|
|
ידיעון 2761 פר' בשלח שבת שירה
-
קראו עוד...
"מצווה גדולה להיות בשמחה"
רצינו לשתף אתכם בשמחת נישואי נכדנו ליאור ובשבת שבע הברכות שהייתה מרוממת , מרגשת וחמה (למרות הקור), ובעיקר שבת משפחתית מאחדת ומייצגת את כל מגוון עם ישראל: גוונים של גיל, (מטף
ועד זקן) דת ועדות.
חלקכם הגדול מכיר את ליאור שכשמו כן הוא: תמיד באור ובשמחה. ובברכה שברכנו אותו נאמר: "ליאור, נקראת גם נפתלי ע"ש אבא של סבך אליעזר שנפטר ביום חתונתו של ירון אביך, ראשון בנינו שנישא.
"נפתלי איילה שלוחה הנותן אמרי שפר" - "נמשל לאיילה, זריז במלאכתו להפיץ דברי תורה ובשורות טובות". "נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבוא בשורה לכל עם ישראל". "בביתו של יעקב נפתלי הוא השומר על ההרמוניה והשלמות."
ברשותו של בננו (או שלא ) נביא ציטוט קצר מהברכה שברכו את ליאור הוריו ירון ורווי , ברכה שבוודאי נוגעת ברגשותיהם של כל מי שילדיו פורשים כנפיים:
" כבר שבוע מאז נענדה הטבעת - שם ריחפנו קצת שנינו בתוך אגדה,
ועוצמת השמחה קצת הדחיקה, מדעת - שמיסוד החיבור – גוזר גם פרידה.
הפרידות שלכם מילדות ומקן ירוככו בפגישה לאין קץ ביניכם,
אך פרידה ראשונה שלנו- מבן - איך נעכל איך נתנחם? (וכמאמר ענהאל- השם ירחם) ".
נאחל לכולנו רוב שמחות, הרמוניה ושלמות בביתנו הפרטי והציבורי.
מיכל ואליעזר שפיר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2759 פר' שמות
-
קראו עוד...
היום שאחרי!
באספת החברים הייתה נוכחות מרובה בטווח גילאים רחב מאוד.
צעירים רבים הגיעו וכיבדו אותנו בנוכחותם ואף אמרו את אשר על ליבם. צעירים אלו הם הדור הבא שלנו.
באספה ניסינו להעביר את המסר שמה שהנחה וימשיך להנחות את הוועדה זה מתן יחס שווה לכל הבנים/ות שלנו אשר בהסדר (רווקים וזוגות).
אנו רוצים לומר ולהדגיש שאנו וועדה של כל הצעירים, כולם חשובים לנו, כולם בנינו.
כמו בכול משפחה נורמאלית יש ויכוחים ויש גם אי הסכמה, ובכל זאת נשארים משפחה. כך גם אנו מרגישים. אנו נמצאים כדי להיות בשבילכם (גם אם לעתים יש אי הסכמות).
אנו מצידנו נמשיך לעשות וליזום תוך רצון ותקווה להמשך שיתוף-פעולה שכל הצעירים שבהסדר עם הוועדה.
הוועדה אוספת כוחות ואנרגיות "ערב חורף נעים וחמים" עם צעירי ההסדר. רעיונות יתקבלו בשמחה.
לאחר האסיפה קיבלנו תודות רבות על אופן התנהלות האסיפה - גם מהמתנגדים להצעה.
ברצוני להזכיר שכל מי שהיה נוכח באסיפה יש לו חלק בהצלחת הדיון.
בהצלחה לכולנו ובשורות טובות.
שבת שלום,
סיגי גרינברגר בשם ועדת צעירים.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2760 פר' בא
-
קראו עוד...
אנחנו נכנסים לתהליך של בדיקת כל המזוזות בקיבוץ ולכן התחלתי להזמין את החברים להביא את המזוזות מביתם לבדיקה. כמה משפחות כבר קיבלו הזמנה להיום.
איך מביאים את המזוזות לבדיקה?
בימי שישי עד שעה 8.00 מורידים את כל המזוזות מהמשקופים, עם בית-המזוזה. נא לא להוציא את הקלף מבית המזוזה! - זה התפקיד שלי להוציא, ואחרי הבדיקה להחזיר נכון לבית המזוזה. [קרה כבר שמישהו ניסה להוציא את הקלף והקלף נקרע]. יש לשים את בית המזוזה עם הקלף בתוך מעטפה או שקית ניילון ולרשום ֹשֶם ומשפחה ולשים בתא הדואר שלי. אי"ה בצהריים אחזיר את המזוזות לתא הדואר שלכם.
אפשר להתקשר אלי בטלפון הנייד שליולקבוע מועד לצורך הבדיקה.
אם חשוב לכם להחזיר כל מזוזה לאותו המשקוף, אפשר לסמן על החלק האחורי של בית המזוזה מה מקומה בביתכם.
בהצלחה לכולנו.
מנחם שניאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2758 פר' וארא
-
קראו עוד...
שמלה לך – קצין תהיה לנו"
יש שני סוגים של בועות: אלה שמתנפצות ואלה שנוחתות בעדינות לאדמה. תמיד הייתי בבועה - בקהילה היהודית שבה גדלתי בלוס אנג'לס, בבית ספר הפרטי, במכינה, בגרעין, ובסופו של דבר בצבא.
בצבא זכיתי לרחף בבועת חיל החינוך. לקראת היציאה לקצונה נורא פחדתי ש... בשפה עדינה, הבועה היפה שלי תתרסק. חששתי מלהתנגש באנשים שלא יבינו או לא יקבלו אותי, ושהמסע יהיה קשה. אף על פי שלא הייתה נחיתה עדינה (אף פעם אין) הופתעתי ונדהמתי מהבועה החדשה הזאת שנקראת בה"ד 1.
אני אפילו אתגעגע.
גליה – גרעין אופק
יש רגעים של אושר והגשמה שמדביקים את כולם בסביבה.
קבוצה גדולה של חברי קיבוץ יצאו ביום רביעי להשתתף בטקס סיום קורס קצינים, כאות לגאווה והערכה לזהבה, קנדל וגליה. בשנה וחצי האחרונה הן עברו תהליך של ויתורים על דברים שברורים לבני גילם בחו"ל.
עזיבת המשפחה והחברים, עלייה לארץ חדשה, גיוס לצה"ל והחלטה לצאת למסלול של קצונה. הן מעמידות בפנינו דוגמא של נתינה ותרומה לכלל. אנו גאים בהן והדרך שהן וכל יתר החיילים הבודדים השוהים אצלנו בחרו בה.
פרד אדן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2757 פר' ויחי
-
קראו עוד...
אם יש דבר
|
אם יש דבר שמדאיג,
זה הפגנות נגד חרדים;
אם יש דבר שמחריד,
זה סרוגים שמיד מצטרפים.
אם יש דבר שמעיק,
זה חבורת רבני מחמד;
אם יש דבר שמציק,
זה בדיחות קרש ושביל בצד.
אם יש דבר שחורה,
זה התייפייפות במסווה נאורות;
אם יש דבר שדוחה,
זה דתיים עם רגשות נחיתות.
|
אם יש דבר שמגעיל,
זה חיוך מתנצל עד שנהיית עווית;
אם יש דבר שמבחיל,
זה מתן במה להלקאה עצמית.
אם יש דבר מגוחך,
זה לקלל במילים גבוהות.
אם יש דבר מופרך,
זה לבקש מאיתנו לגנות.
אם יש דבר שמרתיע,
זה קלישאות בלי חשבון;
אם יש דבר שמפתיע -
זה לראות את זה בידיעון...
|
יהונתן שרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2755 פר' מקץ חנוכה
-
קראו עוד...
משהו קטן שגם אני לא ידעתי (וקשור לחנוכה)
יש בארצות הברית בית ספר לקצינים מפורסם מאד בשם""West Point Military Academy (הוא נוסד ב - 1802). שם לומדים רק הטובים בן הטובים (אינני מכירה אף אחד מהם). במתחם בית הספר יש פסלים של תשעה אנשים גדולים- שם קוראים להם "התשעה המכובדים" וכמובן כולם קשורים למלחמות או לצבא. התשעה: יהושע, המלך דוד, אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, הקטור (יווני), המלך ארטור, צרלמאן (צרפתי), גודפרי מבוילון (צלבני) ו... יהודה המכבי!!!! התברר שמייסדי ארצות הברית הכירו היטב את התנ"ך, את ההסטוריה הקלסית (יוון ורומא), וההסטוריה האירופאי. בחנוכה 1777 ג'אורג' וושינגטון למד על יהודה המכבי מחייל יהודי שהדליק נרות חנוכה אחרי קרב נגד האנגלים. הוא קיבל השראה מהסיפור ואמר "טוב לדעת שנסים עדיין קורים". יותר מאוחר, בכסף אמריקאי, חרטו "IN GOD WE TRUST" לזכר אותו אמון שנתן הגנרל וושינגטון בבורא.
(המשך הסיפור שנכתב ע"י יורם אטינגר אפשר לקרוא באינטרנט ב"ישראל היום".)
חנוכה שמח!
סוזי בר- אורין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2756 פר' יגש
-
קראו עוד...
על חנוכה- חג האורים והחשמל...
שוב נוכחנו לדעת עד כמה מרכזי האור בחיי היום יום שלנו. נערכנו לטיפול הבלתי שגרתי בלוח החשמל של המחנה. שכלל שיפור ההארקה והבטיחות והחלפת מספר יחידות חיוניות בלוח. לא הערכנו נכונה את עומס החשמל בקווים השונים בשעות הערב. ולכן היו שיבושים באספקת החשמל בין השעות 16:00 ל 19:00.
תודה לכל החברים שעזרו לנו בתקשורת עם המשפחות (הטלפונים לא עבדו ולכן נאלצנו לעבור בית בית ולכבות בוילרים ומזגנים). אפשר לסכם ולומר שנס חנוכה הסתיים כנראה ביום רביעי עם רדת החשיכה... ולנו נותר להפיק לקחים.
שבת שלום
דוד פורת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2754 פר' ו'שב
-
קראו עוד...
לאחרונה, בעקבות בעיות בריאות, נדרשנו לשינויים באורח חיינו.
המצב מעמיס קשיים רבים עליי ועל אסתר.
פנינו למזכירות ובקשנו עזרה שתקל עלינו והם נענו בחיוך ובחיוב.
אני רוצה להודות מאוד למזכירות, לוועדת הבריאות ולד"ר ליאורה על התייחסותם המהירה והיעילה ברכישת מכשיר רפואי שיקל עלינו בחיי היומיום.
תודה על תחושת הקשר המשפחתי ועל הדאגה והחום שמגיעים אלינו מכל הציבור.
תודה על ההתחשבות וההבנה שהופכים את החיים לנעימים יותר.
אסתר וחיים תמים
לחיים, רפואה שלמה לשנים ארוכות בשמחה ובנחת.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2753 פר' וישלח
-
קראו עוד...
איתור קרובים
בשבוע שעבר נפטר אמנון ברמן - יהודי יקר שזכיתי להכיר.
אמנון ז"ל היה יליד הארץ ועבר להתגורר בקנדה. שם התחתן עם אישה יהודיה ששמה ברברה ונולד להם ילד העונה לשם דוד (דיויד) ברמן. דוד הוא יליד 1967 ואמור להיות היום כבן 44.
בעשורים האחרונים בחייו (לא ידוע בדיוק מתי) שב אמנון להתגורר בארץ, בעוד משפחתו נשארה בחו"ל.
מסיבות שאינן ידועות לי נותק הקשר עם אשתו ובנו המתגוררים בחו"ל.
מתוך כוונה לאתר את בנו של האיש כדי להודיע לו ולאימו על פטירת אביו, ובעיקר כדי לזכותו באמירת קדיש על אביו, אני מעוניין לשתף כל מי שיש לו רצון ליטול חלק באיתור הבן.
כל מי שמוכן לסייע יכול לפנות אליי.
בתודה רבה מראש,
שמואל וידרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2752 פר' ויצא
-
קראו עוד...
אילו הייתה מצלמה בתקופת התנ"ך, יעקב אבינו ודאי היה יושב עם ילדיו ונשותיו בחרן ומראה להם תמונות מהבית: "הנה כאן באוהל הזה ישבתי, הנה אמא שלי רבקה מבשלת מטעמים. זה אבא שלי יצחק, הלוואי שאספיק עוד לראות אותו חי... אך, כמה שאני מתגעגע לחזור הביתה!"
והם היו מביטים בו, מנגבים את הלחלוחית ליד עינו, שואלים מתי כבר ייקח אותם לשם, לבית שלו.
לנו בבארות יצחק יש סיפור היסטורי מפואר על הבית שלנו. בסיפור הזה יש אנשים, אלבומים, תמונות ומסמכים המתעדים את הבית הזמני ברמת השומרון, את הבית בנגב, את החורבן של הבית הזה, את הנדודים ואת הבנייה של הבית החדש פה.
לאחרונה הצטרפתי לצוות הפרויקט של האתר החדש בבארות יצחק בנגב. תפקידי לשמור את כל התמונות והמסמכים במאגר ממוחשב על מנת שיוכלו להשתמש בהם בכלל ובאתר התיירותי בעלומים בפרט (כפי שנחום פירט בערב ההסברה).
אני מביטה בתמונות שבאלבומים, שואלת אנשים שהיו שם – את מי רואים פה בתמונה, איפה זה צולם, מתי? נרגשת לשמוע שוב את הסיפורים, חשה שותפה פעילה לשימור ההיסטוריה, מעריכה את הזכות שנפלה בחלקי.
חיים אתנו פה אנשים בני 80 ומעלה, שממשיכים את החיים כמו אנשים רגילים, כאילו לא בנו את ביתם שוב ושוב, כאילו לא נלחמו, כאילו לא נאלצו לעמוד בניסיונות כל כך קשים, כאילו לא היו כאלה גיבורים.
אני מסתכלת בתמונות שלהם כשהיו צעירים, מה שניבט משם הוא כל כך אופטימי, שמח בחלקו, צנוע, מוכן ומזומן לכל משימה, צייתן ופשוט. דמויות מופת!
תודה למי שהטיל עלי את המשימה!
אבקש מכל מי שברשותו תמונות ומסמכים מתקופות אלו – ליצור איתי קשר שאוכל להעשיר את המאגר.
בהערכה רבה,
שולי
קראו את כל המאמר
ידיון 2751 פר' תולדות
-
קראו עוד...
מהיום מוצגת בחדר האוכל תערוכת צילומים שהנושא שלה הוא "באה מנוחה ליגע".
התערוכה נאצרה על ידי האוצר והמוזיאולוג יהודה לוי-אלדמע עבור החגיגה החקלאית של משקי דן שנערכה במסמיה כמה ימים לפני ראש השנה תשע"ב.
התערוכה עוררה עניין רב בקרב אורחי החגיגה וזכתה לשבחים מעבר למצופה. במהלך האירוע התבקשו האורחים לדרג את הצילומים. בחירות הקהל שוקללו עם החלטותיה של ועדת שיפוט מקצועית, ובסוף הערב זכו שלושה צלמים בפרסים יקרי ערך. שלושה פרסים נוספים הוגרלו בין המצביעים שהשתתפו בדירוג.
חלק מהתמונות צולמו על ידי צלמים מבארות יצחק, לרבות צלם צעיר (נדמה לי שהכי צעיר מבין משתתפי התערוכה) – אלמוג נתנזון – ששלח "פירות" שצולמו במסגרת חוג שבו השתתף בהדרכת יוסי שניאור. התמונות הללו זכו להתעניינות ולהתפעלות רבה.
לאחר החגיגה פנו אלינו אורחים רבים וביקשו לשאול את התערוכה על מנת להציג אותה בקיבוצים שלהם.
היו לנו אמנם תוכניות אחרות לגבי התמונות – הבטחנו לצלמים שהם יקבלו אותן אחרי החגיגה, וגם חשבנו לתלות את התמונות במשרדים ובמסדרונות שלנו כתערוכה מתמדת. ובכל זאת, עצם הבקשה הייתה עבורנו סוג של מחמאה ומשוב חיובי והחלטנו להיענות לבקשות ולהשאיל את התערוכה.
בינתיים אנחנו ממשיכים לקבל משובים נוספים מהמשקים שבהם התערוכה מוצגת וזה גורם לנו לחשוב שההחלטה הייתה נבונה ונכונה.
בשבילי כמובן, הצגת התערוכה בבארות יצחק היא חוויה מיוחדת ואני שמח ומודה על ההזדמנות.
בילוי נעים ותרבותי.
מיכה אמיר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2750 פר' חיי שרה
-
קראו עוד...
בהצלחה לכולנו
ההצלחה היא דבר נהדר,
היא דבר שעושה את האדם מאושר.
ההצלחה כמו סולם
עם הרבה שלבים,
כשבכל יום לפסגה מטפסים.
כולנו רוצים לעלות בשלבים,
אך הרבה פעמים איננו יודעים,
ולכן - הכלל הראשון :
אמונה ורצון.
והכלל השני :
הוא להיות "אני".
ותמיד להתחשב אחד בשני.
ויש עוד המון כללים
כמו שמחה וחיוכים.
ג'ניפר פרץ – מנהלת ענף המזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2749 פר' וירא
-
קראו עוד...
איליין שריד
לעולם אל תגיד 'לעולם לא'... מי שהגיע לגיל 50+ מבין טוב יותר את הביטוי הזה...
מי שמכיר את הרקע המשפחתי שלי, עם כל הגלגולים שלי ושל אמא שלי - מיהדות חרדית לקיצוניות חילונית, יחד עם כל הצרות שעשיתי לה בילדותי – אם היה שומע שאמא שלי תבוא לגור לידי היה נופל מהכסא...
אמא שלי עלתה לארץ, לירושלים, לפני אחת עשרה שנים. היא לא חלמה שיום אחד היא תגור כאן בקיבוץ ומאד התרגשה לקראת המעבר. ביום שני לפני שבוע אמא הגיעה לכאן לאחר שנה מאז ביקשה זאת.
יחד איתה הגיעה מטפלת חדשה ושתיהן עוברות תקופת התאקלמות והסתגלות בקיבוץ.
תמיד חשבתי שאחד הדברים היותר יפים בקיבוץ הוא האפשרות של החבר למלא את חובתו וזכותו לקיים מצוות כיבוד הורים בצורה הטובה ביותר.
כל המעבר הזה לא היה מתאפשר ללא שיתוף פעולה מצד אשתי.
אנחנו מודים מאד לאגף החברתי ולמועצה על האישורים והליווי.
תודה ענקית לענפי הבניין, המסגריה, האינסטלציה והחשמליה, שעשו מעל ומעבר כדי לשפץ את הדירה כך שתענה על צרכיה, בסבר פנים, במהירות ובטוב טעם.
תודה להדס, האחראית על הבגירים, ולכל החברים שמתעניינים ובאים לבקר ונותנים תחושה נעימה של בית.
לאחר כל כך הרבה גלגולים ומעברים בחייה: מדירה לדירה, מעיר לעיר ומארץ לארץ, לאחר שבוע של פריקת האריזות, תליית האביזרים, סידור הדירה לפי צרכיה והתארגנות ראשונית בבית, נכנסתי לדירתה אחרי הדלקת הנרות בשבת הראשונה שלה בקיבוץ. אמא עמדה שם והסתכלה על הנרות בעיניים דומעות (מי שמכיר אותי מבין מאיפה זה בא לי...) ואמרה בהתרגשות – "עכשיו אני מרגישה בבית".
אהרון גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2748 פר' לך-לך
-
קראו עוד...
אני מבקשת להודות לכל החברים שבאו לתרום דם, וכן לשותפות שלי לאותו ערב נורית סוקולובסקי ולאה שהם. אני רוצה לשתף אתכם בהרגשתי על ערב מיוחד זה.
כאשר פנו אלי ממד"א הופתעתי ומיד התעשתתי, מכיוון שנזכרתי שהאחראית הקבועה לארגון ערב ההתרמה -
נעמי קורן - מחלימה מניתוח. לא הייתה לי שום התלבטות ולקחתי על עצמי לארגן ערב זה.
ואכן, התחלתי עם פרסום בידיעון ולאחר מכן פלקטים בקיבוץ, ובנוסף דף הרשמה.
כמובן שהתייעצתי עם נעמי שהדריכה אותי לגבי הכיבוד וכו'.
יום לפני מועד ההתרמה ראיתי שנרשמו רק 13 חברים. מיד התקשרתי למד"א לבטל. הם לא הסכימו ודרשו לסמס, לשכנע.... ואני ביום ההתרמה ניגשתי למספר עובדים שאוכלים אצלנו בחדר האוכל והצעתי להם לבוא לתרום..ומד"א פנו לישובים הסמוכים. בסופו של דבר עם תחילת המבצע לאה ואנוכי ישבנו על דף טלפונים ופנינו לחברים, לנקלטים ולתושבים לבוא לתרום. לבסוף הצלחנו לתרום 30 מנות מחברי הקיבוץ ו-10 מנות מאנשי המושבים הסמוכים.
אני מבקשת להודות לנעמי קורן על כל הימים שארגנה את ערבי ההתרמה - זה בהחלט לא קל.
אני חושבת שכולם יודעים את חשיבות תרומת הדם והביטוח שזה מקנה לקבוצה בשעת הצורך (שלא נצטרך).
לשנה הבאה אני מקווה שנצליח להתרים הרבה יותר.
בריאות שלמה,
ברוריה לנדה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2747 פר' נח
-
קראו עוד...
________דַק מִן הַדַק ________
אָחִי,
זֶה לֹא שְׁהוּא לָבָן, כִּי חָמֵשׁ שָׁנִים
לֹא רָאָה תַ'שֶׁמֶשׁ.
זֶה שְׁהַשֶׁמֶשׁ שְׁבְּתוֹכוֹ
זוֹרַחַת כָּל כָּך חָזָק;
עַד שְׁעוֹרוֹ זוֹהֵר בְּלוֹבְנוֹ.
יהונתן שרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2746 שבת בראשית
-
קראו עוד...
לעורכי העיתון של בארות יצחק שלום ושנה טובה!
מאז שאלי ברמן סידר לי מנוי על עיתונכם אני קוראת בו בכל שבוע (כמעט). אני רוצה להודות לכם על עיתונכם המעניין. אני אוהבת את הנימה האישית- אנושית הנמצאת בין דפי העיתון. במיוחד אוהבת לקרוא את "פתחון פה" שבו סיפורים מהחיים כל כך יוםיומיים ועם זאת מבטאים ייחודיות ורגישות.
תודה לכם ולכל חברי בארות יצחק שקצת הכרנו אותם בבואנו לבקר את סבתא חנה האהובה שלנו עליה השלום,ובכל ביקור הרגשנו את רוח האהבה המייחדת את קיבוצכם.
באהבה,
יהודית עוזרי - קבוצת יבנה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2745 סוכות
-
קראו עוד...
שלש שנות השראה ל- "שיר שבת" באות לקצן, משהושלמו בעזרת ה' "חמישה חומשי שירה" ולכל פרשה - שיר. רוב הפעמים שנצרכתי לשיר (והלא אין כתיבה אלא צרכו של כותב), לא ידעתי מה יעלה על הכתב.
