|
|
פר' השבוע בא "המכה הקשה ביותר לפרעה"
-
קראו עוד...
כאשר פוליטיקאי לא רוצה לעשות משהו כי הוא חושש שזה יביא לסוף דרכו הפוליטית, אבל בכל זאת מופעלים עליו לחצים גדולים שהוא לא יכול לסרב להם, הוא ינסה להראות לכולם שהוא דוקא זה שיזם את המהלך הזה.
עד עכשיו המפגשים בין משה ואהרון לבין פרעה עוד היו רגועים ונינוחים, יחסית, והתנהלו ע"פ הקודים הדיפלומטיים הרגילים. אמנם היו אי-הסכמות, אבל זה דרכו של משא ומתן. מה שקורה בפרשתנו הוא קפיצת מדרגה. לאחר שמשה מזהיר את פרעה מפני מכת הארבה כתוב: "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וארא "המטה שהופך לתנין"
-
קראו עוד...
צריך הרבה יומרה כדי לנסות לפגוע במדינה דוקא בתחום שבו היא נחשבת הכי טובה בעולם. משה ואהרון רוצים לשכנע את פרעה להוציא את ישראל ממצרים, ובוחרים לשחק במגרש הביתי של המצרים: מעשי הכישוף.
בשבוע שעבר, כאשר פרעה סירב לשחרר את בני ישראל, משה כבר איים שיהיו לכך תוצאות חמורות: "נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ-לֹקֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב". אם לא תשחרר אותנו, אומרים משה ואהרון, אנחנו נִיפַּגָע בדֶבֶר או בחרב. אמנם זו עשויה להיות מכה כלכלית על מצרים, שכל עבדיה ימותו, אבל כנראה שהאיום לא השאיר הרבה רושם על פרעה: הוא ידע שהוא תמיד יוכל למצוא עבדים חדשים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמות "משבר מנהיגות"
-
קראו עוד...
שני אנשים פתאום הכריזו על רצונם להנהיג את העם: האחד, דיבורו רהוט, חי בתוך העם, כריזמטי ומוּכַּר לכולם. השני, לעומת זאת, מעולם לא הביע את דעותיו בציבור. ההתנהגות האצילית שלו בזמן האסון הפרטי והמשפחתי שלו ודאי ידועים לציבור, וכולם מעריכים את זה. הוא היה בלב הקונצנזוס כששילם מחיר אישי כבד עבור כל העם, אבל עכשיו, שהמשפחה שלו התאחדה מחדש, מתברר שהוא לא מסתפק באיחוד הזה והוא רוצה להנהיג את העם.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מקץ "ישיבה נפרדת"
-
קראו עוד...
ד"ר ברנרד לאפאייט, שהיה פעיל זכויות אדם בארה"ב, ומי שהיה אחד האנשים המקורבים למרתין לותר קינג, אמר שבתור ילד שחור בארה"ב היה דבר אחד שהוא אהב: החוק קבע שבחלק הקדמי של האוטובוס ישבו הלבנים, ובחלק האחורי - השחורים. כבר אז, אמר ד"ר לאפייט, הבנתי שהלבנים אינם חכמים כפי שהם מתיימרים להיות, שהרי החלק האחורי של האוטובוס הוא פחות מסוכן, וחוץ מזה תמיד אהבתי לשבת בספסל האחורי והמרווח באוטובוס... אבל למרות הדברים האלה, כשהוא היה סטודנט, הוא היה אחד הפעילים המרכזיים במה שהם הגדירו 'נסיעות החופש', שבהם היו השחורים יושבים בחלק הקדמי של האוטובוס כאות מחאה נגד ההפרדה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וישב "קנאותם של שמעון ולוי"
-
קראו עוד...
מי ששתק כשהם פגעו בגויים, בוכה אחר-כך, כשמתברר שהם מוכנים לפגוע גם באחיהם, בשר מבשרם. כששמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם היתה להם הצדקה גדולה. בין אם נפרש זאת כפעולת תג מחיר על אונס דינה ובין אם נפרש זאת כפעולת חילוץ להוציא את דינה מביתו של שכם, הפעולה היתה מוצדקת. השאלה היתה רק על הגבולות שלה: האם היה נכון להרוג את כל אנשי העיר? האם היה נכון לבוז את העיר? האם היה נכון לקחת בשבי את הנשים ואת הילדים? כשיעקב אבינו מוכיח אותם על מעשיהם, תשובתם של שמעון ולוי לא התייחסה לכל השאלות האלה, אלא כללה רק שאלה רטורית אחת: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?". ויעקב שתק.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וישלח "שכם פרעה ואבימלך
-
קראו עוד...
השבוע נוכחנו לדעת שגם הנשיא אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו. העונש על אונס והטרדה מינית היה הפעם חמור מאוד. מעבר לעונש עצמו, המטרה הציבורית הושגה: החברה לא תסלח יותר על מעשים כאלה, ולא משנה מי הוא העושה אותם.לא כולם מסכימים עם העובדה שהנשיא אכן אשם באונס ובהטרדה
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויצא "אנכי אחטנה- חטאו של יעקב"
-
קראו עוד...
דרכם של ויכוחים, במרחב הציבורי כמו גם במרחב הפרטי, שלאחר שאתה נוקט עמדה קשה לך לקבל את הצד שכנגד. כיון שכל אדם בטוח בצדקתו, קשה לו לראות אפילו נקודת אמת בצד הנגדי.אחרי שאנחנו מכירים את לבן הרמאי, ויודעים על כל מעלליו, קשה לגלות אמפתיה כלפיו כשהוא זועק מקירות לבו: "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב? לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ... וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר, וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי... לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וירא "הצלת צוער"
-
קראו עוד...
השבוע כמעט נסגרה הפעילות של צוער. לא הועילו כל המגעים וכל הנסיונות להשפיע על מקבלי ההחלטות, והיה נראה שנסתם הגולל על צוער. אבל בדקה התשעים הושגה פשרה, וצוער ניצלה.כשאברהם שמע על החורבן הצפוי של חמש ערי הכיכר, הוא ניסה לשנות את רוע הגזירה. הוא שואל "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" הקב"ה מבטיח לו שבעבור חמישים הוא לא ישחית את כל העיר, ואז מנסה אברהם לדעת מה יקרה אם יהיו רק ארבעים וחמשה, ארבעים, שלושים, עשרים או עשרה צדיקים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חיי שרה "שואבות המים ועובדי הקבלן"
-
קראו עוד...
יש קוראים להם 'העובדים השקופים'. הם עוסקים במלאכות שאולי הן קשות מבחינה פיזית, אבל אינן דורשות הכשרה מקצועית ארוכה או יכולת שכלית גבוהה. בדרך כלל החברה נוטה לזלזל באנשים האלה. אלו הם שואבי המים. כאשר הקב"ה רוצה להמחיש את העובדה שאפילו האנשים הכי בזויים בעם מחוייבים בבריתו, הוא אומר (דברים כט, י): "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". כאשר הגבעונים רימו את יהושע, הם הפכו להיות חוטבי עצים ושואבי מים (יהושע ט, כא).
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תולדות "הסכם שלום רעוע ואלימות נגד נשים"
-
קראו עוד...
הסכם שלום שנעשה כאינטרס של המנהיג, אבל אינו משקף את מה שהעם רוצה, יכול להחזיק מעמד רק כל עוד אותו מנהיג באמת שולט. כאשר המנהיג אינו שולט בעם שלו, קיים החשש שהעם יפעל בניגוד להסכם. אברהם כרת הסכם שלום עם אבימלך, וכתוצאה מכך עבדי אבימלך לא גזלו יותר את בארותיו: "וְהוֹכִיחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע לך-לך "ויבא הפליט"
-
קראו עוד...
כשעולה לדיון השאלה על פעולה צבאית מסוכנת ונועזת, שהמחיר שלה עלול להיות כואב מאוד, כדאי לבדוק היטב למי היה אינטרס לפרסם את הדברים, ומה היו המניעים שלו. כאשר לוט נפל בשבי, מישהו טרח ליידע את אברהם: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"
קראו את כל המאמר
פר' השבוע נח "התיבה והמשכן"
-
קראו עוד...
בתורכיה עוד מלקקים את הפצעים אחרי אסון הטבע הנורא. שם, על הרי אררט, עומד נח ומסתכל על כל העולם שנהרס. ואז, לאחר ציוויו של ה', הוא יוצא מהתיבה ומתחיל לבנות את העולם מחדש. את התיבה הוא לא יראה יותר לעולם. מאה ועשרים שנה, לפי חז"ל, הוא עסק בבניית התיבה, והיא שימשה אותו למשך שנה אחת בלבד. מרגע שנגמר המבול אין עוד צורך בתיבה, ומקום הנחיתה שלה – על הרי אררט – אינו הופך להיות מקום קדוש או מוקד עליה לרגל. התיבה סיימה את תפקידה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תבוא "ושמחת בכל הטוב"
-
קראו עוד...
נציגי כל האומות יושבים ביחד להחליט החלטות, ומה שמטריד את כל העולם הוא מה קורה במקום הקטן הזה שנקרא ארץ ישראל. מדינות שבהן יש מהפכות, רציחות המוניות, אסונות כלכליים, לא מעסיקות את העמים. הדבר היחיד שמטריד אותם הוא מה המצב בארץ ישראל: "וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ". "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים". אין להם מה לעשות חוץ מאשר לדבר עלינו. לזכותם של העמים הללו נאמר שגם בברכות כולם הסתכלו עלינו: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ", והתוצאה שם היתה: "וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". כאשר הם רואים שאנחנו מצליחים, זה מעורר אצלם יראת כבוד, ואילו כאשר הם רואים להיפך, חלילה, זה גורם להם לזלזל.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תצא "זכויות העובדים"
-
קראו עוד...
האם מעסיק עשיר יכול לדרוש מהפועלים שלו לעבוד בתת-תנאים? מה הם הזכויות שיש לעובדים? מה הן הדרישות שהם יכולים לדרוש מהמעביד? ומצד שני: מה עם הזכויות של המעסיקים? כיצד דואגים לכך שהעובדים לא יעשקו אותם? כמובן שצריך למצוא את האיזון בין הדאגה לזכויותיהם של העובדים לבין הדאגה לאינטרסים של המעסיקים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שופטים "כי תצא למלחמה ... לא תירא מהם"
-
קראו עוד...
אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים במצב של מלחמה. עד כמה שזה יישמע מוזר, נראה שהתרגלנו למצב הזה. במובן מסוים, אולי טוב שהגיע החודש הזה, שאנחנו כבר מתכוננים אליו כל-כך הרבה זמן. סוף סוף נבין, אולי, עם מי יש לנו עסק. זה הזמן לבדוק את עצמנו: האם התכוננו כראוי לחודש הזה? האם בסוף החודש, בראש השנה, נוכל לומר שלא הופתענו?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ראה "המחיר אינו כולל שירות"
-
קראו עוד...
אתה יושב במסעדה ואוכל. בסוף האוכל אתה מקבל חשבון ורואה את השורה התחתונה עם ההערה: "המחיר אינו כולל שירות 15%". ואז אתה שואל את עצמך: אם הם כבר החליטו בשבילי כמה אני צריך לשלם על השירות, אז למה הם פשוט לא מוסיפים את זה לחשבון וחוסכים לי את החישוב המתמטי? ובכלל: איזו משמעות יש לתשר אם אומרים לי בדיוק כמה אני צריך לתת, והדבר אפילו לא קשור לטיב השירות שקיבלתי?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ואתחנן "דרישות נכונות שנובעות ממניעים פסולים"
-
קראו עוד...
אפשר להסתכל על ישראל בהשוואה לכל העמים המתקדמים, הגדולים והחזקים ביותר, ולהתפעל. המצב שהגענו אליו בזמן כה קצר, למרות נתוני הפתיחה הקשים שהיו לנו, הוא חסר תקדים. אבל הדבר הזה לא מונע מרבבות האנשים שמתקהלים, לדרוש מההנהגה לבטל את כל מה שהגענו אליו. איך צריכה המנהיגות להגיב לדרישות כאלו? האם זה לא יביא אותנו בדיוק למקום שבו נמצאים כל העמים האחרים? מסתבר שמזה חשש משה רבנו. בני ישראל באו אליו לאחר מתן תורה ואמרו לו: "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ-לֹקֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ... וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת? ...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע דברים "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה', וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם"
-
קראו עוד...
יותר משלושים שנה עברו מאז עלה לשלטון במצרים. שלטונו לא היה ממש דמוקרטי, ויעיד על כך סופם של אלה שהתקוממו נגדו, אבל במשך כל השנים האלה היתה מנהיגותו בלתי מעורערת. ועכשיו הוא מתגלה פתאום כאחד האדם. כל בני עמו צופים בו מושפל, והוא יודע שימיו ספורים. זה הזמן שלו לשאת נאום לאומה. מה הוא יגיד בנאום זה? האם הוא ישטח את מדיניותו? האם הוא יציג את ההסטוריה מזוית הראיה שלו? כולנו מחכים לראות מה יגיד משה רבנו בחומש דברים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מסעי "מי הם נשיאי העדה?"
-
קראו עוד...
כשמזהים שהמנהיגות חלשה ואפשר ללחוץ עליה, מגיעות עוד ועוד קבוצות לחץ. כאשר בנות צלפחד הגיעו עם הבקשה שלהן, זה היה נראה חסר סיכוי: הרי סדר הנחלות ניתן ע"י הקב"ה, ואי אפשר לכופף את כל ההלכה רק בגלל מצוקה של משפחה אחת. אבל בסופו של דבר הן הצליחו, וטענתן התקבלה. אח"כ באו בני גד ובני ראובן עם בקשה חצופה וחריגה: הם לא רוצים להיכנס לארץ, אלא להישאר בעבר הירדן המזרחי.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע במדבר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם "
-
קראו עוד...
בעת שעמד ראש הממשלה ונאם בפני שני בתי הקונגרס בארה"ב, הוא זכה למחיאות כפיים רבות מצד כל הנבחרים, אשר כיאה לאמריקאים, גם אם לא הסכימו לכל מה שנאמר, התנהגו בנימוס וכיבדו מאוד את האורח. רק אשה אחת התפרצה והתפרעה במהלך הנאום בחוסר נימוס ובחוסר כבוד. עד מהרה התברר (ולא במפתיע) שהיא בת של ישראלי שירד מהארץ והתחתן עם אמריקאית. אמנם ע"פ היהדות הדת נקבעת לפי האם, אבל המנהגים – כידוע – באים מבית אבא...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בחוקותי "מה היא ברכה ומה היא קללה?"
-
קראו עוד...
פרשת בחוקותי היא פרשה קשה לקריאה. אמנם בפרומו ששמענו במנחה של שבת שעברה ובימי שני וחמישי הפרשה נראית נפלאה ואופטימית, אבל אני מניח שזה לא ייחשב 'סְפּוֹיְלֶר' אם אגלה לכם שרוב הפרשה שונה לגמרי ממה שקראנו...
לשם מה צריכה התורה לפרט את כל הברכות והקללות האלה? האם אי אפשר היה להסתפק באמירה כללית שמי שישמור את התורה יקבל שכר, ומי שלא – להיפך, כמו שנאמר לאחר הקללות בפרשת כי תבוא (דברים ל, יט): "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"? הרי אנחנו יכולים להבין לבד שברכה כוללת שפע גשמי, שפע רוחני, בריאות, פריון, הצלחה, בטחון וכו' וקללה מכילה בדיוק את ההיפך!
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בהר "אחרי נמכר גאולה תהיה לו"
-
קראו עוד...
אדם יעשה כל מה שביכולתו כדי להציל את בן משפחתו מידי הגויים ולהשיבו לחיק ישראל. זו חובתו הבסיסית כבן משפחה. ואולם, לא כל מה שמצופה מבן המשפחה לעשות, מצפים גם מהעם: כשמדובר בעם שלם, יש שיקולים נוספים שצריכים להילקח בחשבון. לכן, ברגע שאדם מתחיל לרדת מנכסיו, וניתן להצילו ע"י מתנה מועטת, הדרישה היא מכל אחד בישראל לסייע לו: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ... וָחַי עִמָּךְ". כל עוד מדובר בכסף קטן – כל אחד מחוייב לתרום מה שהוא יכול כדי לסייע. אבל אם המצב מחמיר, ואותו עני הפך להיות עבד של גוי, אומרת התורה: "אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע אמר "דין המקלל"
-
קראו עוד...
כולם יודעים שהריגת אוסאמה בן לאדן אינה פותרת את בעיית הטרור העולמי. יחד עם זאת, אין מעשה נכון יותר מאשר הריגתו – לא רק כענישה על מעשיו, אלא בעיקר לשדר מסר למחבלים שהם לא יינקו. כפי שנאמר בפרשה: "אִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת... כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ".
יחד עם זאת, מאז חיסולו של בן לאדן מקננת בי גם מועקה קטנה: האם זה כל מה שמגיע לו? הרי הוא אחראי למותם של אלפים! האם רגע אחד שבו הוא נורה בראשו יכול לכפר על כל מה שהוא עשה? מעניין, שבאותו יום שחיסלו את בן לאדן – שהיה יום הזכרון לשואה ולגבורה - הלך לעולמו השופט משה לנדוי, אשר ישב בראש ההרכב שדן את אייכמן למוות. גופתו של אייכמן נשרפה, והאפר פוזר בים, כפי שגופתו של בן לאדן הושלכה לים – אבל האם בכך אפשר לכפר על המעשים הנוראים שהם אחראים להם? האם יש בכלל עונש שאפשר לתת לאנשים כאלה?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע קדושים "אהבת הזולת ואהבת הגר"
-
קראו עוד...
כאשר מישהו מכה מישהו אחר ללא רחמים עד צאת נשמתו, האם הוא הרג אותו או רצח אותו? לשאלה הזו יש פן משפטי, ובו הכריע בית המשפט השבוע, אבל יש לה גם פן נוסף, אטימולוגי. רש"י (בראשית ד, י) כותב שקין היכה את הבל בכל חלקי גופו, כי לא ידע מהיכן הנשמה יוצאת. האם הוא הרג אותו או רצח אותו? אנחנו נגיד, לכאורה, שאין לך רצח גדול מזה, אבל התורה אינה קוראת למעשה של קין רצח, אלא הריגה: "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". האם זה אומר שמעשהו של קין אינו חמור כל-כך? – התשובה היא שהמלים הריגה ורצח משמשים היום הפוך מהאופן שבו הם היו בתורה. בכל מקום בתורה שמדובר על נטילת חיים בכוונה תחילה, המלה שהתורה משתמשת בה היא הריגה, ובכל מקום שמדובר במעשה פזיזות או רשלנות המלה היא רציחה. זה מאיר באור אחר גם את המצוה 'לא תרצח': אין כאן רק ציווי המיועד לאנשי המאפיה או לשכירי חרב, אלא ציווי לכל מי שלוקח את ההגה לידיים.
קראו את כל המאמר
דרשה לשמיני של פסח "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ"
-
קראו עוד...
לפני כמה שעות הובא לקבורה יהודי שנרצח בדרכו להתפלל בקבר יוסף. יוסף נפטר, כידוע, במצרים, אבל עצמותיו נלקחו ע"י משה ביציאת מצרים. כך נקרא מחר בתורה: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ". אך יש לשאול: למה חשוב לציין בתורה את העלאת העצמות דוקא כאן, לפני קריעת ים סוף? הרי משה ודאי לקח את העצמות עוד לפני יציאת מצרים!? יתרה מזו: אומרים שכאשר אתה רואה אקדח במערכה הראשונה אתה יכול להיות בטוח שעד סוף ההצגה מישהו יירה בו, אבל במקרה הזה אין הדבר כן. עצמות יוסף אינן מופיעות עוד בתורה. הפעם הבאה שהן מופיעות היא רק בסוף ספר יהושע (כד, לב): "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם". מדוע, אם כן, בכלל רואה התורה חשיבות לספר שמשה לקח את עצמות יוסף עמו?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מצורע "איך אפשר לסלוח למי שגרם נזק בלתי הפיך?"
-
קראו עוד...
יהודי פרסם דברים חמורים מאוד, הוציא דיבה וגרם נזק תדמיתי עצום, אך לאחר זמן מה מתחרט על כך, ומודה שהוא טעה. מה עליו לעשות? האם ניתן לסלוח לו על מה שעשה?
מסופר על רב אחד שבא אליו חסיד ואמר לו שהוא הוציא שם רע על אדם, ומתחרט על כך, ושאל כיצד הוא יכול לכפר על חטאו. ענה לו הרב: קח כרית פוך ועלה לראש המגדל בעיירה, ושם תקרע את הכרית, וצפה בנוצות המתעופפות לכל רוח. החסיד, שלא כל-כך הבין מה הקשר בין המעשה הזה לכפרתו, עשה כך וחזר לרבו, מתוך הבנה שבכך יתכפר חטאו. אמר לו הרב: מצוין. עכשיו לך תאסוף את כל הנוצות ותחזיר לכרית. לכשתמצא את כולם תסתיים כפרתך. הסיפור הזה נועד להרתיע אנשים מלחטוא בהוצאת שם רע, אבל יש בו גם מסר מוטעה של נעילת שערי התשובה.
קראו את כל המאמר
פר השבוע תזריע "תורת הנגעים"
-
קראו עוד...
זו תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בתקופה האחרונה: כל פעם שמתפרסם מינוי של אדם לתפקיד חשוב, מיד אח"כ מתפרסמים כל נגעי אותו אדם. ואם לא מוצאים משהו שאירע לאחרונה, מוצאים משהו בגדר "צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת". ואם גם את זה לא מוצאים, תמיד אפשר לטעון שיש לו נגע "בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן": למשל, פיסת בד שאותה הוא נוהג לחבוש "בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ"...
קראו את כל המאמר
פר' שמיני "לבכות או לשתוק?"
-
קראו עוד...
האם העונש שנגזר הוא מידתי? האם צריך להחמיר יותר בדינו של אדם הנושא במשרה ציבורית מאשר אדם מן הישוב? האם נכון בכלל להביע את דעתי על העונש, או שעליי לקבל את מה שנפסק כדין אמת ללא עוררין?
שאלות אלו עלו, מן הסתם, במוחו של אהרון, ברגע הוא הבין את גודל האסון: שני בניו, נדב ואביהוא, עשו הכל בדיוק כמו שצוו: הם השתתפו בכל טקס החניכה שלהם, הם לא יצאו מאהל מועד כל השבוע. הם השתתפו בהקרבת הקרבנות. רק דבר אחד קטן הם עשו ללא היתר: הוסיפו קצת אש ממזבח הקטורת, שהרי הם למדו שלמרות שיורדת אש מהשמים יש להוסיף אש מן ההדיוט. הטעות היחידה שלהם היתה שבאופן חד-פעמי, בחנוכת המשכן לא היה צריך להוסיף אש. האם על הטעות הקטנה הזו הם צריכים לשלם בחייהם, ועוד ברגע המיוחד הזה של חנוכת המשכן?
קראו את כל המאמר
פר' צו שבת זכור
-
קראו עוד...
אתה רואה משפחה שלוה ומאושרת. הכל רגוע ושמח, אבל אתה יודע שהתמונות האלה הן התמונות האחרונות שלהם ביחד. אתה רוצה לצעוק להם: שימו לב! תיזהרו! אבל אתה יודע שזה לא יעזור. האסון יפקוד אותם, ובשבוע הבא נקרא על מותם של נדב ואביהוא, ועל שאר המשפחה שצריכה להתמודד עם האובדן הקשה הזה, ועושה זאת בגבורה עילאית.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקרא "המשכן והבמות"
-
קראו עוד...
בכל קרבנות החטאת יש כותרת קבועה, שמתחילה במלה 'אם'. רק לגבי הנשיא, במקום המלה 'אם', מופיעה המלה 'אשר': "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא". אומרים על כך חז"ל (זהר ויקרא כג, א) שבגלל שהנשיא ממונה על הציבור ורבים כפופים לו, לבו גס בו, וברור שהוא יחטא. מסתבר שפעם היו רבנים שהסכימו לקבל את העובדה שהנשיא הוא חוטא...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע משפטים "גבולות חופש הביטוי
-
קראו עוד...
מה הם הגבולות של חופש הביטוי? האם מותר לומר דברים חמורים על איש ציבור? ומה אם מדובר בדברים שיכולים להוות סכנה? האם יש הבדל נגד מי אומרים את הדברים? המשפט הישראלי מודד את הדברים על פי הסכנה הנשקפת למאויים, אבל התורה אינה מתעניינת בכך כלל. בפרשתנו מצינו שלושה אנשים שאותם אסור לקלל: ההורים:"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", הדיין "אֱ-לֹקִים לֹא תְקַלֵּל", והנשיא: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תצווה "הציץ והפעמונים"
-
קראו עוד...
המתח נגמר. עכשיו סוף סוף יודעים מי יקבל את התפקיד. למרות פקפוקים שהיו בגלל דברים שהוא עשה בעבר, הוחלט שהוא המתאים ביותר, ולכן לאחר חפיפה אינטנסיבית של שבוע ימים הוא יתחיל בעבודתו. בשבוע שעבר קראנו על בניית המשכן וכל כליו, אבל לא היה אפילו רמז לזהותו של מי שיהיה הדמות המרכזית בו. שמו של אהרון לא הוזכר אפילו פעם אחת עד תחילת הפרשה שלנו: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי". גם אם נדמה לנו שהמינוי היה צפוי, שהרי אהרון הוא אחיו של משה רבנו ומי שהוציא את בני ישראל ממצרים, המינוי הזה אינו פשוט כל-כך: מקורות יודעי דבר אומרים שבשבוע הבא עוד יתבררו דברים שעשה אהרון ועלולים היו להעיב על המינוי הזה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תשא "הסרת הנזמים"
-
קראו עוד...
