בס"ד ט שבט תשע"א
דרשה לפרשת בשלח
שיר ושירה
בכפר הגלובאלי שבו אנחנו חיים, אם בקצה אחד של העולם יש שטפון אדיר, אנשים טובעים ואפילו כלי רכב נסחפים בזרם האדיר, זה מגיע גם למהדורת החדשות בקצה השני של העולם. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן", וזה מעניין את כל העמים: הפלשתים - "חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת", אדום - "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם", מואב: "אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" וכמובן גם כנען, שהם בעצם היחידים שיש להם באמת סיבה לפחד: "נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן". כשבני ישראל שרו את השירה הזאת, הם ידעו היטב מדוע כל העמים האלה צריכים לפחד, שהרי מעבר ים סוף הוא רק השלב הראשון במסע אל ארץ ישראל.
בדרך כלל אנחנו מבינים את שירת הים כתפילת הודיה לקב"ה על הנס הגדול שאירע בקריעת ים סוף ובטביעת המצרים בים. ואולם, השירה הזו איננה רק שירה של הודיה, אלא גם תפילה עם מבט קדימה, לעבר העתיד, ולכן השירה כוללת אירועים שיהיו בעתיד: מעבר הירדן - "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ", כיבוש הארץ - "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'", ואפילו בניין בית המקדש - "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ".
נדמה שחז"ל התלהבו משירת הים לא פחות מאשר מקריעת ים סוף. אמרו חז"ל (שמות רבה כג, ד) שמאז שנברא אדם הראשון אף אחד לא אמר שירה עד קריעת ים סוף. לא אדם הראשון לאחר שנברא, לא אברהם לאחר שניצל מכבשן האש ומן המלכים, ולא יצחק כשניצל מן המאכלת, וגם לא יעקב כשניצח את המלאך וניצל מאנשי שכם. כל האנשים האלה לא אמרו שירה, והפעם הראשונה שבה נאמרה שירה היתה לאחר קריעת ים סוף.
ואולם, מדרש זה סותר, לכאורה, את דברי חז"ל (ויקרא רבה י, ה) שאדם הראשון הוא זה שחיבר את פרק צב בתהלים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת"! כיצד אומרים חז"ל שעד קריעת ים סוף אף אחד לא אמר שירה, והרי אדם הראשון אמר שיר ליום השבת?!
התשובה היא, אולי, שיש להבדיל בין שיר לבין שירה. חז"ל (שיר השירים רבה א, ג) אומרים ששירה נאמרת כשיש צרה, ואילו בעת הגאולה השלמה יהיה שיר ולא שירה. בהגדה של פסח אנחנו אומרים לפני ההלל: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, וכו' לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה", אבל בסוף אותה ברכה, כשאנחנו מדברים על הגאולה העתידית אנחנו אומרים: "כֵּן ה' אֱ-לֹקֵינוּ וֵא-לֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים וכו', וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ". בהווה אנחנו יכולים רק לשיר שירה חדשה, אבל לעתיד לבוא אפשר יהיה גם לשיר שיר חדש. "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".
זוהי כוונתם של חז"ל: אדם הראשון אכן לא אמר שירה, אלא שיר. השיר הוא הבעת תודה על דבר שהושלם. על המזמור הזה אמרו חז"ל (משנה תמיד ז, ד):"מזמור שיר ליום השבת - מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים". אדם הראשון, כמו גם אלו שבעקבותיו, ידעו להעריך את הטוב כשהוא מגיע אליהם, ואף לשיר עליו, אבל הם לא ידעו לומר שירה. אדם הראשון מתקן את השיר שייאמר באחרית הימים, אבל אינו אומר שירה על מה שהוא רואה בעיניו. הראשונים ששרו בעיצומו של תהליך גאולה, כשעדיין לא רואים את הסוף, הם בני ישראל לאחר קריעת ים סוף. למרות שהם מבינים שהם רק בתחילתו של תהליך ארוך שעתיד להסתיים בבניית בית המקדש, ובינתיים הם עברו רק את השלב הראשון, הם יכולים כבר בשלב הזה לעצור ולומר שירה.
אמרו חז"ל (סנהדרין צד, א) שהמשיח היה ראוי לבוא בימיו של חזקיהו המלך, אבל בסופו של דבר זה לא קרה כי אחרי שהוא ניצל מסנחריב הוא לא אמר שירה. מה מנע מחזקיהו, שהיה מלך צדיק, לומר שירה? – התשובה היא שכשסנחריב הפסיק את המצור על ירושלים היה קשה להגדיר זאת כגאולה. הנביא (ישעיהו א, ח) מתאר זאת באופן קשה מאוד: "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם". ירושלים אמנם לא נפגעה, אבל רוב ערי יהודה וישראל נחרבו, עשרת השבטים גלו, וגם הסכנה על ירושלים עברה רק באופן זמני. האם במצב כזה אפשר לומר שירה? סביר להניח שחזקיהו לא היה במצב רוח של שירה... אבל חז"ל אומרים שכדי לזכות לראות את המשיח, צריכים לדעת להגיד שירה ולא לחכות רק ליום שבו נוכל לומר שיר חדש. את המשיח יזכה לראות רק מי שיכול לראות גם את השלבים הראשונים ולהבין שגם השלב הזה כבר מצדיק שירה.
גם היום אנחנו עדיין לא במצב שבו אנחנו יכולים לשיר שיר חדש, אבל אם נדע בשבת שירה להודות לקב"ה על שלבי הגאולה שכבר זכינו לראות, ודאי נזכה גם לשיר שיר חדש עם הגאולה השלמה.