בס"ד ל שבט תשע"א
דרשה לפרשת תרומה
הָאֶרֶז וְהָשִּׁטָּה
מה שקרה במצרים, שמליוני אנשים העיזו להתקומם נגד דיקטטור ששולט שנים רבות ללא עוררין, עדיין לא נגמר. מהפכה אינה מסתיימת בהפלת השליט, אלא במה שנעשה אח"כ. הרמב"ן בתחילת ספר שמות כותב שכל ספר שמות עוסק בעניין אחד: גלות מצרים והגאולה ממנה. אמנם אנו נוטים לחשוב שהגאולה הסתיימה ביציאת מצרים, בשליש הראשון של הספר, אבל הרמב"ן אומר שהגאולה הושלמה רק לאחר שנבנה המשכן והשכינה חזרה לשרות בישראל. לכן, פרשת תרומה - אשר בה אנו מצווים על בניית המשכן - היא עדיין חלק מיציאת מצרים.
המשכן, כמו גם רוב כליו, נבנה מעצי שטים. פרופסור יהודה פליקס (חי וצומח בתורה עמ' 142) טוען שהכוונה לעץ שנקרא שיטה מַלְבִּינָה, שגזעו ישר ומשקלו הסגולי נמוך, כך שהוא יכול לשמש חומר טוב לבניית משכן נייד. השיטה גדֵלה באיזורים מדבריים ונמוכים, כי היא זקוקה למי תהום. זהו חומר הבניה העיקרי במשכן, אבל חוץ מאשר במשכן אין איזכור לעץ השיטה בכל התנ"ך.
בית המקדש, לעומת זאת, נבנה דוקא מעצי ארזים ולא מעצי שטים. הארז הוא ההיפך מהשיטה: זהו עץ גדול וכבד, והוא גדל דוקא באיזורים הגבוהים, כמו הרי הלבנון. הארז מופיע פעמים רבות בתנ"ך, ותמיד הוא מסמל את החוזק, העוצמה והכבוד. הבדל נוסף יש בין עצי השטים במשכן לארזים שבבית המקדש: במשכן, כל הדברים שהיו עשויים מעצי שטים היו מצופים. את העץ עצמו לא ראו. בבית המקדש, לעומת זאת, המצב היה הפוך: הקירות היו עשויים מאבן, ואת האבן ציפו בעץ. הארז - שמסמל את החוזק והגבורה - נועד להיראות, ואילו השיטה נועדה להיות מוסתרת.
ניתן להבין מדוע המשכן נבנה דוקא מעצי שטים: חז"ל אמרו (מסכת דרך ארץ ז, א) שהתורה מתקיימת רק במי שרוחו נמוכה. כמו כן אמרו (תנחומא ויקהל ח) שהתורה ניתנה במדבר כדי ללמדנו שכמו שהמדבר הוא הפקר לכל, כך התורה זמינה לכל מי שרוצה לעסוק בה. לכן העץ המתאים ביותר לבניין המשכן הוא השיטה, שמסמלת את הצניעות, ומקום גידולה הוא המדבר.
ואולם, מדוע שינה שלמה, ובמקום לבנות את בית המקדש בעצי שטים, המסמלים את הענוה והפשטות, הוא בחר בעצי הארז היקרים? לכאורה ניתן לומר שמכיון שהמשכן הוא זמני, ניתן להשתמש בסחורה פחות טובה, אבל בית המקדש - שצריך להתקיים מאות שנים - צריך להיבנות מחומר טוב יותר. ואולם, חז"ל אומרים בדיוק להיפך. בית המקדש, בעוונותינו, כבר חרב מזמן. אבל דוקא לגבי עצי השטים של המשכן אומרת הגמרא (יומא עב, א) על המלים 'עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים': "שמא תאמר אבד סִבְרָן ובטל סכויין (=שמא תאמר שעצי המשכן כבר אינם)? - תלמוד לומר 'עֹמְדִים' - שעומדין לעולם ולעולמים". עצי השיטה - דוקא בגלל הפשטות שלהם - עומדים לעד ולעולמי עולמים. מדוע, אם כן, בנה שלמה את בית המקדש מעצי ארזים?
בשבוע האחרון זכינו סוף סוף לקצת גשם. הגמרא (ברכות נט, ב) אומרת שכאשר יורדים גשמים אחרי תקופה של בצורת, יש להודות לקב"ה, והנוסח המובא הוא הנוסח שאנחנו אומרים ב'נשמת כל חי': "אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ", אבל מיד אח"כ אומרים: ""עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וכו'. וצריך להבין: אם אנחנו אומרים שאפילו בעזרת כוחות בלתי מוגבלים לא היינו מספיקים להודות, איך אנחנו מעיזים להודות עם האיברים שיש לנו? - התשובה היא שדוקא בגלל שהקב"ה הגביל אותנו, אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות. זהו ההבדל בין המשכן שבנה משה למקדש שבנה שלמה: המשכן נבנה ע"פ הוראות מדוייקות מפי הקב"ה, ולכן ניתן היה להשתמש בעצי שיטה, אבל לבניית בית המקדש שלמה לא קיבל הוראות ספציפיות כל-כך, ולכן הוא אינו יכול להשתמש באותם עצים פשוטים שבהם בנו את המשכן, והוא צריך להשתמש בחומרים היקרים ביותר שהוא יכול להשיג. בדף היומי שנלמד השבוע (זבחים פח, ב) אומרת הגמרא: "אין עניוּת במקום עשירוּת". הצניעות היא ערך חשוב, אבל כשמדובר בבית המקדש - הוא צריך להיות מכובד.
איך חיים עם הסתירה הזו - של הצניעות כערך, ועם זאת גם הכבוד? - אומר הנביא (ישעיהו מא, יט) שלעתיד לבוא הדברים ישתלבו זה בזה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן". לעתיד לבוא גם הארז יצמח במדבר. מעניין לציין שלא מדובר רק לעתיד לבוא. הגמרא (גיטין נז, א) מציינת מנהג יפה שהיה נהוג בעבר: כשנולד בן היו שותלים ארז, וכשנולדה בת היו שותלים שיטה, ובעת חתונתם היו עושים חופה משני העצים יחד. זו, אולי, צריכה להיות הנוסחה לחתונה צנועה ומכובדת, אך לא מנקרת עיניים: מצד אחד עץ ארז, אבל מצד שני שיטה.