קשה היה לצפות את זה מראש. מי היה מאמין שמליוני אנשים קשי יום, שמעולם לא הורגלו בדמוקרטיה, וחיו כל ימיהם תחת שלטון דיקטטורי במצרים - יוכלו להתקהל ולהתגבר על המנהיגים הבלתי מעורערים, ובסופו של דבר אף להציע חלופה לשלטון. אבל זה בדיוק מה שקרה: "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". וכאן מתחיל אחד הסיפורים העצובים ביותר בתולדות עם ישראל. איך מגיב אהרון כשהוא כבר מבין שהוא לא יעמוד בפני הלחץ של הקהל? בשלב הראשון הוא ודאי ניסה לדחות אותם. אבל חז"ל (סנהדרין ז, א) אומרים על הפסוק "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו", שבעצם יש לקרוא זאת "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיָּבֶן מִזָּבֻחַ לְפָנָיו" - כשאהרון ראה שרצחו את חור שניסה להתנגד להם, הוא הבין שהפעם מדובר בעניין רציני, והם לא ילכו על פחות מהחלפת השלטון.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע פקודי "העוסקים בצרכי ציבור באמונה"
-
קראו עוד...
רבים תרמו כסף למטרה חשובה, מתוך הנחה שזה יקדם את אותה מטרה. אבל איך אפשר לדעת שהכסף שהם תרמו אכן הגיע ליעדו? האם לא קיים תמיד החשש שמישהו משלשל את הכסף לכיסו?
פרשת השבוע מתחילה במניין מדוקדק של כל החומרים שנתרמו לצורך המשכן. לשם מה היתה הספירה הזו? חז"ל (שמות רבה נא, ו) אומרים על הפסוק (שמות לג, ח) "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה" דבר מדהים: אנשים היו מסתכלים על משה רבנו, ואחד אמר לשני: תראה כמה הוא השמין! עונה לו חברו: מה אתה מצפה? הרי הוא ממונה על איסוף התרומות למשכן... כיון ששמע משה את הדברים האלה הוא החליט לפרסם פירוט של כל התרומות שהוא קיבל ומה נעשה איתם, כדי שלא יחשדו בו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקהל "ערב רב או עדת ישראל"
-
קראו עוד...
הוא כבר פסק שהם יהודים לכל דבר. אמנם מיד אחרי שהם הצטרפו לעם ישראל הם הוכיחו בהתנהגותם שהם לא באמת התכוונו לשמור תורה ומצוות, ובכל זאת הוא החליט לצרף אותם לעם ישראל. אבל עכשיו מתברר שהלחץ עושה את שלו, ושוב צריך להחליט: האם המתגיירים האלה הם חלק מעם ישראל או לא?
קראו את כל המאמר
פר' תרומה "הארז והחיטה"
-
קראו עוד...
מה שקרה במצרים, שמליוני אנשים העיזו להתקומם נגד דיקטטור ששולט שנים רבות ללא עוררין, עדיין לא נגמר. מהפכה אינה מסתיימת בהפלת השליט, אלא במה שנעשה אח"כ. הרמב"ן בתחילת ספר שמות כותב שכל ספר שמות עוסק בעניין אחד: גלות מצרים והגאולה ממנה. אמנם אנו נוטים לחשוב שהגאולה הסתיימה ביציאת מצרים, בשליש הראשון של הספר, אבל הרמב"ן אומר שהגאולה הושלמה רק לאחר שנבנה המשכן והשכינה חזרה לשרות בישראל. לכן, פרשת תרומה - אשר בה אנו מצווים על בניית המשכן - היא עדיין חלק מיציאת מצרים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע משפטים "גבולות חופש הדיבור"
-
קראו עוד...
מה הם הגבולות של חופש הביטוי? האם מותר לומר דברים חמורים על איש ציבור? ומה אם מדובר בדברים שיכולים להוות סכנה? האם יש הבדל נגד מי אומרים את הדברים? המשפט הישראלי מודד את הדברים על פי הסכנה הנשקפת למאויים, אבל התורה אינה מתעניינת בכך כלל. בפרשתנו מצינו שלושה אנשים שאותם אסור לקלל: ההורים:"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", הדיין "אֱ-לֹקִים לֹא תְקַלֵּל", והנשיא: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע יתרו "מה שמועה שמע ובא?"
-
קראו עוד...
שניהם מנהיגים משני קצות המתרס, והעולמות שהם מייצגים רחוקים מאוד זה מזה. ובכל זאת, יש ביניהם הרבה מן המשותף, ובעברם הם גם היו באותם מקומות. ופתאום, בהפתעה גמורה, אבל אחרי משבר ארוך עם בני בריתו שהחרימו אותו, נוטש אחד מהם את ביתו, לוקח איתו עוד מספר מקורבים, וחובר לשני. חז"ל אומרים (שמות רבה א, לב) שבני עמו של יתרו נידו אותו עוד לפני שהוא בכלל פגש את משה, בגלל שחשבו שהוא אינו נאמן מספיק לאמונתם. אבל רק עכשיו, אחרי תקופה ארוכה, מחליט יתרו לעבור במוצהר לצד השני של המתרס ולהצטרף לעם ישראל.
קראו את כל המאמר
פר' בשלח "שיר ושירה"
-
קראו עוד...
בכפר הגלובאלי שבו אנחנו חיים, אם בקצה אחד של העולם יש שטפון אדיר, אנשים טובעים ואפילו כלי רכב נסחפים בזרם האדיר, זה מגיע גם למהדורת החדשות בקצה השני של העולם. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן", וזה מעניין את כל העמים: הפלשתים - "חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת", אדום - "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם", מואב: "אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" וכמובן גם כנען, שהם בעצם היחידים שיש להם באמת סיבה לפחד: "נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן". כשבני ישראל שרו את השירה הזאת, הם ידעו היטב מדוע כל העמים האלה צריכים לפחד, שהרי מעבר ים סוף הוא רק השלב הראשון במסע אל ארץ ישראל.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע לך לך "אילו המלאך לא היה מתערב"
-
קראו עוד...
כמו אין צרות אחרות בעולם. הרעב כבר נשכח, המלחמות מתגמדות. כל הדברים האחרים נדחקו הצידה, והעולם כולו עוקב אחרי הדרמה האנושית של הלכודים. אחרי ימים של רבים של מתח, לפנות בוקר מגיעה הבשורה המשמחת: כולם חולצו בשלום. לוט וכל משפחתו שבו הביתה, מלך סדום יכול לנשום לרווחה, מלכיצדק מלך שלם מוציא לחם ויין, ואז מתחילות החגיגות
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חיי שרה "למי אברם משתחווה?"
-
קראו עוד...
הדברים נאמרים במתק שפתיים, שהרי הם מצטיירים כידידים הטובים ביותר. מה הם כבר מבקשים? להקפיא את המצב לעשרה חודשים? אח"כ אולי עוד חודשיים? מה נורא בזה? - התשובה היא, כמובן, שכל הבקשות האלה הם תרגילים להשאיר את המצב כך לצמיתות. אמנם כבר היו הבטחות והצהרות, אבל מתברר שלמרות כל ההבנות שהושגו עד עכשיו, ולמרות כל מה שכבר ניתן להם, הם עדיין מנסים לסחוט עוד קצת. ככה זה כשמנסים לעשות משא ומתן עם לבן הארמי.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויגש "תקינות פוליטית או עמדה ברורה"
-
קראו עוד...
כיצד יש להתייחס לבני המיעוטים שנאמנותם למדינה מוטלת בספק? האם יש לאפשר להם לגור בכל מקום שהם רוצים, או שעדיף שיהיו להם יישובים משלהם ושלא יתערבבו עם האחרים? אמנם אסור להכליל, וכמובן שיש בהם גם אנשים נאמנים מאוד למדינה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שרבים מהם הואשמו בריגול לטובת האויב! אגב, גם הם בעצמם מעדיפים בדרך כלל לגור בנפרד ולא מאפשרים לאחרים לגור אצלם. שאלות אלו העסיקו את פרעה כאשר הוא היה צריך להחליט היכן להושיב את בני משפחתו של יוסף.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויחי "שמע ישראל"
-
קראו עוד...
בחיזבאללה טענו השבוע שהם גילו מערכות ריגול שהוחבאו בתוך סלע בהרי הלבנון. אולי לכך התכוון יעקב בפרשתנו כשהוא מברך את בניו ואומר: "מִשָּׁם רֹעֶה (=רואה) אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"...
בין הברכות שמברך יעקב את בניו מופיע הפסוק "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". פסוק זה נראה מנותק מההקשר, וכל המפרשים ניסו להבין מדוע הוא נכתב כאן. בדרך כלל מבינים שהפסוק הוא חריג בגלל שאין זו פניה לאף אחד מהבנים שלו, אלא פניה ישירה לקב"ה, שההקשר שלה אינו ברור. אבל האמת היא שהפסוק הזה חריג גם מסיבה אחרת: זו הפעם היחידה בפרשה שמופיע שם ה'! יתרה מזו: אולי לא שמנו לב, אבל שם הוי"ה לא הופיע בתורה אפילו פעם אחת מאז סוף פרשת וישב! כמעט שלוש פרשיות עברו בלי ששם ה' הוזכר בהן פעם אחת. לכל אורך הפרשיות הללו, המקרא משתמש בשם א-לוקות יותר משלושים פעם, אך אף לא פעם אחת בשם הוי"ה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמות "דברים שרואים משם"
-
קראו עוד...
הם שונים מאיתנו. הם חצו את הגבול בין ישראל למצרים בגלל המצב הכלכלי ששרר בארצם, אבל נראה שטוב להם פה, והם מתחילים להשתלט על איזורים שלמים בארצנו ומתרבים בקצב מבהיל. את כל זה ראה פרעה מלך מצרים, והחליט לעשות מעשה
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וישב "מי הוא יוסף הצדיק?"
-
קראו עוד...
תלונה של אשה על הטרדה מינית, מלווה בפרסום תקשורתי נרחב - אפילו אם היא טרם הובררה בבית המשפט - יכולה לגרום לעצירת קידומו של אדם בכיר, אשר כבר היה כמעט בראש הפירמידה. ואולם, עלינו להיזהר מלנקוט עמדה בסיפור זה, מכיון שגם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים את כל הפרטים, יכול להיות שמה שקרה שם באמת זה לא בדיוק מה שפורסם.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וישלח
-
קראו עוד...
מלחמה היא דבר נורא. אף אחד לא רוצה מלחמה. ובכל זאת, יש מצבים שבהם השלום הוא גרוע יותר ממלחמה. שלוש פעמים הכין יעקב את עצמו למלחמה, אבל התברר שהסכנה הגדולה אינה המלחמה אלא השלום. על הפעם הראשונה קראנו בשבוע שעבר: כאשר לבן רדף אחרי יעקב, הזהיר הקב"ה את לבן: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע". אבל לבן קיים את הדברים רק חלקית:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויצא "אבן מצבה ובית"
-
קראו עוד...
כל פעם שמתפרסם דו"ח עוני, עולה השאלה איך להתייחס אל אותם אנשים שמוגדרים "עניים מרצון". אדם שבחר לחיות באורח חיים מסוים, מלכתחילה הוא אינו עשיר, ובכל זאת הוא בוחר ללמוד תורה במקום לפרנס את עצמו, אח"כ הוא מקים משפחה ברוכת ילדים, האם יש סיכוי שהוא יצא ממעגל העוני? - אבל מסתבר שזה אפשרי. יצחק ורבקה שלחו את יעקב לפדן ארם לקחת לו אשה, אבל בדרך לשם הוא בוחר, ע"פ חז"ל (מגילה טז, ב), להשקיע ארבע עשרה שנים בישיבה. ולמרות שהוא מן הסתם לא למד שם את לימודי הליבה - בסוף הפרשה הוא כבר יהיה עשיר גדול.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תולדות "למה עזב יעקב את הבית?"
-
קראו עוד...
כאשר מישהו יוצא בשליחותך למשימה שבה הוא מסכן את כל היקר לו, ופתאום מתברר שהוא מסתבך, אסור לך להפנות לו את הגב. גם כשלא מדובר באויב בן עם אחר, אלא באחיו שרוצה לתקוע לו סכין בגב, מי שנתן את הפקודה צריך לקחת אחריות ולא לתת למי שביצע את הפקודה לשלם את המחיר לבד. אבל נראה שזה לא מה שרבקה עושה: בהתחלה היא אומרת ליעקב: "שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ" ופוקדת עליו לרמות את אביו העיוור ולגנוב את הברכות
קראו את כל המאמר
דרשה לליל סוכות "חג האסיף וחג סוכות"
-
קראו עוד...
פעם, לפני עידן הפלאפונים והפאלם, כל פעם שהייתי רוצה לזכור שאני צריך לעשות משהו, הייתי הופך את שעון היד שלי. הבעיה בשיטה הזו היא שאתה יודע שאתה צריך לזכור משהו, אבל אתה שוכח מהו הדבר שהיית אמור לזכור... זאת הבעיה של חג הסוכות. אנחנו עוברים דירה לשבוע שלם כדי שנזכור משהו, כפי שהתורה אומרת: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", אבל בסופו של דבר, אנחנו לא באמת יודעים מה הן אותן סוכות: לדעת ר' אליעזר (סוכה יא, ב) הכוונה היא לענני הכבוד שליוו את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר, ואילו ר' עקיבא סובר שהכוונה היא לסוכות ממש שעשו בני ישראל לעצמם. לכאורה יש כאן שני ניגודים: ר' אליעזר אומר שאנחנו צריכים לזכור את מה שעשה הקב"ה – ענני הכבוד, ולדעת ר' עקיבא אנחנו צריכים לזכור את המעשים שלנו – הסוכות שהקמנו.
קראו את כל המאמר
דרשה לשמיני עצרת "נאמנותו של משה"
-
קראו עוד...
סוף סוף נגמרה ההקפאה. כבר תקופה ארוכה ששום דבר לא זז, והנה עכשיו סוף סוף דברים מתחילים לזוז. אני מתכוון, כמובן, לפרשת השבוע: לפני כמעט שלושה שבועות בתפילת מנחה התחלנו לקרוא את הפרומו של פרשת וזאת הברכה, אבל רק מחר סוף סוף נקרא את הפרשה עצמה
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בראשית "חסד ואמת, צדק ושלום"
-
קראו עוד...
כאשר מנהיג במשטר דמוקרטי רוצה לעשות מעשה שאינו מוסכם על רוב העם, יש לו כמה דרכים לעשות זאת: הוא יכול לדאוג לכך שכל מתנגדיו יהיו מאחורי סורג ובריח, ואז העם יפחד להתנגד לתכניותיו. לפעמים הוא צריך גם לפטר שרים וע"י כך לדאוג לכך שבפורום המחליט יהיה הרוב שהוא רוצה, ולפעמים הוא יכול גם לעשות משאל עם, אבל להתעלם מתוצאותיו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע נח "הקונספציה שהכזיבה"
-
קראו עוד...
כעת מפרסמים חלק מהפרוטוקולים שממחישים את הקונספציה שהטעתה את כולם. אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות. היו התראות, מתברר שהיה אפילו מישהו שידע את התכנית וניסה להזהיר אותם, אבל מקבלי ההחלטות לא לקחו את דבריו ברצינות מספיקה. בסופו של דבר המכה היתה קשה: בעיצומו של יום, "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה... נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע האזינו "עם נבל ולא חכם"
-
קראו עוד...
כשהייתי קטן, ישבתי יום אחד עם בת השכנים וציירנו ציורים. אמא שלי נכנסה לחדר והתחילה לשבח את הציורים. הילדה, שלא היתה מרוצה מהציור שלה, אמרה: לא נכון, הציור שלי בכלל לא יפה. אני, שבטחון עצמי כנראה לא היה חסר לי, מיד הגבתי: אל תגידי כך! הציור שלך מאוד יפה! את רק חושבת שהוא לא יפה כי את משוה אותו לציור שלי, אבל אם תסתכלי עליו בפני עצמו הוא ציור מאוד יפה...
קראו את כל המאמר
ליל יום כיפור "צעד קטן לאדם"
-
קראו עוד...
האם אדם שהורשע בדין צריך גם לקבל אות קלון? האם הוא יכול לחזור לשררה שבה הוא היה לפני כן? הדיון בשאלה זו מתנהל ממש ברגעים אלה. סוללה ארוכה מאוד של מכתבי המלצה מגיעים לבית המשפט, והשופט צריך להחליט האם ההמלצות האלה מצדיקות את מחיקת מעשיו של האדם או שיקוב הדין את ההר, הוא יקבל את עונשו וידבק בו הקלון. למזלנו, השופט עצמו הוא זה שמדריך אותנו איך לכתוב את מכתבי ההמלצה, והוא גם רומז לנו ברמז עבה מאוד מה הם הדרכים לשכנע אותו לגזור את דיננו לטובה.
קראו את כל המאמר
ראש השנה "גירוש ישמעל ועקידת יצחק"
-
קראו עוד...
בשני ימי ראש השנה אנחנו קוראים סיפור אחד בהמשכים: ביום הראשון קוראים על לידת יצחק, וביום השני קוראים על עקידתו. אבל האמת היא שהקריאה של היום הראשון בכלל לא עוסקת ביצחק, אלא בעיקר בישמעאל. מדוע אנחנו מזכירים את ישמעאל דוקא ביום זה? - אחת התשובות לכך היא בגלל מה שאמר המלאך להגר: "מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱ-לֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". ישמעאל הולך לעשות הרבה מאוד צרות לעם ישראל. לא מגיע לו לחיות. אבל הקב"ה שומע את קולו באשר הוא שם. המשפט נערך בהתאם למצבו באותו רגע, ובאותו רגע עדיין לא התמלאה סאתו. זהו המסר שאנחנו רוצים לומר בראש השנה: אולי לא נצליח לעמוד בכל הדברים שאנחנו מקבלים על עצמנו ביום זה, אבל המשפט צריך להיות באשר אנחנו כאן - והיום כולנו בעלי כוונות טהורות.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תצא "מה עושים עם העובדים הזרים?"
-
קראו עוד...
הם בורחים אלינו בגלל התנאים הקשים שהיו להם בארצם. הם רוצים להיטמע כאן ולקשור את גורלם בגורלנו. הם אינם רוצים לחזור להיות עבדים, אלא בני חורין המתפרנסים בכבוד. מה עלינו לעשות עם כל העובדים הזרים האלה?
התורה קובעת כך: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו". אין להחזיר את העבד בחזרה למקום שממנו הוא ברח. לכאורה התורה מכירה בכך שצריך לתת להם מקלט מדיני ולא להחזיר אותם. אבל בהמשך נאמר הרבה מעבר לכך: "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ". "עִמְּךָ יֵשֵׁב" - יש לאפשר לו לגור בתוכנו, "בְּקִרְבְּךָ" - בתוך הקהילות שלנו. יתרה מזו: "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר" הוא יכול לבחור את המקום שבו הוא יגור, "בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" - בין ערי ישראל. "בַּטּוֹב לוֹ" - במקום שבו הוא יוכל להתפרנס, ולסיום: "לֹא תּוֹנֶנּוּ" - אסור לרמות אותו ואף לא לצער אותו בדברים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי-תבוא "שלום ובטחון"
-
קראו עוד...
שאלת השכר והעונש בעולם הזה הטרידה את חכמי ישראל בכל הדורות. חז"ל אומרים (ברכות ז, א) שגם משה רבנו הוטרד מהשאלה הזו, וגם רוב ספר איוב עוסק בשאלה זו. לכאורה ניתן היה לענות על שאלה זו בפשטות, ע"פ משל שמובא בשם החפץ חיים: לאחר הצגה, כשיורד המסך על השחקנים והם הולכים לקבל את שכרם, הם לא מקבלים את השכר ע"פ הדמות שהם שיחקו בהצגה, אלא ע"פ איכות המשחק שלהם. אין זה משנה אם בהצגה היית עשיר או עני, בריא או חולה - את השכר תקבל בהתאם לאופן שבו שיחקת את התפקיד שהוטל עליך. כך מסביר החפץ חיים: כל החיים הם הצגה אחת גדולה, והשכר האמיתי הוא רק בעולם הבא. לכן אין לחפש את השכר והעונש בעולם הזה, כי אין שום משמעות לשכר שיינתן פה, כמו שאין משמעות לכסף שיינתן לשחקן כחלק מההצגה. הבעיה בהסבר זה היא שהתורה עצמה מבטיחה שכר ועונש בעולם הזה על קיום המצוות.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ניצבים וילך "שלום יהיה לך"
-
קראו עוד...
השבוע לפני שמונה שנים היתה תלויה בביתנו הזמנה לחתונה של נאוה אפלבאום הי"ד, חתונה שלא התקיימה מכיון שנאוה נרצחה ביחד עם אביה בערב שלפני החתונה. היום תלויה בביתנו הזמנה לבר המצוה של חבר של בננו, שהיתה אמורה להתקיים השבת במלון, אלא שאחיו של חתן בר המצוה, אבישי שינדלר הי"ד, נרצח לפני שלושה ימים בדרכו לביתו בבית חג"י. אמר דוד המלך (תהלים קכ, ז): "אֲנִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר" - ככל שאני מרבה בשיחות השלום - "הֵמָּה לַמִּלְחָמָה".
קראו את כל המאמר
פר' שופטים "מינויו של חייל מספר 1"
-
קראו עוד...
איך בוחרים את האיש החשוב ביותר בצבא? מה הן התכונות הנדרשות לתפקיד זה? אינני מתכוון, כמובן, לרמטכ"ל. הרי הרמטכ"ל רק מנהל את הקרבות, אבל המערכה מוכרעת במקום אחר לגמרי. האיש החשוב ביותר בצבא הישראלי הוא הכהן משוח המלחמה. משוח המלחמה הוא כהן שכל ייעודו הוא אחד: לדבר עם החיילים לפני יציאה למלחמה ולחזק את רוחם.
קראו את כל המאמר
פרשת ראה "וזכרת כי עבד היית במצרים"
-
קראו עוד...
פעמים רבות, כשדנים על מעמדם של העובדים הזרים או כשדנים על היחס שלנו לפלשתינאים, יש מי שמעיז לעשות את ההשוואה המקוממת לשואה. כמובן שההבדלים הם עצומים! איך יתכן שאחרי זמן כה קצר יש מי שמעלה על דעתו להשוות בין מצבם של היהודים באירופה לפני שבעים שנה לבין מצבם של בני המיעוטים בארץ ישראל היום?
קראו את כל המאמר
פרשת עקב "וההר בוער באש"
-
קראו עוד...
כל מחנך יודע שחשוב מאוד לבנות את הבטחון העצמי של החניך, ואת האמונה שלו בכוחותיו. אם החניך נכשל, אין להזכיר לו את הכשלון שוב ושוב, אלא יש לטפח בו את האמונה שהוא מסוגל לקום ולבנות את עצמו מחדש. ואולם, יחד עם זאת אין להתעלם מהכשלונות, ויש ללמוד מהם כדי שהם לא יחזרו. לכן בוחר משה לשלב בנאומו את החטאים שהיו לישראל במדבר. על חטא המרגלים קראנו בתחילת פרשת דברים, והוא מוזכר בקצרה שוב בפרשתנו, ביחד עם תבערה, מסה וקברות התאוה. חטא העגל, לעומת זאת, מתואר כאן בהרחבה רבה. ברור שהמטרה אינה רק להזכיר לעם שהם חטאו, אלא ללמד אותם לקח מהסיפור הזה. מה רוצה משה ללמוד מחטא העגל?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ואתחנן " וזאת התורה אשר שם משה"
-
קראו עוד...
פרשת דברים מתחילה בנאום שנושא משה לכלל ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל", ובדרך כלל אנשים נוטים לחשוב שכל החומש הוא נאום אחד ארוך. אבל בפרשה שלנו כתוב שוב: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם", וממילא צריך להבין שיש כאן שני נאומים שונים. הרמב"ן (דברים א, א-ג) אומר שישנם שני חלקים בנאום של משה: החלק הראשון הוא מוּסָר כללי לגבי קיום התורה, והחלק השני הוא ספציפי יותר, והוא גם מפרט מצוות רבות שרובן כבר נאמרו בעבר.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע דברים "מערכת משפט מייצגת והוגנת"
-
קראו עוד...
האם השופטים מייצגים את כל גווני האוכלוסיה בעם? האם מינוי השופטים נעשה בצורה דמוקרטית או בשיטה של חבר מביא חבר? שאלות אלו העסיקו את עם ישראל כבר לפני שנים רבות. כשיתרו יעץ למשה למנות שופטים, הוא אמר לו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם" (שמות יח, כא). הוא מדגיש: אם אתה רוצה לוודא שהאנשים הם באמת יראי א-לוקים ושונאי בצע, הם צריכים להיות מינוי שלך, בלי בחירות, בלי לשריין מקומות ובלי פריימריז. ואולם, בפרשתנו מתברר שמשה לא עשה בדיוק כפי שיעץ לו יתרו. משה מספר שהוא דוקא ביקש מהעם לבחור את השופטים
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקרא "שלושה כתרים"
-
קראו עוד...
אומרים שכולם שוים בפני החוק, אבל יש כאלו ששוים יותר ויש כאלו ששוים פחות... כשאדם עובר עבירה הוא צריך להקריב קרבן, אבל סוג הקרבן משתנה בהתאם למעמדו של האדם. רוב האנשים שיעברו בשוגג על איסור שעונשו במזיד כרת, יצטרכו להקריב קרבן חטאת. אין זה משנה אם החוטא הוא עשיר או עני, נכבד או אדם פשוט, בכל מקרה הוא צריך להביא נקבה מן הצאן.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקהל "פירוק המשכן והרכבתו"
-
קראו עוד...
כשאומן מקבל כספי ציבור ויוצר מהכסף הזה יצירה, את מי היצירה מייצגת? מצד אחד, ללא התקציב הוא לא היה יכול להפיק את היצירה, אך מצד שני - היצירה היא פרי מחשבתו ודמיונו של אותו אומן, ואי אפשר לייחס אותה לכלל הציבור! - התשובה היא, כנראה, שמדובר בשותפות. ואולם, אחוזי השותפות יכולים להשתנות ע"פ שני קריטריונים: ככל שניתנה יד חופשית יותר לאומן, האחוזים שלו גדולים יותר, וככל שהתקציב הציבורי מהותי יותר בהיקפו, האחוזים של הציבור גדולים יותר
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שלח לך "ויכום עד חרמה"
-
קראו עוד...