ברם, בכל פעם מחדש בעת קריאת פסוקי הפרשה, תמיד - ברגע מסוים - התרומם לו איזה פסוק, זקף את ראשו מעל הפסוקים שסביבו ונהיה תבליט מוחשי מעל דפי החומש וכמו תבע כי אצטט דווקא אותו.
שירים, כידוע, חכמים הרבה יותר מן המשוררים עצמם. תהליך הנבטת השיר דומה לשתיל היוצא מן האדמה המהווה לדידו רק את המעטפת והבסיס לצמיחתו וגדילתו. אחר-כך לשיר חיים משל עצמו; אין לאיש שליטה על מה יעשה השיר לקוראיו - אוהביו ומגניו - ולמי שכתבו. אודה לעדנה, עורכת הידיעון, אשר סיפקה את האדמה ולכל המעירים והפרשנים שאלמלא תגובותיהם נגזר היה גורל השירים להתעפש בנבכי מגירה, עד יבוא גואל.
יהונתן שרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2744 יום כיפור
-
קראו עוד...
חנן פורת איננו. לוויה. ההמונים גודשים את רחבת הדשא ממערב לבית הכנסת בכפר עציון . כולם שם. עם ישראל למגזריו. כולם כאן כאיש אחד. גברים ונשים יחדיו. בישיבה או במעומד. דומעים ושרים. שירת גברים ושירת נשים.
ציבור המלווים נע לאיטו, גברים ונשים יחדיו עקב בצד אגודל, כאגודה אחת אל מורדות ההר, אל חלקת הקבר. כולם פוסעים בלאט. דומעים ושרים. שירת גברים ושירת נשים.
בספרה של עמיה ליבליך, "ילדי כפר עציון" מספר חנן את סיפורו האישי ובו אירוע שנחרט היטב בזיכרונו וסייע בעיצוב דמותו ואישיותו. הפגישה עם השומר על הגג עם הזרקור המאיר. תכונה ויכולת למצות שימוש בקרן אור הנשלחת היישר אל האופק ומחבקת את כל הנקלע מולה. את האור הזה לקח איתו חנן שלנו לכל מקום אשר הלך, והיכולת להקרין על סביבותיו מילאה את כל ישותו בכל ימי חייו וממנה הקרין אל זולתו מבלי לברור את דעותיו של זה או מעשיו.
ביום שלישי ו' בתשרי ה'תשע"ב, כבה הזרקור, אבל הניצוץ נשאר. בכל אחד ואחד מאיתנו, ילדי כפר עציון, תלמידיו, חבריו וכן אלו שנקלעו באקראי אל המשעולים בהם הלך טמון הניצוץ הזה.
בשנות ילדותנו בגבעת עליה למדנו ממנו כי כל מי שמעז, מצליח. חנן לא היה מאלו היושבים על הגדר. הוא פשוט הלך על הגדר. די היה לו במשטח או כברת ארץ שרוחבה לא עולה על רוחב כף רגלו כדי לפסוע ולהתקדם בבטחה. שולי הגגות והקירות של בתי ילדותנו בגבעת עליה, עליהם שוטטנו בעקבותיו במשחקי תעוזה ואמץ, היו לשבילים ומשעולים ולדרך חיים בהם הוביל וסחף רבבות בשנים אחרות.
וכך כמנהיג, המשיך והוביל בדרכו, דרך התורה, אהבת האדם ואהבת ארץ ישראל.
נתנחם כי הקב"ה בחר לקחתו אליו בין כסה לעשור. ראוי הוא להיות לנו למליץ יושר מהמקום הקרוב ביותר לכסא הכבוד.
לשנה טובה תכתבו ותחתמו.
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2743 ראש השנה
-
קראו עוד...
לצאת אל הדרך
|
קירות, אינספור קירות
חוסמים
בדרך אל האור.
פחדים, קשיים, חולשות,
מבלי יכולת לעבור.
ניצן קטן של אור
אליך מרצד
בשוברך עוד איזה מחסום.
חיים אחרים
מנצנצים מעבר
אור חדש
הוויה חדשה
שטרם ידעת
מהבהבת מעבר
לגבולות יכולתך.
|
ואני,
דלה וריקה ממעשים,
מרגישה איך הקרח נמס
איך פחדי אתמולי
נמוגים מעוצמת האור
המתגלה
כל פעם שאני נוגעת
במשהו שחשבתי-
שהוא מעבר ליכולתי...
ועולם חדש מתגלה ונפרש
אל מולי
ושירה חדשה בוקעת מגרוני
איך מתוך ים של פחדים וחולשות
בוקע לי אור חדש ומפציע
ואתה
ניבט מבין קרניו.
|
מעין ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2742 פר' וילך ניצבים
-
קראו עוד...
מעגלים נסגרים
בשנת 1995 ביקרנו בממינגן, עיר הולדתה של אמי ז"ל, ושם הכרנו זוג גרמני בשם אילזה ומנפרד האוסמן והתיידדנו עימם. שניהם נוצרים אדוקים שבאים בכל שנה לישראל עם תיירים מגרמניה שהם מביאים, וגם מגיעים לקריית שמונה – העיר התאומה של ממינגן, גרמניה.
גם השנה הם היו פה והודיעו לנו שיש להם הפתעה – זוג אבנים שאותן הביאו מבית העלמין היהודי בממינגן, מחלקת הקבר של משפחת רוזנבאום – שם הנעורים של אמנו ז"ל, ואותן הם מבקשים להניח על קברה של אמנו.
נסענו לפתח-תקווה והם הניחו את האבנים וקראו בעברית – שפה שאותה למדו רק השנה בעמל רב – פרק תהילים לעילוי נשמתה.
למחרת נסעו לבקר את משפחת ציון ומיכל סעדיה ששכלה את בנה לירן במלחמת לבנון השנייה, ושהם אוספים כספים ביחד עם האגודה לידידות ישראל-גרמניה עבור "בית לירן" בקרית שמונה.
דביר סעדון, בן קבוצתנו, שרת כקמב"ץ באותה יחידה.
אלי ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2741 פרי כי תבוא
-
קראו עוד...
לפני 5 שנים בקיץ הייתה לי תקופה קשה והיה לי קשה לעבור את השבתות הארוכים. חשבתי שאולי שיעור יכול "לשבור" את היום הארוך וניגשתי לאלישבע בן-דוד. אני ביקשתי משהו לנשים כמוני שאין להן רקע מספיק בתנ"ך ובלימודי קודש.
הצעתי שנלמד "פרקי אבות" כי מצאתי שזה מאד דיבר אלי כשלמדתי משנה או שתיים לקראת האזכרה השנתית לפיל ז"ל.
פניתי למספר נשים שנראה לי שזה יעניין אותן והשיעור יצא לדרך. היו בדרך כלל בסביבות 7 משתתפות.
בחורף החלטנו שהשיעור יהיה אחרי ארוחת הצהריים ואז המספר ירד.
אלישבע הכינה שעור מעניין, מבוסס על פירושו של הרב לאו למסכת "אבות".
וראו עברו כבר 5 שנים (כולל שתי חופשות לידה), סיימנו את המסכת, והמספרים עלו.
אני התרגלתי לספור כמה משתתפות יש בכל שבוע כדי לראות אם השיעור דועך, אבל נהפוך הוא, ובאחת הפעמים האחרונות היו 17 משתתפות - ולא רק נשים שאין להן רקע טוב ביהדות.
כל זה הודות לשיעור המעניין והנעים של אלישבע ולמסירותה.
ועכשיו יש לנו רק להחליט מה נלמד הלאה.
אילנה לרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2740 פר' כי תצא
-
קראו עוד...
"בן חמישים לעצה" כתוב בפרקי אבות ואני תוהה האם זה הגיל בו אפשר להתחיל לתת עצות, או שמכאן והלאה עלי דווקא להקשיב לעצות שלא הקשבתי להן קודם, למשל לרופאים...
אז כן, הגעתי לגיל העגול הזה, אמצע החיים, לפי הרקורד של סבתא וידה, שנפטרה לאחר גיל 100.
המשפחה מכינה לי הפתעות לפי אותיות ה א'-ב'. הגענו עד לאות ה', כך שמצפות לי עוד הרבה הפתעות ואני סקרן לדעת מה בהמשך.
במקביל, לקחתי את הרעיון ואני מכין לי לפי א-ב רשימה של דברים שאני הייתי רוצה. למשל, באות נ' – יש לי חלום רב שנים שבגיל 50 אסע לטיול לניו-זילנד. זו כבר בדיחה במשפחה שלי, אבל אני רציני. השותפה הטבעית מסתייגת, אבל אולי לכבוד שנת היובל שלה שתהיה בקרוב היא תתרצה.
לפני שבוע הסתיימה החופשה הגדולה, שהייתה מוצלחת מאד לכל ילדינו ואני רוצה לשגר מכאן תודה לכל המדריכים. זו הייתה תקופה נהדרת. בשנת הלימודים שנפתחה החודש לומדים כל ילדינו במערכת החינוך מכיתה א' ועד י"ב ואני מאחל להם ולנו שנת לימודים פורייה.
יצחק (איקה) שניאור
ואנו מאחלים לאיקה הרבה מזל-טוב והמשך חיים ארוכים בבריאות ובשמחה עם כל המשפחה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2739 פר' שופטים
-
קראו עוד...
הכול הפתעה
אשתי ובתי ארגנו לנו חופשה של שני לילות. כשאני בחופשה אני לא מצפה לארגון - אני רגיל לעמוד בלוח זמנים מתוכנן רק בעבודה שלי. וכך היה:
ביום ראשון בבוקר יצאנו לכיוון בית שאן, ליתר דיוק לישוב גדעונה, מקום הלינה שלנו. התקשרנו בדרך ובהפתעה גילינו שיכולים להיכנס לחדר רק אחרי שתים וחצי. בהפתעה החלטנו למצוא משהוא לעשות בינתיים. אז עצרנו. חשבנו להיכנס לאתר סקי על לא שלג. בהפתעה ביום ראשון המקום סגור. כך בהפתעה עצרנו בשמורה לתצפית מקסימה ואכלנו בהפתעה ארוחת צהריים בנוף מדהים. בהפתעה גיליתי את הירוק של הגליל התחתון. נסענו לחפש אטרקציה כדי להעביר את הזמן ובהפתעה בכפר יחזקאל מצאנו "רפת רובוטית". בהפתעה הגענו בזמן כי בדיוק התחילו את הסיור לקבוצה אחת. 60 פרות במשק שמגיעות לחליבה ע"י רובוט שלוש פעמים ביום, כשהן רוצות. ממש מקסים לראות את הרפתן כמה שהוא גאה ברפת שלו, שהיא לא רק מקור פרנסה אלא גם אורח חיים. למחרת רצינו לראות את "דרך העץ" ליד כפר תבור ובהפתעה התברברנו והגענו למרכז המבקרים של "תנובה", ולמרות שלא נרשמנו מראש בהפתעה הצטרפנו לסיור יוצא מן הכלל במפעל עם קבוצה. אחר כך נסענו לשדמות דבורה לראות את "דרך עץ" ובהפתעה גילינו איך אפשר ליצור מהכישלון של גידול עצי פאולוניה אתר תיירותי חביב לכל המשפחה. בערב נסענו לבית שאן ובהפתעה הצלחנו להיכנס לרכבת ולחזיון אור קולי מהמם ולסיור באזור החפירות של העיר הרומית. בדרך הביתה עצרנו בהפתעה ב"ברווזים בכפר" שבכפר ברוך, שבהפתעה המריאו ממנחת צבאי שלידו שלושה מטוסי F16 ברעש עצום.
אח"כ בהפתעה הצטרפנו לקבוצה שרק נכנסה וקיבלנו סיור מודרך ומרתק על משק גידול הברווזים היחיד בארץ. את ניהול החשמלייה השארתי בידי תום ובהפתעה הוא עמד במשימות.
לאשתי ולאופק תודה על כל ההפתעות שחוויתי בשלושת הימים האלה.
גבי נאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2738 פר' ראה
-
קראו עוד...
תודה לבית בארות יצחק!
כשנעמה ואברהם הודיעו על חתונה הם אמרו מיד "רק בקיבוץ".
אסתר ודוד נכנסו לתמונה ובאווירה נעימה ומסבירת פנים, עם מיליון טלפונים, מפגשים, הסברים בעברית ובצרפתית - הגישו לנו את האירוע על מגש של זהב עם לב רחב.
אליהם הצטרפו צוות החתונות הקבוע – שדאגו שהכל יתקתק הכי מדהים שיכול להיות ושלא יישאר פרור עד לבוקר שלמחרת, ענף המזון שדאג לתפריט עשיר וטעים במיוחד ולהכנת האולם ועריכה לסעודה, הבחורים שהזיעו הרבה כשסידרו לפני וסידרו אחרי, התורנים, המלצרים, נורית והפרחים, סידור רכב, סידור אורחים, ענף הבגד, כלבי, מחלבה, המזכירות, רכזת שירותים, צוות החשמליה, הגבאי, מכלוף שהחליף את שולי לצד דוד, דיויד שנענה לכל בקשה של הרגע האחרון, החברים שפתחו את הבית ואת הלב לארח בביתם אורחים לשבת ואחרים שנתנו יד ונענו לכל בקשה שלנו, אלישבע המדריכה המסורה והרבה מעבר לזה והרב ירון וברכותיו, החברות שהכינו דברי מאפה וקיגלים ושאר מטעמים, המשפחה שהוכיחה ששווה לגור קרוב לקרובים וכל המתעניינים והמברכים ועוד ועוד. זה לא פשוט בכלל ולא מובן מאליו שמרימים ערב כזה!
שמחנו על קהל גדול כל כך שבא לקבלת פנים, גם כאלה שלא יכולנו להזמין לסעודה. הרגשנו מכולם חיבוק אחד גדול.
אולי בזכות האווירה המיוחדת, השמחה, האהבה, האנרגיה החיובית ששררה מסביב – התאפשר המפגש המרגש בין אבא של אהרון לבתו (אחותו של אהרון) אחרי כ- 45 שנים שלא התראו ולא דיברו ביניהם.
תודה לכולם!
ביום ראשון הוזמנו לשבע ברכות בקהילת המחותנים שלנו מאשדוד. באמצע הסעודה הייתה אזעקה ויצאנו לחדר המדרגות עד שעברו עשר דקות ונשמעו שלוש נפילות. אנחנו מעריכים את יכולתם לעמוד במתח התמידי הזה, מחזקים את ידיהם ויחד עם כל עם ישראל מתפללים ומייחלים לימים של שקט ושלווה. שמחנו לאפשר להם לפחות שבת אחת שקטה אצלנו...
אברהם אמור להשתחרר מהצבא בעוד כמה חודשים ויוכל להצטרף לאשתו הטריה בביתם (בינתיים) בקיבוץ.
נאחל לזוג הצעיר שיזכה לבנות בית נאמן בישראל, מלא בשמחה ובאהבה!
אהרון ושולי גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2737 פר' עקב
-
קראו עוד...
ביומיים האחרונים זכיתי לקיים מצווה גדולה של הכנסת אורחים, כשהייתי אחראית לקבוצה של 11 ילדים ו-6 מלווים ממעון של ויצ"ו בירושלים שמיועד לילדים שהוצאו מבית הוריהם בצו בית-משפט.
אבל אני לא הייתי לבד, היו לי שותפים רבים מאוד ועל כך אני מבקשת להודות.
לורד – על שהטילה עליי את התפקיד ועל הקרנת סרט לילדים, לעירית פורשר – על בית צוותא, לרבין יעקבס – על הכנת הבצק ולאסתר פורשר על הכנת העוגיות ממנו,
לענף המזון על אספקת הארוחות – הילדים לא הפסיקו לומר עד כמה האוכל טעים להם. לעירית שעל בריכת השחייה, לעטרה על שעת סיפור מופלאה, לנורית שפינקה את הילדים בקרטיבים. אחרונים חביבים – כל הקהל הקדוש הזה ששותף למצווה החשובה.
שנזכה כולנו לקיים עוד מצוות רבות כאלה.
עדנה שורץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2736 פר' ואתחנן - נחמו
-
קראו עוד...
"שני יונים לי בחלון, הלו הם יונה ויון"
אופק ומאור, ילדי כיתה ג' של השנה שעברה, היו אחראים על יוני הדואר שבפינת החי של ביה"ס מודיעים בנחלים במשך כל השנה. יום יום דאגו להאכיל את היונים ולנקות את הכלוב. בסוף השנה המדריך לחיות נתן להם במתנה שתי יוני דואר לבנות לגמרי, ונתן להם את האפשרות לבחור זוג – זכר ונקבה.
אנחנו הסכמנו לקבל אותם לבתינו ואופק ומאור בחרו זכר ונקבה צעירים, את "בוטן" ואת "ברביקיו" - שמות שהם נתנו להם כבר קודם.
במשך שלושה שבועות "בוטן" ו"ברביקיו" היו אצלנו בבית בתוך כלוב, עד שגבי בנה להם שובך, תלה אותו גבוה על העץ מול הבית, שם להם אוכל ואמבטיה של מים.
הביטוי "כמו זוג יונים" לזוג אוהבים הוא אמיתי לגמרי. צפינו בהם וראינו: הם שומרים על מרחק של עד 30 ס"מ בין אחד לשנייה (לרוב הרבה פחות) הם מתנקים, מתנשקים, נכנסים פנימה ויוצאים - הכל ביחד.
איזה מחזה יפה זה לראות בכל יום. איזה זוג מדהים. הוא יוצא לעוף סיבוב והיא אחריו, הוא אוכל והיא אחריו, הוא עף לגג והיא אחריו, הוא נכנס לאמבטיה והיא אחריו, הוא זוחל "זחילה אינדיאנית" והיא אחריו, הוא מסתובב 180 מעלות והיא אחריו, היא נחה והוא משגיח עליה - כמו שצריך בזוגיות... לא? מ ד ה י ם.
חודשיים הם אצלנו והתנהגותם ממשיכה כך, רק המרחק ביניהם התחיל קצת לגדול.... ל- 50 ס"מ.
נו טוב, "הזוגיות שוחקת"... גם אצלם. בכל זאת, אנו מחכים ל"נכדים" קטנים ולבנים!!!
גבי, הדס ואופק נאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2735 פרי דברים
-
קראו עוד...
ביום רביעי הייתי בדרכי הביתה כשהמתנתי בצומת סירקין לאוטובוס.
לפתע מצלצל הטלפון הנייד. ד"ר ליאורה על הקו.
"עדנה, את עומדת בצומת סירקין?"
כן, עניתי.
"אז אל תסעי באוטובוס, אני באה לקחת אותך. עברתי וראיתי אותך אבל לא יכולתי לעצור כי הייתי בנתיב הרחוק ממך. עכשיו אני עושה סיבוב וחוזרת לקחת אותך".
טוב, תודה, עניתי בשמחה.
ואכן כך היה. ד"ר ליאורה סבה על עקביה (יותר נכון על גלגלי רכבה) ואספה אותי הביתה.
מה אומר לכם? חום הלב ניצח את חום השמש. ולנו לא נותר אלא ללמוד מד"ר ליאורה ולזכור כי "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה.
עדנה שורץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2734 מסעי
-
קראו עוד...
ארבע פעמים ביקרנו בבקו"מ. בכל פעם כזו חיכה לנו שידור חוזר של ריטואל קבוע – התרגשות, חיבוקים, ציפייה. ואז השם ומספר הזהות שלו מופיעים פתאום על הלוח האלקטרוני, ואחרי שמושכים עוד קצת זמן, הילד שלנו עולה לאוטובוס יחד עם עוד ארבעים ותשעה ילדים של אמהות אחרות. על ה"רציף" נשארים חמישים זוגות הורים (פלוס מינוס) ועוד מלווים אחרים, חברים, חברות ודמעות קולקטיביות. האוטובוס מתחיל לזוז, המלווים מוחאים כפיים, האוטובוס נעלם מהעין, ואתו עוד אחד מהילדים שלנו. אוטובוס ריק נכנס לרציף ומהלוח האלקטרוני נעלמת הרשימה עם השם שלו, ושמותיהם של חמישים ילדים/חיילים "חדשים" מופיעים שם..
3…2…1 אמא'לה –היום אני אמא לשלושה חיילים!
איל ,אורן ואבי - חייל בודד (רק על הנייר) - הוא בן כמו כל בנינו. זה היה ביום רביעי בבוקר. אחר הצהריים ביקרנו בבסיס חיל האוויר בחצור לטקס סיום קורס מפעיל כלב הגנה (כלבי תקיפה) של איל. ראינו הדגמה איך הכלב של איל- נוקס, על פי פקודה של איל תוקף חשוד (את המדריך), מפיל אותו ארצה ולא מניח לו עד לפקודה חוזרת של איל לשחרור החשוד. מפחיד מאד אבל מדהים לראות את איל מבצע את התרגיל. אכן זה היה יום מלא בהתרגשות.עוד שלב בהתבגרות של בננו.
אנו מאחלים לילדים שלנו ושל כל עם ישראל שהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.-אמן
ברוריה ודוד לנדה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2733 פר' מטות
-
קראו עוד...
ביום שני האחרון התקיים ב"עלה נגב" ע"ש ערן אלמוג ז"ל, טקס קריאת אולם הלימוד בכפר על שמה ולזכרה של ישראלה נבו ז"ל, שנפטרה לפני שמונה חודשים ממחלת הסרטן והיא בת 56. ישראלה, אשתו של חנן, מנהל המוסך בבארות יצחק, ואֵם לענבל שהיא חברה קרובה מאוד של זהר בתנו, הייתה אישה בעלת יכולות וכוחות אדירים, אותם השקיעה בתרומה לאדם הפגוע והחלש. היא האמינה שהאדם החריג ראוי לחיות בתוך החברה הבריאה והנורמאלית וזכאי לקבל את כל מה שראוי לבן אנוש: אהבה, חיבוק חם, טיפול מסור, תעסוקה, תנאי חיים מסודרים, הולמים ואסתטיים. היא האמינה שהוא זכאי לחיות בכפר עם ריאות ירוקות ולא מאחורי כותלי מוסד סגורים שמסתירים אותו מעין כל.
היא מימשה את חזונה בשני מוסדות לילדים ובוגרים שסובלים מפיגור קשה, מאוטיזם וכד'. היא ניהלה את מעון "מוריה" בגדרה, שם הכירה את האלוף (במיל'), דורון אלמוג, אביו של ערן היקר שהיה פגוע מאוד וחסה במעון שניהלה.
ישראלה ודורון חברו יחד לעשייה מופלאה של הקמת כפר "עלה נגב" סמוך לאופקים בדרום, כפר לבוגרים פגועים מגיל 21. כל פסיעה בכפר הזה מרטיטה את הלב. היא חשבה על כל פרט – על בניית החלונות בגובה נמוך כדי לאפשר ליושבים בעגלות נכים לראות את החוץ. היא דאגה לתאורה שלא תסנוור את עיני הדיירים שראשם הפגוע מוטה לאחור ומבטם אל התקרה. היא חשבה והביאה גינון שכולו צמחיית תבלינים, כדי שגם אם יכניסו עלה לפה הוא לא יהיה רעיל. קיבלנו סיור מודרך בחדרי הפעלה, בבריכה ההידרותראפית ועוד ועוד.
