בס"ד כא מרחשון תשע"א
דרשה לפרשת חיי שרה
למי אברהם משתחוה?
הדברים נאמרים במתק שפתיים, שהרי הם מצטיירים כידידים הטובים ביותר. מה הם כבר מבקשים? להקפיא את המצב לעשרה חודשים? אח"כ אולי עוד חודשיים? מה נורא בזה? - התשובה היא, כמובן, שכל הבקשות האלה הם תרגילים להשאיר את המצב כך לצמיתות. אמנם כבר היו הבטחות והצהרות, אבל מתברר שלמרות כל ההבנות שהושגו עד עכשיו, ולמרות כל מה שכבר ניתן להם, הם עדיין מנסים לסחוט עוד קצת. ככה זה כשמנסים לעשות משא ומתן עם לבן הארמי.
אתמול, כשעבד אברהם ביקש לקחת את רבקה הם ענו בלי שום הסתייגות: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ". על סמך זה נתן העבד מתנות, עשו סעודה גדולה, והיה נראה שהעניין סגור. אבל למחרת בבוקר פתאום אומר לבן: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים (=שנה) אוֹ עָשׂוֹר (=עשרה חודשים) אַחַר תֵּלֵךְ". לכאורה הם רק רוצים לעכב את הביצוע לזמן מה, אבל ברור שמטרתם היתה למנוע את החתונה, אלא שהם הבינו שאת זה הם לא יכולים לעשות, שהרי "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב", ולכן הם מנסים רק לדחות את הרעה.
לזכותו של לבן צריך לציין את האמונה שלו בה'. למרות שהוא לא מתלהב מהשידוך, הוא מבין שאין לו מה לעשות, כי הקב"ה החליט שרבקה תינשא ליצחק. לכן, גם כשהוא מנסה לעכב את הנישואין, אליעזר יודע שיש טיעון שאיתו הוא לא יכול להתמודד: "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי". כיון שזהו רצון ה', אינכם יכולים לעכב זאת. גם אליעזר, כמובן, חדור אמונה בה'. שֵם ה' חוזר שוב ושוב לכל אורך הסיפור. פעמיים במהלך הסיפור אליעזר משתחוה לה' כשהוא רואה שהשליחות מצליחה.
דוקא על הרקע הזה בולט חסרונו של שם ה' בתחילת הפרשה. גם שם מתנהל משא ומתן עם בני עם אחר, אבל בכל סיפור קניית מערת המכפלה מוזכר ה' רק פעם – וגם זה דוקא בדברי בני חת: "נְשִׂיא אֱ-לֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". אברהם עצמו אינו מזכיר את שם ה' כלל: לא כשהוא בוכה על שרה, לא כשהוא מדבר עם בני חת, וגם לא כאשר בקשתו מתמלאת, והוא מצליח לקנות את החלקה. יתרה מזו: גם אברהם, כמו אליעזר, משתחוה פעמיים במהלך הסיפור: פעם אחת הוא משתחוה לבני חת ובפעם השניה הוא משתחוה לעפרון לעיניהם. לקב"ה הוא לא משתחוה אפילו פעם אחת!
כשיעקב אבינו היה חולה, בא יוסף לבקרו והוא נשבע לאביו שגם הוא ייקבר במערת המכפלה. מיד אח"כ נאמר: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". אומר על כך רש"י (בעקבות הגמרא במסכת מגילה טז, ב): תעלא בעידניה סגיד ליה. כלומר שגם שועל - כשמגיע תורו למלוך, צריך לעבוד אותו. כך מסביר רש"י את העובדה שיעקב משתחוה לבנו. ואולם, מיד אח"כ כותב רש"י "על ראש המטה - הפך עצמו לצד השכינה". שואל הרא"ם: מדוע צריך לומר שיעקב השתחוה ליוסף? הרי אפשר לומר שהוא השתחוה לקב"ה כשהוא התבשר על כך שבקשתו תתממש, בדיוק כפי שעשה אליעזר בפרשתנו!
- עונה המהר"ל ב'גור אריה' שאי אפשר לומר שהיתה זו השתחוואה של הודאה על הבשורה, כי יעקב כבר התבשר מפי הקב"ה "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". לכן אומר המהר"ל: אם היה יעקב משתחוה לה' היה נראה שלפני כן הוא לא האמין בהבטחה שהבטיחו הקב"ה בעצמו.
הגמרא (סנהדרין קיא, א) אומרת שהקב"ה אמר למשה שהוא מתגעגע לאברהם: "אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה'. בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותיי". אברהם לרגע לא פקפק בהבטחה. העובדה שהוא אינו משתחוה לה' אינה מעידה על חוסר אמונה אלא להיפך: על אמונה ברורה מאוד. אברהם בכלל לא הופתע מכך שעפרון הסכים למכור לו את השדה, וגם לא היה מסופק האם יעלה בידו לקנות את השדה. היתה לו אמונה חזקה כל-כך, שהוא לא היה צריך את התפילה. גם כשאליעזר מפקפק בשליחותו ושואל את אברהם: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי" אברהם אינו מטיל ספק ואומר: "ה' אֱ-לֹקֵי הַשָּׁמַיִם... הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". אברהם לא זקוק לתפילה כי האמונה שלו ברורה כשמש בצהריים. אנחנו לא מתפללים שהשמש תזרח מחר בבוקר, כי זה ברור לנו שזהו טבעו של עולם. כל מעשיו של אברהם מעידים עליו שהקב"ה מלוה אותו תמיד, כפי שאמר לו אבימלך בשבוע שעבר: "אֱ-לֹקִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה".
יש אנשים שפונים אל הקב"ה כאילו הוא חבר קרוב שהולך לידם כל הזמן. זו דרך נפלאה להחדיר באדם את ההרגשה ש"ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". אמר לי פעם חסיד ברסלב שהקב"ה המציא את הדיבורית במכונית כדי שאדם יוכל לסגור את החלונות של הרכב ולצעוק אל הקב"ה בלי שייחשב כמשוגע... אבל יש גם אנשים שאינם זקוקים לכך כי בכל מעשיהם הם מרגישים את יד ה' שמלוה אותם. גם כשאברהם משתחוה לבני חת, הוא בעצם מעיד על כך שהוא מאמין בקב"ה אמונה שלמה.