כשאנחנו שומעים על ספינות שמנסות באופן בלתי לגאלי להגיע לחופי ישראל, ובהם מאות אנשים הזועקים על מצוקה הומניטרית ועל זכויות של עם נרדף, אנחנו חושבים אולי, (להבדיל אלף אלפי הבדלות), על המעפילים. אותם מעפילים לקחו את הכינוי שלהם מפרשת השבוע, אשר בה החליטו בני ישראל להיכנס לארץ בניגוד לרצון ה': "וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר". אבל בפרשתנו, סוף הסיפור היה עצוב מאוד מבחינתם של המעפילים: "וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה". מסתבר שכך נוהג עם שמרגיש שמנסים לפלוש אליו זרים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע קרח "תפקיד הציבור במחלוקת"
-
קראו עוד...
פר' השבוע חוקת "שמעו נא המורים"
-
קראו עוד...
כשנפטר מנהיג גדול, כל העם בוכה. בפרשתנו, כשאהרון נפטר, כתוב: "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". יש לשים לב: בניגוד לבכי על מישהו, כמו "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (ירמיהו לא, יד), שמשמעו שהבכי הוא על הסבל של הבנים, הרי שהביטוי 'לבכות את מישהו' אינו בכי מתוך רחמים או צער על הנפטר, אלא שהבוכים מצטערים על כך שהם חסרים את אותו אדם. לכן לגבי אשת יפת תואר כתוב "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" (דברים כא, יג) - למרות שהוריה כלל לא סובלים. כך גם כשדוד ויהונתן בוכים איש על צוארי רעהו, כתוב: "וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" (שמו"א כ, מא). דוד לא בוכה על סבלו של יהונתן, אלא על כך שהוא לא יכול להיות עם יהונתן יותר. כאמור, כשבוכים את מישהו, הבכי אינו על גורלו של אותו אדם, אלא על החוסר שלנו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בלק "וירא את ישראל שוכן לשבטיו"
-
קראו עוד...
בחדשות(סנהדרין קה, ב) אמרו שכל הברכות של בלעם בסופו של דבר התבטלו, חוץ מפסוק אחד: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - והנה פירוש עדכני לפסוק זה: הם מעדיפים לגור באוהלים בגלל גובה המשכנתא... שזוגות צעירים יצאו להפגין ברחובות בגלל מצוקות הדיור. הם הכריזו שהשלב הבא שהם מתכננים במחאה שלהם הוא לגור באוהלים כדי להמחיש את גודל המצוקה. חז"ל השבוע שמעתי
קראו את כל המאמר
פר' השבוע פינחס "צרור את המידינים"
-
קראו עוד...
אנחנו מומחים בועדות חקירה. על כל אירוע אנחנו יודעים להקים ועדת חקירה שבדרך כלל מנתחת מצוין את האירוע שהיה, אבל לא בהכרח יעילה להתכונן לאירוע הבא. עכשיו הוחלט שאפשר יהיה גם להסיק מסקנות אישיות על מה שקרה, כפי שאומר הקב"ה: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם... וממילא יש גם מסקנה אישית: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". גם שמות האחראים למחדל פורסמו בסופו של דבר: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא". "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר". מעניין שהתורה קוראת להם "הָאִישׁ הַמֻּכֶּה" ו"הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה", במקום "האיש המְּזַנֶּה" ו"האשה המְּפַתָּה"!
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מטות מסעי "מחיר הפופוליזם"
-
קראו עוד...
לא כל מה שנחשב צודק ופופוליסטי בעיני העם הוא באמת הדבר הראוי והנכון לעשות. לפעמים דוקא לוחמי החירות והצדק גורמים לעיוות הגדול ביותר. בשבוע שעבר כולנו תמכנו בבנות צלפחד, אשר באו אל משה בבקשה שלא יקופח שמו של אביהן: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ... תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". כל עם ישראל, מן הסתם, תמך בבקשתן: זה נראה כמו מאבק של החלשים בחברה מול מערכת נוקשה וגברית. היה להן, מן הסתם, לובי חזק מאוד: הפמיניסטים תמכו בהן בגלל שהן דורשות נחלה 'כמו הגברים'. השוביניסטים אהבו אותן כי הם לא דרשו לעצמן אלא רק לשם אביהן. אוהבי ארץ ישראל תמכו בהן בגלל שהן מראות שהן מחבבות את הארץ. גם חז"ל מלאי שבחים עליהם: אמרו עליהן (בבא בתרא קיט) שבזכותן נוספה פרשה בתורה, שהן חכמניות, דרשניות, צדקניות, ועוד מחמאות. אם היינו חיים בדור המדבר, סביר להניח שכולנו היינו מצטרפים לצעדת המחאה של בנות משפחת צלפחד עד שהן יקבלו את הנחלה המגיעה להן.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע במדבר "כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ"
-
קראו עוד...
אחד הסימפטומים של שלטון חזק הוא שיש ביכולתו לאכוף את חוקי התכנון והבניה. אפשר להבין ע"י מבט מהיר באיזור מגורים האם השלטון אפקטיבי: אם כל אחד יכול לבנות את ביתו איך שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה, מתוך ידיעה שהרשויות לא יהרסו את זה, התוצאה היא תשתיות לקויות וחוסר סדר. ככל שמקום נראה מסודר יותר ומאורגן יותר, אתה מבין שיש כאן שלטון חזק.
קראו את כל המאמר
דרשה לליל שבועות "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
-
קראו עוד...
מעמד הר סיני, שעליו נקרא מחר בבוקר, פותח במלים: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ומסביר רש"י: "לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פָּרֵשׁ לזכרים. דברים הקשין כגידין". במדרש (שמות רבה כח, ב), מדגישים שלנשים אומרים את ראשי הדברים, ולגברים את הפרטים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע נשא "שם ה' שנמחה על המים"
-
קראו עוד...
כמובן שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שלא יוכח אחרת. אבל כשסניגורים צריכים להזכיר לנו את המשפט הזה שוב ושוב, אולי אנחנו פחות מאמינים בו. האם באמת אין עשן בלי אש? האם יכול להיות שכל הדברים האלו הם עורבא פרח, ובסופו של דבר יתברר שלא היה ולא נברא? השר זלמן ארן אמר פעם: "מעולם לא יצאתי זכאי בבית המשפט". כוונתו היתה שעדיף להיות אדם שלא התעוררו נגדו חשדות מאשר אדם שהתעוררו נגדו חשדות ויצא זכאי.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תזריע-מצורע "האוצר שבצרעת"
-
קראו עוד...
כל מי שמסתכל על המבנה הזה מבין שיש שם משהו לא בסדר. "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת". ברור שהרבה כסף התגלגל מתחת לפני השטח. אבל מי שקיבל את הכסף ידע להסוות את נתיב הכסף באופן מושלם, וקשה לעקוב אחריו, עד שבא הקב"ה וחושף את הכל.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמיני "דברים שהשתיקה יפה להם"
-
קראו עוד...
כאשר בית המשפט מטיל צו איסור פרסום על עניין מסוים, אבל התקשורת יודעת במה מדובר, ויש לה אינטרס שזה יתפרסם, אפשר לא להגיד את הדברים בפירוש, אבל לגרום לכך שהם יתפרסמו. אחת השיטות שננקטו השבוע היתה להדפיס עיתון עם כתמים שחורים, כדי להמחיש את העובדה שמישהו מונע מהם מלפרסם את מה שהם רוצים. מסתבר שהכתמים השחורים עשו את שלהם, ומהר מאוד השמועה התפרסמה עד שלבית המשפט לא נותרה ברירה אלא להתיר את פרסום הדברים. מסתבר שלפעמים השתיקה היא חזקה אפילו יותר מהדיבור. וכבר כתבה נעמי שמר "אין דבר יותר שלם מלב שבור וזועק יותר מן הדממה".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תישא "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע"
-
קראו עוד...
מה עושה אדם שנשלח למקום מסוים, ושם נודע לו שנפתחו הליכים כנגד מי ששלח אותו, אבל הוא אינו יכול לספר את זה? זו השאלה שאיתה התמודד משה רבנו כשירד מהר סיני. הוא כבר יודע על חטא העגל, אבל אינו יכול לשתף בכך איש. בדרכו למטה מתלווה אליו יהושע בן נון, שאינו יודע מהענין, וכשהם שומעים קולות מהמחנה הוא אומר למשה: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה". משה, שכבר יודע מה פשר הקולות האלה, רומז לכך שאין מדובר בקולות מלחמה, שהרי בקולות מלחמה אמורים להישמע קולות של מנצחים וקולות של מנוצחים, ואילו כאן הקולות הם מסוג אחר: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תצווה "ושכנתי בתוך בני ישראל"
-
קראו עוד...
תמיד תמהתי לשם מה היה צריך אחשורוש לכנס שבעה שרים בכירים כדי לחסל את ושתי. אם יש לו מספיק סמכות להשמיד עם שלם בשיחה קצרה עם שר אחד, האם הוא לא יכול לסגור עניינים כאלה בפורום מצומצם יותר? והנה, בשבועות האחרונים הוכח שבאיזור המפרץ הפרסי קל להכריז על כוונה להשמיד עם שלם, אבל בשביל להרוג אדם אחד שמגיע לו למות צריך צוות גדול מאוד...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע משפטים "וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ"
-
קראו עוד...
ברוך ה' התבשרנו שלאחרונה חלה ירידה מסוימת במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. הפרסומות ברדיו זוקפות זאת לזכותם של הנהגים או לזכותו של השר האחראי. ואולם, שורש המלה 'תאונה' מלמד אותנו לזכות מי יש לזקוף זאת. נאמר בפרשה: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת - מוֹת יוּמָת. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱ-לֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ - וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה". מעניין: בלשון התורה מי שהרג אדם בטעות אינו נקרא 'רשלן' או 'שלומיאל' ואפילו לא 'רוצח בשוגג', אלא אדם שהקב"ה אִנָּה לידו. מכאן באה המלה תאונה. וכמו שכשיש תלונה סימן שמישהו התלונן, וכשיש תרומה סימן שמישהו תרם, כך גם כשיש תאונה - סימן שמישהו מכוון את זה מלמעלה.
קראו את כל המאמר
פאר' השבוע יתרו "תכונות של שופט"
-
קראו עוד...
מסתבר שלא פשוט להיות שופט בישראל. את הדבר הזה גילה כבר יתרו, למרות שאז עדיין לא נהגו לזרוק נעליים על שופטים... חז"ל (שמות רבה כז, ח) אומרים ששמו של יתרו נגזר מכך שהוא יִתֵּר פרשה בתורה - כלומר שבזכותו נוספו לסֶפֶר הספרים מספר פסוקים, והם הפסוקים שבהם הוא ייעץ למשה להקים מערכת של בתי דין. (אולי בתור האדם הראשון שהתגייר, הוא לא אהב את הסחבת בבתי הדין, ולכן הוא הציע להקים מערך של בתי דין לגיור...)
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וארא "כבוד דיפלומטי"
-
קראו עוד...
כאשר מדינה זרה מתנהגת באופן מחפיר כלפי ישראל, יש לשמור על כבודה של ישראל, ולוודא שזה לא עובר בשתיקה. וכמובן שהדברים חמורים יותר כאשר מדובר בהכוונה ישירה של השלטון של אותה מדינה. ובכל זאת, מסתבר שעדיין צריך לשמור על כללי המשחק הדיפלומטיים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וישב "ואביו שמר את הדבר"
-
קראו עוד...
על המלים 'אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף' אומר רש"י: "כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף". ואכן, כל מה שקרה ליעקב נאמן השבוע, קרה ליוסף לפני אלפי שנים: יעקב נאמן סך הכל אמר שהוא חולם על כך שבעתיד חוקי התורה יהיו המשפט המחייב במדינת ישראל, אבל כולם תקפו אותו כאילו הוא רוצה כבר עכשיו להשליט את חוקי התורה על כל העם בכפיה, ויש מי שכבר קרא להתפטרותו. גם יוסף סך הכל אמר שהוא חולם על כך שבעתיד הרחוק כולם יהיו כפופים לו, אבל האחים שלו הבינו שהוא רוצה להשתלט עליהם כבר עכשיו, והחליטו לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויצא "על בטחון והשתדלות"
-
קראו עוד...
פרשת ויצא מכילה את כל מה שסרט הוליוודי טוב, להבדיל, צריך להכיל: יש בה התחלה טראגית, דרמה אנושית ומשפחתית, סיפור אהבה עם עליות וירידות, מתח מתגבר והולך ואפילו סוף טוב. אבל כמו בסרט, למרות שברור שהסוף יהיה טוב, בכל זאת יש מתח לכל אורך הדרך. השאלה היא האם יעקב הרגיש לכל אורך הפרשה שהוא "חי בסרט"? האם הוא ידע את הסוף של הסרט כבר בהתחלה? ואם כן: האם זה לא קלקל לו את העלילה?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וירא "האם הרע מאפיל על הטוב?"
-
קראו עוד...
רבים אמרו השבוע שכאשר אדם שייך לקבוצה מסוימת באוכלוסיה ועושה דברים המנוגדים לערכי אותה קבוצה, יהיה זה מאוד לא הוגן להכליל ולייחס את מעשיו לקבוצה כולה. אם ברור שהחברה לא מגבה את המעשים הללו, ואף יוצאת נגדם בגלוי - אין לייחס את המעשים לחברה כולה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חיי שרה "חסדים גלויים ונסתרים"
-
קראו עוד...
פרשת חיי שרה היא פרשה של חסדים: הפרשה מתחילה בכך שאברהם גומל חסד של אמת עם שרה. אח"כ הוא דואג למצוא לבנו שידוך. ובאותו זמן שהעבד הולך לחפש את שידוכו של יצחק, יצחק הלך לבאר לחי רואי, וכפי שכותב רש"י (בראשית כד, סב): "שהלך להביא הָגָר לאברהם אביו שישאנה". כלומר שגם יצחק עושה חסד עם אביו ומחפש לו זיווג. המבחן שבו בוחן אליעזר את רבקה נועד לראות אם היא גומלת חסדים, והיא עמדה בו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תולדות "פיצול סמכויות או השארת המצב על כנו?"
-
קראו עוד...
אדם לקראת סיום תפקיד, ומתחילים לחשוב מי יהיה אחריו. יחד עם המחשבה על האדם שיבוא אחריו חושבים גם על אופי התפקיד. האם זה נכון שאדם אחד ירכז את כל הסמכויות? הרי מדובר בייעודים שונים ואפילו סותרים, והדין נותן שהם יפוצלו לשני אנשים שונים. לכן אפשר בהחלט להבין את מי שעשה מאמצים רבים לפצל את התפקיד לשניים. אבל בסופו של דבר גברה ידם של התומכים בהמשך המצב הקיים, והיורש יקבל את כל הסמכויות שהיו לקודמו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע לך-לך "אם מחוט ועד שרוך נעל"
-
קראו עוד...
פעם אמר לי מישהו, שהכרתי אותו כאדם ימני, שהוא דוקא מצביע למפלגת שמאל. הוא הסביר לי שההסטוריה מלמדת שדוקא מפלגות ימניות כורתות כל מיני הסכמים עם האויבים, בעוד מפלגות השמאל יוצאות למלחמה בלי פחד מהאופוזיציה. אינני רוצה להתווכח עם ההגיון שבמעשיו, אבל יש לציין שדוקא אברהם אבינו, איש החסד, יוצא למלחמה נגד האמפריות הגדולות ביותר בעולם, ואילו יצחק, איש הגבורה, כורת הסכמי שלום מפוקפקים עם הפלשתים...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע לשבת סוכות
-
קראו עוד...
בחודש תשרי כולנו מרגישים כמו בני מלכים. וממש כמו שמנהיגי מדינה מזומנים שוב ושוב לבית המשפט, כך גם אנחנו: בראש השנה - "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם", יום הכיפורים הוא היום שבו נחתם גזר הדין, בסוכות אנחנו נידונים על המים, ובהושענא רבה מחכים לפתקא טובה...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע האזינו "שירת האזינו"
-
קראו עוד...
שוב ישנה פגישת פסגה בדרגים הגבוהים ביותר. אמנם עדיין לא חותמים על הסכם, אבל סביר להניח שאם בסופו של דבר ייחתם הסכם כלשהו, הוא יכלול בדיוק את אותן התחייבויות שהיו גם בהסכמים קודמים שנחתמו, וההבדל היחיד הוא הנסיון שצברנו באכזבות מההסכמים האלו... מה זה אומר על איכות ההסכמים, אם צריך לקבל כל פעם מחדש את אותן התחייבויות?
כמובן שאני לא מתייחס להסכמים המדיניים, אלא להסכמים שאנחנו כורתים בימים אלו עם הקב"ה. שוב אנחנו עומדים לפני בורא עולם (וגם לפני החברים שלנו ובני משפחתנו), ומתחרטים על כל אותם הדברים הרעים שעשינו ומבטיחים שלא לעשות זאת שוב, אבל יודעים שסביר מאוד להניח שבעוד שנה ניפגש שוב ונבטיח פחות או יותר את אותן הבטחות.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תבוא "על גזענות ואפליה מתקנת"
-
קראו עוד...
איננו מוכנים לקבל מציאות של יחס שונה לאנשים רק בגלל המוצא שלהם. כל אדם נברא בצלם, ובעיקר כשמדובר ביהודים שעלו זה עתה לארץ. ובכל זאת, בפרשתנו, עם ישראל מצווה לעשות טקס מיד לאחר הכניסה לארץ, ובו מעמידים חלק מהעם על הר גריזים - לטובת הברכות, וחלק מהעם על הר עיבל - לטובת הקללות. וכך אומרת התורה: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי". לכאורה יש פה חלוקה ברורה, אולי אפילו צפויה מראש: כל בני השפחות נמצאים במקום אחד, והוא בהר של הקללה. אבל, בגלל שיש רק ארבע בני שפחות, מוסיפים להם גם שניים מבני הגבירות - את ראובן ואת זבולון. יש שיקראו לזה אינטגרציה. השאלה היא אם לא נכון יותר לעשות אינטגרציה שלמה, ולערבב את בני השפחות עם בני הגבירות כך שהם לא יהיו מסומנים כקבוצה נפרדת.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שופטים "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה "
-
קראו עוד...
ריבוי מעשי הרצח בתקופה האחרונה מעלה את השאלה מי אשם במצב. יש אומרים שהבעיה היא במשטרה שאינה מצליחה להעניק את הבטחון האישי לאזרחי המדינה, ויש אומרים שהבעיה היא בשופטים, שאינם נותנים עונשים מרתיעים מספיק. פרשתנו מתחילה במלים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ". השילוב של שופטים ושל שוטרים הוא לכאורה הפתרון לפשיעה. אבל לפי הכלל המפורסם, אם יש אקדח במערכה הראשונה, מישהו ודאי יירה בו עד המערכה האחרונה. ובכן, במערכה האחרונה של הפרשה, באמת יש מקרה רצח שמצריך את התערבות השופטים: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ". מה עושים כשהיה רצח ולא יודעים מי הוא הרוצח?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תצא "כפוי טובה או אכזרי - מה יותר גרוע?"
-
קראו עוד...
ראש הממשלה נפגש השבוע עם קנצלרית גרמניה. אמנם ממש השבוע לפני שבעים שנה פרצה מלחמת העולם השניה, אבל היום זה כבר נשמע טבעי לחלוטין שמדינת ישראל וגרמניה משתפות פעולה. אומרים שמדובר בדור אחר, בניהם ונכדיהם של המרצחים, ואפשר לשים את הפרק הזה מאחורינו. מעניין להשוות את היחס שלנו לגרמניה ליחס לאויבינו בתורה. התורה אינה סולחת לעמלק, וכפי שנאמר בסוף הפרשה שלנו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". לא מדובר רק בזכרון, אלא גם במצוה מעשית: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ראה "האם להסתיר את חטאם של אשתך או בנך?"
-
קראו עוד...
מישהי שאלה אותי השבוע: למה משה חוזר שוב ושוב על אותן אזהרות? זה נראה כאילו הוא לא סומך על בני ישראל, שהרי הוא כל הזמן מזהיר אותם מפני אותם דברים. כל מחנך יודע שכשאתה משדר למישהו שאתה לא סומך עליו, בסופו של דבר הוא יוכיח שצדקת. ובאמת, האיסור לעבוד עבודה זרה הופיע בנאומו של משה רבנו כמה פעמים. אבל בכל זאת בפרשתנו יש זוית חדשה:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע עקב "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"
-
קראו עוד...
שלוש פעמים בתורה כתוב 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ' - פעם אחת בפרשת ואתחנן (דברים ו, יא) ופעמיים בפרשתנו (דברים ח, י. דברים יא, טו). ובשלושתם המלים הבאות מיד אחרי המלים האלה הן: "הִשָּׁמֶר לְךָ" או "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם". אבל יש הבדל בין מה שנאמר בפרשת ואתחנן למה שנאמר בפרשתנו. בפרשת ואתחנן כתוב: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". שם השכחה עלולה לבוא כשאנחנו מקבלים הכל ללא מאמץ. אבל בפרשתנו השכחה עלולה לבוא דוקא אחרי עבודה שלנו: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ".
קראו את כל המאמר
ועשית הישר והטוב
-
קראו עוד...
כשתשעה באב חל ביום חמישי, זה משאיר לי פחות זמן להכין את הדרשה... חז"ל אמרו (תענית ל, א) שאסור ללמוד תורה בתשעה באב, והסמיכו זאת לפסוק "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט, ט). אבל אחד הדברים שמותר ללמוד בתשעה באב הוא אגדות החורבן. נדמה לי שהאגדה המפורסמת ביותר מכל אגדות החורבן היא הסיפור על קמצא ובר קמצא (גיטין נה, ב).
קראו את כל המאמר
פרי השבוע מטות-מסעי "הסכנות שבימי המיצרים"
-
קראו עוד...
מי שיסתכל בשולחן ערוך, בסימן העוסק בימים אלו (אורח חיים סימן תקנא) יגלה שרוב ההלכות עוסקות באיסורים הנוהגים מראש חודש אב ואילך, אבל יש מעט הלכות בסוף הסימן שעוסקות בשלושת השבועות. על חלק מהדברים כותב השו"ע: "יש נוהגין", על ברכת שהחיינו הוא כותב "טוב להיזהר מלומר שהחיינו בין המיצרים", אבל ההלכה האחרונה בסימן מנוסחת באופן הרבה יותר נחרץ: "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט), ולא יכו התלמידים בימים ההם". גם אם אנחנו לא מבינים בשדים ורוחות, ברור שכוונתו לומר שהימים הללו הם ימים של פורענות, ולכן יש להישמר מדברים שנחשבים מסוכנים. זה כמובן צריך לומר משהו גם על צורת הנהיגה הנכונה בכבישים בימים אלו.
קראו את כל המאמר
פינחס ויהושע
-
קראו עוד...
כבר התרגלנו לכך שמי שהיה מפקד בכיר בצבא פושט את המדים וקופץ מיד לראש המערכת הפוליטית. לכאורה כך קורה גם בפרשתנו. משה רבנו מחפש מנהיג שיחליף אותו בבוא העת, והקב"ה ממליץ על יהושע, שהיה מפקד הצבא במלחמה הראשונה של ישראל - מלחמת עמלק.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חוקת "על תלונות ונחשים"
-
קראו עוד...
אחת הדרכים לטפל בתלונות קרויה בשם שיטת העז: כשאדם מתלונן שצפוף לו בבית, מייעצים לו להכניס הביתה עז, ולאחר שהוא ממש סובל מהעז אומרים לו להוציא את העז, והוא יחזור למצב הקודם, אבל פתאום הוא ירגיש שיש לו הרבה מקום. זו, כמובן, שיטה שלא משנה את מצבו, אבל מאפשרת לו להרגיש טוב יותר עם זה. אבל לפעמים קורה שהעז ממליטה אצלו בבית, ולמרות שהוא יוציא בסופו של דבר את העז, מצבו רק יוחמר מאז החל להתלונן. זה מה שקורה בפרשתנו. העם מתלונן על כך שאין להם לחם ומים, וכתוצאה מכך משלח ה' בהם את הנחשים. לכן הם מבקשים ממשה להתפלל להסרת הנחשים, וכבר לא מבקשים לחם ומים, אבל כל מה שמשה מצליח לעשות הוא רק טיפול תרופתי במי שננשך ע"י הנחש, אך להסיר את הנחש הוא כבר לא הצליח.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע במדבר "אפרים ומנשה"
-
קראו עוד...
השתתפתי השבוע באימון במילואים, ופתאום קלטתי שעברו כבר עשרים שנה מהיום שהתגייסתי לצבא. עשרים שנה שבהם אנחנו עושים פחות או יותר את אותו דבר. עם כל הטכנולוגיה והקידמה, שמשפיעה כמובן על הדיוק, על יכולת הפגיעה מרחוק וכו', בסופו של דבר ההסתערות על הגבעות החשופות היא זהה. אבל בדבר אחד הצבא השתכלל מאוד: הדגלנים וה"נצנצים" - שנועדו לסמן חיילים כדי שלא יִפָּגְעוּ מאש כוחותינו - נעשו הרבה יותר בולטים. לכן, כשראיתי את החיילים מסתערים עם דגל אדום ענק, חשבתי על הדגלים שבפרשתנו "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בהר-בחוקותי "עני ואתה נשנה את העולם"
-
קראו עוד...
אני לא מבין גדול בכלכלה, ולכן איני יכול לחוות את דעתי על התקציב שעבר השבוע, אבל יש דבר אחד טוב שקורה כל פעם שמדברים על התקציב, והוא שזה מעלה על סדר היום את המצב הכלכלי והחברתי במדינה. העניים זוכים להכרה רשמית ולשידור בפריים טיים - ואפילו בפרשת השבוע...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע אמור "קדושת החיים"
-
קראו עוד...
ספר ויקרא נקרא בפי חז"ל 'תורת כהנים', ובאמת חלק גדול ממצוותיו עוסק בענייני הכהנים. גם פרשתנו מתחילה במצוות המיוחדות לכהנים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". הציווי האוסר על הכהנים להיטמא נשמע לנו היום ברור ומובן, שהרי כשבית המקדש אינו קיים זהו כמעט הדבר היחיד שנשאר לכהנים, אבל האמת היא שאם היינו קוראים עכשיו את התורה בפעם הראשונה זה היה די מפתיע. אמנם המושג טומאה כבר הוזכר יותר ממאה פעמים בתורה לפני כן, אבל מעולם לא נאמר שיש הבדל כלשהו בין הכהן לשאר העם באיסורי הטומאה והטהרה. ולהיפך: כאשר היה צריך להכריז על אדם או בגד או בית שהם מנוגעים וטמאים - מי שעשה את זה היה דוקא הכהן.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמיני "אש מלפני ה'"
-
קראו עוד...
