בס"ד ב תשרי תשע"א
דרשה לפרשת האזינו
עם נבל ולא חכם
כשהייתי קטן, ישבתי יום אחד עם בת השכנים וציירנו ציורים. אמא שלי נכנסה לחדר והתחילה לשבח את הציורים. הילדה, שלא היתה מרוצה מהציור שלה, אמרה: לא נכון, הציור שלי בכלל לא יפה. אני, שבטחון עצמי כנראה לא היה חסר לי, מיד הגבתי: אל תגידי כך! הציור שלך מאוד יפה! את רק חושבת שהוא לא יפה כי את משוה אותו לציור שלי, אבל אם תסתכלי עליו בפני עצמו הוא ציור מאוד יפה...
שירת האזינו פותחת בתואר מאוד לא מחמיא של ישראל: "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל", אבל אפשר להתעודד במקצת אם נסתכל על התואר הזה בהקשרו, שהרי הוא בא כניגוד לקב"ה. על הקב"ה נאמר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ... צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", ואילו בניו הם בעלי מומים, עיקשים ופתלתלים.
בפסוק הבא מקבל עם ישראל שני תארים נוספים: "הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם". ע"פ המסורת, האות ה"א עומדת בפני עצמה, והיא המלה הקצרה ביותר בתנ"ך: אות אחת בלבד. מה הכוונה? נראה לענ"ד שאם האות הזו היתה מחוברת למלה שאחריה, היתה זו ה"א התמיהה: האם אתם גומלים זאת לה'? אבל כאשר המסורת מפרידה בין האות ה"א למלה שאחריה, זו אינה שאלה אלא עובדה. מלה זו מופיעה בתנ"ך באופן דומה בדברי יחזקאל. הנביא (יחזקאל ל, ב) אומר: "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹקִים הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם", ומסביר בעל ה'מצודות' שהמלה 'הָהּ' היא לשון צעקה ויללה. לפי זה פירוש הפסוק אינו שאלה אלא קביעה: כמה עצוב שאתם גומלים זאת לה'. בכך אתם מעידים על עצמכם שאתם "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם".
צריך לשים לב: אין פה כפילות! נבל אינו ההיפך מחכם. החוטא הוא גם נבל וגם לא חכם. נבל הוא אדם רשע וכפוי טובה. דוד המלך (שמו"א כה, כה) אומר על נבל הכרמלי, אשר אינו מכיר טובה לדוד ואנשיו: "כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא - נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ". כשעם ישראל בוחר לעבוד עבודה זרה יש בכך גם כפיות טובה לקב"ה וגם מעשה לא חכם, שהרי: "הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ". הוא גם אבינו, וממילא כשאנחנו פושעים אנחנו עושים מעשה נבלה וכפיות טובה, אבל הוא גם זה שעשה אותנו ומעמיד אותנו יום יום, ולכן זה גם לא חכם לבגוד בו. כדי לחטוא, אם כן, צריכים לעבור גם את מחסום החכמה וגם את מחסום הטוּב והיושר.
אומרים חז"ל (ילקוט שמעוני רמז תשו): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אין שום הגיון בעבירה. אם אדם יפעל רק לפי ההגיון שלו, הוא לעולם לא יחטא. למה בכל זאת אדם חוטא? - כי היצר הרע מחדיר בנו רוח שטות. היצר הזה חזק יותר מכל הגיון. זו גם הסיבה שהדרך להתגבר על היצר הרע היא לעסוק בתורה, שמגבירה את העיון השכלי, כפי שאמרו חז"ל: (קידושין ל, ב) "כך הקב"ה אמר להם לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. אם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו". ככל שאדם מתמסר יותר לשכלו, הוא מובטח יותר מפני החטא.
הגמרא שלמדנו השבוע בדף היומי (עבודה זרה כג, א) עוסקת בשאלה מדוע לדעת ר' אליעזר אסור לקנות פרה אדומה מגוי. בהתחלה אומרת הגמרא שאולי החשש הוא שמא הגוי הניח עליה עול, אבל הגמרא דוחה את זה, כי בשביל כמה דקות של סחיבה אדם לא יאבד הון יקר כל-כך. אלא, עונה הגמרא, החשש הוא שמא הגוי בא על בהמתו. ושואלת הגמרא: הרי גם כאן ניתן לומר שבשביל הנאה רגעית אדם לא יסכים לאבד כל-כך הרבה ממון!? עונה הגמרא בפשטות: "התם יצרו תוקפו". היצר יכול לעבוד בניגוד לכל הגיון.
כשם שהחכמה אינה יכולה להבין את החטא, היא גם אינה יכולה לקבל את התשובה. אמרו חז"ל (ירושלמי מכות ב, ו): "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? -אמרה להם: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה" (משלי יג, כא). ע"פ החכמה מי שחוטא הרעה תרדוף אותו. אבל הקב"ה, שבכותרת לשירת האזינו אומר "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ", יודע גם את הדרך אל התשובה. לכן, כשהקב"ה נשאל מהו עונשו של החוטא, הוא עונה: "יעשה תשובה ויתכפר לו", שנאמר (תהלים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ". גם אם החוטא הוא 'עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל', הקב"ה - שהוא טוב וישר - יכול להדריך את האדם אל התשובה.
החטא, אם כן, נגרם כתוצאה מטפשות ומעקמומיות. לכן שתי הדרכים לחזור בתשובה הן החכמה והיושר. כך אומר הנביא הושע בהפטרה: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". ומי יתן ונזכה כולנו למצוא מסילות בלבבנו - מי לחכמה ומי לטוּב - ונזכה לחזור בתשובה שלמה, ולהיחתם לחיים טובים.