קהל רב נאסף לכבוד הנצחת שמה בכפר ויחד קיבלנו שיעור ענק ומרגש בקבלת החלש ובנתינה של ישראלה ז"ל ודומים לה, נתינה ללא שיעור עם המון חום ואהבה.
תנחומינו לחנן ומשפחתו. יהי זכרה ברוך.
יונה ויששכר ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2732 פר' פנחס
-
קראו עוד...
שבוע של נחת
במשך כל ימות השנה יש לנו על מה להודות לה', אבל יש זמנים שבהם רווים נחת מרוכזת שעוזרת לנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. השבוע התברכנו במקבץ אירועים:
א. יששכר סיים בשעה טובה שמונה שנות לימוד בבית הספר 'למרחב' במסיבה גדולה ומכובדת.
ב. ירון קיבל את התואר במשפטים -בהצטיינות!
בטקס חלוקת התעודות. האירוע היה מכובד ומרשים עם כל מנהיגי הדתות האחרים שסיימו איתו – יהודים, נוצרים, מוסלמים, ודרוזים – יחד עם בני משפחותיהם. היה ארוע בהחלט יוצא דופן!
ג. יששכר ואורי השתתפו בחידון התנ"ך הפומבי שמארגן בית הספר שלהם, ושעליו הם עמלו ערב ערב
בלימוד עצמי ובמבחנים שבועיים במשך כל השנה. יישר כוחכם!
ד. לדניאל החמוד הייתה מסיבת סיום מושקעת ומקסימה בגן שחף,
וההתרגשות רבה...
אלישבע בן דוד
לרב ירון, איחולינו הלבביים לסיום הלימודים וברכות חמות
על ההצטיינות. יישר חילך לאוריתא !
קראו את כל המאמר
ידיעון 2731 פר' בלק
-
קראו עוד...
אל הנער הזה התפללנו.
שנים רבות חיכו עינת ותמיר לילד. כשהתבשרנו על הריונה של עינת השמחה הייתה גדולה ורחבה.
וברביעי לחודש ניסן, בשעות הקטנות של הלילה, יצא לו הרך הנולד ביציאה יוצאת דופן – כפשוטו, ויוצאת דופן במועד, בגודל ובמידת החיוניות הרבה שהפגין למרות מידותיו הזעירות.
כבר בבוקרו של אותו ליל מיהרנו ל"פוריה". הורשינו להיכנס לפגיה וראינו אותו.
מפחיד במימדיו הזעירים, מחובר למכשירים ולצינורות המכסים עליו מכל הכיוונים, ומתנשף בעוצמה שלא ברור מהיכן היא שאובה.
עברו עלינו רק שישה ימים, ולאורלי וישי נולד בן קטן-גדול. איתן קראו לו הוריו, וכשמו כן הוא – שישמור עליו א-לוקים. כבר אז התבקשנו לכתוב פתחון פה, אך העדפנו לא לפתוח פה ל...
השבוע, כשלפוצקי מלאו כמעט שלושה חודשים, התכנסנו באלוני הבשן לטקס ברית המילה, ושם נתנו לו הוריו: מתן.
עברו עלינו חודשים מרגשים ושמחים, מלווים בעליות ובמורדות במדד החששות והתפילות.
ההורים של מתן סיפרו לבאי הטקס שליוותה אותם תחושה של שותפות בתפילותיהם מכל חוגי מכריהם בקהילות השונות אליהן הם מחוברים. תחושה זו חיזקה את רוחם ומהם עברה לתכול העיניים הקטנטן, למתן.
ואכן, הוא גדל, התגבר והתחזק בקצב יוצא דופן, ועכשיו אנחנו שמחים לכתוב פתחון פה:
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
ויהיה זה פתח וסימן לרפואה שלמה לגיסנו רפאל בן מרים מלאכי, שחזר לפני שבוע משהייה ממושכת ברוסיה לצורך השתלת כליה. א-ל נא רפא נא לו.
ונזכה לחוות אירועים שמחים רבים במשפחתנו הקטנה והרחבה, בקיבוצנו ובעמנו. אמן !
אסתר ושלמה פורשר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2730 פר' חוקת
-
קראו עוד...
משהו ירוק ונחמד
בתור אחת שתמיד מחפשת חידושים הקשורים לאיכות הסביבה, שמחתי מאוד השבוע לקרוא כמה מאמרים בכמה עיתונים (מעריב, ג'רוסלם פוסט, גלובס, הארץ) על חברת "אמפסי" הישראלית.
החברה ממוקמת באזור התעשייה של קיסריה ובקרוב היא תפתח מפעל ייצור באור עקיבא. החברה פיתחה מערכת ההופכת מתקני טיהור שפכים למתקנים לייצור חשמל באמצעות שימוש בחיידקים.
השבוע השקיע הקונצרן הענק "ג'נרל אלקטריק" GE ארבעה מיליון דולר באמפסי לטובת המשך הפיתוח שלה. כבוד גדול לאמפסי ולישראל.
מידע נוסף אפשר לקבל אצל הטכנאי הראשי של החברה, שגיא ליבוביץ.
שבת שלום,
סוזי בר-אורין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2729 פר' קרח
-
קראו עוד...
הריון זהו אחד הניסים במופלאים בעולם. אין חוויה מרנינה יותר מללוות הריון של אדם יקר, לראות את אחותי תופחת אט אט, להרגיש את תנועות העובר טרם לידתו ולדמיין האם מדובר בבן או בבת, את תווי פניו ולמי יהיה דומה.
ביום חמישי שעבר הוזעקתי בלילה, לשמחתי, כדי לשמור על נפתלי, וביום שישי לפנות בוקר נשאתי תפילת הודי-ה לה' אחרי שאליענה הגיחה לאוויר העולם.
תודה לכולם על כל העזרה. מי ייתן שירבו רגעים כאלו בביתנו.
תמר רייניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2728 פר' שלח לך
-
קראו עוד...
בסימן טוב ובמזל טוב הגיעה עונת החתונות. לפני מספר שנים אנחנו, דוד פורת, לאה שוהם, חנה יעקבי, רובין יעקבס ואנוכי לקחנו על עצמנו להוות "צוות החתונות". אנחנו נהנים לסדר, לעצב, להפתיע, לחדש, ולשמח חתן וכלה ומשפחותיהם. הנהגנו נוהל חדש לפיו המשפחה תורמת מתנה למחסן שלנו- מתנה שימושית ומתאימה לאירועים בסגנון הכפרי ומיוחד שלנו.
חן חן למשפחות שתרמו. למשפחת נתנזון- כץ על פנסי תאורת חוץ וכן למשפחת פרץ על "ספות זולה" לעילוי נשמות הוריה של ג'ניפר ז"ל. שנזכה לשימוש חוזר בציוד זה בחתונות רבות באזור חדר האוכל שלנו.
זה המקום להודות לשלמה לייבוביץ', שביקש לסיים את תפקידו, על שנים של הסעה בטרקטור של זוגות רבים מהחופה לחדר הייחוד.
אסתר פורשר בשם הצוות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2727 פר' בהעלותך
-
קראו עוד...
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
בשעה טובה, קיבלו השבוע שניים מבניה וגידוליה של קיבוץ בארות יצחק, סמיכה לרבנות שכונה וקהילה. המדובר ברענן פארן, המכהן היום כראש כולל בעפרה מקום מגוריו, ובאסף בלנקנשטיין, המכהן כיום כרב הצבאי של שבטה ומתגורר ברמלה כחלק מהגרעין התורני הפועל בעיר.
כדי לקבל סמיכה נדרשים הלומדים לגלות בקיאות בסוגיות רבות המקיפות את מעגלי החיים של היהודי. בטקס המרשים שנערך בביהכ"נ "ישורון" בירושלים, הוסמכו כ – 130 רבנים סמיכה כרבני שכונה וקהילה,
כ- 50 מקבלי סמיכה לרבנות עיר וכ- 20 הוסמכו כדיינים. בטקס נישאו דרשות ע"י הרבנים הראשיים לישראל ומנכ"ל הרבנות הראשית. בשם המסיימים ברך הרבצ"ר רפי פרץ שקיבל במעמד זה סמיכה לרבנות עיר.
נאחל לרבנים הצעירים שילכו מחיל אל חיל ושתזכה בארות יצחק לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה וגמילות חסדים
בטקס נכחו והתרגשו מגודל המעמד יחיאל פארן וחנן בלנקנשטיין .
משפחת פארן
ואנו מכאן שולחים לרבנים הצעירים ולמשפחותיהם ברכת יישר חילכם לאורייתא !
קראו את כל המאמר
ידיעון 2726 פר' נשוא
-
קראו עוד...
ביום ראשון האחרון השתתפתי יחד עם נחום, יונה, לואי ויצחק שניאור, ביום עיון בנושא שימור ותיעוד מורשת הקיבוץ הדתי. יום העיון הוכן ע"י דינה ספראי – מנהלת ארכיון הקיבוץ הדתי – בשיתוף אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, והוא התקיים באתר ההנצחה בקיבוץ כפר-עציון.
כפי שפורסם, יום העיון נועד לארכיונאים, צוותי וידיאו, אנשי שימור אתרים, אוצרי מוזיאונים, נאמני מורשת
וכל המעונין, ואכן, הגיעו כמה עשרות.
שמענו שיחות על שימור אתרים בתוך הקיבוץ, תיעוד אור-קולי, עבודה עם ובתוך הקהילה, הנגשת הארכיון לציבור ועוד.
חלק מהיום התאים לכולנו ובחלק אחר התחלקנו לקבוצות לפי נושאים: אנשי שימור, צוותי וידאו, ארכיונאים.
הייתה זו הזדמנות להחליף דעות ולקבל רעיונות מעמיתינו בקיבוצים האחרים – מבחינתי זה תמיד החלק היותר חשוב בימי עיון כאלה.
במשך יום העיון חשבתי לעצמי מה אנחנו יכולים לעשות במקומנו וזה הזכיר לי כי אי"ה בסתיו תשע"ג (בעוד כשנה וחצי) ימלאו 60 שנה לישיבתנו כאן בשפלת לוד – תאריך שראוי לציון מכובד.
כחודשיים אחר כך, בחורף תשע"ג ימלאו 70 שנה לתקיעת יתד ראשונה של קבוצתנו בנגב.
אז זה הזמן לשנס מותניים ולהתחיל להכין אירוע (ואולי שניים) מתאים.
שבת שלום,
עדנה שורץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2725 פר' במדבר
-
קראו עוד...
אבא שלי עלה מתורכיה במסגרת עליית הנוער כשהיה בן 17. בשבת הראשונה שלו בארץ הגישו בחדר האוכל משהו רועד עם ריח מאד דומיננטי ולא נעים במיוחד...
הוא שאל "מה זה?" אמרו לו "סגור את האף ותאכל..." מאז אבא שלי אוהב גפילטע-פיש...
השבת אנחנו נוסעים, משפחת שניאור המורחבת, לירושלים עיר הקודש, לשבת מיוחדת לציון ימי הולדת עגולים במשפחתנו: לאבא שלי זו שנת ה 80, לאיקה אחי זו שנת ה 50, ליוסי אחי זו שנת ה 40 וטליה בתו בת מצווה.
יש לנו תכניות לסיורים בסביבה, תפילות בבתי כנסת מיוחדים, שירים והופעות...
בית המלון בו אנו מתארחים מציע רק לינה, אנחנו מביאים אתנו את כל האוכל.
כמובן שניקח אתנו גם גפילטע-פיש...
שבת שלום,
שולי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2725 פר' במדבר
-
קראו עוד...
אבא שלי עלה מתורכיה במסגרת עליית הנוער כשהיה בן 17. בשבת הראשונה שלו בארץ הגישו בחדר האוכל משהו רועד עם ריח מאד דומיננטי ולא נעים במיוחד...
הוא שאל "מה זה?" אמרו לו "סגור את האף ותאכל..." מאז אבא שלי אוהב גפילטע-פיש...
השבת אנחנו נוסעים, משפחת שניאור המורחבת, לירושלים עיר הקודש, לשבת מיוחדת לציון ימי הולדת עגולים במשפחתנו: לאבא שלי זו שנת ה 80, לאיקה אחי זו שנת ה 50, ליוסי אחי זו שנת ה 40 וטליה בתו בת מצווה.
יש לנו תכניות לסיורים בסביבה, תפילות בבתי כנסת מיוחדים, שירים והופעות...
בית המלון בו אנו מתארחים מציע רק לינה, אנחנו מביאים אתנו את כל האוכל.
כמובן שניקח אתנו גם גפילטע-פיש...
שבת שלום,
שולי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2724 פר' בחקתי
-
קראו עוד...
הימים שבין פסח לשבועות מדומים למעין חול מועד מתמשך. זהו תהליך של הכנה והיטהרות תוך בנייה רוחנית הדרגתית שתחילתו ביציאת מצרים, בתקופה בה זכו ישראל לניסים גדולים, עד לשיא בקבלת התורה – כולם כאיש אחד בלב אחד.
לימים אלו תמיד היה פוטנציאל של שמחה אבל מאז תקופת רבי עקיבא ותלמידיו – אנחנו נוהגים מנהגי אבלות.
בדורנו זכינו לשוב ולשמוח בתוך התקופה הזו: שמחה מיוחדת ראשונה ביום שבו גאלנו את אדמת הארץ לאחר אלפיים שנות גלות ושלטון זרים עליה והשנייה בכח' באייר עת שוחררה ירושלים.
גם בהקמת המדינה וגם בשחרור ירושלים זכינו בניסים גדולים.
להלן ציטוט מדהים מכתבי ר' שלמה זלמן ריבלין (בספר "מדרש שלמה") על תלמידי הגר"א: "... בימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסויימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם והם יום העשרים בעומר (ה' באייר) ויום הארבעים ושניים בעומר (כח' באייר)... עובדה היסטורית מופלאה היא שתלמידי הגר"א ביום העשרים בעומר, בזמן התחלת פעולתם הכבירה בייסוד היישוב בירושלים בשנת תקע"ב (1812), אותה שנה שבה הניחו את היסוד של 'בית מדרש אליהו' ע"ש הגר"א... ראו ברוח קדשם שנפתח חלון הראשון במחיצת הברזל להחזרת החיבור של זכות אבות, שהיה נפסק מאז חורבן בית המקדש."
שולי גל
(מבוסס על מאמר של דר' לאה ויזל).
קראו את כל המאמר
ידיעון 2723 פר' בהר
-
קראו עוד...
יעקב פונדיק ז"ל
ביום ראשון ימלאו 20 שנה למותו הטרגי של יעקב פונדיק ז"ל, שהיה חניך ההכשרה בקיבוץ.
מתוך דברים שנאמרו ונכתבו בסמוך לפטירתו:
"אסון מחריד ארע בבארות יצחק ביום חמישי, יעקב פונדיק, בן 20, נהרג בתאונת טרקטור.
יעקב, יליד דנמרק, היה חבר בהכשרת בני עקיבא מאירופה. ככל ששומעים יותר על יעקב, ההתפעלות מדמותו גוברת ואיתה הכאב על האבידה שאיבדנו.
יעקב היה מטובי החניכים של מערכת החינוך בקופנהגן וממנהיגיה מגיל צעיר. הוא מילא תפקידים שונים בבני עקיבא, בתור גזבר הצליח לגייס תרומה נדירה ונדיבה עבור התנועה. הוא תמיד חיפש דרכים לעזור לחברים, בלי לחשוב הרבה על חיפוש טובה לעצמו.
הוא היה עוזר לילדים הקטנים בביה"ס היהודי. יעקב אהב ילדים, והם והוריהם החזירו לו אהבה.
הוא לא היה אדם חברותי בלבד, הוא היה גם אדם חושב. הוא בחן דברים מכל הצדדים. היו לו דעות מוצקות משלו, והוא אהב מאד להתווכח – אבל, היה קשוב מאד לאחרים.
יעקב היה מלא תכניות לעתיד. הוא אהב ללמד ורצה ללמוד פסיכולוגיה. הוא תכנן להתגייס לצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר באלון שבות. וכל זה נקטף בטרם עת...
כשאתה רואה את אביו ואימו, הכל פתאום מתבהר לך, מהיכן צמח הבחור הנפלא – הנה השורשים והגזע. משפחה, שכל ניסיון לתאר אותה רק יקטין מעוצמתה.
בן יחיד היה להוריו, ועל אף חששותיהם הסכימו למסלול שהוא בחר לעצמו. כדברי האב: "את החתונה שלנו ערכנו בארץ, את בר המצווה של יעקב חגגנו ליד הכותל, ועכשיו אנחנו קוברים אותו כאן בארץ..."
יהי זכרו ברוך.
מילכה מיור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2722 פר' אמור ערב יום עצמאות
-
קראו עוד...
במלאת שלושים לפטירתה של אמנו האהובה סבתא חנה ז"ל נערוך אי"ה אזכרה ביום חמישי הקרוב,
ח' באייר תשע"א.
היא אהבה את החיים, את התורה, את הקיבוץ וחבריו ואת כל המשפחה המורחבת שבנתה.
בע"ה זכתה לשיבה טובה, לאריכות ימים מלאי איכות, עניין, סיפוק ובריאות טובה.
במשך שנים רבות הקרינה על סביבתה מרוחה הטובה והאופטימית.
בחודשי חייה האחרונים נזקקה לסעד, והמשפחה – בעזרת הקיבוץ וחבריו - נרתמה להעניק לה אותו עם כל הלב.
אנו מודים לכל מי שסייע לה במעשה ובמפגשי ידידות ותרם להרגשת הביטחון והנוחות שלה עד לרגעיה האחרונים, וכך זכתה להיאסף את אבותיה בקרב משפחתה וחבריה האוהבים.
רשימת התודות ארוכה ! ברצוננו להודות במיוחד לצוות הרפואי כולו ולד"ר ליאורה היקרה שעשתה הכל כדי להקל ולסייע. זאת בנוסף ל"מלאך" שלנו אמריטה.
יהי רצון שניפגש גם בשמחות ובטוב.
בת שבע ויחזקאל, יששכר ויונה, אלי ושולמית
ומשפחותיהם
קראו את כל המאמר
ידיעון 2721 פר' קדושים
-
קראו עוד...
במוצאי-שבת חוה"מ, כשכל ילדינו כבר היו בדרכם הביתה, גיליתי פתאום נזילה מהמקרר... מה זה אומר?
זה אומר שהמקרר שובת...
ערב חג, מה עושים עכשיו? יש ! יש לי ביטוח, אז הכי טוב להתקשר ל"הום-מאסטר". מתקשרת. המשיבון עונה ומזמין להשאיר הודעה. איזה יופי, גם בחול המועד הם עובדים. השארתי הודעה שמבהירה את הדחיפות.
בינתיים יש להיעזר בשכנים. איזה מזל! יש לי שכנים טובים שברצון מפנים לי מדף במקרר.
הולכת לישון בתקווה שמחר יתוקן המקרר. אכן, תקוותי לא נכזבה. בבוקר טלפון מ"הום מאסטר": הם יגיעו תוך זמן קצר. והם הגיעו. ירון בא ומתחיל לבדוק, לפרק, לנקות, וכו'. מספר לי שיש סתימה במערכת.
אני מקווה שלא יימצא שם חמץ... (אל דאגה, לא נמצא!) אחרי כשעה שב המקרר לפעול, ירון זכה בכוס קפה עם עוגה ואני נשמתי לרווחה.
זה המקום לומר תודה מכל הלב לאליעזר שפיר שמשקיע מזמנו וממרצו ללא לאות כדי שיהיה לנו ביטוח הטוב ביותר האפשרי. מי שעוד לא נכנס למערכת הביטוח שלנו – רוצו להצטרף. זה שווה כל אגורה !
עדנה שורץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2720 פסח
-
קראו עוד...
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הו יצא ממצריים" (הגדה של פסח)
איך אפשר לקיים מצווה זו אם לעולם לא היינו עבדים במצרים?
המדרש מלמד שעלינו לשאוף להגיע לדרגת האבות למרות שאנו מודעים לאי יכולת שלנו לכך, עלינו לנסות.
בליל הסדר אנחנו מעלים את הניסים שעשה הקב"ה לעם ישראל לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הנפשי. הדור במצריים נמצא בשפל הטומאה הוא נגאל והגיע לשיא בקבלת התורה.
כל אחד חייב לצאת ממצריים הפרטית שלו, לנקות את החמץ הגשמי וגם הרוחני.
מבט אחר על עשר המכות
המכות מתרחשות לפי סדר עולה מהארץ ועד השמיים.
מכת הדם במים היוצאים ממעמקי האדמה, מכת הצפרדע במי הנהרות העליונים, מכת הכינים שיוצאת מפני האדמה, מכת ערוב של חיות שמהלכות על פני האדמה, מכת הדבר שמועברת ברוח שעל פני האדמה, שחין על העור, ברד שיורד מהעננים, ארבה שמעופף ברוח, מכת החושך משפיעה על גרמי השמיים, ומכת בבכורת מידי אדון כל בשר. כך שהקב"ה אדון כל העולמות, כך שגילוי השכינה ביציאת מצריים הוא אחד האלמנטים החשובים בזיכרון. כך לימד המהר"ל מפראג.
חג חירות שמח,
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2719 פר.מצורע
-
קראו עוד...
אביב הגיע פסח בא – לא מה שאתם חושבים
לפני פסח רציתי לכתוב משהו על חדרי אורחים, על איך כמה אנשים לא מנקים כמו שצריך, על הקושי לעשות סידור חדרים הוגן בליל הסדר, אבל ... השבוע הלכתי לחדר האורחים שיש באזור של הצעירים. ראיתי את הדשא שם, שבעצם אינו דשא, רק שדה פרחים. לא מכירים? בזיכרונכם זהו בטח שדה עשבים. כל האזור מלא ב "שן הארי". עד לפני מאה שנה רוב גינות הבית היו מלאות פרח זה. גידלו אותו למסחר, גידלו אותו לאכילה בבית. אפשר לאכול את כל החלקים: שורש, גבעול, עלים ופרחים. רוקחים ממנו תה ויין. מימי קדם ידעו על סגולותיו: מרפא מחלות, מונע צפדינה, מלא בויטמינים, ברזל ואשלגן. יש לו מערכת שורשים חזקה, לא צריך הרבה מים, וגדל כמעט בכל מקום. המקור שלו באסיה ובאירופה, הגיע לאמריקה עם התושבים הראשונים. הוא מה שנקרה "super food ".
למה לא אוהבים אותו היום? מלכים ועשירים גילו כל מיני דברים מעניינים לגדל בגינה, הדיאטה של בן האדם הפשוט קצת השתנתה, ו....... לפני מאה שנה נכנס לאופנה משחק הגולף. סוף הסיפור ידוע!!!
שבת שלום, סוזי ב.א.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2718 פר' תזריע
-
קראו עוד...
לתת את הנשמה ואת הלב
עבר עליי שבוע מרגש של נתינה ואחדות וחשבתי לשתף אתכם ברגשותיי.
א. בשבוע האחרון 3 אנשים נפטרו ואבריהם נתרמו . 2 אנשים מעל גיל 60 נפטרו מאירוע מוחי ואחד בן 39 מדלקת קרום המוח . 11 מאבריהם הושתלו במספר חולים בניתוחים שונים (רובם בביה"ח בילינסון) וביניהם השתלות של לב, כליות וריאות. .
