד הזה.