חנוכת המשכן מגיעה בפרשתנו לשיאה: אמנם כבר בחנוכה סיימו לבנות את המשכן ואת כל כליו, אבל לצורך חנוכת המשכן חיכו עד ראש חודש ניסן, וזהו היום השמיני - שבו מתחילה פרשתנו. כל גיוס הכספים ומלאכת הבניה והקדשת הכהנים מתרכזת בנקודה אחת: הרגע שבו יקריבו קרבן על גבי המזבח, ותצא אש מלפני ה' ותאכל את הקרבן - ובכך יהיה אישור מן השמים שהכל היה לרצון.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע אחרי מות-קדושים "כיסוי הדם"
-
קראו עוד...
אחת המצוות המופיעות בפרשתנו היא מצוות כיסוי הדם: "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". מסביר הראב"ע שהמצוה הזו נאמרה גם לגר תושב (שאינו יהודי, אך קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח), וכשהתורה מציינת שהוא שוחט רק "חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל" - היא באה להדגיש "שלא נעזוב הגֵר שיאכל בארצנו חזיר או סוס, או עוף דורס שהוא טמא". הסיבה לכיסוי הדם, ע"פ דברי הראב"ע (דברים יב, כה) היא על מנת שלא יבואו לאכול את הדם, שמשבש את הנפש
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תזריע-מצורע "מצורע טהור"
-
קראו עוד...
הרבה זוגות שאני פוגש לפני החתונה עוברים חויה דומה: האשה משקיעה זמן, מאמץ וכסף רב כדי למצוא את שמלת הכלה שתהיה בדיוק לפי טעמה, אבל היא לא מרשה לחתן לראות כשהיא מודדת את השמלה, כדי שזה יישאר הפתעה בשבילו. אבל האמת היא שאם החתן יישאל איך נראתה שמלת הכלה של אשתו, כל מה שהוא יֵדע לומר הוא שהשמלה היתה לבנה... בפרשתנו מתברר שאפילו לצבע לבן יש כמה גוונים
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקרא
-
קראו עוד...
פר' השבוע ויקהל-פקודי "כל הזהב עשוי למלאכה"
-
קראו עוד...
נושא פדיון השבויים נמצא בכותרות כבר זמן רב, לצערנו. השבוע קבעה הממשלה שלמרות ש"אין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים" (רמב"ם הלכות מתנות עניים ח, י), בכל זאת גם לפדיון שבויים יש מחיר, ולא כל מחיר ראוי לשלם. אם היה מדובר בשאלה של כסף - נראה שבסופו של דבר היינו משלמים כל מחיר. אמנם המשנה (גיטין ד, ו) קבעה שאין פודים את השבויים יותר על כדי דמיהן, אבל לאורך ההסטוריה היו הרבה מקרים של אנשים שנפדו במחיר מופקע, וחלק גדול מהכסף הגיע מתרומות. מי יכול לסרב לתרום כסף לצורך מצוה גדולה כל-כך? המשנה מנסה לעמוד בפרץ ולקבוע תג מחיר שאין לשלם מעבר לו, אבל הלב הרחום של היהודים נכשל פעמים רבות.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי-תשא
-
קראו עוד...
יש אנשים המאריכים בתפילה. יש כאלה שתפילת העמידה שלהם יכולה להיות יותר מעשר דקות. אבל גם המאריכים הגדולים ביותר לא יגיעו למצב של תפילה במשך ארבעים יום וארבעים לילה רצופים. ואולם, זה מה שעשה משה רבנו לאחר חטא העגל. הוא עצמו יעיד על כך (דברים ט, יח): "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ". איך אפשר להתפלל כל-כך הרבה? איך אפשר לעסוק במשך תקופה כל-כך ארוכה בחטא אחד? - מסתבר שבשבוע האחרון שוב למדנו שאם כל המדינה יכולה לעסוק באובססיביות כזו בחטאו של משה אחד (להבדיל), משה ודאי יכול לעסוק ארבעים יום בתפילה על חטא של עם שלם...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תרומה "מה נמצא מתחת לכרובים?"
-
קראו עוד...
לפני הבחירות היינו מוצפים בסקרים וספקולציות. ניתן היה לחשוב שאחרי הבחירות כבר לא יהיה צורך בסקרים, כי הכל יהיה ברור. המספרים סופיים, ויודעים בדיוק איך תיראה הכנסת החדשה. אבל מסתבר שגם אחרי שכל המספרים ברורים, עדיין קשה לדמיין איך ייראה משכן הכנסת בעתיד הקרוב. כנראה שצריך הרבה דמיון כדי לקשר בין המספרים לבין המציאות שתהיה. גם פרשת תרומה - שמלאה במספרים ותיאורים - עדיין קשה מאוד להבין ממנה איך בדיוק נראה המשכן.
קראו את כל המאמר
דרשה לפרשת תצוה "אהבת אחים"
-
קראו עוד...
אלה שחושבים שצריך להחליף את שיטת הממשל בישראל כדי שתהיה ממשלה יציבה, יכולים להציץ במגילת אסתר ולראות איך הדברים נראים שם: מתברר שגם לאחשורוש לקח זמן רב להרכיב קואליציה, והמחיר היה הרבה יותר גבוה ממה שמקובל במקומותינו: אחרי שלוש שנים של מו"מ, הוא עושה משתה של חצי שנה לכל הפוליטיקאים, ואח"כ עוד שבוע לאלו שהיו בשושן. נחלקו חז"ל (מגילה יב, א) האם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש
קראו את כל המאמר
פר' משפטים "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ"
-
קראו עוד...
אחד הסיפורים המפורסמים של מבצע עופרת יצוקה הוא הסיפור על רחל אמנו: השמועה אומרת שחיילים ראו אשה אשר אמרה להם לא להיכנס לבתים מסוימים שהתברר שאכן היו ממולכדים, וכששאלו אותה לשמה היא אמרה שהיא רחל. בין אם הסיפור הזה אמיתי ובין אם לא – ברור שהיו נסים רבים במהלך המבצע הזה. הקב"ה בכבודו ובעצמו ליוה את החיילים בכל מקום שהם הלכו, אבל נראה שההתלהבות של העם אינה מהקב"ה אלא דוקא מרחל אמנו...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בשלח "שירה במעגל"
-
קראו עוד...
את שירת הים כולנו מכירים. הרי אנחנו אומרים את זה יום-יום בתפילה. ובכל זאת, ודוקא בגלל שאומרים את זה כל-כך הרבה פעמים, נדמה לי שאנחנו לא מספיק חושבים על התוכן שלה.
מה הן המלים האחרונות של שירת הים? - לכאורה, התשובה פשוטה: הפסוק "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" הוא הפסוק האחרון בשירה, וזו הסיבה שאנחנו כופלים אותו בפסוקי דזמרה, כפי שכופלים את הפסוק האחרון של תהלים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּ יָ-הּ". ואולם, מי שיעיין בתורה יראה שגם הפסוק הבא אחריו נכתב בתורה כחלק מהשירה: "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם
קראו את כל המאמר
פר' השבוע יתרו "מה שמועה שמע ובא?"
-
קראו עוד...
תמיד לאחר בחירות אנחנו מגלים את הפער הגדול שבין מה שאנחנו שומעים לבין המעשים בפועל. אבל פרשתנו פותחת דוקא בדיבורים שגרמו למעשה: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם", וכתוצאה מכך: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱ-לֹקִים". ברור שכתוצאה ממה שהוא שמע הוא החליט להצטרף לעם ישראל
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בא "מכות או אותות?"
-
קראו עוד...
כינויים שונים יש בתורה לעשר המכות שהיו במצרים: לפעמים הם נקראים מכות, לפעמים מגיפות, מופתים, נגעים, שפטים, ועוד. אבל הפסוקים הראשונים של פרשתנו מביאים כינוי נוסף: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". למה נקראו מכות מצרים בשם אותות?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וארא "עמו אנובי בצרה"
-
קראו עוד...
כולם דיברו השבוע על הרגע ההסטורי: לאחר מאות שנים של עבדות וחוסר שוויון, הנה קם מנהיג מתוך הגזע שהיה נחשב נחות, צאצא לעם של עבדים, והופך להיות האיש החזק ביותר בעולם. אמנם הוא עצמו מעולם לא היה עבד, ואפילו בני משפחתו מעולם לא היו עבדים, אבל הוא נתפס כמייצג של כל בני המעמד הנמוך, וכולם שאבו השראה מהמהפך שהוא עשה במעצמה החזקה ביותר בעולם.משה רבנו הוא חלק מעם ישראל - עם של עבדים. אמנם הוא עצמו מעולם לא היה עבד, ואפילו גדל בבתי מלכים.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמות "עם ישראל - יחיד או רבים?"
-
קראו עוד...
האדם הראשון שכינה את בני ישראל בתואר 'עַם' הוא פרעה מלך מצרים: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". השינוי הסמנטי הזה הוא גם זה שמאפשר לתורה להתחיל להתייחס לישראל בלשון יחיד ולא בלשון רבים. הרי לפני כן הכל היה כתוב בלשון רבים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם", אבל מרגע שנותנים לעם ישראל את הכינוי 'עַם', אפשר להתחיל להתייחס אליהם בלשון יחיד: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
קראו את כל המאמר
נושא בעול עם חברו
-
קראו עוד...
נדמה לי שמאז מלחמת יום הכיפורים לא היתובילויים. אנחנו משתדלים לסייע ככל הניתן, אבל לא ממש מרגישים את מה שהם מרגיה מלחמה בכל הארץ. במלחמת יום הכיפורים דיבר משה דיין על חורבן הבית השלישי, אבל את כל המלחמות שהיו מאז לא הרגישו בכל הארץ. מלחמת שלום הגליל היתה רק בצפון. במלחמת המפרץ חילקו אותנו לאיזורים, והיו איזורים שסבלו והיו איזורים שלא הרגישו זאת כלל. במלחמת לבנון השניה הטילים היו רק בצפון, ובמלחמה הנוכחית הטילים הם רק בדרום. בעוד חלק מהעם נמצא בתחושת מלחמה - עם מקלטים ואזעקות ופחד תמידי - חלק אחר ממשיך בשגרת החיים הרגילה של עבודה ולימודים שים.
קראו את כל המאמר
אבל אשמים אנחנו
-
קראו עוד...
אם אדם רוצה להצליח בבורסה, כל מה שהוא צריך לדעת זה לקנות בזמן שהסחורה זולה ולמכור כאשר היא יקרה. בפרשתנו יושב יהודי חכם אחד בחו"ל, שזו בדיוק המומחיות שלו, ומצליח לגלגל סכומים דמיוניים, ולהחזיק בידיו תקציב בקנה מדה שקשה לדמיין. גם בשבועות האחרונים התברר שיהודי אחד שמתמחה בבורסה יכול להחזיק בידיו סכומים שמחזיקים מדינה שלמה...
קראו את כל המאמר
בסרט הזה כבר היינו
-
קראו עוד...
הרבה חלומות יש בספר בראשית. אבימלך, יעקב ולבן שמעו את דבר ה' בחלום. אבל יוסף הוא הראשון שחולם חלום עלילתי בצורה של סרט, שיש בו רק רמז לעתיד. הוא גם היחיד שיודע לפתור חלומות כאלה - כשהם יבואו בסוף הפרשה שלנו ובתחילת הפרשה הבאה. ובכל זאת יש הבדל בין החלומות של שר המשקים ושר האופים ושל פרעה לבין החלום של יוסף
קראו את כל המאמר
נצחון במערכה או בקרב
-
קראו עוד...
בתוך כל ההמולה של הפריימריז והבחירות, אנשים נוטים להתבלבל: לרגע אחד אתה צריך להתמודד מול מישהו, ולשכנע את כל העולם למה הוא האופציה הגרועה ביותר, וברגע הבא אתה עומד לצדו כתף אל כתף ונלחם במישהו אחר. גם יעקב אבינו, להבדיל, נמצא בסיטואציה דומה: בשבוע שעבר, בעת שברח יעקב מעשיו חשבנו שעשיו הוא הדבר הגרוע ביותר: הוא איים על חייו ואילץ אותו לברוח רחוק. אבל בסוף הפרשה התברר לנו שבעצם עשיו הוא האופציה העדיפה, ומי שמסכן אותו עוד יותר הוא דוקא לבן. עכשיו יעקב בורח מפני לבן הישר לזרועותיו של עשיו אחיו. אבל לפני שהוא עומד מול עשיו הוא נלחם עם אויב שלישי - מלאך שנאבק עמו במעבר נחל יבוק.
בסוף המאבק עם האיש-המלאך, הוא מברך את יעקב: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". ובאמת, המלה 'ישראל' היא נוטריקון של המלים "שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹקִים", אבל מאיפה מגיעה המלה 'אֲנָשִׁים' למשפט הזה?
קראו את כל המאמר
יְגַר שָׂהֲדוּתָא או גַּלְעֵד?
-
קראו עוד...
יעקב הוא אדם רגוע מאוד בדרך כלל, אבל לא כדאי לעצבן אותו. מצד אחד השלוה שלו מדהימה: הוא אינו כועס כשמתברר לו שעצתה של אמו רק סיבכה אותו בצרה צרורה ביחסים עם אחיו. הוא גם לא כועס כשהוא נאלץ לעזוב את ביתו ולנדוד רחוק בידיים ריקות. הוא אפילו לא כועס כשלבן מרמה אותו באופן הכי נבזי שאפשר לדמיין, ונותן לו את לאה במקום רחל. בכל הפעמים האלה התורה אומרת לנו בפשטות כיצד הוא הגיב, אבל לא מופיעה התייחסות של כעס
קראו את כל המאמר
אִישׁ שָׂדֶה אוֹ יֹשֵׁב אֹהָלִים?
-
קראו עוד...
בתחילת תפילת העמידה אנו אומרים "בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לוֹקֵינוּ וְאֱ-לוֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱ-לוֹקֵי אַבְרָהָם, אֱ-לוֹקֵי יִצְחָק וְאֱ-לוֹקֵי יַעֲקֹב". למה לא אומרים בפשטות: "אֱ-לוֹקֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב"? - הסביר הרב מאיר אייזנשטט (חי בפולין במאה ה-17. שו"ת פנים מאירות א, לט) שאנחנו חייבים להכיר את הקב"ה באופן שבו הוא מתגלה לנו, ולא רק כפי שהכירו אותו אבותינו. הקב"ה מתגלה אלינו באופנים שונים, בהתאם לאופי של כל אחד, וכל אחד צריך למצוא את הא-לוקים שלו. ניתן אולי להוסיף על דבריו ולומר שהסיבה שאליעזר לא יכול היה להמשיך את אברהם היא בגלל שהוא היה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כח, ב). הוא לא הוסיף בתורה את הנופך של עצמו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חיי שרה "האם עמדה רבקה במבחן?"
-
קראו עוד...
כשאדם רוצה לקנות משהו, לא כדאי לקחת את הדבר הראשון שהוא מוצא בשוק. גם אם הדבר הראשון נראה מצוין, רצוי להשוות את המוצר למוצרים אחרים, ורק אז להחליט. ואולם, לא כך עושה אליעזר עבד אברהם: כשמגיע אליעזר לחרן, הוא מציע לבחון מי היא האשה המתאימה ליצחק במבחן לא קל: "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק".
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וירא "צדיק אחד בסדום?"
-
קראו עוד...
אולי בהשפעת הבחירות המוניציפליות שהיו השבוע, התמנה ראש עיר חדש גם בסדום: בניגוד לכל הסקרים, נבחר לוט - תושב חדש ובלתי פופולרי - להיות השופט של העיר. ואולם, אומרים חז"ל (בראשית רבה נ, א) שהמינוי שלו היה על תנאי: "שבשעה שהיה אומר להם מה שירצו אומרים לו 'גש הלאה' - סק לעיל [=עלה למעלה], בשעה שהיה אומר להם דברים שלא ירצו אומרים לו 'האחד בא לגור וישפט שפוט?'." מצד אחד הם ממנים אותו לשופט, אבל מצד שני הם מוכנים לקבל את פסיקותיו בערבון מוגבל. הבעיה במדרש הזה היא הפסוק שממנו הוא שואב את הדברים, שהרי שני המשפטים 'גֶּשׁ הָלְאָה' ו'הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט' נאמרו באותו פסוק, והמובן של 'גֶּשׁ הָלְאָה' בפסוק אינו קידום אלא דוקא סילוק!
קראו את כל המאמר
פר' השבוע לך-לך "האם זה טוב ליהודים?"
-
קראו עוד...
האם זה טוב ליהודים?
נדמה שהעניין שלנו במה שקורה בבחירות בארה"ב היה כמעט כמו ההתעניינות בארצות הברית עצמה. בסך הכל נבחר נשיא חדש לממלכה הרחוקה מאיתנו אלפי קילומטרים. למה זה צריך לעניין אותנו בכלל? - התשובה היא, כמובן, שאנחנו מניחים שמה שקורה שם יכול להשפיע גם עלינו.
גם מלחמת העולם הגדולה שהתרחשה לפני אלפי שנים באיזורנו לא היתה נכנסת לתורה, מן הסתם, אילולא היתה לה השפעה על מה שקרה לאברהם אבינו. אבל מכיון שהדברים השפיעו על אברהם אבינו, זה נכנס לתורה. ובכן, הבה נקרא את הדברים מהזוית של אברהם:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע נח "טוב ורע,אמת ושקר"
-
קראו עוד...
זה נשמע כמו עוד תכנית ריאליטי: לוקחים שמונה אנשים ונשים (ובעיקר הרבה בהמות...), מכניסים אותם לתוך מבנה סגור למשך שנה שלמה כשהם מנותקים מהעולם כולו, נותנים להם משימות לא קלות, ובסוף יש אפילו קטע של הדחה, כשהעורב אינו עומד במשימה. אלא שהפרס בסיפור הזה אינו מליון דולר אלא עולם חרב שיש להקימו מההתחלה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בראשית "פגע וברח"
-
קראו עוד...
כבר עסקנו בעבר בכך שסיקור עיתונאי מוגזם יכול לפעמים לגרום לפשע לחזור על עצמו. מסתבר שצירוף של שמונה תאונות 'פָּגַע וּבָרַח' בשבוע האחרון קשור גם הוא לעניין זה. כאשר אדם עושה תאונה, האינסטינקט הבסיסי שלו הוא לברוח. צריך משהו מאוד חזק שיגרום לו להישאר במקום, ואת זה מנסה לעשות המחוקק במדינת ישראל (סעיף 64א לפקודת התעבורה) הקובע מאסר של עד תשע שנים לנהג שהיה מעורב בתאונה ולא נשאר להגיש עזרה. הרצון לברוח ממקום התאונה אינו קשור רק בפחד מפני העונש, אלא גם באי הרצון להתמודד עם הנזק שגרמת. תגובה זו מתחילה עוד משחר ההסטוריה האנושית
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע זאת הברכה "לקבל ברכה מהרב"
-
קראו עוד...
כיום ישנה תופעה מתרחבת והולכת של אנשים שהולכים לרבנים להתייעץ איתם בעניינים שאינם בהכרח ענייני הלכה. גם אם הם באופן אישי לא שומרים תורה ומצוות, הם יקפידו לבצע במדויק כל עצה שהרב יגיד. (אולי הם מאמינים בכוחותיו של המקובל יותר מאשר בכוחותיו של הקב"ה...)
לשם מה הולכים אל הרב?
קראו את כל המאמר
שבת חול המועד סוכות "ה' צילך על יד ימינך"
-
קראו עוד...
המנהג לקרוא את קהלת בשבת חול המועד של סוכות נפסק ברמ"א (או"ח תרסג, ב), והסברים שונים ניתנו לעניין זה. כמובן שתמיד אפשר לומר שלאחר שארבע המגילות נקראות במועדים השונים, הרי שמגילת קהלת וסוכות נותרו יתומים ולכן שידכו אותם זה לזה, אבל סביר להניח שישנו טעם עמוק יותר לקריאה זו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע האזינו "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ או אָהוּב לִבֵּנוּ וְדוֹדֵנוּ?"
-
קראו עוד...
שבת כזו, במרווח הקצר שבין יום כיפורים לסוכות, מקצרת את זמן ההתארגנות לחג, שגם כך סובל מקיפוח ביחס למועדים האחרים: בניגוד לפסח, שמתחילים להתארגן אליו זמן רב מראש, ובניגוד לשבועות שסופרים אליו חמשים יום, הרי שסוכות מגיע בפתאומיות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, ולא תמיד מספיקים להתכונן אליו כראוי. ואפילו בתוך אותם ארבעה ימים קצרים, באה פרשת האזינו שעושה איתנו חשבון נפש, ומחזירה אותנו קצת ליום הכיפורים. במסגרת חשבון הנפש הזה אומרת התורה
קראו את כל המאמר
דרשה לערב סוכו תשס"ט "חווית הישיבה בסוכה"
-
קראו עוד...
המצוה לישב בסוכה היא אחת המצוות היחידות בתורה שהתורה מגדירה את הכוונה כחלק מהמצוה עצמה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". עד כדי כך, שהרב שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה, חגים פ"ט ס"א) כתב שאדם שאכל וישן בסוכה אך לא כיון לשם קיום המצוה, כמוהו כאוכל או ישן מחוץ לסוכה וביטל מצוות עשה! התורה מגדירה את המגורים בסוכה 'לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם', ואם הוא אינו יודע זאת, הוא לא קיים את המצוה
קראו את כל המאמר
דרשה ליום כיפור "מה הקשר בין נינוה לקיקיון?"
-
קראו עוד...
מה הקשר בין נינוה לקקיון?
מספרים על משה סנה שהכין נאום בכתב, והשאיר את הדף על הדוכן אחרי הנאום. כך התגלה שבמקום מסוים הוא הוסיף בצד: "טיעון חלש. לצעוק"... מסתבר שלפעמים טיעון לא טוב יכול לשכנע אם משתמשים בטכניקות דמגוגיות. לכאורה זה מה שעושה הקב"ה בסוף ספר יונה:
קראו את כל המאמר
שבת תשובה "כוחו של הרהור"
-
קראו עוד...
ואומר 'הייתם' לשון עבר, כי אפשר שהרהרו תשובה באותה שעה, וכדין המקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור, אע"פ שנמצא שהיה רשע גמור אנו אומרים שהיא מקודשת, שמא הרהר תשובה באותה שעה.
קראו את כל המאמר
ערב ראש השנה תשס"ט "המלך הקדוש"
-
קראו עוד...
המלך הקדוש
בעשרת ימי תשובה, כידוע, אנחנו מחליפים את הנוסח הקבוע של הברכה השלישית בתפילת העמידה 'הא-ל הקדוש' בנוסח אחר: 'המלך הקדוש'. אבל לכאורה זו ירידה בדרגה - בפשטות, 'א-ל' הוא דרגה גבוהה בהרבה מ'מלך'. מדוע, אם כן, דוקא בימים האלה אנחנו משבחים אותו על היותו מלך? יתרה מזו: הגמרא (ברכות יב, ב) מביאה מחלוקת האם נכון יותר לומר 'הא-ל הקדוש' בימים אלו או 'המלך הקדוש', ולדעת הסוברים שיש לומר 'הא-ל הקדוש' מובא כראיה הפסוק (ישעיהו ה, טז): "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָא-וֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה". אנו אכן מביאים את הפסוק הזה בתפילתנו, אבל מיד אח"כ חותמים במלים 'המלך הקדוש' ולא 'הא-ל הקדוש'. מדוע?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע וילך "מחיקת חובות חסד ואמת"
-
קראו עוד...
ימים אלה, של תחילת שנה חדשה, תמיד טומנים בחובם הרגשה נעימה. כמו ילד שמקבל מתנה עטופה והוא מנסה לנחש מהצורה של הקופסא מה יש בפנים. אנחנו עומדים בראשיתה של השנה, ומנסים לנחש כיצד הפעם באמת 'תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה'. אבל השנה יש משהו שנוסף לרגע המעבר מתשס"ח לתשס"ט: ברגעים האלה, של סוף שנת השמיטה, נצטוו כל המַלוים להשמיט את חובותיהם. עד לתקנתו של הלל, כל מי שנתן הלוואה ואמור היה לקבל את הכסף בחזרה ובכל זאת לא קיבל, היה יכול מרגע זה לשכוח מכל החובות.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ניצבים "בפיך ובלבבך לעשות"
-
קראו עוד...
כל סוכן מכירות טוב יודע שאם אתה מנסה לשכנע לקוח לקנות מוצר, אל תפסיק לשבח את המוצר ברגע שהוא שילם לך, אלא תמשיך לשבח את המוצר גם אח"כ, ולומר לו שהוא עשה את עסקת חייו.
לכאורה זה מה שעושה הקב"ה בפרשתנו. אחרי שכבר כרתנו ברית עם הקב"ה בהר סיני ואף חידשנו את הברית בערבות מואב, ואחרי שגם ראינו את תג המחיר של שמירת התורה בשבוע שעבר, אומר הקב"ה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". מסבירה הגמרא (עירובין נה, א) שאף אם היתה התורה מעבר לים או בשמים היינו מחוייבים לקיים אותה, ולכן עלינו לשמוח שהיא אינה כל-כך רחוקה אלא נמצאת בתוכנו. להבין שבעצם קיבלנו עסקה טובה כי בשוק זה שוה הרבה יותר.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי-תבוא "טומאת הארץ וטומאת הנשמה"
-
קראו עוד...