סיפור אחד מרגש (בעצם כולם מרגשים): בחור בן 29 סובל מסיסטיק פיברוזיס קיבל שתי ריאות.
ב. טיול חברים – פשוט מחמם את הלב (ואת השרירים...).
ג. ביום רביעי נסעתי להופעה שנתית של נשים ונערות מגוש עציון . ההופעה – לנשים בלבד - עסקה בתולדות עם ישראל מאז ימי אברהם אבינו ועד צה"ל בימינו, והכל בשירה ובריקוד. כל הכנסותיה נתרמו ל"קמחא דפסחא" . עד היום נאסף סכום של 120 אלף ₪ למטרה זו. היה זה ערב מלא חן, נתינה ואהבת ארץ ישראל.
שיהיו לנו עוד הרבה שבועות כאלו.
לבריאות,
ליאורה ארונסון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2717 פר' שמיני - פרה
-
קראו עוד...
"סבא מרדכי ברמן ז"ל לימד את בנו יששכר לקרוא בתורה לקראת בר-המצווה שלו. יששכר לימד את בנו מאיר לקרוא בתורה לקראת בר-המצווה שלו, ומאיר לימד את בתו עדן לקרוא בתורה לקראת בת-המצווה שלה..."
בשבת שעברה חגגנו עם עדן, נכדתנו הבכורה, את כניסתה לעול מצוות בגיל 12. עשינו זאת בתפילה משפחתית עם קריאה בתורה של נשות המשפחה, ובעיקר של עדן שקראה בהצלחה שלושה קטעים מהפרשה.
לאחר גלילת ספר התורה עם השמלה לזכרו של שרגא כ"ץ היקר, מה שגרם לנו להתרגשות נוספת, בירכתי את נכדתי בבית התפילה, נוכח בני המשפחה שלנו, וסיפרתי לעדן שהוריה, מאיר ולורנס, הגשימו את חלומו של אבי, סבא נתן ז"ל, שעסק הרבה בשאלת שוויון מעמדה של האישה היהודייה בעולם התורני היהודי ובקיום המצוות. וכך בירך סבא נתן את טל בתנו בבת-המצווה שלה לפני 12 שנים:
"רק דבר אחד לא השגתי לצערי אצל שתי הנכדות שלי (זהר וטל) בהגיען למצוות. חלמתי שאזכה לשמוע מפיהן קריאה בפרשת השבוע או פרק בנביא – שלא לדבר כבר על עלייה לתורה... וברשותכם אביא שתי דוגמאות של פסיקה ליברלית ונועזת מתקופת התלמוד.
הברייתא במסכת עירובין (צ"ו) מספרת שמיכל בת שאול מתעטרת הייתה בתפילין – ולא מיחו בה חכמים. ומוסיף רבנו תם בתוספות: "מכאן דמותר לנשים לא רק לקיים, אלא גם לברך על כל מצוות עשה שהזמן גרמן – אף על גב דפטורות הן – ואין לחשוש לברכה לבטלה".
דוגמא שנייה במסכת חגיגה (ט"ז) – בדיון על מצוות סמיכה – מובא מקרה שהתירו חכמים לנשים לסמוך על זבח שלמים. אופייני במיוחד ההסבר שניתן להיתר זה – והוא – "כדי לעשות להן נחת רוח". יוצא אפוא שמה שאני מעז לחלום ולהציע – זה בקושי – הטוב במיעוטו! אך נראה שחלומי זה יתגשם – אולי – אצל הנינות שלי, אך למי יש הזמן והכוח לחכות עד אז"!
אז סבא נתן יכול להיות שמח ושבע רצון שם בשמים. עדן, נינתו הבכורה, בעזרת הוריה, מאיר ולורנס, הגשימו את חלומו וכולנו נרתמנו בהתרגשות ובשמחה. למדנו את הקריאה בתורה, עלינו לתורה ובירכנו את עדן שלנו בברכת התורה המסורתית: "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה". מזל טוב.
סבתא יונה וסבא יששכר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2716 פר' צו - זכור ערב פורים
-
קראו עוד...
השתלמות המטפלות
חשבו שאנחנו צריכות להיות יותר מקצועיות. רצו לתת לנו המון מידע, ואנחנו חיכינו בסבלנות ובסקרנות לתחילת המפגשים.
סיפרו לנו על הזיקנה בישראל – נתונים ועובדות, כיצד תוחלת החיים עולה ועל הרצון של כולנו לאפשר איכות חיים טובה יותר לאנשים שכל חייהם עבדו קשה ולמעשה הקימו ויצרו את הקיבוץ כפי שהוא נראה היום.
למדנו על הטיפול האישי, בטיחות, תזונה, עזרה ראשונה, עזרה יעילה יותר במצב של בריאות פחות טובה.
היה מאוד מעניין לשמוע על החיים בישראל, הדת, מקומות חשובים, כמובן ירושלים וקצת היסטוריה של העם היהודי.
לסיום ביקרנו במרכז דיור מוגן באור יהודה והתרשמנו מהטיפול במקום ציבורי, כאשר אוכלוסיית המבוגרים מטופלת ע"י צוות עובדים.
תודה רבה להדס על כל המאמץ שהושקע כדי לקיים את שבע הפגישות.
לורדס (לולו) וכל המטפלות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2715 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
גלעד שליט בשבי החמאס כבר 1718 ימים ! מספר בלתי נתפס של שנים, חודשים, ימים ושעות....
"רחוק מהעין רחוק מהלב"? לא במקרה של גלעד. נראה כי נשכח ונעזב על ידי הפוליטיקאים השונים, שאינם שמים אותו בראש סדר העדיפויות. הרבה יותר קל לטפל במריבות בין ליברמן לנתניהו, ברפורמה של מנהל מקרקעי ישראל, בשאלה האם אריה דרעי ירוץ בראש מפלגה חדשה בבחירות הבאות ובשאלות "הרות גורל" אחרות.
גלעד לא נשכח מאיתנו. אנחנו האנשים הפשוטים זוכרים אותו ואת משפחתו כל הזמן. הראייה לכך היא מספר האנשים שעולים לאוהל המחאה בירושלים לעודד את הוריו.
בחור אחד ישב בבית קפה עם חברים וצפה בשידורים בטלוויזיה. בדיוק כשהחלו לדבר על גלעד שליט ביקש מישהו מהנוכחים בבית הקפה להעביר את השידור לבית האח הגדול. נדלקה אצל אותו בחור נורה גדולה וזוהרת - מאז המסע ממצפה הילה לירושלים עבר זמן רב.. והנה, הוא החליט על יוזמה חדשה שנקווה שתביא לתוצאה כלשהי.
ביום שלישי הקרוב, 15.3.2011, בשעה 11:00, יצאו אזרחי המדינה לצמתים הגדולים ויעמדו במשך 5 דקות, דקה על כל שנה בשבי. האוטובוסים לא ייסעו, המוניות לא ייסעו, נהגים יצאו מרכביהם ויעמדו במרכז הכביש. המדינה תיעצר ל - 5 דקות, לזכור ולהזכיר למי שצריך, שאי אפשר לחכות יותר, צריך לפעול ומייד.
מה אנחנו נעשה ביום שלישי הקרוב בשעה 11:00 ?????
חי יום-טוב ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2714 פר' פקודי
-
קראו עוד...
אחרי תקופה של יותר מחמש שנים אטיוואט חוזר לתאילנד. הוא הגיע אלינו בעקבות אחיו חלום שעבד אצלנו תקופה ארוכה יותר.
בתרבות התאילנדית לא מקובלת נגיעה גופנית. הקידה על כל גווניה מסמלת כבוד, הערכה, מעמד ובידול חברתי, אבל בגד"ש בארות יצחק מהרגע הראשון, בהשתוממות רבה, כל תאילנדי מתקבל ע"י משה בצ'פחה
ים-תיכונית. הצ'פחות האלה ילוו אותם גם בהמשך.
אטיוואט נשוי ואב לילדה בת שלוש עשרה ועבד מחוץ למולדתו כדי לשפר את תנאיי מחיית המשפחה. כמו רוב התאילנדים גם הוא חקלאי שמגדל אורז, ואופייני מאוד בתרבות התאילנדית לבצע כל מלאכה ברוגע ובשקט.
אטיוואט עובד נאמן ומסור, הוא חוזר הביתה עם זיכרונות טובים מישראל, מהקיבוץ בכלל, ומגידולי שדה
ומשה "בעל הבית" בפרט. השבוע הוא סגר תקופה בטיול לצפון ומסיבה משותפת של צוות גד"ש וכל התאילנדים. הוא אמר כמה משפטי פרידה בעברית, ונאם קצת יותר ארוך בתאית. אין צורך להבין את השפה כדי לראות שלמרות האיפוק האופייני להם הייתה התרגשות באוויר, מכיוון שבלי צניעות מזוייפת ענף גידולי שדה והעומד בקודקוד מעניקים לעובדים הזרים יחס של כבוד ואכפתיות ללא גבול.
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2713 פר' ויקהל
-
קראו עוד...
כמובן שהשמחה שלנו עם לידתה של עידית גדולה מאוד, ואולם קיבלנו את התחושה שההתרגשות אינה רק שלנו. כל הקהילה התרגשה ביחד איתנו, ושוב נוכחנו כמה נפלא לגור בקהילה מחבקת כל-כך, שבה התמיכה והפרגון באים מכל הלב.
למי שלא שמע את הדברים שנאמרו בשבוע שעבר, שמה של עידית נקבע (מעבר לעובדה שאהבנו את השם) כזכר לסבתא של ירון, ששמה היה שפרה (משמעות המלה זהה), וכמו כן מצאנו סימוכין בגימטריה:
עדית (484) = "אַת לֹא בֵּן"...
עידית (494) = "וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה", שהיה המשפט שנאמר לשפרה ולפועה. כולנו תפילה שהדברים יתקיימו לאורך ימים ושנים גם בעידית שלנו.
ברצוננו להודות לכולם על הברכות, האיחולים, המתנות, ארוחות הערב, העוגות, ושאר הפינוקים שקיבלנו.
אלישבע וירון בן-דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2712 פר' כי תשא
-
קראו עוד...
לפני מס' שבועות נתלתה מודעה על לוח מודעות. הזמנה ל"כיד לדמיון" .
ראיתי שמספר גדול של חברות נרשם ובלי להתלבט נרשמתי גם.
ביום שלישי בערב בשעה 20:00 יצאנו חבורה של 14 נשים לפעילות ב"כיד הדמיון".
המקום – נאה. בעלת המקום נעימה ומזמינה, אך המפגש חידד לי את המיוחדות בחברה שנקראת
"קיבוץ".
14 נשים. מגיל 25 ועד..., כל אחת ואישיותה, כל אחת ואהבותיה. אבל - מעצם היותנו "חברות"
תמיד יש מכנה משותף, תמיד נעים להיפגש, תמיד נעים להיות ביחד.
המשאב הכי יקר שיש לנו זה ההון האנושי. והוא נמצא כאן - בבית.
גאה להיות שייכת.
ורד סוקולובסקי – חברה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2711 פר' תצווה
-
קראו עוד...
יום ב' השבוע, 15:00 אחר הצהריים, קצת גשום וקצת קר. כמעט 20 חברים ותושבים, צעירים וצעירים פחות, נסעו לחווה האקולוגית "חווה ואדם" ליד העיר מודיעין. הביקור באתר היה מאורגן ע"י צוות איכות הסביבה המקומי. חלק מהמבקרים היו מצוות איכס"ה והשאר חברים המעוניינים ללמוד על תהליך הכנת קומפוסט ביתי.
המקום מאוד מעניין - מלא גינות אורגניות של עצים, עצי פרי, ירקות מכל הסוגים (כרגע, של חורף) ומעט מאוד פרחים. מאוד צפוף אבל לפי שיטה. בנינים עשויים מבוץ וקש- שם מתקיימים חוגים וסדנאות, קשור לטבע ועם הטבע. אין שם חיבור לרשת חשמל - מעט החשמל שהם צריכים מופק ע"י לוחות סולאריים. שרותי שדה שכמובן ה"תוצרת" מוחזרת לטבע (דרך קומפוסט).
למדנו מחיים, תושב המקום, איך לעשות קומפוסט ביתי, אבל בלי המרכיב המוזכר קודם. (בקרוב תתקיים סדנא ביתית אצלנו בקיבוץ). חיים גר ומפעיל את החווה יחד עם אשתו ובתם הקטנה. הם גרים באוהל – בפשטות וקרוב לטבע. יש עוד הרבה אנשי צוות (לא תושבים) והמקום מסובסד ע"י עירית מודיעין ומשרד החינוך. (יש שם שרות לאומי).
היה מעניין, שווה ביקור, ואם נצליח ליישם כמה מהדברים שלמדנו אז רק נרוויח.
תודה ליוסי שניאור וצוות איכות הסביבה,
סוזי בר-אורין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2710 פר' תרומה
-
קראו עוד...
"בסימן טוב ובמזל טוב..."
שמחה כפולה נפלה בחיק משפחתנו עם הודעתם של ילדינו היקרים, רועי ואיריס, על כוונתם להינשא לבחירי ליבותיהם.
בעז"ה נחגוג בתוך כשנה את נישואיהם של שלושה מילדינו: דרית, איריס ורועי.
איריס, אנחנו מלווים אותך בכל המהלכים שעברת בשנה האחרונה, תפילתך התגשמה ובמסגרת השינויים הכרת את חיים יקירך, שמכניס הרבה אור לחייך.
רועי, אנחנו שמחים איתך בשמחתך, ורואים בך ובוורד זוג מאושר ומלא אהבה.
אנחנו מקווים ומאחלים לכם, לשאר ילדינו ולכולם, שיהא ה' בעזרכם, תבנו בית לתפארת ותגדלו בו משפחה חמה ומאושרת.
שתחיו חיים מאושרים ומלאי תוכן עד מאה ועשרים.
אמא דבורה ואבא מיכאל.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2709 פר' משפטים
-
קראו עוד...
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
מדוע "תשים לפניהם" ולא תחיל/תטיל/תאכוף עליהם? האין בכך משום פחיתות כבוד וזלזול במקום שהמשפט צריך לתפוס בחיי האדם והעם?
מסתבר שלא. יותר מזה, בדין העברי, בו אין מקום לראיות נסיבתיות, קשה מאד להרשיע בדין.
תפקיד המשפט בדין העברי כמו גם בדין המדינתי - גם בישראל דהיום - אינו לתקן עולם במלכות ש-די. תכליתו היא שמירה, עד כמה שאפשר, על הסדר החברתי והיציבות השלטונית בבחינת "אלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו". הא ותו לא. תיקון עצמי ועולמי נעשה על ידי חריש עמוק של חינוך אישי, משפחתי, קהילתי וציבורי מינקות ועד זקנה.
מערכת המשפט אינה אלא מכשיר ואמצעי, לעולם לא ערך בפני עצמו. המשפט האנושי הוא מעצם טבעו צולע ומוגבל למה שהדיין רואה בעיניו, קולט בחושיו ומסיק בשכלו. גם עדים מוגבלים בתפיסתם את המציאות. לענ"ד תפקיד המשפט אינו להגדיר נורמות, אלא לכל היותר לבססן ולוודא את קיומן. אהרון ברק, נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, חושב כידוע בדיוק ההפך. התוצאות לדעתי לא משהו – הפכנו למקום שבו אכן הכל שפיט וה"אויבער חוכעם" היהודי עובד שעות נוספות. מי ייתן ורוח היהדות תשוב ותישוב במחוזותינו לכדי שילוב נכון של צדקה ומשפט, לקיים את הכתוב: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
יהונתן שרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2708 פר' יתרו
-
קראו עוד...
"....ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיה ל"ה)
בלב המדבר הצחיח, בערבה התיכונה, 5 מושבים: עידן, חצבה, עין יהב, צופר, פארן, והישוב צוקים ומרכז אזורי, אבל הם הקימו אימפריה קטנה. 65% מייצוא הירקות ו- 13% מיצור הפרחים של ישראל מקורם בחממות בערבה. דווקא שם, במדבר הצחיח, לא רק שמצליחים להמציא מחדש ירקות ופירות, אלא גם לעשות זאת עם חרקים במקום ריסוסים, תוך מחזור הפסולת ומאמץ לחיסכון במים ובחשמל.
השבוע נערך כנס מ"ופ (מחקר ופיתוח) ערבה - תערוכה החקלאית שמתקיימת כבר 20 שנה ברציפות.
עם השנים התבסס מעמדה של התערוכה כהפנינג ייחודי ויום חג לכל תושבי הערבה ובה ארבעה מרכיבים:
1.כנס הנגב: במסגרת התערוכה התקיים יום עיון בהשתתפות פאנל מומחים בנושא "חידושים בחקלאות בבתי צמיחה בנגב" שמיועד לחקלאים, סטודנטים, חוקרים ומדריכים.
2.אירוע תרבותי מרכזי בהשתתפות אומנים המושך משתתפים רבים.
3.סיורים מודרכים בחוות יאיר, המודרכים ע"י צוות החוקרים של המ"ופ בחממות, במטעים, בדגים ובחקלאות אורגנית.
4.שוק אמנים ושוק איכרים - כולם תוצרת הערבה. במסגרת השוק הוצגו דוכנים ביוזמת בתי הספר בערבה, המציגים נושאים אקולוגיים, ויזמות צעירה.
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2707 פר' בשלח שבת שירה
-
קראו עוד...
לפני כ-10 שנים עברנו לגור בשכונת הדר-גנים בפתח-תקווה.
בינינו לבין שכנינו לבנין – משפחת יחיאלי – נוצר חיבור ישיר וחברי, מעבר ליחסי שכנות טובה בבנין עירוני שגרתי. אחת הסיבות שכנראה תרמו לחיבור הזה הייתה החיבה המוסיקלית המשותפת לשתי המשפחות.
במשך השנים התוודענו יותר ויותר ליכולות המוסיקליות של אלי יחיאלי ונהנינו "לנצל" אותן לנועם משמע אוזנינו. מדי פעם היינו מתכנסים, שני הזוגות, במוצ"ש כלשהו, ומלווים את המלכה בשיריו של מתי כספי, כשאלי מרפרף באצבעותיו על קלידי הפסנתר ברגישות אופיינית. האקורדים המורכבים שמעטים מקרב יודעי הנגן יודעים להפיק, עלו אז בחלל האוויר ופרטו על נימי נפשנו בעונג אין קץ.
אלי הוא מה שנקרא אוטודידקט. בשנות התיכון, כמפלט מלימודים שבשגרה – איתם לא ממש מצא שפה משותפת – עמל אלי לבדו, שעות על גבי שעות, בפענוח סודותיה של ההרמוניה המוסיקלית וסולמות מז'וריים ומינויים היו חבריו הטובים.
מאז פיתח אלי את הקריירה שלו בכיוון הזה והוא עוסק כיום בהוראת נגינה על גיטרה וקלידים, בניצוח על מקהלות, בניהול מגמות מוסיקה בבתי ספר, הופעות שונות, שירה בציבור, ובטח יש עוד דברים ששכחתי.
כשהתפנתה משרת מנצח המקהלה לשבת שירה מיהרנו להמליץ עליו לנוגעים בדבר, ואכן נוצר הקשר. אלי התחבר לביצועי העבר של המקהלה (זה לא קל!) וגם הוסיף עיבודים משלו. אני יודע (ממקור פנימי...) שאלי נהנה במיוחד מהחיבור המשותף, מסיבות מוסיקליות וכנראה גם מההווי הקיבוצי המקומי.
השנה זו הפעם השנייה שהמקהלה תשיר בניצוחו של אלי. מכל מיני סיבות טכניות קבענו שיא חדש באיחור מועד תחילת החזרות – רק חודש לפני!
התוצאה הרי היא לפניכם השבת, בציפייה שנתענג כולנו מהצלילים ומהשבת.
אני, באופן אישי, רואה קשר בל יינתק בין תפילה לבין מוסיקה איכותית.
אני מאמין שלמבקר בהיכל ה' ראוי להלל, לשבח ולהודות לשמו בשירה אמיתית, ממש כפי שעשו הלויים העומדים על מעלות המקדש ושיריו.
יהי רצון שתתקבלנה תפילותינו במרום גם בשערי השירה.
אבי צוייג
קראו את כל המאמר
ידיעון 2706 פר' בא
-
קראו עוד...
והפעם מפי האפרוח...
אפרוח: את עדיין עובדת בלול?
אני: כן, ומתקרבת לקראת עשרים שנה בענף.
אפרוח: מה הניע אותך לעבוד בלול?
אני: זה ברור! כבר בחוץ לארץ גדלתי בחווה של תרנגולות, כך שהריח בלול לא הפריע לי. פרט לזאת, כשהחלפתי את הושע במכונת השטיפה פנו אליי לעבוד בלול עם אהרון גל, מכיוון שבנו שני לולים חדשים.
אפרוח: זאת לא עבודה קשה בלול?
אני: האמת, כשהייתי יותר צעירה עשיתי כמעט את כל העבודות. אפילו טפסתי על הסולם של מיכלי התערובת כדי לבדוק את הכמות ולהזמין מ"אמבר". לשמחתי, הושע הגיע לעבוד אצלנו כשיצא ללימודים, ואני התחלתי להוריד מהלך.
אפרוח: לפעמים אני מרגיש שאנחנו צריכים להתחרות עם הכלבים על תשומת הלב שלך.
ומי הם האפרוחים הקטנים שבאים לבקר אותנו בתחילת המדגר?
אני: אלו ילדי הגן החמודים שנהנים מאוד ללטף אפרוחים.
אפרוח: תגידי, בינינו, איך הבוס?
אני: אין כמוהו! מסטודנט מתלמד ב-5 לולים הפך להיות מנכ"ל של 13 לולים !
אפרוח: הושע הוא באמת אחלה תרנגול (גבר) !
שוחחה ורשמה מפי האפרוח: שולמית ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2705 פר וארא
-
קראו עוד...
מפחדים מהאמת
שאלו חסידים את רבי ישעיה מפשדבוז':
מדוע שונאים אנשים את האמת?
השיב: מכיוון שהם מפחדים ממנה.
ואת הצדק?
מכיוון שהוא מפריע...
מתוך הספר "יראה ואהבה" בעריכת יואל רפל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2704 פר' שמות
-
קראו עוד...
בעוד כשבוע וחצי נציין ונחגוג את השלמת "פרויקט כנף" – הסבת לולי ההודים ללולי פטם.
בימים אלה אנו מסיימים את שיווקה של הלהקה השנייה שגודלה במבנים המוסבים והתוצאות המקצועיות והכלכליות טובות מאוד.
אהרן גל, כמנהל הפרויקט, קרא לי "לדגל" לסייע לו בניהול ההקמה. אני חש הרגשת סיפוק עמוקה כשותף להרחבתו וביסוסו של ענף הלול.
בתחילת 1972 גייס אותי יוס'ק וינד ז"ל – בהיותו סדרן עבודה – לענף, ומאז אני קשור לענף, בתחילה כעובד לצידו של יוסי כץ ז"ל ובהמשך כרכז הענף.
