בס"ד כא אדר א תשע"א
דרשה לפרשת ויקהל
ערב רב או עדת ישראל
הוא כבר פסק שהם יהודים לכל דבר. אמנם מיד אחרי שהם הצטרפו לעם ישראל הם הוכיחו בהתנהגותם שהם לא באמת התכוונו לשמור תורה ומצוות, ובכל זאת הוא החליט לצרף אותם לעם ישראל. אבל עכשיו מתברר שהלחץ עושה את שלו, ושוב צריך להחליט: האם המתגיירים האלה הם חלק מעם ישראל או לא?
משה רבנו החליט לצרף לעם ישראל כל מיני גויים שהחליטו לתפוס טרמפ על יציאת מצרים, ונתן להם להצטרף: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם". אבל לאחר חטא העגל אומר לו הקב"ה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", ומסביר רש"י: "ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו". המקור לדרשה זו הוא העובדה שכתוב "עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ולא "עַמִּי", וכן שבחטא העגל נאמר בגוף שני "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אבל ישנה נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, וגם ממנה ניתן להוכיח מי הוא זה שנתן את הטון בחטא העגל: לעם ישראל יש כינויים שונים בתורה. לפעמים הם נקראים 'עדה', לפעמים 'קהל', לפעמים 'עם', ולפעמים 'בני ישראל'. ניתן ללמוד הרבה מחילופי הכינויים האלה, ועסקנו בכך בעבר בסיפור של מי מריבה (במדבר כ), כאשר הקב"ה אומר למשה: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה", אך מה שעשו משה ואהרון הוא: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע". עניין דומה מוצאים אנו בפסוק הראשון בפרשה:
פרשת השבוע מתחילה במלים "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". גם בשבוע שעבר היתה התקהלות, אבל שם כתוב: "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן". לכל אורך חטא העגל עם ישראל נקרא בכינוי 'העם' יותר משלושים פעם, ואילו בכינוי 'עדה' אין הוא נקרא אפילו פעם אחת. והנה, בפרשתנו, לאחר שיורד משה מהר סיני, הדבר הראשון שהוא עושה הוא: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הוא סיים להתפלל על עם ישראל. חטא העגל התכפר ועבר גם יום הכיפורים, ומעכשיו פותחים דף חדש. לכן, אומר משה רבנו, מעכשיו לא מדובר יותר בעם שמתקהל אלא בעדה - מלשון ייעוד ומלשון עדות. כדי לצוות על בניין המשכן צריך להבין שאין פה רק אוסף של אנשים אלא בקבוצה שיש לה יעוד. "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
מה קרה עם כל אותו ערב רב שהצטרף לעם ישראל ביציאת מצרים? - חלק קטן מהם נהרגו בחטא העגל. חלק נוסף אולי נטל חלק באירועים נוספים שהיו במדבר, כגון בקברות התאוה. רובם פרשו, מן הסתם, במהלך הנדודים במדבר. אבל חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני רמז רט) שהערב רב מנה ביציאת מצרים כמה מאות אלפים - וממילא מסתבר שלפחות חלק מהם נטמעו בקרב עם ישראל. הגמרא (ביצה לב, ב) אומרת שאותם עשירים שאינם מפרנסים עניים ואינם עושים איתם עסקים הם צאצאי הערב רב. בתחילת הפרשה שלנו אומר משה לישראל: מהיום אתם כבר לא עם שמורכב מבני ישראל ומערב רב, אלא עדה אחת - עם ייעוד אחד.
מתי הקהיל משה את כל העדה? - רש"י אומר שהיה זה למחרת יום הכיפורים. על אותו יום, לפי רש"י, נאמר בתורה גם הפסוק (שמות יח, יג) "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם". איזה משפט יש לעשות יום אחרי יום הכיפורים? אומרים חז"ל (פסיקתא זוטרתא שמות יח, יג) שהמשפט היה משפטם של הערב רב שדרשו את שלל המצרים בחזרה, ובאו אל משה לדון על כך. חז"ל אינם מתארים מה היו תוצאות המשפט הזה. כל אחד מאיתנו היה, מן הסתם, זורק אותם מכל המדרגות: לא זו בלבד שאתם אינכם חלק מישראל, ותפסתם איתנו טרמפ, וגרמתם לנו חטא נורא, עכשיו אתם מבקשים גם לקחת את השלל מאיתנו? אבל משה רבנו יושב על הדין הזה מהבוקר עד הערב. חישבו על הסיטואציה: למחרת יום הכיפורים, אחרי שעברו 120 ימים של משה על הר סיני, כשצריך להתחיל לגייס תרומות מכל ישראל לבניית המשכן, משה יושב ברצינות רבה במשך כל היום ודן בטענותיהם של הערב רב - שגרמו לכל חטא העגל - ורוצים לקחת את השלל של המצרים בחזרה!
הסיבה לכך היא שמשה אינו רוצה לדחות את הערב רב. וצריך לזכור: לא מדובר פה בכאלו שהביעו רצון עז להצטרף לתורת ישראל, וגם לא באנשים אדישים שזה לא מעניין אותם, אלא באנשים שמעוניינים לחזור למצרים עם כל השלל! ובכל זאת, גם עליהם משה אינו מוותר. חז"ל (נדרים לח, א) קראו על משה את הפסוק (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל". משה רוצה לתת מהלחם הזה - לחם האמונה - גם לאחרים שאין להם. לכן הוא יעשה הכל כדי להצליח בגיור הזה ולא לתת למתגיירים תחושה שמזלזלים בהם. הביטוי 'ערב רב' לא מופיע יותר בתורה. מהיום והלאה - אלו שבחרו להיות חלק מעם ישראל נקראים פשוט 'עדת ישראל'.