את הקללות בפרשת כי תבוא קוראים, מהר ובלחש. לכן לא תמיד שמים לב לפרטים הקטנים (חוץ מזה שלא כל-כך נעים להתעכב על זה יותר מדי, נראה שגם הפרשנים מיעטו לעסוק בפסוקים אלו). רוצים לגמור את זה מהר. אבל לפעמים התורה עצמה, כביכול, עוצרת אותנו. כשהיא חוזרת על אותו דבר פעמיים באותו פסוק, היא רומזת לנו, אולי, לחשוב על מה שאנחנו אומרים: "וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱ-לֹקֶיךָ לָךְ". מהי הכפילות של השערים הגבוהים הללו שהאויב מיצר בהם? - אני מניח שאין הכוונה דוקא למפולת הכלכלית בארה"ב ולשער הדולר הגבוה שממשיך לרדת כל הזמן (וְהֵצַר - הולך ונהיה צר, נהיה קטן יותר)... מדוע, אם כן, חוזרת התורה על אותו דבר פעמיים?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע כי תצא "אחיך או שונאך"?
-
קראו עוד...
פרשת כי תצא היא הפרשה עם הכי הרבה מצוות בתורה. לא פחות מ-74 מצוות נמנו בפרשה (12% מכלל המצוות). חלק מהמצוות הן מצוות שאנחנו מכירים ממקומות אחרים בתורה. ברצוני להתמקד בשתי מצוות המוכרות לנו כבר מפרשת משפטים: השבת אבידה, וסיוע לבהמה רובצת. לגבי השבת אבדה בפרשתנו כתוב: 'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ', ואילו בפרשת משפטים כתוב: 'כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ'. לגבי בהמה רובצת, בפרשתנו כתוב: 'לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ', ובפרשת משפטים: 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ'. ההבדל הבולט בין שני המקורות הוא שבשתי המצוות הללו בפרשת משפטים הניסוח הוא 'אֹיִבְךָ' ו'שֹׂנַאֲךָ', ואילו בפרשתנו הניסוח הוא 'אָחִיךָ'. מהו הרקע להבדל זה?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שופטים "פרסום מעשיהם של פושעים"
-
קראו עוד...
מסופר על אדם אחד שחשש שבנו מתקרב לטיפה המרה. החליט האב לעשות מעשה חינוכי ולקחת אותו למקום שבו שיכורים מתגלגלים ברחובות חסרי פרוטה וחסרי בית, לראות לאן הדברים יכולים להוביל. שם, על ספסל מוזנח, ראו איש לבוש סחבות ובלוי מחזיק בקבוק בידו, צוחק בקול רם, וניכר בו שהוא שיכור כלוט. הזדעזע האב ממראהו של אותו אדם, ושמח על כך שזכה להבהיר לבנו מה יכול להיגרם מהטיפה המרה. ואז, בעודם מתרחקים מהמקום, חזר הבן שוב לאותו שיכור והסתודד איתו כמה רגעים. שאל האב: מה אמרת לו? ענה הבן: שאלתי אותו מאיפה הוא משיג חומר כזה טוב...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ראה "יראת ה' ושחיתות מוסרית"
-
קראו עוד...
גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה הן העבירות החמורות ביותר, כידוע. אבל בעוד שפיכות דמים היא מעשה שפל שאין כדוגמתו לא רק בחברה הדתית אלא בכל חברה אנושית כמעט, הרי שגילוי עריות (לפחות במובן של נישואי קרובים) ועבודה זרה יכולים אפילו להיתפס כלגיטימיים בחברות מסויימות שבהן מקדשים את חופש הפרט והבחירה החופשית - כל עוד זה לא פוגע באחר. והנה, מתברר שאובדן הגבולות בגילוי עריות ובעבודה הזרה יכול להוביל עד לרצח המזעזע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כך אומרת התורה בפרשתנו לגבי העמים שחטאו בעבודה הזרה:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע עקב "כוחה של התפילה"
-
קראו עוד...
כידוע, אם מישהו מבקש ממך 'תחזיק אותי חזק כדי שאני לא ארביץ לו', כנראה שהוא לא באמת רוצה להרביץ, אבל הוא רוצה לאיים. מסתבר שגם אם לא תחזיק אותו הוא יפחד להרביץ, אבל הוא רוצה להראות כאילו שהסיבה היחידה שהוא לא מרביץ היא בגלל שתופסים אותו. לכן גם אם אתה לא באמת מחזיק אותו כל-כך חזק, הוא לא יתנגד לתפיסתך...
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ואתחנן "קולות מתוך האש"
-
קראו עוד...
הרבה אנשים ניסו להסביר לי השבוע למה אולימפיאדה זה דבר חשוב, כיצד זה מגביר את השלום בעולם (גם אם במקביל לאולימפיאדה נערכת מלחמה...) ואיך זה מעודד את הספורט (גם אם הספורט היחיד שרוב האנשים עושים בהקשר הזה הוא פיצוח גרעינים מול הטלויזיה). אבל מסתבר שההשקעה הגדולה ביותר לא היתה ההכנות של הספורטאים דוקא, אלא האפקטים הגדולים של טקס הפתיחה של האולימפיאדה. כל ארבע שנים המדינה המארחת צריכה להמציא דרך שיגרום לקהל להתלהב יותר ממה שהם התלהבו בפעם הקודמת, ונראה שאין לדבר הזה סוף - וגם אין לזה שום קשר לספורט. לכאורה לא ברור לשם מה צריכים את כל האפקטים האלה, ולמה לא התחילו את האולימפיאדה ישר בתחרויות.
קראו את כל המאמר
פר' דבדים "בכי על מה ולמה"
-
קראו עוד...
ישנו סיפור ידוע על עיירה יהודית שעמדה על הגבול בין שתי ארצות באירופה, ובאחד השלבים הגבול זז כך שבית העלמין של העיירה עמד בארץ השכנה. הגיעו תושבי העיירה להסכם עם שומרי הגבול שמותר להם לצאת להלוויות בלי להיבדק כל פעם במכס. ואולם, תושבי העיירה החליטו לנצל את המצב, והתחילו לצאת מדי פעם להלוויות פקטיביות, כשמתחת לטלית הם מבריחים את המכס.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מסעי "משבר המים"
-
קראו עוד...
פרשת מסעי מונה רשימה ארוכה של מסעות שהלכו ישראל במדבר. התורה אינה מפרטת שום דבר ממה שאירע בכל מקום, אלא רק את רשימת המקומות. הפסוקים: 'וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי, וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה' כוללים בתוכם את מתן תורה, חטא העגל, בניית המשכן, שני מפקדים, המסע הראשון עם המשכן, תבערה וקברות התאוה. הפסוקים 'וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה, וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ' כוללים בתוכם את שילוח המרגלים וחזרתם, הגזירה הקשה שנגזרה על עם ישראל, חטא המעפילים וכו'. התורה אינה מתעכבת על פרטים - יהיו חשובים ככל שיהיו - מכיון שכאן מטרתה רק להגיד את רשימת המקומות, ולא האירועים שהיו בהם.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע פנחס "תיקון עוול היסטורי"
-
קראו עוד...
אחד הנושאים המרכזיים של פרשת השבוע הוא המפקד. לשם מה צריך לפקוד שוב את עם ישראל, לאחר שכבר נעשה מפקד כזה בתחילת ספר במדבר? אומרת התורה שהסיבה היא כדי לחלק את הארץ: 'לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת'. בפרשתנו אנחנו כבר טועמים את הכניסה לארץ. זו גם הסיבה שדוקא בפרשתנו בנות צלפחד באו אל משה ודרשו נחלה.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע חוקת "מנהיגותו של משה"
-
קראו עוד...
בשבוע שעבר סקרנו תכונות רבות שמנהיג צריך להיות ניחן בהם כדי להנהיג את העם. מנהיג אינו רק זה שמוביל את העם כשהכל בסדר. המבחן האמיתי של המנהיג הוא כשקמה תנועה חזקה נגדו או נגד מה שהוא מייצג. איך הוא בולם את המגמה הזאת. היו מנהיגים שברחו או חיכו עד יעבור זעם (שאול - שמו"א י, כז. דוד במרד אבשלום), היו שהצליחו לדכא מרד שיצא נגדם בצורה נפלאה (גדעון - שופטים ח), היו שעשו זאת בכח הזרוע (יפתח - שופטים יב), והיו שניסו בכח הזרוע ולא הצליחו (רחבעם - מל"א יב). נהוג לומר שגדול המנהיגים שבכל הדורות הוא משה רבנו. הבה נבחן כיצד הוא הגיב בכל המקרים הללו:
קראו את כל המאמר
פר' בהעלותך "לשון הרע והחוק הפלילי"
-
קראו עוד...
במהלך ארבעים שנות הנדודים במדבר, כשחטאו אנשים מישראל, הם נענשו באופן מיידי. החוטאים בחטא העגל, המקלל, בתבערה, בקברות התאוה, המרגלים, המקושש, קרח ועדתו וכו' - כולם באו על עונשם באופן מיידי. אבל המשותף לכל האנשים הללו הוא שהחטא שלהם היה חטא שבין אדם למקום (גם אלו שהתקוממו כנגד משה, זו לא היתה פגיעה אישית במשה אלא בהנהגתו, ובעצם בקב"ה, כפי שקורא להם משה: הנועדים על ה'). היחידה שנענשה על חטא שבין אדם לחבירו היא מרים שדיברה על משה לשון הרע ומיד נענשה בצרעת.
קראו את כל המאמר
מפקדי בני ישראל
-
קראו עוד...
שלוש פעמים בתורה מצינו שפקדו את בני ישראל: במפקד שבתחילת פרשת כי תשא ובתחילת ספר במדבר, ובפרשת פנחס. אבל המדרש מונה עוד מספר ספירות, כך שבסך הכל יש עשרה מפקדים של בני ישראל:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בחוקותי "האם הבחירה בידינו?
-
קראו עוד...
לפעמים כשאני רוצה לשכנע את אחד הילדים שלי לעשות משהו שהוא לא כל-כך רוצה לעשות, אני מציע לו את זה כאופציה, ומתאר את זה כאילו הבחירה בידיו - בשיטת המקל או הגזר: "אתה יכול להחליט לבד אם אתה רוצה לגמור את מה שיש לך בצלחת ולקבל מנה אחרונה או לא". "אתה יכול לבחור האם אתה מעדיף להישאר בפינה כל היום או לסדר את החדר שלך" וכו'. הבחירה היא בידיו, כביכול, אבל האמת היא שאני הוא זה שהחליט מה יקרה בסופו של דבר. כמובן שזה קצת פוגם בעקרון הבחירה החופשית, אבל מסתבר שחשוב לי יותר באותו רגע שהוא יעשה את הבחירה שהיא הנכונה בעיניי, מאשר שהבחירה תהיה כולה שלו.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע אמור "בן האישה הישראלית"
-
קראו עוד...
ישנה בדיחה ידועה שמספרת על שני יהודים שמחליטים להמיר את דתם לנצרות. לאחר שהראשון הוטבל ויצא החוצה שואל אותו חברו 'איך היה?'. עונה הראשון: 'אני לא מדבר עם יהודים'...
אמנם רוב היהודים החיים בארץ ישראל הגיעו אליה במאה השנים האחרונות, אך בכל זאת העולים החדשים מתקשים מאוד להשתלב בחברה. השבוע הושבע חבר הכנסת הרב מזור בהיינה מסיעת ש"ס, שנמצא בארץ כבר 27 שנים, אבל בנאומו הוא הדגיש את עובדת היותו עולה מאתיופיה, ואת מחוייבותו לבני העדה, אשר לצערנו עדיין לא ממש השתלבו בחברה בישראל.
קראו את כל המאמר
שבעי של פסח
-
קראו עוד...
כתב הרמ"א (או"ח תצ סעיף ט) 'ונוהגין לומר שיר השירים בשבת חול המועד'. לכאורה הסיבה לכך היא שעונת האביב מזכירה תיאורים רבים משיר השירים, כגון: 'כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ'. אבל לא זאת הסיבה המובאת בפוסקים. המגן אברהם אומר שהסיבה שקוראים דוקא את שיר השירים בפסח היא בגלל שבשיר השירים מפורש עניין יציאת מצרים.
קראו את כל המאמר
אחרי מות "ישלח את השעיר"
-
קראו עוד...
גם השבוע, כמו בשבוע שעבר, אנחנו קוראים על טקס מיוחד במינו שאינו רגיל בנוף הקרבנות. בשבוע שעבר דיברנו על שני ציפורים שנלקחים למצורע (בניגוד לבני היונה והתורים המצויים לרוב בענייני הקרבנות), שאחת מהן נשחטת והשניה משולחת על פני השדה, והשבוע אנחנו קוראים על דבר דומה שנעשה לשני שעירי עזים: אחד נשחט והשני משולח במדבר.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע מצורע "וציוה הכהן"
-
קראו עוד...
מי שחולה הולך לרופא. אבל הצרעת, כידוע, אינה מחלה במובן הרגיל של המלה, ולכן האיש שאליו הולכים אינו הרופא אלא הכהן. כבר בשבוע שעבר קראנו על סמכותו הבלעדית של הכהן באבחונים, והשבוע אנחנו קוראים עוד כמה פרטים, כגון העובדה שעד שהוא אינו קובע שהבית מנוגע, הבית לא מטמא, ולכן אומרת התורה שיש להוציא את כל הכלים מהבית לפני שהכהן מכריז על הבית כטמא.
אבל יש דבר נוסף שמייחד את תפקידו של הכהן בענייני נגעים: חמש פעמים בפרשיות אלו, ורק בפרשיות אלו, מופיע הצירוף 'וְצִוָּה הַכֹּהֵן':
קראו את כל המאמר
דרשה לשבת הגדול
-
קראו עוד...
סיפור יציאת מצרים
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם
קראו את כל המאמר
פר' השבוע תזריע "וטמא טאה יקרא"
-
קראו עוד...
להיות מצורע זה בהחלט לא דבר מומלץ. זה אומר שאתה מתייסר באופן פיזי, אתה נראה מגעיל, אתה מנודה מהחברה, ובנוסף לכל עוד מאשימים אותך על המצב שאליו הגעת. סביר להניח שמי שכבר נצטרע לא היה רוצה שהעניין הזה יתפרסם. אבל התורה קובעת בפרשתנו:
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמיני "ויאומר משה ... וידום אהרון"
-
קראו עוד...
אני מקנא באנשים שיודעים לומר את הדברים הנכונים ברגעים הנכונים. קל, יחסית, להכין דרשה או דבר תורה לאירוע שבו אתה יודע מי הקהל שלך, מהו האירוע ומהי פרשת השבוע. הרבה יותר קשה לומר דברים נכונים כשפתאום אתה נצרך להם. אבל דוקא שם נמדד האדם. משה רבנו הכין, מן הסתם, נאום נפלא לומר בחנוכת המשכן. סביר להניח שגם אהרון, שהטקס היה עבורו גם כפרה על חטא העגל וגם משיחה לו ולבניו
קראו את כל המאמר
פר' השבוע פקודי "לא הכל אמרו לנו..."
-
קראו עוד...
לא הכל סיפרו לנו...
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" אומרת הגמרא (תענית כט, ב). אבל הגמרא לא אומרת איך עושים את זה. אני זוכר את אותו ליל פורים לפני שתים עשרה שנה, כשלמדתי בישיבה, וחגגנו את פורים יום אחרי הפיגוע בדיזנגוף סנטר, ובעיצומו של גל טרור שהיה נראה שאין לו סוף. משום מה, מכל השנים
קראו את כל המאמר
פר' השבוע ויקהל "לא תבערו אש בשבת"
-
קראו עוד...
אנחנו כבר עוסקים שלושה שבועות בענייני המשכן, אבל עלינו לזכור שהעם עוד לא יודע שום דבר על העניין הזה. הוא ישמע זאת לראשונה ממשה בפרשתנו. לצורך כך משה מקהיל את העם ומתכונן לספר להם על כך. אבל לפני כן בוחר משה להקדים ולומר: 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת'. ואולם, בשביל זה לכאורה, לא צריך להקהיל את עם ישראל.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמות כי - תשא "תוכחה יעילה"
-
קראו עוד...
השבוע התקשר אליי מורה של אחד הילדים שלי ואמר שהבן שלי הפריע בשיעור. מה לעשות? אם אגיד לילד שאני כועס ומאוכזב, זה ידכא אותו או רק יגרום לו להתגונן. אבל מצד שני, כמובן שאיני יכול להבליג או לקבל את ההתנהגות הזו. מה עושים?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תרומה
-
קראו עוד...
משה רבנו מקבל תכנית מפורטת של המשכן והכלים. הוא יודע בדיוק כמה אמות צריך להיות כל כלי, ממה הוא עשוי ואיך הוא מתחבר. הקב"ה נותן לו את המפרט המדוייק, ומשה יעביר את זה הלאה לבעלי המקצוע. האם משה יכול לדמיין איך המשכן ייראה בסופו של דבר?
קראו את כל המאמר
פר' השבוע שמות בשלח - ידיו של משה
-
קראו עוד...
ידיו של משה
פרשת בשלח מובילה את המהפך הגדול של עם ישראל: מעם של עבדים לעם שמסוגל להילחם ולהגן על עצמו. פרשה שמתחילה ביציאת מצרים, אבל מופיע בה גם איזכור של הכניסה לארץ: 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן'. דבר אחד שמלווה את בני ישראל לכל אורך הדרך בפרשה הוא המטה של משה. בקריעת ים סוף: 'הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ', ברפידים: 'וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ', ובמלחמת עמלק: 'מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי'.
קראו את כל המאמר
פר' השבוע בא - בחוץ בבית ובלב
-
קראו עוד...
בחוץ, בבית ובלב
יציאת מצרים היתה, כידוע, באופן הנוח ביותר לעם ישראל. כפי שאומר המדרש בפרשתנו (תנחומא, אות יא): "חודש האביב - חודש שהוא כשר לכם, לא חמה ולא גשמים". כחלק מחסדיו של הקב"ה עמנו, הוא גם פותח את הבקשה בציווי 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה'. הקב"ה יכול היה לשמור על כבודם של משה ואהרון ולגרום לכך שפרעה ילך אליהם, אבל מסתבר שהוא העדיף שהם ילכו אל פרעה כדי למנוע את כל הטרדה והפקקים מהיהודים היושבים בגושן אם פרעה יבוא לבקר אצלם...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע וארא - עשר המכות
-
קראו עוד...
עשר המכות – מבנה ותוכן
כולנו מכירים את עשר המכות עוד מהגן. כולנו גם מכירים את ראשי התיבות של ר' יהודה מליל הסדר:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע ויחי - גלות מצרים
-
קראו עוד...
גלות מצרים - על מה ולמה?
השבוע צייננו את יום הקדיש הכללי. השאלה שתמיד שואלים איפה היה ה' בשואה ודאי שלא מתקהה אחרי דור. כיצד ניתן להסביר את הזוועה הזו? כיצד ניתן להצדיק את מה שה' מגלגל עלינו? שאלה זו אינה מתחילה רק עכשיו, ומקורה עוד בגלות מצרים. בדרך כלל גלות נתפסת אצלנו כעונש. על מה נענשנו בגלות מצרים? מדוע נגזר עלינו דבר כזה חמור?
חז"ל שמים את השאלה הזו כבר בפיו של משה:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע ויגש - האם מותר לגלות לחולה את מצבו?
-
קראו עוד...
האם מותר לגלות לחולה מסוכן את מצבו?
1. בראשית פרק מה, כח - פרק מו, ד
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹקֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹקִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵ-ל אֱ-לֹקֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע וישב
-
קראו עוד...
הכרת הטוב ורגישות
בפרשה קצרה אחת עובר יוסף מאיגרא רמא לבירא עמיקתא במלוא מובן המלה. בתחילת הפרשה הוא עוד היה עם אחיו, הבן הנכבד מכל בית אביו, ובסוף הפרשה הוא עבד, שמלבד עצם היותו עבד הוא גם אסיר פלילי בבית הסוהר על לא עוול בכפו. זהו, כמובן, מצב מעורר רחמים. אבל מה שיותר עצוב הוא הנאיביות של יוסף כשהוא פונה אל שר המשקים ואומר לו: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". יש בכך תמימות כפולה: לחשוב ששר המשקים יזכור אותו, ולחשוב שהעובדה שיוסף טוען שהוא לא עשה כלום (ומי אינו טוען כך בבית הסוהר?) תספיק כדי שפרעה ישחרר אותו. על הנאיביות הזו, שחז"ל הבינו שנבעה מפגם באמונתו בקב"ה, שילם יוסף ביוקר, ע"פ המדרש (בראשית רבה פט, ג):"'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' - זה יוסף, 'וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים' - ע"י שאמר לשר המשקים 'זְכַרְתַּנִי' (=לחשוב ששר המשקים יפעל לטובתו) 'וְהִזְכַּרְתַּנִי' (=לחשוב שפרעה יחון אותו בעקבות מה שיאמר לו שר המשקים) ניתווסף לו שתי שנים".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע וישב
-
קראו עוד...
החלום בהלכה
פרשת השבוע מתחילה ונגמרת בזוג חלומות. גם בפרשת מקץ מתחילה בשני חלומות. מסתבר שכל הדמויות בסיפור מודעים לכך שחלום אינו דבר של מה בכך. עד היום לא ממש יודעים מה גורם לחלומות. פרויד, כידוע, טוען שהחלומות הם המקום שבו האדם יכול להוציא לפועל את כל הפנטזיות והמאוויים הכמוסים שלו. זו, אולי, היתה השקפתם של אחי יוסף כשהוא סיפר להם על חלומותיו, אבל לא זו היתה דעתם של יוסף, יעקב, שר המשקים ושר האופים או פרעה. הם הבינו שהחלום הוא דבר שבא ממקור עליון.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע וישלח
-
קראו עוד...
אשר לא יספר מרוב
במסגרת תפילתו של יעקב לקב"ה, הוא מזכיר לו הבטחה קודמת שניתנה לאברהם:
1. בראשית פרק לב פסוק יג
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב
כאן רומז יעקב לשתי הבטחות שניתנו לאברהם:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויצא
-
קראו עוד...
קריאת שם
הפסוקים המוכרים לנו מהפרשה גורמים לי לחשוב לפעמים מה אמרו לילדים כשהם גדלו. ישנה סדרה חדשה של ספרי ילדים מאוד מצליחה שבה ילדים חוקרים את המשמעות של השם שלהם ומדוע הם נקראו כך. מה היו כותבים אבותינו לא נשאלו את אותה שאלה:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - פקודי
-
קראו עוד...
המחדל בחנוכת המשכן
עליי להודות שטרם הספקתי לקרוא את הדו"ח של טליה ששון על הבניה היהודית ביש"ע, אבל סביר להניח שהוא נראה פחות או יותר כמו פרשת פקודי: בדיקה מפורטת לגבי מקורות התקציב, למה הוא שימש, מי אישר את זה ומי ביצע את זה בפועל. ההבדל הוא, כמובן, רק בשורה התחתונה: האם אנחנו גאים במה שיצא בסוף, או שאנחנו מתביישים בזה. סביר להניח שאותו דו"ח, לו היה נכתב לפני מאה שנה, היה מכתיר את כוכביו בתארי כבוד כמו זה של יהושע חנקין או הברון רוטשילד, אבל כיום מטרת הדו"ח היא כדי למצות את ההליכים המשפטיים והציבוריים כנגד אותם 'פושעים'.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - ויקהל
-
קראו עוד...
כל אשר נשאו לבו
כדרכם של דברים, אחרי שפרויקט המשכן עבר את כל שלבי התכנון והאישורים המתבקשים, מפרסמים מכרז לגלות מי יהיה זה שיבצע את הדברים. והנה, האיש שנבחר לעשות את הדברים, ע"פ חז"ל, הוא נכדו של חור - שהיה בנה של מרים (פרקי דר"א פרק מד). אבותינו עוד לא הכירו את פנקסיו של עמרי שרון, ולכן זה היה נראה להם חריג, כפי שאומר המדרש (תנחומא ויקהל ג): "כשירד משה, אמר להם לישראל: כך אמר לי הקב"ה לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן. אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם: בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו"...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - ויקהל
-
קראו עוד...
להפסיק לתרום
הנביא עמוס (ח, יא) מתאר את ימות המשיח כך: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' א-לוקים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ. לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'". במשך כל השבוע האחרון, כל העיתונים חיפשו פסק הלכה מסוים, ומסתבר שהוא פשוט לא נמצא...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - ויקהל
-
קראו עוד...
הציבור מבולבל
אחד הענפים שהתפתח מאוד בשנים האחרונות הוא תרבות הסקר והרייטינג. בכל עתון סופשבוע, בכל מפלגה, בכל ערוץ טלויזיה וברדיו, שומעים כל הזמן על סקר זה או סקר אחר. אחוז ניכר מהטלפונים שמגיעים אלינו הם לצורך סקר... הבעיה בסקרים היא שממש אי אפשר ללמוד מהם מה באמת העם רוצה. ידוע שאופן הצגת הסקר, העיתוי המדוייק שבו הוא נשאל, ועוד נתונים רבים יכולים להטות את הסקר מקצה לקצה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - ויקהל
-
קראו עוד...
שלושה דברים ביום אחד
זו הפעם הראשונה מאז מתן תורה, שבה פונה משה לעם ישראל ומספר להם מה עבר עליו. מה הם כל המצוות שנצטוה בהם. יותר מארבעה חודשים עברו מאז עלה להר סיני בחודש סיון, ושהה בהר סיני ארבעים יום לצורך קבלת התורה. הוא ירד ביז בתמוז ושבר את הלוחות, ועלה שוב למחרת להתפלל עוד ארבעים יום. אח"כ הקב"ה אמר לו לפסול את הלוחות, והוא עולה לעוד ארבעים יום לצורך קבלת הלוחות השניים. עכשיו סוף סוף יורד משה עם הלוחות, במוצאי יום הכיפורים, לבשר לעם ישראל שנתכפר חטא העגל, ויש לבנות משכן.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - ויקהל
-
קראו עוד...
חכמת לב
פרשיות ויקהל פקודי הן העתק כמעט מדויק של פרשיות תרומה תצוה. זהו דבר נדיר מאוד בתורה, שבה אנו דורשים כתרי אותיות, והנה במקום לכתוב: "ויעש בצלאל ככל אשר ציוה ה' את משה", כתובים כל הפרטים פעם שניה. דברים דומים רואים אנו בתיאור של עבד אברהם כשפוגש את רבקה, ושם הוא חוזר על כל הסיפור פעם שניה, וכן בקרבנות הנשיאים, שם כל הקרבנות מפורטים למרות שאפשר היה לכתוב מה הביא כל אחד.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - כי תשא
-
קראו עוד...