הייתי שותף להקמת הלול המבוקר הראשון (לול מס' 2 בחוות הושע) ולבניית שאר הלולים באותו אזור.
חג ענף הלול השתא הינו חגה של כל הקהילה. רבים וטובים היו שותפים לפרויקט ויש לנו כקהילת בארות יצחק סיבות טובות להתגאות בענף הלול המצטיין שלנו וברוח צוות הקהילה כולה שליוותה את העוסקים במלאכה בעשייה, במחשבה ובעידוד.
שבת שלום ולהתראות במסיבה,
דוד פורת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2703 פר' ויחי
-
קראו עוד...
במסגרת מערכת הידיעון קיימת בינינו תורנות באחריות למדור זה וזה אומר למצוא מישהו שחווה חוויה מעניינת כלשהי בשבוע החולף, אולי אירוע משפחתי משמח, מרגש, או כל נושא אחר שבו הוא רוצה לשתף את הקוראים. השבוע הגיע תורי והחלטתי להשתמש בזכותי ולכתוב בעצמי.
כמעט בכל שבוע אני תוהה האם אוכל להפיק ידיעון מעניין ומשמעותי והרבה פעמים עד יום חמישי אני לא יודעת אם יהיה ומה יהיה. בדרך כלל בסופו של דבר מצטבר חומר וביום שישי אתם מוצאים את הידיעון בתא הדואר – לעתים מוקדם ולעתים מאוחר יותר - תלוי בשיגעונות של מכונת הצילום שלאחרונה עשתה לי לא מעט צרות דווקא ביום שישי הלחוץ.
הידיעון הוא של כולנו ואשמח מאוד אם תהיינה יותר כתבות ביוזמה של החברים ולא רק ביוזמת המערכת.
דבר נוסף שחסר לי הן תגובות, ביקורת בונה ואפילו לעתים קצת פרגון. פה ושם יש מגיבים אבל הם קומץ ורוב הציבור פשוט לא מגיב. לי זה חבל מאוד.
בתודה מראש,
עדנה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2702 פר' ויגש
-
קראו עוד...
אחרי השריפה...
אלפי כבאים, מתנדבים, עשרות מטוסים מהארץ ומהעולם הצליחו להשתלט על השריפה. ברוך ה'.
מה עכשיו?
החיים שנשארו אחרי השריפה מתחילים התמודדות חדשה, קשה, כואבת.
לבנו, לבנו לארבעים ושתיים המשפחות שאיבדו את יקיריהן, לפצועים ולמאבקם, לעצים, לחיות, לאיזון האקולוגי שהופר, להר הירוק שהשחיר.
מה עכשיו?
בידיעון השבת תוכלו לקרוא סקירה יותר ממוקדת שמביאה סהר, מעובד מתוך הרצאות של טובי המומחים בתחום.
לקרוא, להפנים ולפעול בסבלנות רבה, עם הרבה כבוד לטבע ולמה שהוא מלמד אותנו.
שולי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2700
-
קראו עוד...
לכבוד י"ט בכסלו, או: איך שיעור נולד
לפני כשנתיים אושפזתי בגלל מצב בריאות לא תקין. עקב כך גם מצב הרוח לא היה מהמשופרים.
כששוחחתי עם בני אביעד הוא הציע לי ללכת ולדרוש ב"אגרות הקודש" של הרבי מלובביץ'.
מהן אגרות הקודש? הרבי קיבל בימי חייו אלפי מכתבים מכל מיני אנשים מסביב לעולם, בכל מיני נושאים: בריאות, חינוך, פרנסה ועוד כל מיני שאלות שונות ומשונות.
לאחר מותו קיבצו חסידיו את כל השאלות והתשובות והדפיסו אותן. כל זה הופיע בכ-23 כרכים שנקראים "אגרות הקודש". החסידים נוהגים שבכל שאלה או התלבטות הם כותבים מכתב לרבי, לוקחים באופן אקראי אחד מהכרכים, טומנים את המכתב בין הדפים, ולאחר אמירת כמה פרקי תהלים מוציאים את המכתב וקוראים את תשובת הרבי במקום שבו היה המכתב טמון.
נסעתי לבית חב"ד ביהוד ושם קיבל את פניי הרב שמואל וולף במאור פנים גדול.
עשיתי את כל השלבים שתיארתי לעיל וכשפתחתי לראות את תשובתו נדהמתי לקרוא את תשובת הרבי: "הריני מאשר קבלת מכתבו בעניין בריאותו הרופפת שמשפיעה על מצב רוחו הנדכא...". לאחר מכן דברים שכדאי לעשות כגון אמירת תהלים, מתן צדקה ועוד, וביניהם כתב הרבי "יש להגביר לימוד תורה וחסידות".
כשהראיתי לר' שמואל וולף את תשובת הרבי אתגרתי אותו ואמרתי לו שאני אקים שיעור בבארות יצחק והוא יהיה המלמד. וכך היה.
במשך כשנה וחצי התקיים השיעור בביתי כשמידי שבוע השתתפו בצורה קבועה 20-30 אנשים.
כרגע ישנה הפוגה בגלל הבידוד שבו אני נמצא. בע"ה כשאוכל לבוא בקהל השיעור יתחדש בכוחות מחודשים.
בציפי-ה לבוא משיח צדקנו בקרוב ממש ממש.
יוסי שטרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2699 פר' וישלח
-
קראו עוד...
חזרנו מיומיים בערבה, מהכנס השנתי של המטה השיתופי, שכותרתו הייתה "100 השנים הבאות של שיתוף ושוויון".
בפתיחה לכנס אמר נחמיה – "הרוצה שיחכים – ידרים". גם אנחנו הדרמנו והחכמנו.
הארגון היה מופתי, האוויר והאווירה – כאילו בהזמנה.
הכנס, מעבר לדיבורים המאורגנים בפנלים על הבמה ובקבוצות הדיון, איפשר גם מפגש עם אנשים שחיים את המציאות היומיומית בדומה לנו, ומתמודדים עם נושאים דומים.
פגשנו הרבה אנשים שמאמינים וחושבים שיתוף ושוויון, כדרך חיים ולא כסיסמאות.
בסיכומו של דבר, נחזור למציאות היומית המאתגרת, עם אתגר נוסף... לראות איך מביאים את השיח הזה גם אלינו הביתה.
שמוליק, סיגי, אסנת ומילכה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2698 פרי ויצא
-
קראו עוד...
אמא לאה שדיאל, זכרה לברכה, נפטרה בחג שמחת התורה והובאה למנוחת עולמים בצהרי יום הששי ערב פרשת בראשית. שלושים וששה ימים חלפו ובצהרי יום שישי שעבר, ערב פרשת תולדות, נולדו לריקי ולארז - נכדה של סבתא לאה שדיאל - שני בנים תאומים. 36 בגימטריה שווה לפעמיים ח"י.
שבת שלום ובשורות טובות
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2698 פרי ויצא
-
קראו עוד...
אמא לאה שדיאל, זכרה לברכה, נפטרה בחג שמחת התורה והובאה למנוחת עולמים בצהרי יום הששי ערב פרשת בראשית. שלושים וששה ימים חלפו ובצהרי יום שישי שעבר, ערב פרשת תולדות, נולדו לריקי ולארז - נכדה של סבתא לאה שדיאל - שני בנים תאומים. 36 בגימטריה שווה לפעמיים ח"י.
שבת שלום ובשורות טובות
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2697 פר' תולדות
-
קראו עוד...
בבוקר יום שלישי יצאנו צפונה בכוונה לראות ציפורים. אולי נראה אותן באגמון החולה בבוקר או אולי אחר הצהרים בבואן למנוחת הלילה. אך תודות לסהר, שהמליצה על מעין צבי, הגענו לבריכות הדגים ושם ראינו – להפתעתנו – אנפות, שחפים, מגלנים, עגורים, ובכל רגע מישהי מגלה עוד צפורים, ועוד. והנה שלדג ופרפור עקוד ותמירון וקנית ופשוש וסבכי וברווזים ששטים בשיירה, וגם צבי מים שמציצים מדי פעם. פתאום מתקרבת להקה מסודרת ומישהי צועקת: "שקנאים, שקנאים, שקנאים" – פשוט חגיגה לעיניים.
משם המשכנו למעגן-מיכאל ושם חיכתה לנו ההפתעה הבאה. מיכה תלם, חבר מבוגר מהקיבוץ בא עם הקלנועית שלו והציע לנו לראות את ה"בוסתן" – גן עצי פרי טרופיים מכל העולם – ואף הוסיף שהוא מוכן לקחתנו לשם. הביקור בבוסתן היה נהדר, אך גולת הכותרת שלו הייתה המפגש עם מיכה, אדם נפלא.
כשנפרדנו ממנו הוא אמר: "שמחתי לשמח אתכן", ואנחנו שרנו את השיר "אנשים טובים באמצע הדרך...".
ההפתעות בהמשך היו באדמית – תצפית על מערת קשת עם חיילים מיחידת חילוץ שמתאמנים שם, אחר כך תצפית על המונפורט בפארק גורן וביקור במושב נטועה - שם היינו בסוויטה חלומית. בצומת האלה ראינו עץ אלה עתיק ומיוחד ששרד שנים רבות בעזרת עבודתם המסורה של אנשי הקק"ל.
המקום האחרון בו ביקרנו היה בשאר ישוב, באנדרטה לזכר 73 הלוחמים שנהרגו באסון המסוקים. עמדנו שותקות מול 73 האבנים, קוראות את שמות החללים שביניהם מוכרים וחברים של... והיה עצב מהול בשמחה של כל היום. הלב כואב וקשה להמשיך, אך צריך לחזור.
היה זה טיול משולב במראות הארץ היפה שלנו ובמפגש עם אנשים מיוחדים. טיול לנשמה.
על הכל תודה גדולה ללאה שוהם שארגנה והובילה. החברות המטיילות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2696 פר' חיי-שרה
-
קראו עוד...
הפתעה מרגשת ציפתה לי בצהרי יום ג', עת נקראתי למרפאת השיניים. לתומי חשבתי שנקראתי לטיפול.
הושבתי לאחר כבוד על הכסא וד"ר דרור ביקש את רשותי וקרא באוזניי סיפור בשם "יוסי קקטוס" – סיפור שאותו כתב בהשראת דמותו של יוסי.
דמותו של יוסי מלווה את הסיפור שנושא מסר חינוכי על יוצא הדופן והחריג, לצד תמונות של קקטוסים, ובעמוד האחרון תמונתו של יוסי לצד מושאי תחביבו: קקטוסים.
מילותיי נעתקו מפי ודמעות זלגו על לחיי. למחווה כזאת לא ציפיתי – הנצחה נהדרת וזיכרון נפלא. במשך כל אותו יום הייתי בסערת רגשות.
למחרת, בבוקר יום רביעי, התבשרתי על הולדת נכדה חדשה, בתם-בכורתם של גדי ואריאלה בקצרין.
החיים ממשיכים ולצד העצב והיגון בהסתלקותו המוקדמת של יוסי יש גם שמחה במעוננו.
בערב, במפגש ערבית של הבגירים, סיפר ד"ר דרור איך סיפור נולד, קרא מספריו וביניהם גם את "יוסיקקטוס". תודה רבה לך ד"ר דרור ולרעייתך מיכל שעשתה את העיצוב הגרפי.
יהי רצון שתרבינה השמחות.
מיכל וידרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2695 פר' וירא
-
קראו עוד...
בשבועות האחרונים עברנו מניחום לניחום. אנשים יקרים הלכו לעולמם והשאירו בני משפחה וחברים אבלים, עצובים וכואבים.
"בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו" (ברכות נט' ע"א).
יחד אתנו ריבונו של עולם מוריד דמעה על כל צער, אם זה צער פרטי של מי שנפטר יקירו, או צער כללי - מטרור ופיגועים, מסבל וכאבים, מהגלות שלא נגמרת, מהשואה, מהאויבים מבית ומחוץ, מכל מיני אסונות טבע שמתרגשים ובאים לעולם ועוד, ועוד, ועוד, הרשימה ארוכה...
בשיעור שלנו בענף המזון הסביר הרב ירון שלומדים מאברהם אבינו שאולי הצדיקים בסדום הם צדיקים בזכות זה שהם במקום של רשעה ואילולא היו שם – לא היו צדיקים. כלומר שהרע משפיע לטובה על הטוב, כלומר יכול להיות שהטוב הוא טוב בזכות הרע. כמה קשה לראות זאת כשרע.
לא זוכרת מי הציע (בהשראת השיר החדש של אברהם פריד "אבא אל תבכה" - מומלץ מאד למצוא ב- Youtube) שבמקום שריבונו של עולם יוריד שתי דמעות לים הגדול, שינתב אותן ישר לכנרת... זה היה עוזר לנו לראות את הטוב שיוצא מהרע...
כמה כוחות צריך, כמה אמונה, כמה ביטחון - כדי להאמין שהכל לטובה.
אנשים נוהגים לומר כשנפגשים "רק בשמחות". חבר אמר לי (השם של יחיאל שמור במערכת) שאין דבר כזה רק בשמחות, בדרכו של עולם שיש עצבות ומוות, לכן יש לומר – בשמחות.
שניפגש בעזרת ה' בשמחות, בהרבה שמחות.
שולי גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2694 פר' לך לך
-
קראו עוד...
ותן טל ומטר לברכה
לאחר שנח יצא מהתיבה הקב"ה כרת איתו ברית, שבה הבטיח לא להחריב שוב את העולם ולשמור על חוקי הטבע "... זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו".
ואכן, ככל הידוע לי, למעט מקרים בודדים סדר זה לא הופר מעולם.
אולי ההוכחה הטובה לכך שזו הבטחה היא שלא הותקנו תפילות על כך. שהזרע והקציר וכו' יניבו פרנסה טובה – זה בודאי! אבל לא על עצם קיומם של חוקי טבע אלה.
יוצא דופן הוא הגשם, עליו התפללנו בחיל ורעדה בשמיני עצרת, עליו אנו מתפללים 3 פעמים ביום במשך חצי שנה ושיבוא לברכה, ועליו אמר הקב"ה "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי... לאהבה את ה' א-לקיכם ולעבדו.." אז "ונתתי מטר ארצכם בעתו...". ז"א ירידת הגשם תלויה בנו ובמעשינו!
היום, ז' במרחשוון, התחלנו לשאול על הגשמים ולבקש "ותן טל ומטר לברכה".
יהי רצון שנזכה לגשמי ברכה מרובים.
שבת שלום!
יוסי שניאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2693 פר' נח
-
קראו עוד...
לפני מספר שנים קיבלתי במתנה את הספר: "מי הזיז את הגבינה שלי" (ספנסר ג'ונסון).
הספר הינו משל על ההתייחסות לשינוי. זהו סיפור שבו ארבע דמויות המתגוררות בתוך מבוך מחפשות גבינה שתשביע את רעבונם.
ה"גבינה" מסמלת את כל מה שאנו רוצים בחיינו: קריירה, אהבה, כסף, עמדה, בריאות ושלוות נפש.
המבוך הוא המקום שבו אנו תרים אחר הגשמת חלום הגבינה: המשפחה שלנו, מקום העבודה והקהילה בה אנו חיים. בסיפור מתרחש שינוי בלתי צפוי וכל דמות מגיבה לשינוי בדרכה.
כשקראתי לראשונה את הספר חשבתי שהוא מלא בקלישאות יפות שקשה מאוד ליישם בחיים האמיתיים – קשה לעזוב את המוכר והנוח בחיים.
לפני כשנה החלטתי לעשות צעד משמעותי בחיי ו"להזיז את הגבינה שלי" הלכה למעשה.
עברתי דברים רבים בשנה החולפת, כשהשינוי הבולט והניכר ביותר לעין הוא המראה החדש שלי.
בכדי להגיע לתוצאות הרצויות אני משקיעה שעות רבות בספורט ובעבודה על ההרגלים הישנים שהיו לי.
הדבר מאוד לא פשוט ומצריך עבודה יום-יומית מאומצת מאוד.
המחמאות שאני מקבלת מכל עבר מחזקות אותי ומוכיחות לי שאני בדרך הנכונה.
בנוסף, לאחר כ- 15 שנה בהן רקדתי בחוג קבוע מידי יום רביעי, חוג שהיה לי בית בהרבה מובנים והלך ודעך מסיבות שונות, יצאתי לחפש חוג אחר. כך הגעתי לרקוד באוניברסיטת ת"א מידי יום חמישי. זהו חוג צעיר יותר ותוסס מאוד. מגיעים אליו מאות אנשים מידי שבוע בכדי לפרוק את האנרגיות שהצטברו במהלך השבוע.
שינוי נוסף שעומד להיכנס לחיי בקרוב הוא התחלה של לימודים חדשים. נרשמתי ללימודי גרפיקה ממוחשבת, תחום שמאוד מדבר אליי ולתחביבים שלי, ואני מקווה שבסיום הלימודים גם אמצא עבודה בתחום זה.
כולי תקווה שהפחד מ"הזזת הגבינה" חלף לו ושיבואו לחיי שינויים נוספים ומבורכים.
איריס נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2692 שבת בראשית
-
קראו עוד...
כשוך הסערה
תמו ימי ה"שבעה" הקצרים – יומיים בלבד.
משפחה, חברים, ידידים וחברי ילדינו ממשיכים לקפד את ביתנו ומבקשים לנחמנו גם בימי חוהמ"ס.
מקומו של יוסי נוכח בכל מקום בבית, בגינת הקקטוסים ובפינת החי הקטנה ליד הבית.
התקופה האחרונה הייתה מסכת ייסורים ואנו, בני המשפחה, ניסינו לחזקו, לשמור על תמימותו ועל שמחת החיים שהשרה על כולנו למרות חוליו. אך בלי המלה הטובה, הסיוע והאהבה שקבלנו, לא יכולנו לנהל את החמ"ל הרפואי בבית. הרגשנו שכל הבית הקיבוצי שלנו – בית בארות יצחק – אוהב, דואג ומתפלל לשלומו, פוטר את אמנו מיכל מעול הפרנסה ודואג לכל צרכי הבית. מכאן שאבנו את הכוחות לטפל באבא יוסי.
לכל אחד ואחת מכם ברצוננו לומר תודה אישית, אך כדי לא לשוכח אף אחד מכם איננו נוקבים בשמות.
ובכל זאת, תודה מעומק הלב לחברי המזכירות בראשות ורד ומאיר, שהיו אוזן קשבת ולא חסכו מאתנו דבר; לצוות הרפואי המקומי, לצוות היחידה האונקולוגית-ביתית שעדה צונץ היא חלק ממנה וזכינו לשירותיה.
תודה לחברים הקרובים שנענו לכל קריאה. ליחיאל שנשא את יוסי על כפיים ורתם חברים נוספים לעזרה. אחרון חביב שי, שהיה יד ימינו של יוסי בשלוש השנים האחרונות וגם כשכבר כלו כוחותיו של יוסי הוא שמח לראות את שי, לקבל עדכונים ואפילו לתת הוראות.
בקהילה שלנו יש הרבה חמלה וגמילות חסדים. יהי רצון שנוכל תמיד לגמול לכם על חסדכם.
מיכל, מתן ודקלה, רוני, שמוליק, גדי ואריאלה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2691 חג סוכות
-
קראו עוד...
החג שלי
אני אוהבת את כל החגים כי הם משרים עלי אווירה חגיגית, אפילו קסומה במידה מסוימת.
אפשר גם לנוח, להירגע, לא לרוץ לשום מקום, לישון הרבה, להתפלל, לאכול טוב ולהתלבש יפה.
אבל, מכל החגים אני הכי אוהבת את חג סוכות!!! זה החג שלי.
החג של בת הנגר המקומי, שלאחר קיצור שמי, זה כבר מסתדר לכולם.
החג הזה מיוחד בעיניי ואני מתחברת אליו כבר מתחילת בניית הסוכה. בודקת את מיקום הסוכה, תליית הבד מסביב לשלד, חשוב לי שיהיה מתוח ומדויק עד כמה שאפשר. ניקוי ענפי הדקלים של הסכך, חיזוק הדפנות, קישוטים- לא עמוס מידי. אפשר ליצור, להיות אמן קטן למשהו שהוא רק שלנו. אני מתרגשת.
החג מגיע ואיתו גם השינוי במזג האוויר. זאת בשורה, בא שינוי, יש תהליך, משהו קורה.
נפעמת, נכנסת ויוצאת, מסתכלת שוב ושוב בסוכה, שואלת את עצמי אם מוצא חן בעיניי מה שתליתי, אולי כדאי להזיז והאם זה לטעמי. עד שמתעייפת.
השנה קנינו בד חדש לסוכה, שיש עליו ציור גדול של הכותל המערבי, תלינו את הבד ויצא שציור הכותל בסוכה פונה בדיוק לצד מזרח- לירושלים. הוספנו עליו פתקים עם בקשות אישיות מה', כמו בכותל האמיתי.
ויש פתקים ריקים למבקרים אצלנו ואפשר להוסיף ולכתוב בקשות.
חג שמח!
הדס נאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2690 ערב יום כיפור
-
קראו עוד...
בכ"ט באלול תש"ע נולד נכדנו, בנם של אביעד ורעות.
בערב ראש השנה זכינו לחבוק נכד חדש.
בשנה זו עברנו כמשפחה תהפוכות רבות ואנחנו תקווה שסיומה של השנה עם קרן האור החדשה יתנו לנו סימן ותקווה לשנה חדשה מלאה בשמחה ובבריאות.
אביחי, שנקרא על שם סבו אברהם חיים ז"ל (אביה של רעות), הובא בבריתו של אברהם אבינו שעה לאחר שנפרדנו מחברנו היקר יוסיק'ה.
באותו המקום, בבית הכנסת שלנו, בטקס רב עוצמה ובסמליות מדהימה, הלך יהודי יקר מהעולם ויהודי חדש ניכנס אליו.
אנו מאחלים לאביחי שיגדל ויתגשמו כל משאלות לבו, ולכולנו שנה עם הרבה בריאות.
ריקי ויוסי שטרן
קראו את כל המאמר
ידעון 2689 ערה ראש השנה פר' ניצבים-וילך
-
קראו עוד...
לחברותינו ולחברינו
לבנותינו ולבנינו כאן ובכל אתר ואתר
להורינו ולכל בני משפחותינו
לכל תושבי המקום ולמתנדבים
לכל ידידינו באשר הם
שלוחה ברכת כתיבה וחתימה טובה
שנת שלום וביטחון
שנה בה ימלא הקב"ה כל משאלות לבנו לטובה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2688 פרי ניצבים וילך
-
קראו עוד...
השבוע, פחות מ-12 שעות לפני כניסת האפרוחים, ערכתי ביקור קצר באתר הלולים המחודשים.
התאורה פועלת – וזו אינה סתם תאורה אלא מנורות ירוקות וכחולות שמטרתן, כך הוסבר לי, להרגיע את העופות; הנסורת מכסה את רצפת הבטון; טיפניות המים כבר מטפטפות בנגיעה; כלי המזון עמוסים בתערובת; המאווררים מצננים את המבנים; לוחות הבקרה הממוחשבת כבר נוסו ועתה רק מחכים ל-134,000 האפרוחים שאמורים להגיע ביום רביעי (לפני יומיים) ממדגריית קב' יבנה. במשך הזמן גם ייפו את כל השטח מחוץ למבנים.
