בס"ד ל תשרי תשע"א
דרשה לפרשת נח
הקונספציה שהכזיבה
כעת מפרסמים חלק מהפרוטוקולים שממחישים את הקונספציה שהטעתה את כולם. אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות. היו התראות, מתברר שהיה אפילו מישהו שידע את התכנית וניסה להזהיר אותם, אבל מקבלי ההחלטות לא לקחו את דבריו ברצינות מספיקה. בסופו של דבר המכה היתה קשה: בעיצומו של יום, "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה... נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
חז"ל (בראשית רבה ל, ז) אומרים שנח נצטוה על בניית התיבה מאה ועשרים שנה לפני המבול. הסיבה לכך היא כדי שיהיה לו מספיק זמן להזהיר את העולם מפני הצפוי. ואולם, במשך כל השנים שהוא בנה את התיבה אנשים שאלו אותו מה הוא עושה והוא אמר להם שעתיד להיות מבול שישחית את כל העולם, אבל הם לא האמינו לו. אולי אם הם היו מאמינים לו הם היו יכולים לשנות את ההסטוריה, אבל הם המשיכו בשלהם. הדבר מזכיר, כמובן, את שליחותו של יונה אל נינוה.
יש הרבה דמיון בין שני הסיפורים: במבול כתוב: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ", ובהמשך: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ". אצל נינוה כתוב: "כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי", "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת", "וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם". בשני המקרים ה' גזר גזירה קשה לא רק על האנשים החוטאים אלא גם על כל בעלי החיים, אבל לפני שהוא מבצע את הגזירה הוא מאפשר הזדמנות אחרונה לתשובה, ושולח נביא שיזהיר את התושבים מפני הצפוי להם. אלא שבניגוד לאנשי נינוה, שכניו של נח לא שמעו לו ולא הראו כל כוונה לחזור בתשובה. מדוע הצליח יונה בשליחותו עד כדי כך שהמלך וכל העם צמו, לבשו שקים וחזרו בתשובה שלמה (אף שיונה עצמו כלל לא היה מעוניין להצליח במשימה) ואילו נח לא הצליח אפילו להחזיר אדם אחד בתשובה?
יכול להיות שההבדל נעוץ בזמן שניתן לתשובה: לדורו של נח היו מאה ועשרים שנה, ואילו לאנשי נינוה יש ארבעים יום. במשך ארבעים יום קל לעשות תשובה. אנחנו הרי מכירים את זה מלוח השנה: החל מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים אנחנו מתנהגים אחרת. אבל האם אפשר להחזיק מעמד כך מאה ועשרים שנה? אמנם אמרו חז"ל (שבת קנג, א) על הפסוק "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" שאדם צריך לשוב בתשובה בכל יום שמא ימות מחר, אבל האם אנחנו מסוגלים לחזור בתשובה במשך מאה ועשרים שנה? ודאי שהרבה יותר קל לחזור בתשובה במשך ארבעים יום קצובים!
החסרון הוא שתשובה שנמשכת ארבעים יום בלבד פעמים רבות גם נגמרת מהר מאוד. זה בדיוק מה שהפריע ליונה: הוא ידע שהתשובה של אנשי נינוה תהיה מצויינת, אבל היא לא תחזיק מעמד. הוא אף התכוון להוכיח זאת לקב"ה. לכן, גם לאחר שמשימתו הושלמה והם חזרו בתשובה, יונה אינו חוזר לישראל אלא עושה לו סוכה ויושב תחתיה בצֵל "עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר". הוא רוצה להראות לקב"ה שאין זה נכון לסלוח לאנשי נינוה כי תשובתם לא תחזיק מעמד. אבל הקב"ה מלמד את יונה שיש חשיבות גם לתשובה שאינה מחזיקה מעמד: הוא מראה ליונה כמה מהר הוא יכול להתרגל לקקיון שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד, כדי שיונה יבין שגם תשובה שֶׁבִּן לַיְלָה היתה וּבִן לַיְלָה אבדה עושה שינוי.
אני תמיד תוהה על אותם פועלי נקיון שמסתובבים בפארקים עם מפוח ומעיפים את העלים מהשבילים: הרי העלים האלה לא נעלמים לשום מקום. הם רק עפים הצידה, ומהר מאוד הרוח תחזור ותעיף אותם אח"כ בחזרה לשביל. מה מועיל המפוח, אם כן?
התשובה היא שגם אם השביל יחזור להתמלא בעלים, עדיין הזמן הקצר שבו השביל היה נקי לגמרי עושה רושם. נכון שלאט לאט השביל יתמלא בעלים חדשים - וגם חלק מהעלים הישנים יחזרו אליו - ואז שוב נצטרך לבוא עם המפוח ולהעיף אותם, אבל אם לא היינו מנקים את השביל אף פעם, בסופו של דבר השביל היה מתכסה בעלים עד שלא היו רואים אותו בכלל.
סיימנו את תקופת החגים. יכול להיות שקיבלנו על עצמנו הרבה דברים בארבעים ימי התשובה האלה, אבל עכשיו אנחנו מרגישים שחזרנו בדיוק למקום שבו היינו לפני כן. העלים חוזרים ומכסים את השביל. האם כל התשובה שעשינו היתה לרִיק? האם לא השגנו שום דבר? - התשובה היא שתשובתם של אנשי נינוה הועילה, גם אם אח"כ לאט לאט הם חזרו לסורם. קשה מאוד לחיות מאה ועשרים שנה בתשובה, אבל ארבעים יום אנחנו מסוגלים. וגם אם אחרי ארבעים הימים מרגישים ירידה, הרי התשובה הזו היתה מספיקה כדי להציל את נינוה, ומסתבר שגם אותנו.