שמן המשחה וקטורת הסמים
שמעתי שיש מי שהציע לדלג השבת על הפסוקים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים", כי אולי זה מהווה פרסומת למפלגת עלה ירוק... אבל האמת היא שבסוף אותה פרשיה דוקא מובאת פרסומת הפוכה: "אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - כי תשא
-
קראו עוד...
סייג לתורה
אנחנו נמצאים בעיצומו של הפרויקט הגדול ביותר במדבר. לאחר שקיבלנו את התכניות המפורטות למשכן, וכבר פורסם שמו של הזוכה במכרז, רוצים כבר להתחיל בבניה. עברנו כבר את פרשיות תרומה ותצוה, ואנחנו מוכנים כבר לויקהל ופקודי. כבר מדגדג באצבעות להתחיל לבנות את הארון, השולחן, המשכן והבגדים. אבל פתאום, באמצע שאנחנו עוסקים בבניה של בית ה', מקום משכנם של לוחות הברית, מגיעה פרשת כי תשא וקוטעת את הרצף. פתאום מספרים לנו על לוחות שנשברים, על לוחות חדשים, וכל מיני סיפורים שאינם קשורים למשכן. זה ממש מפריע לרצף הסיפורי! אמנם לפי רוב הפרשנים סדר המאורעות אינו כזה, וחטא העגל קדם לפרשת תרומה, אבל יש בזה בהחלט משהו נחמד, שבתוך כל העיסוק בבניה, לא שמים לב שהדבר העיקרי שבשבילו אנחנו עובדים – לוחות הברית – נשברו בינתיים...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - כי תשא
-
קראו עוד...
האם משה נהג באלימות?
הגמרא (קידושין לב, א) דנה בעניין כיבוד אב ואם, ואומרת כך: "תא שמע, שאלו את ר' אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו". מסבירה הגמרא שהכוונה שהאב משליך את הארנק של עצמו לים, והבן יכול היה לכעוס עליו מפני שהוא ראוי ליורשו, אך מפני כבוד אב ואם אסור לו לכעוס.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - כי תשא
-
קראו עוד...
מה עם חופש הפולחן?
כנראה שהאנשים הראשונים בתנ"ך שנהרגו רק בגלל אמונתם הדתית היו החוטאים בחטא העגל. עד עכשיו המלחמות היו רק לאומיות, ורצח אדם בודד היה רק על רקע אישי. פתאום נוצר מצב חדש: בני אותו עם הורגים זה את זה, רק בגלל השתייכותם לכת דתית אחרת. משה רבינו מדגיש את החידוש באמרו: "כה אמר ה' א-לוקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו. עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תצווה
-
קראו עוד...
הסתר פנים
מכיון שיש חוק האוסר על תעמולת בחירות באמצעי התקשורת, היינו מצפים מהפוליטיקאים המתראיינים, להתעלם מכך שבעוד פחות משלושה שבועות יש בחירות, ולהתעסק רק בענייני עבודתם. אך כמובן שההיפך הוא הנכון: בכל משפט שהם אומרים, אפילו אם הם מדברים על מזג האויר, חבוי המסר: תצביעו למפלגה שלי, ורק כך יהיה לכם טוב
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תצווה
-
קראו עוד...
המח והלב
כשהחליט שר הבטחון שלא להאריך את כהונת הרמטכ"ל, התעורר ויכוח בין הפרשנים והמקורבים – האם ההחלטה היא בגלל משהו אישי בקשר שבין שני האישים האלה, או בגלל שהוא באמת אינו מתאים. אחד הפרשנים שהביע ברדיו את דעתו בעניין, אמר שהרמטכ"ל הוא אדם חכם מאוד, אולי מהמפקדים החכמים ביותר שהיו בצבא, אבל אין זה אומר שהוא מתאים להיות רמטכ"ל. מסתבר שלא הכל טמון בשכל.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תצווה
-
קראו עוד...
משה ואהרון במשכן
אחת הסערות הגדולות שהתחוללה סביב מערכת הבחירות היתה סביב החוק שאוסר תעמולת בחירות. הדעה הרווחת היתה שהרי כולם עושים את זה, אז למה לא לקרוא לילד בשמו. גופים שמבקרים את התקשורת אוהבים לספור כמה פעמים הוזכר שמו של כל אדם לפני הבחירות, כדי להוכיח שהתקשורת אינה מאוזנת בסיקור שלה. הרעיון הזה אינו חדש. עשו זאת כבר חז"ל כשספרו את מספר האזכורים של משה רבינו בפרשיות השבוע. והנה, בכל התורה כולה – מאז פרשת שמות ועד וזאת הברכה – אין שום פרשה שבה לא הוזכר שמו של משה רבינו. היוצא מן הכלל היחיד הוא פרשת תצוה, שבה אין אפילו אזכור אחד של משה. ידועים דברי הזהר (פרשת פנחס דף רמו, א) שהדברים באו כתוצאה מדברי משה בפרשת כי תשא: "מחני נא מספרך אשר כתבת" – שהקב"ה קיים באופן חלקי, ומחה אותו מפרשיה אחת.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תרומה
-
קראו עוד...
למה בית המקדש עדיין לא בנוי?
בשבוע שבו עסקו כל כלי התקשורת בשאלה מאיפה גייסו כספים לביתו של ממלא מקום ראש הממשלה, ראוי שאנחנו נעסוק בגיוס הכספים למשכן ה'... אחרי השיא הגדול של סוף פרשת משפטים, שבו זכינו לשמוע את עם ישראל אומרים 'נעשה ונשמע', מגיע הרגע הגדול: משה נמצא בהר ארבעים יום וארבעים לילה, והקב"ה מדבר איתו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תרומה
-
קראו עוד...
המשכן – טוב או רע?
עם ישראל נמצא במדבר. אולי זה לא הזמן המתאים ביותר להשקעות בתחום הנדל"ן, אבל דוקא אז מוקם הפרויקט הגדול של המשכן. מליונים נשפכים על הגדר, הקונסטרוקציה והמחיצות בגובה חמשה מטרים, וכמובן גם על הכלים. וכל ההשקעה הזו הולכת לרדת לטמיון: המשכן הוא זמני רק עד פתרון הקבע, שהוא בית המקדש.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תרומה
-
קראו עוד...
המשכן כבלון תקשורתי
בשבוע שעבר שמע עם ישראל בשורה קשה מאוד. אל"מ אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, נספה בתאונה בדרכו חזרה מהחלל. מצב הרוח הלאומי ירד פלאים. לכאורה, חוינו אסונות גדולים מאלה בשנתיים האחרונות. משפחות שנהרסו, ילדים שנרצחו, תאונות דרכים קשות. למה האסון הזה נתן לנו הרגשה קשה כל כך?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - תרומה
-
קראו עוד...
המשכן והמקדש
אני זוכר מילדותי סרט מצוייר שמבוסס על ספרו של ז'ול ורן 'מסביב לעולם בשמונים יום'. הרעיון של כל פרק היה שהאיש שהחליט להקיף את העולם בכדור פורח לוקח איתו בתחילת הפרק מספר חפצים שנראים שאינם קשורים זה בזה, אך במהלך העניינים הוא בדיוק נזקק לאותם פריטים שהוא לקח, לצורך שימוש משונה. לכאורה, זה המצב בתחילת פרשתנו: עוד בטרם אמרה התורה בשביל מה צריך לגייס תרומה, היא כבר אומרת את כל הרשימה של הדברים, שנראה כאילו אין שום קשר ביניהם: אבנים טובות לצד עצים, זהב לצד עורות אילים, וכסף עם צמר עזים
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
על צדק ועל חסד
אחד הנושאים שעומדים על הפרק לקראת הבחירות הקרובות הוא החוקה לישראל. הרעיון של החוקה הוא לקבוע מדרג לחוקי המדינה, כך שאי אפשר יהיה לחוקק חוק שנוגד את החוקה. בדרך כלל חוקה נועדה להגן על המיעוטים במדינה. אבל במדינת ישראל נראה שדוקא המיעוטים הם המתנגדים הגדולים ביותר לחוקה. (אולי זה קשור למשבר האמון במערכות של המדינה ואכמ"ל).
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
צדק, משפט ומוסר
כידוע, מיד אחרי פרשת יתרו ומתן תורה, באה פרשת משפטים. בישיבות נהוג לומר שהסיבה היא כנגד אלה שמיד אחרי שהם מסיימים את הלימודים בישיבה הולכים ללמוד משפטים באוניברסיטה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
שני נימוקים לאותה מצוה
כשרוצים לתהות על קנקנו של אדם, ישנו מושג שנקרא שאלון אישיות. במסגרת השאלון, שמכיל המון שאלות, משחילים שאלות דומות בניסוחים שונים, כדי לראות האם האדם עקבי בכל תשובותיו. החכמה היא להרחיק את השאלות הדומות ולנסח אותם באופן שונה זו מזו, כדי שהנבחן לא ישים לב לכפילות. אם השאלות מנוסחות באופן דומה מדי, או שהן סמוכות זו לזו, עורך השאלון לא היה מקצועי מספיק. והנה, בפרשתנו, נראה כאילו לא למדו את הכלל הפשוט הזה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
היום שאחרי הבחירות
ההרגשה הזו חייבת לבוא. ככל שמתכוננים יותר לאירוע גדול, כך גדולה הנפילה אחרי היום הזה. כבר כמה חודשים של תעמולת בחירות מחכים ליום הזה, והנה עכשיו הכל נגמר. החדשות כבר אינן מתמקדות במפלגה זו או אחרת, אלא בעניינים שעל סדר יומה של המדינה. כפי שהתבטא אחד המפסידים בבחירות: השאלה היא לא מי נבחר, אלא איך מסתדרים עכשיו עם הגרעון האדיר בתקציב...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
האם התורה היא מוסרית?
פעמים רבות קורה שמערכות ערכים מתנגשות זו בזו. יש כאלו שהערך של השירות בצבא מתנגש להם עם ערכים אחרים שהם מאמינים בהם. במקרה כזה אדם צריך להבהיר לעצמו איזו מערכת ערכים עליונה יותר מבחינתו. יש מי שיחליט כתוצאה מכך שהערך של הדת סותר בשבילו את הערך של השירות בצבא, ויש מי שיחליט שהערך של המוסר סותר את השירות בצבא.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - משפטים
-
קראו עוד...
הרגע הנשגב והרגעים שאחריו
זה עתה קראנו על המעמד הנשגב של מתן תורה. רגע של התרוממות הרוח לכל העם. הרגע שבו אמר העם 'נעשה ונשמע', וזכה לראות את הקולות במתן תורה. העם ממש ראה את התגלות ה' על הר סיני, שהיתה הרבה יותר ממה שזכו לו כל הנביאים הגדולים שאחר כך.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - יתרו
-
קראו עוד...
הרשות המחוקקת והרשות השופטת
"אורח לרגע רואה כל פגע", כידוע. במיוחד כשמדובר בחותנת... אבל בפרשתנו מתברר שגם לחותן יש מה לומר ולייעץ בניהול הממלכה של החתן שלו. כיצד יתכן, באמת, שיתרו הבין את מה שמשה לא הבין מעצמו? בדרך כלל מבינים שהחידוש הגדול של יתרו היה הרעיון של ביזור סמכויות. משה חשב שהוא יסתדר אם הוא יהיה הדיין היחידי, ויתרו חידש לו את האפשרות להעניק לאחרים את היכולת לשפוט מכוחו של משה. הסבר זה קצת תמוה, שהרי ברור ששופט אחד אינו יכול
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - יתרו
-
קראו עוד...
שכוחו וגבורתו מלא עולם
על הזיקין (=כוכב שביט / מטאור) ועל הזוועות (=רעידות אדמה) ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות (=סופות) אומר 'ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם'.
(משנה, ברכות ט, ב)
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - יתרו
-
קראו עוד...
משק כנפי הפרפר
ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה: ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה: ושם האחד אליעזר כי א-לוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה:
(שמות יח, ב-ג)
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - יתרו
-
קראו עוד...
ערבות להצלחה בחינוך הבנים
בפרשתנו סוף סוף מתאחדת משפחתו של משה. אמנם הדבר האחרון שידענו על אשתו ובניו של משה הוא שהם הלכו ביחד אתו ממדיין למצרים. אך פתאום מתברר לנו שבשלב מסויים הם חזרו למצרים. לפי הראב"ע הם חזרו למצרים מיד לאחר האירוע במלון, שבו ראו משה וציפורה אות משמים שיש למול את הילד במלון, לחכות שיתרפא, ואז לחזור למדיין. לפי רש"י הם החליטו לחזור למדיין אחרי המפגש עם אהרון, שאמר למשה: על אלו אנחנו מצטערים ואתה בא ומוסיף עליהם עוד? לדעת הרמב"ן באחד ההסברים שלו, החזרה נעשתה אחרי שהגיעו למצרים, והתגעגעה לאביה. בכל מקרה, עכשיו, לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מחליט יתרו לקחת את בתו ונכדיו, ולהצטרף למשה, שנמצא עכשיו בצד המנצח.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בשלח
-
קראו עוד...
ניסים גדולים וניסים קטנים
העולם המוסלמי גועש ורועש כי הוא מרגיש שלעגו לאלוהיו. נדמה לי שהסקנדינבים התמימים בכלל לא ידעו שפגיעה באלוהים יכולה להיות כל כך כואבת. מי שאין לו אלוהים, לא יודע להעריך את עוצמת הפגיעה אצל מי שיש לו. אבל זה ודאי אחד הדברים שהרתיחו את המצרים ביציאת מצרים. לא רק שהם איבדו את העבדים שלהם, אלא שהדבר נעשה תוך פגיעה
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בשלח
-
קראו עוד...
השירה והתלונה
זכתה שבת זו להיקרא שבת שירה. אבל האמת היא שהשורש של המלה שירה מופיע בכל הפרשה רק ארבע פעמים, בעוד דוקא השורש של תלונה מופיע בפרשה עשר פעמים. ובאמת, יש בפרשה הזו רק שירה אחת, אבל יש בה הרבה מאוד תלונות. אולי היה מתאים יותר לקרוא לפרשה הזו פרשת תלונה...
המעניין הוא שבני ישראל אינם סתם 'קוּטֵרים'. הם אינם מתלוננים על העובדה שנאלצו לצאת בחפזון.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בשלח
-
קראו עוד...
מה השתנה מאז יציאת מצרים?
אלחנן טננבאום נמצא כבר יותר משבוע בישראל. ומה עושה אדם שהיה שבוי מעל שלוש שנים בידי האויב, ועבר חקירות ועינויים קשים, לאחר שהוא סוף סוף חוזר לארץ? – מסתבר שגם פה הוא נמצא במעצר ובחקירות ואינו חופשי. איך זה שאף אחד עוד לא התלונן על כך שאחרי כל העינויים והחקירות שהוא עבר אצל האויב, ממשיכים לחקור אותו גם אצלנו? אולי כבר היה עדיף להישאר שם, שהרי לפחות אצלם כבר נגמרו כל החקירות מן הסתם...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בשלח
-
קראו עוד...
מהי האלטרנטיבה?
בשעה שרדפו המצריים אחרי ישראל על הים נעשו שלש כתות. כת ראשונה אומרת נטבע עצמנו בים, וכת שניה אומרת נשוב למצרים, וכת שלישית אומרת נערוך עמהם מלחמה; כת שאומרת נטבע עצמנו בים אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ה', כת שאומרת נחזור למצרים אמר להם משה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, כת שאומרת נערוך עמהם מלחמה אמר להם משה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.
(אוצר המדרשים)
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בשלח
-
קראו עוד...
האם אפשר לשיר את התורה?
הרבה עבר על עם ישראל בתקופה האחרונה. אחרי שנים רבות של שיעבוד קשה, התחילו בני ישראל לראות במפלתם של המצרים. אמנם בהתחלה היתה נסיגה קשה בגאולה, שגרמה לתרעומת כנגד משה ואהרון, אבל אח"כ הכל נראה כמתנהל על מי מנוחות, וישראל ראו בכל מכה מחדש את מפלתם של המצרים. ובכל זאת, רק בפרשתנו, לאחר קריעת ים סוף, החליטו ישראל לומר שירה. מה גרם לישראל לומר שירה דוקא עכשיו? הרי הרבה נסים היו עד עכשיו! – כנראה, ששירה אפשר לומר רק אחרי שמשהו נגמר. אמנם להודות אפשר גם תוך כדי, כמו 'מודים אנחנו לך' בתפילה, אך השירה אפשרית רק בסוף. לכן 'אז ישיר משה' ולכן 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה'.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בא
-
קראו עוד...
: ההתקדמות והנסיגה בגאולה
בפרשתנו מסתיים סוף סוף הסיפור הארוך של גלות מצרים. למרות ששיעבוד זה היה מאתיים ועשר שנים, רובו טמון בפרק הראשון של ספר שמות. כל שאר התיאור, החל מאמצע פרשת שמות וכלה באמצע פרשת בשלח - עוסק רק בגאולה מאותה גלות.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בא
-
קראו עוד...
המכות - אינטרס של שני הצדדים
אמנם לא הייתי שם, אבל ממה שקראתי נראה שהמכות – גם במצרים וגם בעמונה - היו מוגזמות ומיותרות. הרי הסוף היה צפוי מראש ע"י כל הצדדים, וכולנו יודעים שאפשר היה לגמור את הסיפור במשא ומתן ולהגיע לאותן תוצאות בלי דם. אבל מסתבר שלשני הצדדים היה אינטרס ברור שהעסק ייגמר במכות. מן הצד אחד יש רצון להבהיר מי כאן בעל הבית האמיתי, ומן הצד השני יש רצון עז להבהיר לציבור שהויתור לא היה בקלות, גם לצרכים פוליטיים פנימיים וגם כדי למנוע סחף עתידי.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
לב מלך ביד ה'
השבוע ראינו את הדמוקרטיה במיטבה. בחירות ברשות הפלסטינית, שבהם היתה התמודדות צמודה ומותחת בין אבו מאזן למחמוד עבאס (שהם אותו אדם, כידוע), עם קצת יריות וקצת הפחדות, ובסופו של דבר נפלה הכרעה על חודם של מאות אלפי קולות...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בא
-
קראו עוד...
לא היה מספיק זמן
כל השבוע דיברו על חילופי השבויים המתוכננים. הלב נדד בין תחושות של כעס על שחרור המחבלים, עצב על האישור הסופי למותם של שלושת החיילים, ושמחה על שובו הביתה של אלחנן טננבאום. ניסיתי לדמיין מצב שבו אחרי שאלחנן חוזר לארץ, פתאום מתברר שאי אפשר לשחרר אותו הביתה, כי החוקר שאמור לחקור אותו עדיין לא הגיע, כי הוא תקוע בפקקים. כמובן שבשיטה הישראלית המצב הזה לא דמיוני לגמרי. אבל מתברר ששורשי הארגון הישראלי נעוצים עוד בהיוולדו של עם ישראל: עשרת המכות נמשכו על פני שנה שלמה לדעת חז"ל (סדר עולם רבה פ"ג). הפקודות לקחת כלים מהשכנים ניתנו עוד לפני שהוגשה בקשה רשמית להשתחרר. עם ישראל מבצע הכנות מעשיות כבר ארבעה ימים לפני השחרור, ועם כל זה פתאום כשיוצאים מתברר שאין זמן לאפות לחם לדרך? מי היה אחראי על הלוגיסטיקה הכושלת הזו?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - בא
-
קראו עוד...
מה נשאר מעשר המכות?
בעידן של בחירות, בזמן שבו הכל פועל לפי הרייטינג, מרענן לראות מנהיג אמיתי. מנהיג שמעניין אותו רק האינטרס של בני עמו, וגם כשהוא יודע שהוא אינו פופולרי בקרב בני עמו, הוא ממשיך לעשות את מה שהוא מאמין. גם כשיועציו הקרובים ביותר מאבדים את האמונה בדרכם, הוא איתן ונחוש. צריך להעריך תכונות אלו, גם כשהם נמצאים אצל האויב, וגם כשאנחנו יודעים שאותו מנהיג טעה – ובגדול.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
מניעת הבחירה החופשית
בתחילת השבוע שמעתי את אחד הפוליטיקאים מתלהב מהעובדה שברשות הפלשתינית יש בחירות דמוקרטיות חופשיות. אתמול כבר אמרו שעדיף היה לא לאפשר לחמאס להתמודד בבחירות - למרות שזה לא דמוקרטי. מסתבר שאולי לפעמים עדיף לשלול את הבחירה החופשית מאדם.
גם בפרשת השבוע הקב"ה שולל את הבחירה החופשית מפרעה, אלא ששם הכריח אותו הקב"ה לבחור דוקא ברע. כל גדולי המחשבה התמודדו, כידוע, עם השאלה כיצד מקשה הקב"ה את לבו של פרעה, ואז מעניש אותו על כך שלא שילח את בני ישראל מארצו. תשובות רבות יש לשאלה זו, אך אולי אחת המפורסמות שבהם היא זו של הרמב"ם. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה ו, ג):
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - וארא
-
קראו עוד...
בין הפטיש לסדן
השבוע התבשרנו בכאב על התאבדותו של העו"ד דייויד ויינר, שייצג את יצחק זוזיאשוילי שנחשד בכך שהזמין רצח שופט. מתברר שבכל הזמן הזה שהוא ניסה להשיג משפט חוזר על עבירה קודמת של מרשו, הוא בכלל לא ידע שמרשו נחשד ברצח חמור בהרבה. פתאום התברר לו שהוא היה פיון במערכה גדולה בהרבה, וכולם – חוץ ממנו – ידעו שהוא בעצם ניסה לעזור לרוצח. כשנודעה לו האמת, הוא לא עמד בלחץ ושם קץ לחייו
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
אהרון – מתורגמן לפרעה או לעם?
לאחר הנפילה הגדולה של השבוע שעבר, כשמשה חשב שהוא הולך לקראת הגאולה, והתנאים רק נהיו גרועים יותר, הוא מקבל השבוע נאום נלהב מהקב"ה. ארבע לשונות של גאולה, ועוד לשון בונוס, שכל כולם מתארים את יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל בתיאור נפלא. פסוקים אלו, שמהווים את הציר המרכזי של ליל הסדר, ללא ספק נוסכים עידוד גדול במשה רבנו. והוא נצטוה להעביר את העידוד הזה הלאה לבני ישראל. אבל כל התיאור היפה הזה מתנפץ על פני פסוק אחד: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". לא יעזרו כל הנאומים הגדולים וכל ההבטחות היפות.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - וארא
-
קראו עוד...
הקונספציה המצרית
את חרטומי מצרים אנחנו מכירים עוד מחלומות פרעה. שם הם הופיעו עם החכמים וניסו לפתור את החלומות. למרות כשלונם, פרעה עדיין מסתמך עליהם וכשמשה ואהרון הופכים את המטה לתנין, קורא פרעה לחרטומים שעושים כך גם כן. בשלב זה האבחנה של פרעה ושל החרטומים זהה: לא נראה שמדובר פה במשהו חזק באופן מהותי יותר מכוחות הכישוף המצריים. פרעה מחליט לא לשלח את בני ישראל, ומקבל את הגיבוי של כל יועציו להחלטה זו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - וארא
-
קראו עוד...
האם עדיף להיות דתי בחו"ל?
בצבא, כידוע, כל דבר מתחלק לשלושה חלקים. אבל בליל הסדר, הכל מתחלק לארבע: ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעה בנים, ארבעה לשונות של גאולה. עם זאת, תמיד מדברים גם על החמישי באופן וירטואלי: הכוס של אליהו, הקושיה החמישית שקיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי"), הבן החמישי (זה שאפילו לא בא לשולחן ליל הסדר) והלשון החמישית של הגאולה: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'". לגבי הלשון החמישית של הגאולה, תמיד תמהתי מדוע היא שונה מארבע האחרות. מדוע לא אומרים בפשטות שיש חמש לשונות של גאולה? מה
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - וארא
-
קראו עוד...
ידיעת ה'
בימים קשים אלה, שאנו שומעים על מעשי זוועה בחוצות ארצנו, הרצון הבסיסי המתעורר בנו הוא הרצון לנקמה. היו פוליטיקאים שאמרו שהחכמה שלנו היא בכך שאנחנו איננו נוקמים, אלא מתנהגים באיפוק. אבל התחושה הפשוטה שבעם היא רצון לנקמה. באופן בולט ראינו את זה בהלויות של הנרצחים.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
מלכים לא מתים
בסוף שנות השמונים, כשגורבצ'וב הנהיג ברוסיה את הפרסטרויקה, שהביאה עמה רוחות חדשות מן המערב, אבל הובילה גם להתמוטטות הכלכלית של ברית המועצות, הסביר מישהו את המצב כך: אנחנו מרגישים כמו כלב שהאריכו לו את הרצועה בחמשה מטרים, והרחיקו ממנו את קערת המזון בעשרה מטרים, אבל סוף סוף מותר לו לנבוח כמה שהוא רוצה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
מאה אלף ועוד אחד
כשמדברים על מאה אלף הרוגים ברעידת האדמה ובגלי הצונאמי שבעקבותיה, המספרים הם בלתי נתפסים. כמשמדברים על חמשה מליון פליטים ללא קורת גג וללא אוכל, מים ותרופות, זה הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט. אולי גם כשמדברים על כמה עשרות נעדרים ישראלים זה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט. הפתרון של כלי התקשורת הוא תמיד להתמקד במקרה אחד מתוך שלל המקרים. תמונה של ילד קטן שהתייתם מהוריו. תמונה של אשה שאיבדה את בעלה או ילדיה. ולפעמים דוקא תמונה של מישהו שניצל מהתופת. העיקר להתמקד בפרטים, ולא בכלל הבלתי נתפס.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
האם היתה למשה חסינות דיפלומטית?