כל זה הוא תוצאה של עבודה מאוד מאומצת ומסורה של אנשים רבים.
ולנו לא נותר אלא לאחל המון הצלחה לכל צוות הלולנים ולהתפלל שאבינו מלכנו יכתוב אותנו בספר פרנסה טובה. אמן, כן יהי רצון !
עדנה שורץ-לובושיץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2687 פר' כי תבוא
-
קראו עוד...
למרות החום המאוד גבוה התייצבו הילדים והמדריכים יום יום בפעילול.
של מי היה הרעיון הגאוני?
זה התחיל בלול הודים מרוחק. בכל בוקר היינו מסיעים את הילדים בטרקטור ועגלה. אחר כך זה עבר לחורשת האיקליפטוסים בה שוכן כיום "בית האיכר". עכשיו, כבר כמה שנים, הילדים מתערבבים עם הטבע, משחקים, מסתתרים, מדמיינים ויוצרים בין העצים בחורשה שפעם הייתה שכונת "בית ראשון במולדת".
כמה טוב לראות את הילדים מתנדנדים על ערסלים, בונים, מציירים וממציאים....
חופשת הקיץ בסיומה. עוד פרק של פעילול מאחורינו והילדים כבר מכינים את הילקוטים.
יישר כח להוגי הרעיון המוצלח, לאלה שממשיכים אותו ולאלה שעבדו בכל יום בחום הקשה.
קסם של מקום. תודה.
אסתר פורשר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2686 פר' כי-תצא
-
קראו עוד...
אני אורית מרוקין ונולדתי בגואטמלה לפני 20 שנה. עליתי לארץ לפני שנה ושלושה חודשים.
כשהייתי בת 17 סיימתי את בית הספר התיכון ובאתי לישראל עם "תגלית". לפי התכנית הייתי צריכה לחזור הביתה אבל בסופו של דבר נשארתי יותר מחצי שנה.
התנדבתי בקיבוץ קטורה לשלושה חודשים ושלושה חודשים נוספים למדתי וגרתי במדרשה בירושלים.
במשך הזמן הזה החלטתי לעלות ולכן חזרתי לגואטמלה לחודשיים ואז עליתי לארץ.
מאז הייתי באולפן בקיבוץ צובה ובנוסף לכך למדתי במכינה לעולים חדשים באוניברסיטה העברית בירושלים.
זוהי הפעם השלישית בה אני גרה בקיבוץ. אני אוהבת מאוד להתגורר בקיבוצים ולהתמודד עם התנאים פה. ממש קל לי.
אורית – גרעין צבר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2685 פר' שופטים
-
קראו עוד...
לאחר 11 שנות נישואין הגיע הזמן לחופשה אמיתית!
לפני כשבועיים טסנו לתאילנד בהתרגשות גדולה אבל עם לא מעט חששות בנוגע לילדים.
נחתנו בפוקט ומיד נכנסנו לעניינים - ראינו נופים, טיילנו, רכבנו ע"ג פילים, שיחקנו עם קופים, עשינו רפטינג בנהר ביחד עם זוג מקאטאר, גלשנו באומגה של 3.5 ק"מ בג'ונגל על עצים בגובה של 40 מטר, ריחפנו מעל הים בסירות מנוע מהירות, שחינו עם דגים יפהפיים ומדוזות מרהיבות (שהתאילנדים מאוד אוהבים לאכול...), קבלנו מסאג'ים (כולל מסג' דגים), קיבלנו את השבת עם 250 מטיילים יהודיים שונים ומגוונים, ואיך לא - קינחנו לבסוף בשופינג בבנגקוק. היה מדהים ומיוחד.
והילדים? כל חששותינו התבדו. הילדים נהנו מלהיות חלק ממשפחה ברוכת ילדים (מנו 10 נפשות...) וצברו הנאות משותפות רבות. כך גם הדודים שזכו לקבלת פנים חמה ומחבקת מחברי הקיבוץ ונהנו כ"כ מהטעימה של ההווי הקיבוצי.
הפרגון של החברים והעזרה הרבה למשפחתנו שנעשתה מכל הלב חיממו את ליבנו.
תודה לכל אחד ואחת מכם!
אור, ינון, יובל, עזי ואפרת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2684 פר' ראה
-
קראו עוד...
תמיד לא אהבתי את חודש אוגוסט. אני שונאת את החודש הלוהט והלח הזה, גם בגלל החופש הגדול שהתארך עד בלי די, וגם בגלל שהשבוע זה יום השנה למותה של אימי. יש לי את כל הסיבות להגדיר את אוגוסט כחודש בלתי נסבל בעליל.
באוגוסט עולים וצפים בי גם געגועים רבים ל"ילדות הבולגרית" שלי. אמנם נולדתי בארץ ולא בבולגריה, אבל כבת להורים בולגרים שאהבו את בולגריה עד יום מותם - גדלתי בבולגרית.
הבולגרים תמיד הקפידו לחיות בקהילות ולהנחיל לילדיהם אהבה עמוקה לבולגריה.
גדלתי בבת-ים, בבניין שכולו מאוכלס בבולגרים, דיברו איתנו בבולגרית עד הרגע שהתחלנו להבין... ואז ההורים עברו לדבר ביניהם בלאדינו. חונכנו לקרוא לשכנים "דוד" ו "דודה" ו"סבא" ו"סבתא". כך היינו משפחה אחת גדולה.
חגגנו חגים ביחד, אכלנו ביחד, שיחקנו ביחד, הולכנו לאותו בית כנסת, המשפחות תמכו אחת בשנייה ... הכל ביחד.
בכל הבתים היו אותם מאכלים בולגריים ופעם בחודש סבתא ואמא היו מכינות מרציפן ביתי לכל הבניין. הילדים תמיד קיבלו בברכה את הרוכל עם העגלה והסוס שמכר אבטיחים, כי אי אפשר לשרוד את הקיץ מבלי לאכול אבטיח עם גבינה מלוחה בולגרית על המרפסת. ושם-טוב הבולגרי מיפו שהביא בעגלה שלו "לקרדה" (סוג של דג מלוח... אבל טעים...), זיתים מיוחדים ו"חלביצה" ו"סלטקו" שהם ממתקים בולגרים. והרוכלים הערבים מיפו שהיו מביאים קני סוכר וסברסים ובייגלה אפוי טרי עם זעתר בתוך פיסת עיתון.
כך היינו הילדים מבלים את הקיץ, בהתרוצצויות אינסופיות, אף פעם לא רעבים, תמיד מותשים ותמיד בולגרים...
חי יום- טוב ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2683 פר' עקב
-
קראו עוד...
גולני שלי......
6.11.1983 - אני מגיע לבקו"ם בסיוע טרמפ של שלמה לוי ז"ל .
בבקו"ם נשארתי שלושה ימים ולאחר מכן התפניתי לבזק (בין זבבדה לקבטיה), בסיס הטירונים של גולני דאז .
26.7.2010 - אנו מלווים בהתרגשות וגאווה את בננו רז לבקו"ם (לאחר לילה ללא שינה).
נכנסים אנו בשער בהתרגשות ועם הרבה חרדה ומנסים לחפש מקום ישיבה מוצל. תוך כדי הכרוז מקריא שמות. אנו לא שמענו כלום עקב קולות תופים וזמבורה ברקע. פתאום רז אומר "קראו בשמי". "לא יכול להיות" – עניתי, "רק הגענו". וכמו ברוב הפעמים גם הפעם הוא צדק. רז עלה לאוטובוס הראשון בדרך לשרשרת החיול. עד סוף היום הוא יגיע לבסיס הטירונים של גולני ברגבים.
27 שנים, אבל אצלי זה נראה כאילו זה היה אתמול. אני ניזכר בטירונות, במסלול, בקורס מכי"ם ומרגיש גאווה שרז בחר לשרת ביחידה קרבית ובמיוחד בגולני.
אני מאחל לך רז שרות מהנה ותמיד תזכור שלא סתם גולני נקראת בצבא חטיבה מספר 1.
באהבה,
נעם - אבא גאה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2682 פר ואתחנן
-
קראו עוד...
"הדרך הקצרה והבטוחה ביותר לחיות בכבוד בעולם היא להיות, הלכה למעשה, כפי שהיינו רוצים להיראות. " (סוקרטס)
בכל יום נמדדת מידת הפתיחות שאנו מגלים כלפי הסובבים אותנו בכל מעגלי חיינו.אנו נבחנים במידת הסבלנות והסובלנות שניחנו בהם,וביכולת שלנו להסתגל לשינויים המואצים שכולנו חווים בכל תחום.גילוי פתיחות בפני רעיונות חדשים ויוזמות חדשניות מאפשרים לנו ליצור מציאות חדשה.
עמית שלנו השתתפה בחוג באלט במרכז למחול ביהוד.
במהלך השנה גילינו שעמית היא המשתתפת היחידה מרקע דתי. הדבר לא הפריע לנו, להיפך - החוג היה רציני, מקצועי ומאוד מהנה. לא היו בעיות או דילמות שהיינו צריכים להתמודד איתן מבחינה דתית. כנראה שכשמשאירים את המחלוקות והפערים מאחור ונותנים למוסיקה ולגוף להוביל אותנו, פתאום כולנו הופכים שווים. מתי נוצרה בעיה?
מופע הסיום של כל חוגי האמנות היה אמור להתקיים בשבת. הדבר גרם לנו, ובעיקר לעמית, אכזבה ומפח נפש.
פנינו למנהלת המרכז למחול והבענו בפניה את אכזבתנו. להפתעתנו היא הבינה את ההרגשה והחליטה להקדים את החגיגה ליום שישי.
המופע היה מרהיב וססגוני. היו בו מופעי באלט, מופעי היפ הופ, אקרובאטיקה, סטפס ועוד... במופע נכחו אורחים רבים. זה היה רגע מרגש לעמית ולכל המשתתפים.
מעבר למוסיקה, לתנועות ולצלילים, מבחינתנו זה היה אחד הרגעים המשמעותיים ושיעור גדול לחיים. הפתיחות של כל הצדדים והיוזמה להעביר את המופע ליום שישי אפשרו ליצור מציאות חדשה, שבה יש התחשבות, כבוד הדדי, עמידה על עקרונות ואי חילול שבת בפרהסיה, והכול בזכות ילדה קטנה...
לימור והושע נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2681 פר' דברים
-
קראו עוד...
אוּף גוזל
באחד הבקרים, בדרכי לארוחת הבוקר, רכובה על אופניי, ראיתי מרחוק על הכביש עורב מאכיל גוזל.
ירדתי מאופניי וצעדתי לעברם. ככל שהתקרבתי החלו הספקות לחלחל בי ואז כבר הבנתי שלא מדובר בגוזל של עורב...! ... ובכן מי זה כן יכול להיות?
בשלב זה נזכרתי בסיפורי הילדות על השותפות בין העורב לקוקיה והנה ברגע אחד מתאמת הסיפור והופך למציאות - מולי גוזל של קוקיה ניזון ממקור העורב.
בעבר כבר צפיתי בקוקיות בוגרות במחוזותינו, אבל לא נתקלתי בדור ההמשך.
בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על אתר נפלא שאפשר להיעזר בו להגדרת עופות רבים:
המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית. http://www.yardbirds/org/il
זהו, רציתי רק לשתף אתכם בחוויה שעברתי. כייף להתחיל כך את היום!
עפרה שדיאל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2680 פר מטות-מסעי
-
קראו עוד...
השבוע יצאנו, ענף המזון, ליום של התאווררות וגיבוש, לא לפני שדאגנו להכין את הארוחות ולוודא שיש מי שנשאר לתת במקומנו את השרות על הצד הטוב ביותר.
בחניון של נחל השופט אכלנו ארוחת בוקר מפנקת שהכנו לעצמנו, ואפילו נשאר לנו בשביל שלושה חיילים שהיו שם בתרגיל ניווט (אחד מהם מקיבוץ לביא, מהצוות של החבר של נעמה בתי...).
טיילנו בנחל ופגשנו את קייטנת איל"ן של עין הנצי"ב, השתטחנו על קברו של ר' מאיר בעל הנס בטבריה וצפינו על הכנרת ממרומי יער שוייץ. עשינו הצגה קטנה, קינחנו בארוחת צהריים מצוינת (כמעט כמו במסעדה של בארות יצחק...) וחזרנו מאד מרוצים.
הצוות של הענף כולל את כל הגוונים האפשריים: מגיל 13 עד 73, גברים ונשים, שכירים וחברי קיבוץ, מיטיבי לכת ומיטיבי "שבת אחים גם יחד" – הכל! מכיוון שכך, תרם הטיול, שהתקיים בימי בין המצרים, לא רק להתאווררות ולגיבוש אלא לקירוב לבבות ממש.
תודה לענפים ששחררו עובדיהם לטובתנו. היינו שקטים ורגועים בזכות נעמי, שולמית ואילנה שעבדו בחדר האוכל, עובד, צבי וורד שהפעילו וטיפלו במכונת השטיפה, ושורי ויוסקי שדאגו שהכל יתפקד במטבח בלי תקלות.
תודה.
שולי – ענף המזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 26798 פר' פנחס
-
קראו עוד...
במשך השנה האחרונה מצאו חברי הקיבוץ מדי ראש-חודש בתאי הדואר ברכת "חודש טוב" ושי בצדה.
הרעיון הינו פרי יוזמתה של ועדת התרבות היוצאת. מדי חודש פנינו - נציגי הוועדה - לענף התורן שנבחר לאותו החודש, בבקשה להתחבר למוזה המתאימה ולדאוג למתנת ראש-החודש הקרב. ההיענות הייתה מלאה. כל הענפים שאליהם פנינו, ללא יוצא מן הכלל, נענו ועמדו באתגר. כוונת המיזם הייתה לשתף כמה שיותר חברים בעשייה התרבותית ואגב אורחא להעמיק את האחווה הקיבוצית.
בשלושת החודשים הראשונים דאגנו אנו לתשורה (סוכרייה, תפילה נושנה וקולפן ירקות; כשתמיד צמודה ברכה מתאימה) ובתשעת החודשים הנותרים דאגו לעניין הענפים שקיבלו פנייה.
ואלה אשר יעמדו על הברכה: סנאק-טיים שהזינו אותנו בכריכים טעימים בארוחת בוקר מיוחדת, הנהלת-חשבונות שהעשירו אותנו במטבעות שוקולד עם תבליט ברכה, רפת שחילקו מגנט עם לוגו-הסיירת הייחודי להם, מחסן-בגדים וצעירי הקיבוץ שדאגו (בהתאמה) לעריכת באזאר וחלוקת גלידה בליווי מוזיקה, שירה וריקודים, הנוי חילקו עציץ של תות עם שירות חלוקה עד הדלת, מהגיל הרך קיבלנו סוכריות-מוצץ, ועדת תרבות הנכנסת נתנה שוקולד, מטעם הבריכה קיבלנו כדור-ים צבעוני ועובדי החוץ קינחו את הפרויקט במתן פנס-מטר.
כל שנותר עתה הוא לצטט את שאלתו הרטורית של פרידריך ניטשה: "כלום אין הענקה צרכו של מעניק?", לשלוח רוב תודות לכל השותפים ולאחל המשך חיי תרבות מלאים ומעשירים.
ו. תרבות היוצאת (רובין, דבורה נתנזון, עדינה, נרי, עירית הלוי, חן בר-נדר ויהונתן).
קראו את כל המאמר
ידיעון 2678 פר' בלק
-
קראו עוד...
40 שנה בלי אמא...
הייתי בחורה צעירה מאוד, עוד לא התבגרתי, עוד לא הספקתי כמעט כלום בחיים, ואמא שלי הלכה לעולם שכולו טוב בלי שהשכלתי להיפרד ממנה כמו שצריך. כשזה קרה עוד לא ידעתי כמה אני לא יודעת.
היום אני יודעת !
אמא שלנו חייתה בבארות-יצחק כ-25 שנה – יותר מכל חייה שלפני זה. זאת הייתה תקופה קצרה מדי, אבל אני יודעת שהיא השאירה בקיבוץ ובנו חותם בל יימחה.
היום כולנו בעלי משפחות בנות 3 דורות והחלטנו להתכנס כאן לשבת כדי להיפגש ולספר לבני המשפחה על אמא שלנו – סבתא שלהם.
בהזדמנות זאת אני מבקשת להודות לאגף החברתי שאיפשר לנו לקיים את המפגש כאן בבית הזה שהיה ביתה של אמא במלוא מובן המלה.
עדנה שורץ-לובושיץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2677 פר' חוקת
-
קראו עוד...
במשך שנים כשהגיע תאריך ח' בתמוז היו צער וכאב מלווים אותנו. בשנים האחרונות הבנו שהקרב בנגב היה ניצחון בדרך לעצמאות מדינת ישראל, והצלה לדרום הארץ. במשך כל השנים אני נושאת את זכרונות הילדות מאותו מקום, כי לפני הקרב ההוא היו חיים של יופי ושמחה גם בתוך הקשיים, והכל מלא משמעות. כשעזבנו את המקום קיווינו תמיד שיום יבוא ונחזור...
כשאנו מבקרים בהזדמנויות שונות, יש לי הרגשה של "חזרה הביתה" ואני יכולה לדמיין ולראות את המקום כפי שהוא טבוע בזכרוני.
לפעמים עולים בי הרהורים איך היו הדברים אם היינו חוזרים לנגב....
חנה ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2676 פר' קרח
-
קראו עוד...
ביום רביעי בערב חגגתי בת מצווה. התאריך המקום והתפריט היו ידועים מראש... וגם רשימת המוזמנים נסגרה מזמן.
חדר האוכל היה מקסים, המטבח הכין אוכל טעים והתורניות עבדו קשה.
אני לא יודעת לתאר את השמחה שהרגשתי כשהייתי מוקפת במשפחה ובחברים.
למצגת שהכינו לי לקראת בת המצווה בחרתי בשיר "בן משק" מהיובל של בארות יצחק.
ישבתי בקהל, הסתכלתי על המצגת והקשבתי למילים.
הסתכלתי על האנשים שבאו ועל כל המאמץ שהשקיעו במסיבת בת המצווה שלי.
איזה כייף להיות ילדה בבארות יצחק!!!!
נועם סוקולובסקי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2675 פר' שלח לך
-
קראו עוד...
הגברת איננה
ביום אחד בהיר היא הגיעה ללול. זה היה לפני יותר מעשר שנים.
כיצד הגיעה? יש אומרים שנצמדה לעקביו של איציק (יצחק קייזלר) ז"ל ומאז היא בלול ליד המשרד.
גברת אמיתית וכשמה כן היא. ליידי. כלבת בוקסר חומה עם הפרצוף המעוך והשחור ושיני-ניבי צד מאיימות ולב טוב, ולמרות חזותה המאיימת אינה הוגעת באיש לרעה.
שוכבת ליד המשרד כשלהקות של עורבים, דרוכים ושיקשקים ולעתים גם חתולים לוטשים עין למנת המזון היומית המוגשת לה ולבון-בון – חברה לחיים, ומנסות לבצע מחטפים ולקרוע נתחים מהבשר המוגש לגברת. בון בון מגיב בכעס, לעתים הוא משסף את אחד החתולים הלא-מספיק זריזים. ליידי לא פוגעת באיש.
סיפור אהבה עדין נרקם בין השניים, ולמרות מאמציו הקדחתניים של בון-בון ליידי אינה זוכה, למגינת לבה ולבנו, לפרי בטן.
כשאנו מתקרבים עם הרכב היא פותחת בריקוד מקרטע על רגליה המעוקלות. לעתים היא משתחררת מן הקולר המעיק ומפטרלת ברחבי הלול ומעבר לו.
השבוע נסענו לקנות לה קולר חדש שעיטר את צווארה החום. יומיים אחי כן נעלמה.
חיפושיה של שולמית לא העלו דבר. טלפון מהושע הביא את הבשורה הרעה: ליידי נמצאה ללא רוח חיים ליד בית הילדים. הגברת החומה והטובה תחסר לכל אוהביה.
אלי ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2674 פר' שלח לך
-
קראו עוד...
הגברת איננה
ביום אחד בהיר היא הגיעה ללול. זה היה לפני יותר מעשר שנים.
כיצד הגיעה? יש אומרים שנצמדה לעקביו של איציק (יצחק קייזלר) ז"ל ומאז היא בלול ליד המשרד.
גברת אמיתית וכשמה כן היא. ליידי. כלבת בוקסר חומה עם הפרצוף המעוך והשחור ושיני-ניבי צד מאיימות ולב טוב, ולמרות חזותה המאיימת אינה הוגעת באיש לרעה.
שוכבת ליד המשרד כשלהקות של עורבים, דרוכים ושיקשקים ולעתים גם חתולים לוטשים עין למנת המזון היומית המוגשת לה ולבון-בון – חברה לחיים, ומנסות לבצע מחטפים ולקרוע נתחים מהבשר המוגש לגברת. בון בון מגיב בכעס, לעתים הוא משסף את אחד החתולים הלא-מספיק זריזים. ליידי לא פוגעת באיש.
סיפור אהבה עדין נרקם בין השניים, ולמרות מאמציו הקדחתניים של בון-בון ליידי אינה זוכה, למגינת לבה ולבנו, לפרי בטן.
כשאנו מתקרבים עם הרכב היא פותחת בריקוד מקרטע על רגליה המעוקלות. לעתים היא משתחררת מן הקולר המעיק ומפטרלת ברחבי הלול ומעבר לו.
השבוע נסענו לקנות לה קולר חדש שעיטר את צווארה החום. יומיים אחי כן נעלמה.
חיפושיה של שולמית לא העלו דבר. טלפון מהושע הביא את הבשורה הרעה: ליידי נמצאה ללא רוח חיים ליד בית הילדים. הגברת החומה והטובה תחסר לכל אוהביה.
אלי ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון פר' בהעלותך
-
קראו עוד...
דניאל זטייקין אומץ על ידי משפחתנו כחייל במסלול גיור במסגרת קורס "נתיב". ליווינו את דניאל לאורך כל הדרך הארוכה ונקשרו בינינו קשרים אמיתיים ואמיצים של רעות ומשפחה. במהלך קורס "נתיב", ביחד עם הלימודים וההכנה לתהליך הגיור, עבר דניאל גם את תקופת הטירונות ושולב במערך החיילי של חיל הים. כיום הוא משרת על אחת מספינות הטילים כלוחם במדור הלוחמה האלקטרונית. בשבוע שלפני חג השבועות סיים דניאל את תהליך הגיור (כמה סמלי) ואת חג מתן תורה חגג כיהודי יחד עם כל עם ישראל. דניאל חייל דתי יחיד ביחידתו ולא נרתע בדרכו החדשה מהקשיים שמציאות כזו מציבה לחייל שמשלב ביצוע פקודות הצבא עם הקפדה על קיום מצוות.
דניאל, שלו סבא יהודי (אב אימו), עלה ארצה מאוקראינה עם משפחתו ואחותו הגדולה ממנו בהיותו תינוק בן כמה חודשים. לדניאל גם אחות צעירה, צברית, שנולדה לאחר שהמשפחה התבססה בארץ. ההורים, למרות שאינם יהודים על פי ההלכה,, הקפידו - ביוזמת אם המשפחה - לשמור בביתם שבארץ מוצאם על אורח חיים יהודי כמידת האפשר. הבת הגדולה התגיירה עם גיוסה, במסגרת קורס "נתיב", והכשירה בעקבות כך את המטבח בבית.
אנו שמחים לארח בשבת זו, פ' בהעלותך, את משפחת זטייקין ולשתף את הציבור בשמחת עלייתו החגיגית הראשונה של דניאל לתורה.
עפרה ויפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2673 פר' נשא
-
קראו עוד...
זו השנה השביעית ברציפות שמתארגנת קבוצה ליציאה לשבת טבע.
שבת טבע זו שבת שבה ישנים הרחק מהמיטה החמה והנעימה בתוך שקי שינה ואוהלים, אוכלים ושותים אוכל מהול באבק וחול, עושים תורנויות יותר מאשר בשבת רגילה, עובדים וטורחים בהתארגנות לקראתה, במהלכה ובסיומה, ובעיקר רחוקים מהנוחות של הבית והציביליזציה.
אז מה מושך אותנו שוב ושוב לעשות שבת דווקא בטבע?
ובכן, יש איזה קסם באוויר ובאווירה, משהו בטבע שעושה לך את זה. החבורה שסביבך, הנוף, המרחק מהרגיל והשגרתי. מרגישים איזו התרוממות רוח. זה בא לביטוי בהכנות לקראת (פרסום, מי בא? חלוקת תפקידים, חיפוש מקום מתאים, הכנת השטח, ערוב), בטיול לפני שבת (מחפשים מעיין קרוב לטבילת יום שישי), בהדלקת נרות משותפת (עם כל מיני פטנטים כדי שהרוח לא תכבה את הנרות), בקבלת שבת המלכה בתוך שלל צבעי השקיעה (כמו האר"י), בהתארגנות המשותפת לסעודת השבת (אז מגלים מה שכחנו וביצירתיות רבה מוצאים פתרונות. מזל שהרב בסביבה), בשירה סביב השולחנות (שירי קודש, יבייבייביי ו- דידידיידיי וגם שירי א"י), בשינה באוהל המשפחתי (אתה מנסה לזהות לפי המוזיקה של הנחירות באיזה אוהל גר כל אחד), בבוקר בתור ליד מכל המים לצחצוח שיניים (מי שבר שמירה בלילה?), בקריאת התורה (כשזורקים סוכריות לא חשוב על מי, תמיד יש סיבה), בטיול שיהיה בתוך תחום שבת (כמה הלכות לומדים בשבת שטח!), בפעילות עם הילדים (חידונים, משחקים, תפילת ילדים) ובסעודה השלישית כשהכל כבר מהבהב ואוטוטו נגמר (המים החמים, האורות, השמש), ואז, עם השירונים ביד והעצים מסביב שמנענעים ענפיהם לקצב קולות השירה – אתה רוצה רק להמשיך ושלא תיגמר השבת (כי עוד שנייה נצטרך להעמיס הכל בחזרה...).
אז השבת אנחנו בתל עזקה, כ-70 איש (מגיל שנתיים ועד חמישים ושתיים) ומקוים בעזרת ה' שוב ליהנות משבת מיוחדת בטבע.
שבת שלום,
שולי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2672 פר' במדבר
-
קראו עוד...
גרעין צבר לבארות יצחק 2010 – דיווח ביניים
ביום רביעי השבוע התארחו אצלנו כעשרה חניכים מגרעין צבר המיועד לבארות יצחק. הם הגיעו כדי לפגוש את הצוות, לראות את הקיבוץ, וליהנות מהמעדנים שהוגשו בחדר האוכל. לאחר ביקור של שעתיים הם נסעו ביחד לירושלים כדי להשתתף ב"ריקוד הדגלים" בעיר הבירה. הם נהנו מהביקור בקיבוץ והתלהבו מהמקום ומהאנשים. לפעמים "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". החניכים מאד מתרגשים לקראת הגעתם בעוד שלושה חודשים ובמיוחד עכשיו מפני שמרביתם חוזרים בשבועות הקרובים לחו"ל כדי להתכונן לעלייתם.
המפגש עם החברה, שעשו רושם נהדר, היה מרגש ביותר גם לצוות!
כעת הגרעין מורכב מ-10 בנות ו-8 בנים ובימים אלו משלחת של התוכנית ונציגים ממשרד הביטחון נמצאת בארה"ב ויכול להיות שעוד מספר חניכים יצרפו לגרעין בארות יצחק. הצוות ממשיך בהכנות לקראת תחילת התוכנית באוגוסט והחלו שיפוצים באזור המגורים.
כרגיל, כל הצוות ישמח לענות על שאלות החברים.
שבת שלום,
פרד וכל הצוות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2671 פר' בהר בחוקותי
-
קראו עוד...
ברצוני לשתף את החברים ולספר למה נעלמתי פתאום לשבועיים וחצי. לפני יום עצמאות נאלצתי לנסוע לדרום אפריקה מכיוון שאבי החורג היה על ערש דווי. הספקתי להיפרד ממנו לפני שהלך לעולמו. למרות שלא היה אבי הביולוגי הוא גידל אותי, אהבתי אותו והצטערתי מאוד על פטירתו.
ד"ר אלן שור היה רופא משפחה (טיפל בי כשהייתי בן שנה וננשכתי ע"י כלב). מאוחר יותר הוא עבר לתחום הפתולוגיה ועסק מטעם הממשלה בחקר מחלות לב והיה מפורסם מאוד בתחום. המחקרים שלו תרמו רבות בתחום המחקר הרפואי הוא נסע לעיתים קרובות לתת הרצאות בכל העולם ואף פרסם שלושה ספרים.
יהיה זכרו ברוך.
שי ליבוביץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2670 פר' אמור
-
קראו עוד...
ביום חמישי קיבלנו בהתרגשות ובשמחה רבה את פניה של ויל לודוויג שבאה לבקרנו מהולנד.
לפני 67 שנה הסתתרה אמא וסבתא שלנו, שרה הלוי, אצל משפחת לודוויג - ריק, טים והבן קייס, בהולנד. לאחר כמה מקומות מסתור אותם נאלצה לעזוב הם שמרו עליה במשך שנתיים עד לסיום המלחמה.
עכשיו, כהמשך לציוני הזמן היהודי האחרונים: פסח, יום השואה, ויום הזיכרון ויום העצמאות, שהם ראשית צמיחת גאולתנו, אנו זוכים לארח כאן בארצנו את ויל, כלתם של ריק וטים לודוויג, אלמנתו של בנם קייס.
אמא וסבתא שלנו, שנותרה לאחר השואה בודדה ויחידה ממשפחתה, מוקפת היום ילדים, נכדים ונינים כ"י.
מעט לפני חג השבועות, הוא חג הקציר, ואנחנו זוכים לקצור (גם) בתקופה זו את פירות מעשיהם של חסידי אומות עולם.
בשבוע הבא, יחד עם ויל, נחגוג בר מצווה לנין הראשון (אחרי שלוש נינות), ושוב נאמר תודה רבה לקב"ה ותודה למשפחת לודוויג על מסירות נפשם, כי בזכותם אנחנו.
חמולת הלוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2669 פר' אחר מות-קדושים
-
קראו עוד...
ביום שני האחרון חזרנו מארה"ב. תחילה ביקרנו את הוריו ומשפחתו של דאגלס והתארחנו בביתם שבפלמינגטון, ניו ג'רזי. חגגנו בחיקם את חג החנוכה ואת יום הנישואין הראשון שלנו. הגחנו מפעם לפעם לעיר ניו יורק הגדולה והסתובבנו גם קצת בוושינגטון הבירה (שהייתה מושלגת עד הברכיים). חודש לאחר מכן טסנו משם לברזיל. בקרנו חברה בסאן פאולו (שהייתה בתוכנית האולפן עם דאגלס). משם עלינו צפונה לסלבדור, הדרמנו דרך כמה חופים אקזוטיים יפיפיים עד לריו דה- ז'נירו ומשם הדרמנו אל מפלי האיגוואסו שבארגנטינה. משם המשכנו לבואנוס איירס, שהיא כמו עיר אירופאית משגעת. שם פגשנו את אביעד אדן, למדנו קצת טנגו, עשינו צניחה חופשית ואכלנו הרבה בשר... משם נסענו לברילוצ'ה (אגב, כל נסיעה היא נסיעה באוטובוס, לפעמים לא ממוזג או לא כל כך "חדיש" במשך 16 עד 24 שעות), פוקון צ'ילה. שם טיפסנו על הר הגעש הפעיל "ויאריקה". המשכנו לסנטיאגו בה כייסו אותו ברכבת התחתית מיד כשהגענו. ברוך ה' שחב"ד נמצאים שם בגולה כדי להושיט יד ליהודים במצוקה- הם עזרו לנו מאוד ונתנו לנו מקום ללון ומזון לאכול עד שנסתדר ונשיג כסף. הם היו מאוד אדיבים- לא רק שם, בכל בית חב"ד שבו העברנו את השבת או אפילו סתם ישבנו, או הכנו חלות/רוגלעך, הם היו מקסימים ומסבירי פנים. מסנטיאגו החלטנו לחזור לארה"ב במקום להמשיך את הטיולים מפאת מזג האוויר במקומות אליהם רצינו להגיע. ממש כמה ימים אחרי שעזבנו את סנטיאגו פקדה אותם רעידת האדמה הקשה. זה היה די מחריד לשמוע על זה מיד אחרי שהותנו במקום. חזרנו לארה"ב וחגגנו עימם את פורים ובפסח ערכנו שני סדרים...
אין ספק שצברנו הרבה חוויות חיוביות, מרתקות, לעיתים קצת מלחיצות.. אבל אין כמו בבית. אנחנו כל כך שמחים לחזור, לראות את כולם, לראות את הקיבוץ הקטן והירוק שלנו ופשוט להיות בארץ ישראל!
תודה לכל המתעניינים בשלומנו.
דאגלס ומורן גרוס.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2668 פר' תזריע-מצורע
-
קראו עוד...
לאבא ואמא / סבא וסבתא שלנו
אם נודה על האמת, אנחנו די מתקשים להאמין שכבר הגעתם לחגיגות הארבעים,
כי בשבילנו אתם תמיד עם רוח צעירה, מעורבים בכל מה שיקרה, קורה וקרה.
אבל כנראה שכדי לעמוד בראש משפחה מפוארת, צריך לצבור שנים של ניסיון והשקעה שניכרת...
הילדים האוהבים והנכדים המתוקים מעידים על השקעתכם כמו יותר מאלף מילים!
אז...
כשאתם נכנסים לעשור שסוגר את הזהב, ואנו מתרגשים איתכם ורוצים לברככם עכשיו:
שגם השנים הבאות יהיו טובות ומבורכות, מלאות בחוויות, אירועים ואינסוף שמחות,
שכל המשפחה המורחבת והאוהבת, שכאן באהבה מסביבכם יושבת,
תרווה אתכם נחת, אושר ושמחה תמיד, כולל אלו שבעזרת השם יגיעו בעתיד...
שתזכו תמיד לבריאות איתנה, בלב רגוע ושליו ותמשיכו לתת לנו בכיף את מלוא תשומת הלב.
שתצעדו כך יחד עוד שנים רבות ומתוקות במיוחד והכי חשוב- שתרוו נחת מכולנו ומכל אחד לבד!
אז קבלו ברכתנו הצנועה אך הלבבית
מאיתנו האוהבים:
לימור, הושע, רועי, דרית, איריס, רן, חזי, לוטם, אלמוג, אור, עדי ועמית. (נתנזון)
קראו את כל המאמר
ידיעון 2667 פר' שמיני
-
קראו עוד...
היה איש
משפחתי ואני עסקנו מזה זמן רב בבחירת דרך הנצחה הולמת לשלמה ז"ל, דרך שתתאים לעשייתו ולתרומתו בקיבוץ ומחוצה לו.
הועלו מספר רעיונות ובחרנו בהוצאת סידור תפילה ליום העצמאות לשליח הציבור.
מכיוון ששלמה הגה את הרעיון של סדר התפילות ליום העצמאות של הקיבוץ הדתי, היה נראה לנו הכי מתאים להכין סידור כזה בפורמט מהודר.
מספר ימים לפני יום העצמאות אציג את הסידור בארון התצוגה בכניסה לחדר האוכל כדי שכל המעוניין יוכל לראות ולהתרשם.
לאה לוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 266 פסח
-
קראו עוד...
"שובי שובי השולמית" – פתחון פה לשולמית, בסיוע שיר השירים והספר "שבעת עמודי התנ"ך" (א. קריב):
נולדתי בליל הסדר לפני 47 שנים בדיוק ונקראתי שולמית כשם השולמית משיר השירים.
מאז ומעולם תהיתי - מי את השולמית? "שובי שובי" - לאן עלייך לשוב? מדוע את כה הפכפכה - מחפשת ביגיעה את אהובך - "ביקשתיו ולא מצאתיו" אך ננעלת בפניו - "גן נעול אחותי כלה"? מצפה לו בחדרך הנעול, שומעת את תחנוניו "קול דודי דופק פתחי לי אחותי כלה" ועד שאת קמה "לפתוח לדודי" פספסת הכל "ודודי חמק עבר". מדוע חיכית זמן רב כל כך?! ואז את שוב יוצאת למסע חיפושים לשווא, "קראתיו ולא ענני", מתייסרת בחיפושייך - "היכוני ופצעוני", על מה ולמה?
כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מקריאה בספר זה, רב הסתום על הנגלה ורבות השאלות על התשובות.
מיהו הדוד אותו את מחפשת? את בנות ירושלים השבעת "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" – מתי "תחפץ" האהבה? במה היא תלויה? משכנות הרועים, מיטת שלמה, חגוי הסלע, הרי הבשמים – איה חוטי הקשר ביניהם? שניכם – היפה בנשים ודודך מדוד – מי אתם ומה סודכם?
אי אפשר ששיר השירים יישאר בגדר סתם ספר שירה של אהבת האהבות וכבר דרשו חז"ל דרשות ונמשלים, אולם כיצד נחזה בו? הראנו את מראך ספר קסום, השמיענו את קולך כי קולך ערב אך פישרך עלום.
גם אנו מחפשים, מבקשים, תוהים ותועים. לפעמים חושבים שהגענו לחוף מבטחים והנה, כמו בין הרעיה לדודה, משהו מתחמק לנו. מחפשים לשווא. ואולי החיפוש איננו לשווא? אולי הביקוש והתעייה הם הם המטרה? אולי אין כלל סוף לדרך אלא חשובה בעיקר הדרך עצמה, על מאפייניה החמקמקים והמייסרים?
אולי התשובות וההגעה אל היעד אינן הכוונה אלא דווקא השאלות והתהייה?
מה כאן עיקר ומה שולי? ומה אני יותר – שולמית או שולי?
שולמית/שולי גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2665 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
על ניסן ועל ניסים
נולדתי בפסח וניתן לי השם משה, כי הוריי קישרו את האירוע ליציאת מצריים. כעבור מספר שנים ניצלו חיי בערב פסח ומעשה שהיה כך היה.
באי ג'רבה שבו נולדתי היה לנו בית גדול מאוד ולקראת פסח סיידו את הבית בסיד לבן.
הסיד היה מגיע כחומר גולמי (גושי סיד) ואת הגושים האלה היו מכניסים לחביות, מוסיפים מים ומשאירים לכמה ימים. החביות היו מרוכזות בחצר האחורית של הבית.
בגיל שש יצאתי לחצר, טיפסתי על אחת החביות ונפלתי עם הראש פנימה את תוך הסיד הנוזלי.
נס משמיים שבאותה שנייה דוד שלי נכנס במקרה לחצר והוציא אותי החוצה. קיבלתי כוויות בפנים ובארובות העיניים וטיפלו בי בבית.
רשמה דבורה ריניץ מפיו של משה סעדון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2664 פר' ויקהל-פקודי
-
קראו עוד...
לפני שלושה שבועות קיבלתי מבני ומכלתי כתב חידה:
WHO (מי)? - שתי נשים צעירות שמדברות אנגלית, שביחד טיפלו בילדה אחת קטנה וחמודה.
למחרת קיבלתי רמז נוסף: WHEN (מתי)? - ביום ראשון האחרון בחודש הכי קצר בשנה.
וביום המחרת: WHERE (איפה)? - הייתה תמונה של הקוליסיאום.
ההתרגשות הייתה גדולה מאד. אבל השאלה שלנו הייתה WHY - למה?
למעלה משנה הייתה לנו, הסבתות, הזכות הגדולה לשמור על יובל נכדתנו המתוקה.
איזו שמחה הייתה לי פעם בשבוע לנסוע באוטובוס ולהיות עם הנכדה שלי, רק שתינו כל היום.
בשבילי זאת הייתה המתנה הכי טובה! אבל ההורים שלה חשבו אחרת, ובשבוע שבו היא התחילה לבקר במעון החליטו להטיס אותנו לאיטליה לחמישה ימים.
צחקנו, ראינו, אכלנו ובילינו ימי איכות מיוחדים. ויותר מכל חווינו פעם נוספת את החיבור הנפלא והמיוחד בין משפחותינו. ביום האחרון לחופשה נקלענו ל"חווית קורס בישול איטלקי צמחוני" עם שף איטלקי מיוחד. הוא היה המום ומוקסם לשמוע את הסיפור מאחורי ביקורנו באיטליה ("מבצע סבתא"). הוא הסביר שאין מצב בעולם ששתי סבתות איטלקיות היו יוצאות לבילוי משותף, דבר כזה היה נגמר רע מאד!
אני מאחלת לנו ולכל משפחותינו הרבה שמחה, בריאות ואהבה לאורך שנים.
רובין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2662 פר' תצווה שבת זכור
-
קראו עוד...
בשבוע שעבר כתב הרב ירון על יום הולדתו ה-40, והשבוע אנחנו מציינים בשמחה את יום הולדתו
ה-40 של אחינו עמיר.
עמיר, שפירוש שמו אלומת שיבולים, הוא הבכור בין שבעה, הראש לצרור השיבולים של רותי ולואי נוה. עמיר נולד בז' באדר, על פי המסורת תאריך הולדתו ופטירתו של משה רבנו.
לעמיר זיכרון פנומנאלי לתאריכים ופרטי טריוויה ולעולם אינו מחמיץ תאריך יום הולדת או מאורע אחר. כל אחד מאיתנו זוכה לקבל במועדים חגיגיים מתנה עם ברכה מושקעת מעמיר, לרוב שירים במתכונת אקרוסטיכון, בהם כל שורה נפתחת באחת מאותיות האלפבית כסדרן.
אך לא רק למשפחה ולחברים עמיר מסור. מאז שחרורו מהצבא, כבר קרוב ל-20 שנה, הוא מתמיד פעמיים בשבוע בפעילות התנדבותית כחונך לבחור נכה במרכז הספורט לנכים "ספיבק" ברמת גן. מסירותו של עמיר לפעילות זו ידועה לכל - יש מעט מאוד דברים שעבורם הוא מוכן לוותר על ספיבק, ביניהם מילואים וחתונה של אחותו...
עמיר היה קשור מאוד לדוד שימי ז"ל, ומאז פטירתו לפני 9 שנים משתתף באופן קבוע בשיעור לזכרו, בצד לימוד בשיעור גמרא שבועי.
בשנה האחרונה עמיר מתמסר למשימה חשובה: השלת עשרות ק"ג ממשקלו (עד כה 50 ק"ג והמונה סופר...). אנחנו אוהבים אותך בכל משקל, אך למען בריאותך נשמח שיהיה לנו קצת פחות לאהוב J
מאחלים לעמיר אחינו האהוב עוד שנים רבות של עשייה, לימוד, אהבה, פעילות ובריאות!
אנו מזמינים את הציבור להרים כוסית עם עמיר בשבת, אחרי ארוחת צהרים, בחדר האוכל.
משפחת נוה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2661 פר' תרומה
-
קראו עוד...
ימי הולדת הם נקודות זמן שבהן אדם יכול לעצור ולהתבונן כדי לראות את ההתקדמות שלו בחיים.
ציר הזמן אינו מעגלי ואינו קו ישר, אלא ספיראלה שבה בכל נקודה אתה יכול להסתכל כלפי מטה ולראות איפה היית בפעם הקודמת.
השבוע מלאו לי ארבעים שנה. לפני עשר שנים בדיוק חזרתי משליחות בפראג ולא היה לי עדיין מושג מה אעשה "כשאהיה גדול". חצי שנה אח"כ הביא אותנו הקב"ה לבארות יצחק, ומאז אנחנו מרגישים שזה המקום המתאים ביותר בשבילנו. עשר שנים חלפו מאז, ואני עדיין לא יודע מה אעשה כשאהיה גדול, אבל בינתיים אני נהנה מאוד, ומרגיש שהקב"ה מלוה אותי בכל צעד ושעל.
במקביל סיימתי השבוע את לימודי המשפטים ביחד עם כיתה מעניינת מאוד, שמורכבת ממנהיגי דתות יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים, ונפתחו בפניי עולמות חדשים ומעניינים מאוד.
אני מאחל לעצמי שגם בעשר השנים הבאות ארגיש את ידו המכוונת של הקב"ה ואדע לנצל את הכוחות שהוא נותן לי לטובה.
הרב ירון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2660 פר' משפטים-שקלים
-
קראו עוד...
בזמן כתיבת שורות אלו אני נמצאת בשדה אליהו במועצה הכ"ח של הקבה"ד.
אני חושבת על הדרך שעשיתי מאז שנות ילדותי בכפר מונאש שבעמק חפר ועד לימים אלו -
ההתקרבות לדת, משפחתי הגרעינית, החברות בקיבוץ, וההשתייכות לתנועת הקבה"ד.
סבא וסבתא שלי, הוריו של אבי ז"ל, היו חברי קיבוץ גבת. הם כעסו כשאבא עזב את הקיבוץ ועבר למושב. אמא שלי ז"ל התאכזבה שעזבתי את המושב ועברתי לקיבוץ. אך בסופו של דבר כל אחד בוחר את הדרך שמתאימה לו. לפני 16 שנה בחרתי. בחרתי ביוסקי וביחד בחרנו לחיות בבארות יצחק.
אני גאה להיות חברת בארות יצחק ושמחה שניתנה לי הזכות להיות פעילה ולהשפיע.
לפני שנה ליווינו את אמא למנוחת עולמים.
אמא אהבה לבקר בבארות יצחק ויצרה קשרים עם חברים רבים בקיבוץ.
ביום חמישי הקרוב נקיים בכפר-מונאש ערב שירים וסיפורים לזכרה של אמא.
אני מזמינה את מי שמרגיש קרוב להיות אתנו בערב הזיכרון (פרטים אצל שורי).
ורד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2659 פר' יתרו
-
קראו עוד...
שירת הלב
כאשר שורי פנתה אלי בבקשה להיות אחראית על הקידוש בשבת "שירה", בכלל לא עלה בדעתי להביע סירוב כלשהו. לדעתי חיים נכונים בקהילה כמו קיבוץ פירושם מעורבות, עשייה ונתינה – אחרת אין בהם טעם.