לפני כשנה, במסגרת טיעוניו המגוחכים של עורך דינו של ברגותי, נטען כי יש להעניק לרוצח חסינות דיפלומטית, כפי שאפילו פרעה העניק למשה. כמובן שאין טעם לענות לגופן של הטענות הללו, אך אולי יש מקום לדון מבחינה פרשנית בשאלה מדוע לא הרג פרעה את משה. משה, שהרג פקיד מצרי, ברח למדיין וחי שם שנים רבות, כי ידע שפרעה יהרוג אותו. ופתאום הוא חוזר למצרים ומתייצב לפני פרעה ללא כל מורא. מדוע לא מוציא פרעה כנגד משה פסק דין מוות?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
שני סוגים של גאולה
תמיד לפני הבחירות הארץ מתמלאת בתמונות של אנשים. כפי שאמר פעם מישהו: לפני הבחירות כל הקירות צועקים לך: "תבחר בי". אחרי הבחירות אתה יכול לצעוק בחזרה על הקירות...
תופעה מעניינת היא שבקרב הפוליטיקאים גדול מאוד מספרם של 'הבנים של', הרבה מעבר ליחסם באוכלוסיה. צחי הנגבי, עמרי שרון, אברום בורג, בני בגין, יעל דיין, יפתח פלמח זאבי, דליה רבין פילוסוף, ועוד רבים אחרים נבחרים אמנם באופן דמוקרטי, אבל סביר להניח שיש קשר לעובדה שהם בנים של פוליטיקאים. (כמובן שאפשר להוסיף לרשימה גם את ג'ורג' בוש...) לעומתם ישנם פוליטיקאים שדוקא לא נולדו להיות פוליטיקאים. הם צמחו מהשטח, פעלו במערכת הבטחון, בשכונות או במפלגות, עד שהגיעו למקום שהגיעו. בסופו של דבר, כשמגיעים לכנסת, כולם שוים.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע שמות - שמות
-
קראו עוד...
הזהות הכפולה של משה
שאלה מעניינת ביותר היא מה משפיע הכי הרבה על התנהגותו של האדם ואורח חייו.
ישנה גישה שגורסת שכל תכונותיו של האדם תלויים במטען הגנטי שלו. הם שיקבעו האם יהיה חכם, טיפש, בעל נטיה מינית זו או אחרת, ואפילו צדיק או רשע.
קראו את כל המאמר
פרשת נשבוע בראשית -ויחי
-
קראו עוד...
וישם את אפרים לפני מנשה
מסופר על אדם שהיה חולה מאוד ושכב במיטתו. לפתע הוא מריח ריח נפלא של עוגה הנאפית בביתם. הוא פונה אל אשתו בכוחותיו האחרונים, בבקשה לטעום קצת מהעוגה. אך האשה מסרבת ועונה: "זה לא בשבילך, אני שומרת את זה בשביל השבעה"...
קראו את כל המאמר
פרשת נשבוע בראשית -ויחי
-
קראו עוד...
ביקורת בונה
בשבוע שעבר עברתי השתלמות מסויימת, ובמסגרת ההשתלמות הסבירו לנו איך נותנים משוב. קורה שאתה נדרש להעביר משוב לאדם, ואינך רוצה לפגוע בו. כמובן שאם המשוב חיובי זה קל מאוד, אבל כשיש גם הערות לתיקון, חשוב לעשות זאת בדרך יעילה. כל דרך שתביא את השני לידי מגננה והיעלבות, לא תהיה אפקטיבית. מעניין לבחון את הדברים האלה ביחס לדברים שאומר יעקב לבניו בסוף ימיו. חמשה כללים נמנו כדי שמשוב יהיה אפקטיבי:
קראו את כל המאמר
פרשת נשבוע בראשית -ויחי
-
קראו עוד...
הדלפות מתוזמנות
במשך השבוע עסקו הרבה בשאלה מי מדליף מישיבות סודיות לכלי התקשורת. באחד הראיונות ששמעתי ברדיו התבטא אדם שאמר שהוא בכלל לא מבין על מה כל המהומה. הרי שיטת ההדלפות היא אחת משיטות העבודה המתוכננת של המערכת. ואכן, פעמים רבות ההדלפות באות במכוון מלמעלה, כשרוצים לבדוק את דעת הקהל או להכין אותו לקראת משהו, מדליפים מישיבה סודית, ובוחנים את התוצאות. נכון שלפעמים ההדלפות נעשות על דעת המדליף בלבד, כדי לחזק את הקשר בינו לבין אמצעי התקשורת, אבל אמצעי התקשורת אינם יכולים לדעת האם הדלפה מסוימת היא מתוזמנת או שהיא פשע.
קראו את כל המאמר
פרשת נשבוע בראשית -ויחי
-
קראו עוד...
שיעור באמונה
יעקב, לקראת פטירתו, מתחיל לדאוג למקום שבו הוא ייקבר. לצורך כך הוא קורא ליוסף, המשנה למלך, ומבקש ממנו שלא יקבור אותו במצרים. כשהדברים מתחילים להיות יותר מעשיים, והוא מרגיש שהוא חולה, הוא קורא שוב ליוסף. כאן הוא מוצא לנכון לספר ליוסף דברים שאותם יוסף מן הסתם כבר יודע: ה' נראה אליו ובירך אותו, והבטיח לו את ארץ ישראל. רחל, אשתו האהובה, מתה בדרך. לצורך מה מספר יעקב ליוסף את הסיפור הזה? האם יוסף לא ידע עד היום לאן נעלמה אמא שלו? -ודאי שהוא יודע בדיוק מתי ואיך היא מתה, והיכן היא קבורה. מדוע יש צורך לספר לו זאת?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
לחיות על מזוודות בבית
בשבוע שעבר עוד דיברנו על בצורת, אמרנו תפילת 'ועננו בורא עולם' וקיוינו לראות גשם. ברוך ה' זכינו לשבוע של גשם, שלג וחורף אמיתי - והלואי שכך ייענו כל תפילותינו. הניגוד הגדול שבין תחילת השבוע לסופו, מזכיר את הניגוד הגדול בפרשה בין יוסף ומשפחתו לבין המצרים.
התורה משלבת את סיפור הבצורת המצרית בתוך מסגרת ניגודית: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף. וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב". כולם רעבים ללחם, אבל יוסף דואג למשפחתו ללחם לפי הטף. (אולי זהו המקור למשפט הקיבוצי 'תרום כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך'...).
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
השליט הכל יכול
בספר 'הנסיך הקטן' מתוארת דמותו של מלך השולט על כוכב שאין בו נפש חיה. הנסיך שואל את המלך על מי, אם כן, הוא שולט. עונה לו המלך שהוא שולט על כל היקום. שיטת הממשל שלו היא פשוטה: הוא מצוה על כולם לעשות בדיוק את מה שהם בין כה וכה עושים. כך הוא מבסס, בלי ספק, את ממלכתו. בטוחני שבסקרים הוא היה זוכה במאה אחוזים בכוכבו. כשהנסיך אינו רוצה להישאר יותר בכוכב, למורת רוחו של המלך, מחליט המלך למנות את הנסיך הקטן לשגריר שלו בעולם כולו, ולכן הוא מכריח אותו לעזוב את הכוכב. כך שולט המלך על העולם בלי לשנותו. כשהדמות הזו מוצגת בספרו של אנטואן דה סנט אכזופרי, זה בהחלט משעשע. אבל כשהתיאור הזה
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
מפגש פסגה
אחד השיאים בבואו של יעקב למצרים הוא המפגש שבין יעקב לפרעה. פרעה – מלך האמפריה המצרית החולשת על כל האיזור – נפגש בארבע עיניים עם יעקב אבינו, מייסד עם ישראל. במושגים שלנו, מדובר במפגש של הרב הראשי עם נשיא ארה"ב. על מה ישוחחו שני האנשים הנכבדים האלה? האם הפגישה תהיה סגורה לתקשורת?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
וימצא הגביע באמתחת בנימין
סוף סוף נמצא הגנב. אמנם היה זה האחרון שחשדו בו, אבל עכשיו הכל מסתדר. הגביע הגנוב נמצא באמתחת בנימין. האמת היא שבחכמה שלאחר מעשה זה הגיוני מאוד. הרי שאר האחים לא יעיזו לגנוב את הגביע, כפי שהם אומרים בפירוש: "הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב?" היחיד שלא החזיר שום דבר מארץ כנען הוא בנימין. לגביו הקל וחומר אינו תופס.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
האם התברר שכולנו פראיירים?
אדם ממהר לעבודה. הוא נוהג במכוניתו, ומשתדל לא לשים לב למה שקורה בצדדים, הוא חייב להרויח את הרמזור הבא. אבל איכשהו בזוית עינו הוא קולט אדם רודף אחרי אדם אחר, ודי ברור שיש לו סכין ביד. האם הוא יעצור את האוטו, יפסיד זמן וינסה למנוע את הרצח? הרי יש עוד הרבה אנשים ברחוב. יש שם קבוצה גדולה מאוד של אנשים במרחק מה מהשנים האלה, למה אף אחד מהם לא רץ לעזור? האם דוקא הוא צריך לצאת מהרכב ולמנוע את זה? עוד הוא מתלבט, והוא רואה שהם רצים לכיוונו. הוא מחליט שהוא מעדיף לאחר לעבודה ולא לתת לרצח הזה להתבצע. הוא עוצר את האוטו בצד, אבל השנים פנו לסמטה אחרת. הוא רודף אחריהם, וכשהם נכנסים לתוך חצר, הוא קופץ מהגדר בדיוק על האיש שרודף. באותו רגע הוא שומע מאחוריו צעקות: "קאט. מה אתה עושה? אתה לא רואה שאתה מפריע לצילומים שלנו?"
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויגש
-
קראו עוד...
ולחם אין בכל הארץ
בכל פעם שיש קצת רגיעה במצב הבטחוני בארץ, חוזרות הכותרות ועוסקות בנושא הכלכלי. אמנם יש קשר בין שני הנושאים, אבל נראה שבעוד שלגבי המצב הבטחוני כולנו שופעי רעיונות, על המצב הכלכלי מדברים באופן קצת דומה למזג האויר. ברור שהמצב לא טוב, אבל לא כל כך ברור מה אנחנו יכולים לעשות בעניין.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד
אני בטוח שבמדינה דמוקרטית זה לא היה קורה. השלטון חושד באנשים מסויימים שהם זוממים משהו רע, ופתאום בלי שום משפט, בלי אפשרות שימוע ובלי אפשרות להתייעץ עם עורך דין, מחליטים לנתק אנשים ממשפחתם ומביתם – ושמים אותם במעצר מנהלי. כולם בחזקת אשמים עד שיוכח אחרת. ואולם, לזכותו של יוסף ייאמר שלפחות אצלו כתב האישום לא היה חסוי. הוא הסביר להם על מה הם עצורים, ומה הם צריכים לעשות בכדי לצאת מהמעצר...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
לא בחיל ולא בכח
ישנה בדיחה ידועה על שני אנשים שצופים בחדשות, ורואים אדם עומד על גג בניין ומאיים להתאבד. אומר האחד לחברו: "אני מוכן להתערב על 100 ₪ שהוא לא יתאבד". חברו מסכים להתערבות, והנה תוך דקה האדם אכן קופץ אל מותו. בלית ברירה מוציא המפסיד את שטר הכסף ומושיט לחברו. אך אז מתעורר המצפון של המנצח, והוא אומר: "אני לא יכול לקחת ממך את הכסף. האמת היא שכבר ראיתי את מהדורת החדשות הקודמת, וידעתי שהוא יתאבד". עונה המפסיד: "האמת היא שגם אני ראיתי, אבל לא האמנתי שהטיפש הזה מסוגל לעשות שוב את אותה שטות"...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
עלילות במצרים
השבוע זכינו לראות אסיר שיצא מהכלא המצרי בחפזון גדול. תוך שעות ספורות מרגע שנודע שהוא ישוחרר, הוא כבר היה בישראל. ממש כמו שאירע ליוסף בפרשה: "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו". גם יוסף, כידוע, טען כל הזמן לחפותו: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". גם עזאם עזאם טען לאורך כל הדרך כי לא עשה מאומה, אך לקח שנים רבות עד ששוחרר. בסופו של דבר השחרור של שניהם אינו קשור כלל לשאלה האם הם אכן חטאו או לא. פשוט היה משתלם לשליט המצרי לשחרר אותם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
למה זה קורה לנו?
ישנו קטע בספר 'תיאום כוונות' (עמ' 98) שבו מתאר הרב סבתו שיחה שהיתה לו עם חברו על האפשרות שיפלו בשבי ונפסיד במלחמה. המ"מ החילוני, שהקשיב לשיחה ולפלפול האם מותר להתאבד במקרים כאלה או לא, אמר להם: "אני לא יודע מה אתם מדברים ומה כתוב במקורות שלכם, אבל דבר אחד אני יודע: אנחנו ננצח". זה קצת מביך לשמוע מלים של אמונה מפי אדם אחר, כשאתה היית זה שצריך לומר אותם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
יושב בשמים ישחק
פעם ראיתי ספר ילדים, שבו בעמוד הראשון רואים ילד. בעמוד השני מתברר שהילד היה רק תמונה בקיר, ובעמוד השלישי רואים את כל הבית. בעמוד הרביעי מתברר שכל הבית היה מצויר על גב של אריזת עוגיות, שבעמוד הבא מתברר שהיא בידיו של איש, שבעמוד הבא מתברר שהוא יושב במכונית, שבעמוד הבא מתברר שהיא תמונה בפרסומת על דופן של אוטובוס. הספר יכול להימשך כך לעד, כשבכל עמוד מתברר לך שכשראית תמונה
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
: מה עם האח שבכלא?
סבל רב עבר על יוסף עד שהגיע לאן שהגיע. עכשיו נראה שהגיע תורם של אחיו לסבול קצת. אנשים במעמד כלכלי גבוה ומכובד, נאלצים לבקש טובות ממלך מצרים שיתן להם אוכל, ופתאום מאשימים אותם בהאשמות חמורות של ריגול. הם יודעים כי כל מה שהם עשו נעשה בתום לב, וגם אם יש דברים שנראים מוזרים קצת (כמו העובדה שנכנסו בשערים שונים) אין בזה בכדי לפגוע בבטחונה של האמפריה המצרית. אבל ידיעתם אינה עוזרת במקרה זה. השליט העקשן אינו מוכן לוותר, והוא דורש מאסר מיידי של אחד מהאחים. שוב ייאלצו האחים לחזור לאבא ולומר לו שאחד מילדיו לא שב איתם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
סיכול ממוקד ומדיניות העמימות
בג"צ קבע השבוע שסיכול ממוקד אינו בהכרח פסול, אך גם אינו בהכרח כשר. השאלה שעומדת מאחורי הספק הזה הוא מהו המניע של הסיכול: אם מדובר בפצצה מתקתקת שאין דרך אחרת לנטרלה, הרי שזה מותר. אך אם מדובר בנסיון חיסול של מחבל על פעולות שעשה בעבר, הרי שזה אסור – כי זהו גזר דין מוות ללא משפט. אילו לא היינו נמצאים במצב של מלחמה, יכול להיות שיש הגיון בדברים אלו. הדבר דומה לדין רודף – שכל עוד הוא מסכן אדם אחר, הרשות ביד כל אדם
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
לסמוך על הנס
זקני צפת נוהגים לומר שבמלחמת השחרור שוחררה צפת בדרך הנס ובדרך הטבע: לאחר שכבר היה נראה שאין סיכוי לנצח את ההמון הערבי, צעקו אל הקב"ה וברגע האחרון הגיע הסיוע מהפלמ"ח. בדרך הטבע - שהתפילות הועילו. ובדרך הנס - שהפלמ"ח הגיעו בזמן...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
כוחה של התקשורת
בתקופה האחרונה מרבים לדון על כוחה של התקשורת. תחקיר עיתונאי שגרם לאדם להתאבד לפני שבועיים, תכנית טלויזיה שגוזרת את גזר דינו של קצין בצה"ל, פרסום עיתונאי שגרם לפיטוריו של מפקד אוגדה, צילום של התעללות כביכול בפלשתיני במחסום, ועוד – אלו רק מקצת הדוגמאות הגורליות של השבועות האחרונים. התקשורת אינה רק מפרסמת מה קורה, אלא גם גורמת לגזר הדין להיות כך או אחרת. מסתבר שגם בתורה היו מודעים לכוח שיש לדעת הקהל.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
מכירה או שליחות?
השבת נקרא על יוסף, שמשכו והעלו אותו מן הבור. בהמשך, אֶחָיו לא יכירו אותו, כשיעמדו לפניו במצרים, מכיון שהיה ללא חתימת זקן. האמת היא שתמיד היה קשה לי להבין איך האחים לא מזהים את יוסף רק בגלל הזקן, אבל השבוע לפחות הבנתי במקצת את הדברים באופן חזותי. סדאם חוסיין, שנמשך גם הוא מן הבור, ובפעם האחרונה ראינו אותו ללא חתימת זקן, פתאום הופיע עם חתימת זקן, ונראה אחרת לגמרי.
ההבדל בין סדאם חוסיין לבין יוסף הוא הכיוון: יוסף הוא אסיר שיהפוך בשבוע הבא לאיש אשר על פיו ישק כל העם, ואילו סדאם חוסיין היה האיש שעל פיו ישק כל העם, אבל מהיום והלאה הוא יהיה אסיר במקרה הטוב...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
חידת המציאות ופתרון החלומות
ישנו סיפור ידוע על שני אנשים שמסתכלים בטלויזיה ורואים אדם המאיים כי הוא רוצה לקפוץ מהגג ולהתאבד. החליטו השניים להתערב על סכום כסף, האם הוא אכן יעשה זאת או לא. לאחר כמה דקות, התברר שהוא אכן ביצע את החלטתו. הוציא המפסיד כסף מארנקו, ורצה לשלם לחברו. התוודה חברו ואמר: "האמת היא שזה לא הוגן, כי ראיתי את זה כבר במהדורת החדשות הקודמת". ענה לו חברו: "האמת היא שגם אני ראיתי את זה במהדורת החדשות הקודמת, אבל לא האמנתי שהאדיוט הזה יעשה את אותה שטות שוב...".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - וישב
-
קראו עוד...
דרשה לפרשת וישב: חלומות ופתרונן
ישנו פתגם ידוע שאם אתה רואה אקדח במערכה הראשונה, תוכל להיות בטוח שעד סוף ההצגה מישהו יירה בו. החלומות בתחילת הפרשה משמשים מטרה דומה. זמן רב עובר עד שהם מתגשמים, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים (גם אם אנחנו לא זוכרים משנה שעברה) שבסוף זה יקרה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
מקץ - הר הבית והמקדש
ברגעים אלה ממש מסתיים לו חג החנוכה. קצת עצוב בלב. לא רק בגלל שנגמר החופש (למי שהיה), או שהחגיגות הסתיימו. גם מסיבה אחרת: עכשיו כבר אי אפשר לדבר על בית המקדש ועל קודש הקדשים...
סגולה מיוחדת יש לבית המקדש. אם מדברים עליו בלשון עבר, זה מסורת, הסטוריה, יהדות, וכו' - וזה מותר. אם מדברים עליו בלשון עתיד - זו ציפיה לגאולה, וגם זה בסדר. אבל אם מדברים עליו בלשון הווה, זה יכול להיות רק אחת משתי אפשרויות: משיחיות (שפתאום הפכה גם היא להיות מילת גנאי) או פוליטיקה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
בין אונס לרצח
משטרת ישראל נמצאת כבר זמן רב בכותרות. עד לפני שבועיים דיברו כל הזמן על ראשי המדינה והחשדות שהם מעורבים בהם. בשבועיים האחרונים הפסיקו לדבר על זה, והנושא החם היה בריחתו של בני סלע מהכלא, והעובדה שהאנס מסתובב חופשי. אבל כל הדברים האלה מחוירים לעומת הרצח המזעזע של הילדה תאיר ראדה ז"ל שלשום בקצרין – בתוך שטח בית הספר. כשנתקלים בתופעה מזעזעת כזו של רצח, אפילו מעשי האונס של בני סלע או ההטרדות של הפוליטיקאים כבר אינם הנושא החם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
מאבק ומרמה
כל שנה, כשאני קורא את סיפור דינה ושכם, אני פשוט לא מצליח להבין: מילא, שכם מאוהב בנערה והוא מוכן לעשות הכל בשבילה. אבל איך מצליחים שכם וחמור אביו לשכנע את כל אנשי עירם למול את עצמם? האם כל אנשי העיר מוכנים ללכת אחרי מנהיג - חמור, ולהסכים לגרום לעצמם נזק בלתי הפיך וסיכון בטחוני לא קטן, בהבטחה לשלום איזורי, כשלכולם ברור שהכל נעשה רק לטובת האינטרסים שלו ושל הבן הפושע שלו?...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
אלימות במשפחה
בכל מערכות היחסים המתוחות שהיו עד עכשיו בתורה, לא מצינו אב שגוער בבנו כפי שעושה זאת יעקב בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". מסתבר שהוא אינו שותף לדעתם על התגובה הראויה על מעשה שכם. אמנם נחלקו המפרשים האם הוא חולק עליהם באופן עקרוני, או שהוא רק מפחד מתוצאות המעשה, אבל הוא ודאי לא היה שותף לרעיון. בתגובה לגערת אביהם, שמעון ולוי אינם שותקים: "וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ". כך מסתיימת השיחה בין יעקב לשני בניו. האם הוא השתכנע מנימוקם? –כנראה שלא.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
בית אל א, ב ו-ג
בפרשתנו קורא יעקב בשמו של בית אל פעמיים (בראשית לה, ז. וכן לה, טו). בהתחשב בעובדה שיעקב כבר קרא למקום הזה באותו שֵם גם בפרשת ויצא (בראשית כח, יט), ובעובדה ששמו של המקום כבר ידוע לנו עוד הרבה לפני שנולד יעקב (בראשית יג, ח), יש להבין את הצורך שבקריאת השמות הללו שוב ושוב. התשובה הפשוטה היא, כמובן, שבפעם השניה זו כבר בית אל ב, ובפעם השלישית אולי זה ג'בל ארטיס וכדומה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
איך מסיימים סכסוך ארוך? – הרב ירון
כמה פעמים קורה שסכסוך נמשך זמן רב, עד ששוכחים על מה בכלל היתה המריבה? כיצד ניתן ליישב סכסוך כזה אחרי זמן כה רב, וכיצד ניתן למנוע מהסכסוך לפרוץ מלכתחילה?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע - וישלח
-
קראו עוד...
אופטימיות - החצי המלא של הכוס
אחד היתרונות הבודדים של כל חולמי החלומות ומנסחי ההסכמים למיניהם, היא שהם משרים איזו תחושה של אופטימיות. הנה, האויבים שלנו מוכנים להכיר בזכותנו לנשום. הנה, הם מוכנים אפילו לדבר איתנו. והנה, יש לנו כבר פתרון פלא שיפתור מאות שנות סכסוך. האופטימיות (או הנאיביות או הטמטום, כל אחד לפי הגדרתו) של האנשים האלה אינה יודעת גבולות. האמת היא שלזכותם ייאמר: כל הכבוד להם שהם יכולים להיות אופטימיים. בימים כאלה, קשה להיות אופטימיים. בכל מקום יורים על יהודים, ביישובים יהודיים נוחתים פצמ"רים, ברפיח מתגלות מנהרות, והבטחון מתדרדר. ההרגשה הכללית היא חוסר בטחון, והליכה על שפת תהום. מישהו אפילו התבטא במשפט כזה: "חזרנו לימים שלפני מלחמת השחרור". האם אפשר להיות אופטימי וגם ריאלי?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויצא
-
קראו עוד...
המצבות - ההבטחה והקיום
כשיעקב מתעורר מהשינה שלו, ונזכר בחלום על הסולם, הוא מחליט שמהיום והלאה יש לקרוא למקום זה בית אל, למרות ששם העיר הוא בעצם לוז. לא ברור מי בעצם אמור לקרוא למקום הזה בית אל מהיום והלאה, ואולם, בשבוע הבא נקרא את הפסוק: "ויבוא יעקב לוזה אשר בארץ כנען, היא בית אל". אפילו התורה לא מפסיקה לקרוא למקום בשמו הקודם. מסתבר שעם כל החלומות והתכנונים, לוז נשארת לוז, ומי שבא מלוז - היה לוזר ותמיד יישאר לוזר...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית ויצא
-
קראו עוד...
א-לוקים על תנאי
אחת ההצהרות האמוניות המפורסמות ביותר, היתה לפני כשש שנים, בלילה שלאחר הבחירות, כאשר יוסי שריד הצהיר קבל עם ועולם ש'יש א-לוקים'. אמנם, הצהרתו של יוסי שריד לא ארכה זמן, כי בבוקר שלמחרת התבררו תוצאות הבחירות האמיתיות, ואז חזר שריד כנראה לאמונותיו הקודמות. אך האמת היא שאת זכות היוצרים על הניסוח המדהים של המשפט 'יש א-לוקים', צריך לתת לאוהדי הכדורגל. אבל, גם ההצהרה האמונית שלהם אינה מחזיקה כי אם עד לשער של הקבוצה היריבה. כמובן שאין ערך רב להצהרות כאלה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויצא
-
קראו עוד...
אהבה ממבט ראשון
שמעתי פעם סיפור[1] על שני זוגות חברים, שלאחד היה בן ולשני היתה בת, והם החליטו מגיל צעיר שהם רוצים שהילדים שלהם יתחתנו זה עם זו. אבל כיצד מכריחים את הילדים לעשות זאת? –הפתרון שלהם היה פשוט: הם החליטו להראות לילדים שלהם שהם מסוכסכים, ולא דיברו זה עם זה שנים. במשך כל הזמן הזה הזהירו את הילדים שלא יעיזו להתחבר עם המשפחה השניה. הילדים, ככל הילדים, התמרדו בהורים וניהלו אהבה אסורה עד שבסוף הודיעו להורים על כוונתם להתחתן. באותו יום עשו שני הזוגות מסיבה גדולה: משימתם הוכתרה בהצלחה.
[1]מדובר בהצגה The fantastiks, שהוצגה ב'אוף ברודוויי' בניו יורק.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית ויצא
-
קראו עוד...
רועי צאן וצער בעלי חיים
רבים מאבותינו היו רועי צאן. חז"ל אומרים שחלק גדול מהמידות שלהם הושלמו כאשר היו הם רועי צאן. לאברהם היה צאן, אם כי לא כתוב שהוא עצמו היה הרועה שלהם, כי בשלב מסויים היו לו כבר רועים. יעקב היה רועה את צאן לבן. משה היה רועה את צאן יתרו חותנו. דוד היה רועה צאן, וכו'.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
מלכים לא מתים
בסוף שנות השמונים, כשגורבצ'וב הנהיג ברוסיה את הפרסטרויקה, שהביאה עמה רוחות חדשות מן המערב, אבל הובילה גם להתמוטטות הכלכלית של ברית המועצות, הסביר מישהו את המצב כך: אנחנו מרגישים כמו כלב שהאריכו לו את הרצועה בחמשה מטרים, והרחיקו ממנו את קערת המזון בעשרה מטרים, אבל סוף סוף מותר לו לנבוח כמה שהוא רוצה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
יושב בשמים ישחק
פעם ראיתי ספר ילדים, שבו בעמוד הראשון רואים ילד. בעמוד השני מתברר שהילד היה רק תמונה בקיר, ובעמוד השלישי רואים את כל הבית. בעמוד הרביעי מתברר שכל הבית היה מצויר על גב של אריזת עוגיות, שבעמוד הבא מתברר שהיא בידיו של איש, שבעמוד הבא מתברר שהוא יושב במכונית, שבעמוד הבא מתברר שהיא תמונה בפרסומת על דופן של אוטובוס. הספר יכול להימשך כך לעד, כשבכל עמוד מתברר לך שכשראית תמונה שלמה, בעצם ראית רק חלק קטן מתמונה הרבה יותר גדולה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
מה עם האח שבכלא?
סבל רב עבר על יוסף עד שהגיע לאן שהגיע. עכשיו נראה שהגיע תורם של אחיו לסבול קצת. אנשים במעמד כלכלי גבוה ומכובד, נאלצים לבקש טובות ממלך מצרים שיתן להם אוכל, ופתאום מאשימים אותם בהאשמות חמורות של ריגול. הם יודעים כי כל מה שהם עשו נעשה בתום לב, וגם אם יש דברים שנראים מוזרים קצת (כמו העובדה שנכנסו בשערים שונים) אין בזה בכדי לפגוע בבטחונה של האמפריה המצרית. אבל ידיעתם אינה עוזרת במקרה זה. השליט העקשן אינו מוכן לוותר, והוא דורש מאסר מיידי של אחד מהאחים.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - מקץ
-
קראו עוד...
מאה אלף ועוד אחד
כשמדברים על מאה אלף הרוגים ברעידת האדמה ובגלי הצונאמי שבעקבותיה, המספרים הם בלתי נתפסים. כמשמדברים על חמשה מליון פליטים ללא קורת גג וללא אוכל, מים ותרופות, זה הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט. אולי גם כשמדברים על כמה עשרות נעדרים ישראלים זה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט. הפתרון של כלי התקשורת הוא תמיד להתמקד במקרה אחד מתוך שלל המקרים. תמונה של ילד קטן שהתייתם מהוריו. תמונה של אשה שאיבדה את בעלה או ילדיה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
דרשה לפרשת וארא: ידיעת ה'
בימים קשים אלה, שאנו שומעים על מעשי זוועה בחוצות ארצנו, הרצון הבסיסי המתעורר בנו הוא הרצון לנקמה. היו פוליטיקאים שאמרו שהחכמה שלנו היא בכך שאנחנו איננו נוקמים, אלא מתנהגים באיפוק. אבל התחושה הפשוטה שבעם היא רצון לנקמה. באופן בולט ראינו את זה בהלויות של הנרצחים.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
האם עדיף להיות דתי בחו"ל?
בצבא, כידוע, כל דבר מתחלק לשלושה חלקים. אבל בליל הסדר, הכל מתחלק לארבע: ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעה בנים, ארבעה לשונות של גאולה. עם זאת, תמיד מדברים גם על החמישי באופן וירטואלי: הכוס של אליהו, הקושיה החמישית שקיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי"), הבן החמישי (זה שאפילו לא בא לשולחן ליל הסדר) והלשון החמישית של הגאולה: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'". לגבי הלשון החמישית של הגאולה, תמיד תמהתי מדוע היא שונה מארבע האחרות. מדוע לא אומרים בפשטות שיש חמש לשונות של גאולה? מה ההבדל בין 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי', לבין 'והבאתי'?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
הקונספציה המצרית
את חרטומי מצרים אנחנו מכירים עוד מחלומות פרעה. שם הם הופיעו עם החכמים וניסו לפתור את החלומות. למרות כשלונם, פרעה עדיין מסתמך עליהם וכשמשה ואהרון הופכים את המטה לתנין, קורא פרעה לחרטומים שעושים כך גם כן. בשלב זה האבחנה של פרעה ושל החרטומים זהה: לא נראה שמדובר פה במשהו חזק באופן מהותי יותר מכוחות הכישוף המצריים. פרעה מחליט לא לשלח את בני ישראל, ומקבל את הגיבוי של כל יועציו להחלטה זו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
אהרון – מתורגמן לפרעה או לעם?
לאחר הנפילה הגדולה של השבוע שעבר, כשמשה חשב שהוא הולך לקראת הגאולה, והתנאים רק נהיו גרועים יותר, הוא מקבל השבוע נאום נלהב מהקב"ה. ארבע לשונות של גאולה, ועוד לשון בונוס, שכל כולם מתארים את יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל בתיאור נפלא
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
מניעת הבחירה החופשית
בתחילת השבוע שמעתי את אחד הפוליטיקאים מתלהב מהעובדה שברשות הפלשתינית יש בחירות דמוקרטיות חופשיות. אתמול כבר אמרו שעדיף היה לא לאפשר לחמאס להתמודד בבחירות - למרות שזה לא דמוקרטי. מסתבר שאולי לפעמים עדיף לשלול את הבחירה החופשית מאדם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית-ויראה
-
קראו עוד...
מניעת הבחירה החופשית
בתחילת השבוע שמעתי את אחד הפוליטיקאים מתלהב מהעובדה שברשות הפלשתינית יש בחירות דמוקרטיות חופשיות. אתמול כבר אמרו שעדיף היה לא לאפשר לחמאס להתמודד בבחירות - למרות שזה לא דמוקרטי. מסתבר שאולי לפעמים עדיף לשלול את הבחירה החופשית מאדם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - תולדות
-
קראו עוד...
הפלשתים ה'טובים' והפלשתים ה'רעים'
ישנו משל ידוע על אריה שנתקע עצם בגרונו. צעק האריה שמי שיכול להוציא את העצם מגרונו יקבל שכר גדול. הגיע עוף בעל מקור ארוך ושלף את העצם. כשביקש העוף את השכר המגיע לו, אמר לו האריה: "שכרך הוא שתוכל לומר לכל העולם שהכנסת את ראשך ללוע הארי ולא קרה לך כלום..."
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - תולדות
-
קראו עוד...
איש ציד ויושב אוהלים - הילכו שניהם יחדיו?
שני אנשים עמדו במרכז הדיונים המשפטיים השבוע. שניהם מתנהגים כאילו הם ראשי המאפיה. אבל בעוד האחד - שטרם הורשע - יוסגר לארה"ב, השני - שכבר הורשע - נידון להישאר ח"כ. אינני יודע אם זאב רוזנשטיין הוא פושע כפי שטוענים במשטרה ובתקשורת, או צדיק ותורם למוסדות צדקה, כפי שטוענים מקורביו, אבל אני יודע שלא הייתי רוצה להיתקל בו בסמטה אפלה...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - תולדות
-
קראו עוד...
קצר בתקשורת
כפי שנוכחנו לדעת (בסוגיית ירושת ערפאת שר"י), כשיש מחלוקת מי יירש את הנפטר, בעלת המלה האחרונה היא האשה. גם אם הבעל אינו מבין מה קורה, האשה תמיד תסדר בסוף את העניינים איך שהיא רוצה...
יצחק זקן וכבר אינו רואה טוב כל כך, אבל עדיין צלול מספיק כדי לבקש מבנו הבכור להביא לו אוכל על מנת לברכו. רבקה, שיש לה דעה משלה לגבי בנה הבכור, אינה מוכנה להשלים עם המצב. היא מארגנת במהירות את המצב כך שיצחק יברך את יעקב במקום את עשיו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - תולדות
-
קראו עוד...
שבוי בקונספציה
אם יש כותרת אקטואלית שמתאימה לסיפור החלפת הברכות של יעקב ועשיו היא פרשת האזנות הסתר. רבקה שומעת שיצחק מדבר עם עשיו. רבקה שומעת אפילו שעשיו מדבר עם עצמו. עשיו שומע שיצחק אומר ליעקב ללכת לפדן ארם. כולם שומעים כשמדברים עם אחרים, וכשמישהו סוף סוף מקשיב למי שמדבר איתו, צריך לומר לו פעמיים את המלים: "ועתה בני שמע בקולי"...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - תולדות
-
קראו עוד...
יעקב ועשיו על אותו ספסל
בשבועות האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו דנים הרבה בשאלת החינוך של ילדינו. כיצד נוכל לוודא שילדינו ימשיכו בדרכנו? שאלה זו, כידוע, אינה נחלתנו הבלעדית, וכבר יצחק נכשל בה. לגבי ישמעאל, קשה לייחס את הכשלון החינוכי באברהם בלבד, שהרי הוא היה בנה של הגר. אבל לגבי עשיו, הרי שהוא בנם של יצחק ורבקה, ועוד בנם בכורם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - חיי שרה
-
קראו עוד...
צרות של אחרים
ישנו סיפור ידוע על אדם שהורשה להציץ ולראות את גן עדן וגיהנום. והנה, הוא נכנס לגיהנום ורואה שולחנות ערוכים מלאים כל טוב, ריחות מדהימים ותבשילים נפלאים. התפלא האיש לראות שזהו גיהנום, אך מיד הבחין שאיש מהנוכחים אינו אוכל מהשולחנות. כשהעמיק לבדוק מדוע אין האנשים אוכלים, התברר לו שכל הנוכחים בחדר הם חסרי מרפקים. הם יכולים להושיט את ידם אל האוכל, אך אינם יכולים להושיט את האוכל לפיהם.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - חיי שרה
-
קראו עוד...
בני הפילגשים
לפעמים נדמה לך שאדם נמצא בסוף הקריירה שלו. הוא כבר זקן. הוא אמנם עשה הרבה בחיים שלו, אבל השיא כבר מאחוריו. ובכל זאת האדם מנסה נסיון נוסף לחזור לתהילה שהיתה לו - ונאלץ להודות, כשכבר מאוחר מדי, שבאמת היה עדיף לו לפרוש בשיא.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - חיי שרה
-
קראו עוד...
מקום הקבורה
פרשה עם שם של חיים (חיי שרה, ויחי), בהכרח יש בה מוות. מי שמחפש פרשה שבה אף אחד לא מת, שיחפש בפרשת אחרי מות... הפרשה שלנו מתחילה במותה של שרה, שנקברה ע"י אברהם, ומסתיימת במותו של אברהם עצמו, שנקבר ע"י שני בניו - יצחק וישמעאל.
כפי שניווכח לדעת בשבוע הקרוב (בויכוח על קבורתו של ערפאת שר"י), מתברר שהמוות אינו הסוף. זה רק התחלה של סיפור ארוך וקשה. אחרי המוות רק מתחיל כל הדיון על מקום הקבורה. כמובן שמקום הקבורה אינו רק עניין טכני, אלא אמירה הצהרתית מרחיקת לכת.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - חיי שרה
-
קראו עוד...
משא ומתן במזרח התיכון
בעבר היה מנהג בקהילות ישראל שפרשת חיי שרה היתה שבת של השדכנים. כיון שהסיפור העיקרי בפרשה הוא השידוך של רבקה ליצחק, היו השדכנים תורמים את הקידוש. מנהג אחר התבסס דוקא על תחילת הפרשה, שעוסקת בקבורת שרה. לפי המנהג הזה דוקא הקברנים הם שתרמו את הקידוש. בחלק מהקהילות הוחלט על פשרה, שהקידוש נתרם ע"י הקברנים והשדכנים גם יחד, וכמובן שהדבר התאים לאופי הדומה שבעבודתם...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - חיי שרה
-
קראו עוד...
השדכן המושלם
העולם שלנו התקדם בהרבה מאוד דברים מאז הדברים שמתוארים בתורה. אבל בכל זאת יש דברים שכשמסתכלים עליהם, אי אפשר שלא לקנא. תראו באיזו קלות מוצאים ליצחק את בת זוגו. ההחלטה הקשה והקריטית ביותר בחייו של האדם, זו שמדירה כל כך הרבה שינה מעיני האדם, הוריו ובעיקר דודותיו, פעם אפילו לא העסיקה אותו. הוא לא היה בכלל צד בסיפור. האב היה מחליט את מי לשדך לו, וסוגר את העסק עם הורי המיועדת, ובזה נגמר הסיפור.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
עוון סדום
פעמים רבות קורה שבית משפט גוזר גזר דין, אבל את הנימוקים לגזר הדין הוא מפרסם מאוחר יותר. כמובן שבמקרה כזה רצוי שיעבור כמה שפחות זמן בין פרסום גזר הדין לפרסום הנימוקים. אך לגבי גזר דינם של אנשי סדום עוברות מאות שנים – עד ימיו של יחזקאל - עד שהקב"ה כותב לנו מה היה החטא העיקרי שבגללו בסופו של דבר הושמדה סדום.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
נסיון - לְמה זה טוב?
אדם רוצה לקנות מכשיר חשמלי יקר, אך הוא חושש להשקיע כל כך הרבה כסף על מוצר שאין הוא יודע את טיבו. הוא מבקש מהמוכר את המוצר לתקופת נסיון. "בסדר", אומר המוכר, "אבל בתנאי אחד: אחרי תקופת הנסיון אתה מתחייב לקנות את המוצר ויהי מה". כמובן שעם תנאי כזה אין שום משמעות לתקופת הנסיון...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
עונש במידת הרחמים
לפעמים אני מלא התפעלות מפוליטיקאים. 120 חברים יושבים בכנסת, וכולם רוצים לדבר לפני ההצבעה. לא היה צל של ספק ששום דבר לא ישתנה בעקבות הנאומים, והכרעת החברים תיפול על סמך שיקולים אחרים לגמרי, ובכל זאת לא נמצא חבר הכנסת שאמר שדבריו יהיו מיותרים והוא מוותר על זכותו לדבר. הרוב היה מובטח כל הזמן, ובכל זאת, הדיון עצמו משך המון תשומת לב.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
האם אברהם נכשל ולוט הצליח?
יש מי שאוהב להתמקח. הוא מסוגל להיכנס לחנות ולהתווכח על שקל אחד שעה, וההנאה הגדולה שלו תהיה שהוא הצליח להוריד את המחיר. נכחתי פעם בהתמקחות כזו, שבה הקונה הצליח להוריד את המחיר בחמישים אחוז, אך לא הסתפק בכך ובסוף יצא בלי לקנות. שאלתי את המתמקח: היה שוה לך את כל הזמן הזה, אם בסוף אפילו לא קנית את זה? ענה לי אותו אדם: "אמנם לא קניתי, אבל נהניתי מכל רגע..."
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
המידות הטבעיות וההתגברות עליהם
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיעך כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום". (אבות ה, ג).
השבוע מישהי סיפרה לי שבפעם הראשונה שהיא קנתה סט צלחות של Corelle, היא הושפעה מהפרסומת שהכלים האלה לעולם לא נשברים. מרוב התלהבות היא זרקה צלחת על הרצפה, ואכן – היא לא נשברה. כשבעלה בא הביתה, היא ניסתה זאת שוב, והפעם בהתלהבות גדולה אף יותר, ולהפתעתה, הצלחת דוקא נשברה. (כנראה שהצלחות מיועדות לשטיחים ולרצפות העץ של ארה"ב, ולא תוכננו עבור המרצפות שלנו, או העצבים של הישראלים...)
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
שתיקתו של לוט
כשהייתי קטן, אני זוכר שאמרו לי שאם אתה מתארח אצל מישהו והוא מציע לך משהו טעים, אל תזדרז לומר 'כן', כי זה לא מנומס. עדיף לסרב, ורק בפעם השניה להסכים. האמת היא שכבר אז לא הסכמתי לזה, כי תמיד הציקה לי השאלה הפשוטה: ומה אם לא תהיה פעם שניה? הרי אמרתי שאני לא רוצה, ולמה שישאלו אותי שוב? אולי התשובה לכך היא שגם השואל אמור לדעת קצת נימוסים והליכות, והוא יודע שאני מסרב רק מתוך נימוס, ולכן הוא יציע לי שוב...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - ויראה
-
קראו עוד...
הכנסת האורחים של אברהם ושל לוט
מישהו פעם אמר בנאום כניסה לתפקיד חדש: "אם אתה רוצה להיחשב מוצלח בתפקידך, תדאג תמיד שזה שלפניך או זה שאחריך יהיו גרועים מאוד"... הצלחתו של אדם נמדדת, פעמים רבות, לא על פי מה שהוא עושה, אלא תמיד בהשוואה לאחרים בסביבתו.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - לך לך
-
קראו עוד...
מעשה אבות סימן לבנים
מסתבר שראשי מדינה שמסתבכים עם נשים היו קיימים כבר לפני שנים רבות, אלא שבתקופת התנ"ך זה היה הרבה יותר ממוסד: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". אין חקירה משטרתית, אין יועץ משפטי, והכל נעשה מעל השולחן. הדבר הוא עד כדי כך צפוי, שהוא חוזר על עצמו שלוש פעמים בתורה. לאברהם ושרה זה קורה פעמיים – אחד במצרים (פרק יב) ואחד בגרר (פרק כ), וליצחק זה קורה שוב בגרר (פרק כו). השאלה היא, כמובן, האם ניתן היה למנוע את ההתדרדרות הזו בפעם השניה והשלישית. אם כן – מדוע לא למדו האבות לקח. ואם לא, לשם מה נכתבו שלושת הסיפורים האלה, הדומים כל כך זה לזה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - לך לך
-
קראו עוד...
תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם
יש כאלה אנשים שהכל מצליח להם בחיים. כל דבר שהם נוגעים בו הופך לזהב. לעומתם יש כאלה לוּזֶרים ששום דבר לא הולך להם. הם תמיד יפסידו - גם כנגד כל הסיכויים. הבדיחה אומרת ששמעון פרס מעולם לא הצליח להיבחר אפילו לועד בית - וזאת למרות שגר בבית פרטי
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - לך לך
-
קראו עוד...
מי הולך עם מי?
פעמים רבות אני תוהה אם הייתי חי בתקופת המקרא, האם הייתי ער לכל התופעות ההסטוריות המתרחשות לנגד עיניי. איך הייתי מתייחס למשפחת אברהם שמחליטה לעקור מחרן ולבוא לארץ ישראל? יכול להיות שהצופה מן הצד יכול היה לומר: "כמה יפה מצדו של אברהם שלקח איתו את אחיינו היתום, כשהוא מחליט להגר לסביבה חדשה", אך באותה מדה יכול היה לומר: "כמה יפה מצדו של לוט שלוקח איתו לארץ החדשה את הדוד הזקן וחשוך הבנים שלו". יש לזכור שאברהם היה בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן. לוט, מן הסתם, היה בשיא כוחו. והם הולכים ביחד להתחלה חדשה – כשלצופה מן הצד לא ברור מי לוקח את מי. אבל התורה, כמובן, כותבת לנו את מהלך הדברים: קודם ה' אמר לאברהם ללכת, ואז "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - לך לך
-
קראו עוד...
שבוי שאינו צדיק
כשהסכם חילופי השבויים לשחרור אלחנן טננבאום החל לקרום עור וגידים, פנו אנשי התקשורת לבג"ץ שיאשר להם לגלות פרטים על נסיבות חטיפתו, מכיון שהם טענו שיש למידע הזה השלכות על ההסכם. האם עלינו לשלם מחיר לשחרורו של אדם ש'אינו צדיק' לדברי אותם אנשים, שלא אנחנו שלחנו אותו, ושהביא את הצרות האלה על עצמו?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - נח
-
קראו עוד...
העולם החדש
התורה אינה עיתון. אילו היא היתה עיתון, אני בטוח שהיא היתה טורחת לכתוב לנו כמה סיפורים פיקנטיים על הצורה שבה גייס נח את כל בעלי החיים לתיבה, איך הוא שיכנע אותם להיכנס לתוכה, איך טיפל בהם ואיך שכנע אותם לצאת באופן מסודר בסוף. אבל כל הפרטים האלה נחסכו מאיתנו. אנחנו גם לא יודעים מה היה הסדר של בעלי החיים שבאו אל התיבה ושיצאו ממנה. הדבר היחיד שאנחנו יודעים הוא שבדרך החוצה - שני הראשונים שיצאו היו העורב והיונה. במה זכו דוקא הן? - מן הסתם אחרי חורף כזה ארוך בתיבה, נח פחד שאולי יש להן שפעת ורצה להיפטר מהן...
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - נח
-
קראו עוד...
מגדל בבל – הפרטה או קומוניזם?
חז"ל אומרים (בראשית רבה לח): "מעשה דור המבול נתפרש. מעשה דור הפלגה לא נתפרש". האם חטאו אנשי בבל בבניית המגדל? האם הפיזור שנגזר כתוצאה מכך הוא עונש? –חכמי ישראל בכל הדורות התחבטו בשאלות אלו, וכל אחד ניסה להבין באופן אחר את חטאם של בני דור הפלגה. רש"י מביא כמה הסברים, שהמכנה המשותף שלהם הוא שלא ברור מדוע הקב"ה התייחס ברצינות למחשבותיהם: בין אם נאמר שהם רצו להילחם בקב"ה, או להחזיק את השמים שלא יפלו שוב, ודאי אין הסבר למשפט: "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות".
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - נח
-
קראו עוד...
נח וחצי הכוס
כבר מילדות, תמיד היה קל לנו לקרוא סיפורים שבהם הטוב והרע ברורים מאוד. יש מכשפה רעה, יש פיה טובה. יש גרגמל ויש דרדסבא. יש זאב רשע ויש סבתא טובה. ולהבדיל: יש המן הרשע ויש מרדכי הצדיק. הבעיה היא שבתנ"ך הדברים לא ברורים כל כך. התנ"ך אינו מאיר לנו רק צד אחד של אדם, ואנחנו תמיד נותרים עם השאלה: אז הוא צדיק או לא? האם כל מה שעשה יוסף היה בסדר? האם מה שעשו שמעון ולוי היה בסדר? האם שאול היה מלך טוב או לא?
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - נח
-
קראו עוד...
דברים שרואים משם
השבוע סיימתי אימון גדודי במרומי החרמון. במהלך תרגיל ארוך, טיפסנו על מעלה גולני, והגענו לנקודת תצפית גבוהה, החולשת על כל הגולן. שם, למעלה, עמד הרכב של מח"ט הגזרה, ובו רדיו. כך שמענו על הבשורה המרה של רציחתו של השר רחבעם זאבי הי"ד. עמדתי שם, מביט על כל הנוף העצום הפרוש לרגליי, וניסיתי לעכל את הבשורה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - בראשית
-
קראו עוד...
כח מעשיו הגיד לעמו
כל ילד בגן מכיר את הביטוי 'זה שלי מהבית'. הכוונה היא שהצעצוע הזה אינו שייך לגן, אלא הוא רק של הילד הזה, והוא רשאי להחליט מה לעשות עם זה. זה, לכאורה, מה שרש"י הראשון על הפרשה אומר על ארץ ישראל:
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - בראשית
-
קראו עוד...
גירוש והתנתקות
איך מרגיש אדם שמרגע לידתו נמצא במקום מסויים, שאליו הוא נשלח ע"י הגורמים המוסמכים ביותר, כל ימיו פיתח גידולי שדה נפלאים, ופתאום אומרים לו שעליו לעזוב? סביר להניח שזו לא חויה נעימה. זו יכולה להיות טראומה לכל החיים. וזה הרבה יותר קשה כשזה קורה בפעם השניה. כשגם במקום השני, שבו כבר חשבת שתגור כל ימיך, פתאום מגרשים אותך.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - בראשית
-
קראו עוד...
שליש מההסטוריה בפרשה אחת
"עשרה דורות מאדם ועד נח. להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים עד שהביא עליהם את מי המבול". המשנה הזו (אבות ה, ב) ממחישה את אורך רוחו של הקב"ה עד שהחליט להשמיד כמעט את כל העולם. אבל האמת היא שעשרה דורות זה נשמע די מעט, כשמדברים על פרספקטיבה של כל ימי האנושות. אם רוצים להבין את עומק המשנה, עדיף למנות את השנים ולא את הדורות. מבריאת העולם ועד המבול עברו לא פחות מאשר 1656 שנה. כלומר, שכמעט שליש מימי האנושות עד היום חלפו עוד לפני המבול! בהשוואה להסטוריה של עם ישראל, זה כל מה שעבר עלינו מימי המשנה ועד היום. העולם היה קיים הרבה מאוד זמן לפני המבול, וזהו אורך רוחו של הקב"ה.
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - בראשית
-
קראו עוד...
הכל טוב מאוד
בסיפור בריאת העולם, המלה החוזרת על עצמה שבע פעמים היא 'טוב'. כל מה שנברא, ה' ראה שהוא טוב. המלה 'רע' כלל לא מופיעה בסיפור הבריאה. אך בסוף היום השישי, כשהקב"ה מסתכל על הבריאה כולה כיחידה אחת, כתוב אף יותר מזה: "וירא א-לוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד". כיף לקרוא איך הכל מתנהל לפי הכללים, וכל מה שה' אומר מייד מתבצע. (אם כי כהורה לילדים קטנים, זה קצת מעורר קנאה...)
קראו את כל המאמר
פרשת השבוע בראשית - בראשית
-
קראו עוד...
איסורים מיותרים
אנו מתחילים את התורה באוירה אידיאלית. הכל טוב ויפה. ממש גן עדן. העולם היפה נברא, הכל טוב, ואפילו טוב מאוד. האדם נברא, והנה הדבר הראשון שנאמר עליו שהוא לא טוב הוא "לא טוב היות האדם לבדו". חוץ מזה הכל טוב. עשר פעמים נאמר בתורה שהכל טוב, עד לרגע הזה. זה משהו לא טוב, אך עד מהרה מתוקן גם העניין הזה, ונשאר הכל טוב.
קראו את כל המאמר
הדף הקודם | הדף הבא