ידעתי גם שלא אשאר לבדי במשימה ולא התבדיתי. היו לי שתי עוזרות נהדרות – מיכל וידרמן ולני בן-שמול – שיד רבה להן בהצלחת הקידוש. גם אנשים רבים נוספים, טובות וטובים, נתנו יד – אם בסידור האולם ובהשבתו למצבו הקבוע, אם בהכנת מטעמים ואם סתם בהתעניינות, בתמיכה רוחנית ובהרעפת מחמאות על התוצאה היפה. הכי חשוב שאולם בית שפירא היה מלא בקהל רב שפניו נהרו מהנאה אחרי ששמענו את שירת המקהלה המשובחת שהוסיפה רבות לתפילותינו.
סעודת ליל שבת המשותפת בחדר האוכל החזירה אותי לימים רחוקים בהם חדר האוכל המה אדם. נכון שהיה קשה קצת לשיר זמירות, אבל זה לא העיב על החוויה הטובה – לפחות מבחינתי. דבריה היפים של ורד גם הם הוסיפו נופך חשוב.
על החלק הגשמי של השבת אני משאירה לאחרים לכתוב – רק אציין שלא נפל בטיבו מהצד הרוחני.
אז תודה לכל מי שהיה, השתתף ונהנה. אני מייחלת שנזכה לעוד הרבה שבתות יפות כאלה – זה תלוי רק בנו.
עדנה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2658 פר' בשלח
-
קראו עוד...
השבת נחוג ברוב עם ובהדרת מלך את יציאת מצריים ושירת הים.
מסורת היא בבארות יצחק ללוות את תפילות השבת במקהלת הגברים שלנו.
המקהלה, המורכבת מחברי הקבוצה, בניה וידידיה, הופיעה לראשונה בטקס הכנסת ספר התורה שנכתב במיוחד לשנת היובל (תשנ"ג, 1993). גלעד לרר מיודענו היה מנצחנו הראשון ויחד אתו התגבשה החבורה שממשיכה את המסורת וגאה לתרום לגאוות היחידה של כל הקהילה.
השנה מנצח על המקהלה אלי יחיאלי שיתארח אצלנו עם משפחתו – ברוכים הבאים !
תודה לאגף החברתי, לוועדת התרבות ולשאר החברות והחברים המסייעים להצלחת המשימה.
אנו מזמינים את הציבור לחגוג עם המקהלה בתפילות ערבית, שחרית ומוסף (כדאי לבוא בזמן...) ולהצטרף לארוחות שבת בצוותא ולקידושא רבה בבית-שפירא.
דוד פורת – בשם כל חברי המקהלה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2657 פר בא
-
קראו עוד...
בידיעון השבוע שעבר קבלנו הזמנה בלשון זו:
בואו בשמחה ! נוער בארות יצחק מזמין את הציבור להשתתף בתפילת ערב שבת חגיגית בנוסח "קרליבך", לכבוד ראש חודש שבט, בבית הכנסת.
חשבתי בלבי: בדרך כלל אינני אוהב את סגנון קרליבך בקצב ה"בעל-בתי" המנומנם של בארות יצחק, אולם הפעם הנוער יוביל ונקבל את השבת באווירה מרוממת, בשירה קצבית וריקודים, כנהוג ב"מנייני קרליבך" לצעירים.
ואמנם, באתי לבית הכנסת בשמחה, מוכן לשיר ולרקוד. דא עקא, בתפילת קבלת שבת "החגיגית" נמצאו בבית הכנסת ארבעה (!) בנים (את הבנות לא ספרתי), שניים מהם היו המתנדבים האמיצים שהובילו את התפילה. עד סוף פרקי קבלת שבת נוספו עוד שני צעירים.
על זה נאמר:
עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית. פרסמת ולא עשית – כאילו עשית!
נחום
קראו את כל המאמר
ידיעון 2656 פר וארא
-
קראו עוד...
ברוך רופא חולים
לעבור ניתוח זה אולי לא נחשב כנס רפואי, אבל בעיניי זה בהחלט נס א-לוקי.
עצם העניין שאפשר לתקן משהו בתוך הגוף ואחר-כך להחלים ולהרגיש טוב – זהו דבר מדהים ביותר.
אבל ההחלמה היא לא דבר מובן מאליו. המעבר ממצב של אחרי ניתוח למצב של קימה על הרגליים הוא קשה מאוד. הקב"ה "אשר יצר את האדם בחכמה..." נותן לנו כוחות לבצע את המעבר הזה.
וכך, בשבוע שעבר קיבלתי כוחות כאלה כדי לבצע פעולות "פשוטות" של החיים, כמו לקום מהמיטה ולהתיישב בכסא, כמו להתקלח ולטייל ברגל. ב"ה מאז אותו מעבר אני הולכת ומתחזקת.
אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בכוחות האלה ומצפה להחלמה מהירה וטובה.
שולמית ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2655 פר' שמות
-
קראו עוד...
12 שנה לפטירתו של אבי יצחק בלנקנשטיין ז"ל
כל מי שהכיר את אבי ידע שהיה אדם רב פנים ובעל קצוות: אינטלקטואל, קיבוצניק מאמין, מתרגש ויודע ליהנות ממשפחה, מסרט טוב, מספרים והצגות, פתוח לשינויים ובעיקר מעריץ את אימי.
לכבוד יום הזיכרון ארשה לעצמי לצטט מעט מדברים שאמר אלי ברמן בלווייתו, מעט המחזיק את המרובה:
"השקפת עולמו החברתית, הסוציאלית והתרבותית הייתה ונשארה של 'תורה עם דרך ארץ', של איזון ופשרה, של ריאל פוליטיקה. כהיסטוריון מומחה ידע להעריך נכון את חשיבותם של הגורמים השונים והתנגד נמרצות לכל נקיטת עמדה קיצונית וחד ממדית..." והוא מצטט מדבריו: "היינו מאד נאיביים ומשוכנעים בעצמנו ובחוכמתנו וגם בזכותנו. גם אני הייתי כזה, משוכנע שאני יודע את כל התשובות גם בעניינים קיבוציים וגם בתחום השקפת העולם".
ולגבי חינוך אמר: "השאלה באיזו מידה אתה יכול לכוון את ילדיך לדרך מסוימת לא על ידי כפייה כלשהי אלא על ידי רצון אמיתי של הילדים ללכת בדרכיך. ... חשבתי שצריך לפתוח בפני הנערים את העולם, להעניק להם חינוך יהודי וגם חינוך הומניסטי, לתת להם כלים כדי שיוכלו להגיע להכרעה עצמית ולא שאנחנו נכריע עבורם".
ת.נ.צ.ב.ה
מיכל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2654 פר' ויחי
-
קראו עוד...
הראשון בינואר שחל היום מציין פתיחתה של שנת מס חדשה בהנה"ח.
אין כמובן מקום לחגיגות. התאריך הזה מסמן נקודת זמן סתמית שחותכת את הרצף בין שנה לשנה.
כל מה שבוצע עד ל-31/12 שייך לשנה הקודמת ומה שיבוצע למחרת שייך לשנה הבאה.
שנת 2010 נפתחת עם שינויים במע"מ שישפיעו על עבודתנו בהנה"ח.
במהלך חודש דצמבר הכנו תחזית מס שנתית ונפגשנו עם יועצי המס שלנו שנתנו לנו הכוונה להפחתת המס הצפוי בשנת 2009. כן, גם בשנה זו נגיע לחבות מס.
מה נאחל לשנה הבאה? – שנעמוד ביעדים הכלכליים שלנו ושתהיה לנו שנת מס טובה גם ב-2010.
איקה שניאור – הנהלת חשבונות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2653 פר' ויגש
-
קראו עוד...
הזמן רץ...
בליל רביעי השבוע, באסיפת החברים, הזמנתי את החברים לשתות אתי כוסית "לחיים" במלאת 10 שנים לנישואיי לשמואל שיחיה לאי"ט.
רבים הגיבו בזו הלשון (בערך): מה? כבר? זה נדמה כאילו לא מזמן נישאתם...
אני מודה שגם אני לא לגמרי מאמינה שכבר חלפו להן 10 שנים – אבל הלוח לא משקר והשעון ממשיך לתקתק.
לא אכחד מכם, היו וישנם עדיין גם קשיים בדרך, אבל נדמה לי שזו מנת חלקם של זוגות רבים ואף אחד לא מלקק רק דבש מהיום הראשון. ככל שחולף הזמן זה רק משתפר ואני שבה ומודה בכל יום לקב"ה שזימן לי את שמואל ומשפחתו – בנות ובנים, חתנים וכלה, נכדים ונכדות כ"י.
ולמי שעוד לא מצא את זיווגו נדמה לי שאני רשאית לומר שאסור להתייאש ויש להתפלל ולעשות השתדלות בלתי פוסקת. שנזכה כולנו לשמחות במהרה בימינו.
עדנה שורץ-לובושיץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2652 פר' מקץ
-
קראו עוד...
אהבה ממבט ראשון
את אחייננו הכרנו עוד באולטרא סאונד כשהיה בחודש החמישי לערך להתפתחותו. את ההיכרות המוקדמת עשינו עוד בבטן אימו, דברנו שיחות נפש על העולם שמצפה לו (כמה אפשר לשמוע הרצאות על אופטיקה, מגנטיות ופיזיקה קוונטית...), שרנו לו, לטפנו אותו ומאז התאהבנו בו ממבט ראשון.
נפלאות הבורא ממש כשרואים איך ממס' תאים בודדים נוצר בן-אדם שלם, ועם היוולדו דברים משתנים.
תודה לבורא עולם שהעניק בן למשפחתנו - לשמחתנו זהו בן בכור להוריו, נכד ראשון להוריי ואחיין ראשון שבזכותו נוסף לנו התואר "דודה".
תרצה ותמר רייניץ
ההרגשה לראות איך ילדך הופך להורה היא מיוחדת במינה וקשה לתארה כסתם "התרגשות".
כאן המקום להודות לכולם שברכתם אותנו ושמחתם איתנו.
לרך הנולד: ברוך הבא, הצטרפת למסע המופלא של העם היהודי!
סבתא דבורה וסבא קותי.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2651 פר' וישב שבת חנוכה
-
קראו עוד...
ביום ששי שעבר חזרנו מביקור בארה"ב. במשך כמעט שבועיים התגוררנו בעיירה Lawrence בניו-יורק, שם גרים סבא וסבתא של ירון, וכן דודים שלו. מדובר באיזור שיש בו הרבה מאוד יהודים דתיים, ורובם די מבוססים מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, נפעמנו מכמות שיעורי התורה ומהרמה שלהם, ובין ביקורי הקרובים והשופינג גם הצטרפנו למספר שיעורים מעניינים. בין השאר למד ירון בשיעורי דף יומי המתקיימים כל בוקר בחמש בבוקר, שם הוא פגש את אליעזר כהן, שהיה מאומץ אצל משפחת שטרסבורגר ושומר עד היום על קשר עם הקיבוץ.
תודה לדואגים לשלומו של אבא של ירון. כיום, ב"ה, מצבו טוב מאוד, והוא צפוי לחזור לארץ בעוד כשבוע. כמו כן תודה גדולה לכל מי שסייע לילדינו שנשארו בבית. הידיעה שיש להם תמיד למי לפנות בבית הגדול הזה, בית בארות יצחק, הקלה עלינו מאוד.
אלישבע וירון בן-דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2650 פר' וישלח
-
קראו עוד...
להיות בת 70
זהו, תמו ימי ההפתעות והסודות. עכשיו, אחרי שפורסמו הברכות בעיתון הנפוץ ביותר בקיבוץ – בידיעון – יודעים כבר כולם שהגעתי לשיבה.
בפעם הקודמת כשהגעתי למספר עגול של אביבים (זקנה – עד כמה שאני זוכרת) הפתיעו אותי ילדיי במסיבת הפתעה גדולה בבית-שפירא, אליה זימנו בערך את כל מי שאני מכירה והכרתי. אז הייתי מופתעת לחלוטין וגיליתי לשמחתי שילדיי יכולים להרים מבצע – חבל על הזמן! בינתיים עבר עשור כשאני כבר מודעת לכישורים שלהם בתחום. בכל זאת הייתי מופתעת כאשר בו ביום, בתאריך יום ההולדת, שוב ארגנו מסיבה, בסודיות מוחלטת, כאשר איתן שותף למזימה וסובל מכך שאינו יכול לשתף אותי. מסיבת ההפתעה הפעם הייתה מצומצמת יותר, לבני המשפחה הקרובה בלבד, אך עם תכנית מפוארת, כאשר כל המשפחות עוזרות בהכנות הקולינריות וכדומה, הנכדים מככבים בה בשיר שחובר על ידי עזריה והבנים מארגנים סרט באורך מלא כמעט, כשהם מראיינים קרובים וחברים בכל קצווי הארץ. כן, ברור שהייתה גם מצגת שהכינה רותם הנכדה.
אחת המתנות שנתנו לי הייתה בילוי שבת במלון לביא – מחוז חלומותיי – עם איתן כמובן. אלישע התנדב לקחת אותנו ללביא עם סיפור כיסוי על איזה פיקניק, בדרך לשבת ברמת הגולן עם עולים מרוסיה, חברים של אילנה. אך מה רבתה ההפתעה כאשר בפיקניק שאורגן ביום שישי באמצע יער בית קשת (מומלץ!) קפצו לכביש כל בני המשפחה, אנשים נשים וטף, כשהם לבושים בחולצות שאין לוותר עליהן באירוע כזה, מעוטרות בבדיחת פילים ובהכרזה כי "סבתא רחל כבר שבעים שנה הגדולה מכולן (במשקל בוודאי – הערת הנדונה) והודיעו לי שכולם באים אתנו ללביא. השבת בלביא הייתה מקסימה וגם מזג האוויר שיתף פעולה. כולנו נהנינו. אני, בכל אופן, מחכה כבר לשמונים, אי"ה...
רחל פלינט
קראו את כל המאמר
ידיעון 2649 פר' ויצא
-
קראו עוד...
בשבוע שעבר יצאנו מעבדות (סוג של) לחרות...
השתחררתי (דאגלס) משירותי הצבאי בצה"ל, אחרי כשנתיים וחצי כלוחם ומפקד ביחידת עורב צנחנים. אחרי מסלול הכשרה של שנה וחודשיים יצאתי לקורס מ"כים, בעקבותיו קיבלתי תפקיד של מ"כ טירונים ובסיום הטירונות ליוויתי את חייליי כסמל מסלול עד תום שירותי.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לנעמי ולכל המשפחה המורחבת, שליוו אותי בשירותי הצבאי. עוד בהיותי חייל בודד, כשחזרתי אחרי שבועות קשים לחדר ריק, אירחו אותי, טיפלו בי (כביסות כשדחוף...), התייצבו בכל הטקסים הצבאיים שלי ובעיקר נתנו לי להרגיש בבית עוד הרבה לפני החתונה.
תודה מקרב לב גם לקיבוץ ולכל האנשים הטובים שבדרך!
אני (מורן), סיימתי לפני כחודשיים שירות לאומי בן שנתיים במשפחתון משפחת בזה באור יהודה, לצידם של רחל, רפי ויובל צור, שעדיין עמלים שם במלוא המרץ. בין היתר הספקתי מאז לעבוד לצד צוות בית הילדים ולעזור בסידורו המחודש.
מאד כיף לנו להיות שוב בבית, בסביבה, בחיק הקיבוץ והמשפחה. אחרי שנתיים מאד נמרצות וממלאות טוב לחזור וגם קצת לנוח.
ביום שלישי הקרוב נטוס בעז"ה לבקר את משפחתו של דאגלס בניו-ג'רסי ונחגוג עמם את החג הקרב.
דאגלס ומורן (סלומון) גרוס
קראו את כל המאמר
ידיעון 2648 פר' תולדות
-
קראו עוד...
לפני כחודש נולדה בתנו הרביעית – עדי.
בשונה משלוש הלידות הקודמות שהיו רגילות ומהירות, הפעם העניינים הסתבכו ועדי הייתה במצוקה.
הצוות המיילד עוד ניסה להביא למצב של לידה רגילה, אך זה לא עבד.
בזמן הלידה ההרגשה הייתה מוזרה מאוד: לשבת ולחכות בלי להיות שותף, להיות במתח רב - מה קורה שם בפנים? האם הכל בסדר? מה עם לימור? מה עם התינוקת?
ולבסוף, כשהמיילדת יוצאת עם עדי בידיים – הרגשת הקלה עצומה, לדעת שהכל עבר בשלום וכולם בסדר.
הרגשנו שזכינו במתנה גדולה ומכאן בחרנו את שמה: עדי – כתכשיט יקר לנו.
ברצוננו להודות על הפינוק שלו זכינו בשבועיים שלאחר הלידה. בכל ערב זכינו לארוחות טעימות להפליא.
תודה רבה לכולכם, ובכלל לכל מי שהתעניין, שאל ומסר ד"ש.
שבת שלום,
לימור והושע
קראו את כל המאמר
ידיעון 2647 פר' חיי שרה
-
קראו עוד...
ליל שבת פ' וירא. סוף התפילה. גם השיעור בפרשת השבוע נסתיים והציבור פורש אט-אט לביתו. גם אני. הגעתי ונכנסתי הביתה. משמאל מרצדים נרות השבת ומימין שולחן השבת הערוך עם המפה הלבנה.
אני בוחר בספה שממול ומתרווח לי. לוקח את העיתון ביד, מרפרף ומגיע לעמוד הלפני האחרון במוסף. כותרת הביניים של הכתבה באדום מספרת על זוגות צעירים שסוף סוף זכו ליישב את קיבוץ "רתמים" בנגב שנעזב זה מכבר. האזור מוכר לי. חרשנו הלוך ושוב את כל הגבעות הלבנות בין צאלים למשאבי שדה עוד 'כשעשינו מילואים' שם. כשהיינו חולפים מול המצפה ברביבים תמיד עלו הרהורים על החלוצים הראשונים שעשו שם היסטוריה, גברו על השממה והצליחו לרתום את שיגעונות המדבר לצרכיהם. וכך אני מגיע למשפט האחרון בכתבה. מצטטים את שמוליק ריפמן ראש מועצת רמת הנגב וחבר קיבוץ רביבים השכן לרתמים. "אני מאמין שנכון להקים ברתמים יישוב גדול ושמי שמסוגל לעשות זאת זו רק הציונות הדתית". אני חוזר לכותרת. משהו מוכר מושך את עיניי בתמונה הגדולה - הנה מולי איילה של מאיר שפירא ובנם.
אכן הפעם ההיסטוריה היא משלנו.
שבת שלום,
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2647 פר' חיי שרה
-
קראו עוד...
ליל שבת פ' וירא. סוף התפילה. גם השיעור בפרשת השבוע נסתיים והציבור פורש אט-אט לביתו. גם אני. הגעתי ונכנסתי הביתה. משמאל מרצדים נרות השבת ומימין שולחן השבת הערוך עם המפה הלבנה.
אני בוחר בספה שממול ומתרווח לי. לוקח את העיתון ביד, מרפרף ומגיע לעמוד הלפני האחרון במוסף. כותרת הביניים של הכתבה באדום מספרת על זוגות צעירים שסוף סוף זכו ליישב את קיבוץ "רתמים" בנגב שנעזב זה מכבר. האזור מוכר לי. חרשנו הלוך ושוב את כל הגבעות הלבנות בין צאלים למשאבי שדה עוד 'כשעשינו מילואים' שם. כשהיינו חולפים מול המצפה ברביבים תמיד עלו הרהורים על החלוצים הראשונים שעשו שם היסטוריה, גברו על השממה והצליחו לרתום את שיגעונות המדבר לצרכיהם. וכך אני מגיע למשפט האחרון בכתבה. מצטטים את שמוליק ריפמן ראש מועצת רמת הנגב וחבר קיבוץ רביבים השכן לרתמים. "אני מאמין שנכון להקים ברתמים יישוב גדול ושמי שמסוגל לעשות זאת זו רק הציונות הדתית". אני חוזר לכותרת. משהו מוכר מושך את עיניי בתמונה הגדולה - הנה מולי איילה של מאיר שפירא ובנם.
אכן הפעם ההיסטוריה היא משלנו.
שבת שלום,
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2646 פר' ואראה
-
קראו עוד...
בשבת האחרונה חגגנו בשמחה רבה את יום בר המצווה של יששכר. השבת הייתה עמוסה בהתרגשות, הן מיכולתנו לחגוג עם כל האנשים הנפלאים שגרים פה, והן מהאפשרות לשתף את כל המשפחה הקרובה לנו.
אין ספק שלולא גרנו כאן, בקיבוץ, עם כל אפשרות האירוח ועם כל הרצון הטוב של האנשים לעזור לנו- לא היינו יכולים אפילו לחלום על שבת כה נפלאה! ועל כך רצינו לומר תודה מכל הלב לכל החברים ולכל מי שטרח ועזר, הן בהכנת עוגה או קיגל, הן בסידור וניקיון דירות לאורחים והן בכל שאר הארגונים.
נתראה בשמחות!
משפחת בן דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2646 פר' ואראה
-
קראו עוד...
בשבת האחרונה חגגנו בשמחה רבה את יום בר המצווה של יששכר. השבת הייתה עמוסה בהתרגשות, הן מיכולתנו לחגוג עם כל האנשים הנפלאים שגרים פה, והן מהאפשרות לשתף את כל המשפחה הקרובה לנו.
אין ספק שלולא גרנו כאן, בקיבוץ, עם כל אפשרות האירוח ועם כל הרצון הטוב של האנשים לעזור לנו- לא היינו יכולים אפילו לחלום על שבת כה נפלאה! ועל כך רצינו לומר תודה מכל הלב לכל החברים ולכל מי שטרח ועזר, הן בהכנת עוגה או קיגל, הן בסידור וניקיון דירות לאורחים והן בכל שאר הארגונים.
נתראה בשמחות!
משפחת בן דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2645 פר' לך-לך
-
קראו עוד...
בפרשתנו הקב"ה מחליף את שם אברם לאברהם ואת שרי לשרה כדי שיזכו לתפקיד המיועד להם וכורת עימם ועם זרעם ברית עולם.
שם יהודי הוא בעל משמעות עמוקה, ולא רק אמצעי זיהוי. מרכז המילה "נשמה" הוא "שם". על ידי קריאת שם מושכים את קדושת הנשמה. משהו בעל מטען רוחני שכדאי להתייחס אליו בכובד ראש. בנתינת שם יש אפשרות להוציא מהכוח לפועל את שליחותו ותפקידו של האדם.
אומרים חז"ל: כל הקורא בשם לבנו הרי זה מעין נבואה קטנה. כאשר נולד תינוק נזרקת בהורים רוח הקודש לבחור לו את השם המתאים לאישיותו ולנשמתו, וכך השם מלווה את האדם כל חייו.
עד כאן הפן הרוחני, אבל אל לו לאדם להסתמך על הנבואה והכוונה בלבד, כי כאן הרשות נתונה, וחייב אדם לעבוד ולתקן כדי להגשים את ייעודו.
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2644 פר' נח
-
קראו עוד...
להיות בת 50.
איך זה להיות בת 50? מה, אני המצאתי את הגיל הזה?אני הראשונה והיחידה שהגיעה לגיל 50?
בטוח שלכל אחד ואחת יש תחושות אחרות והרגשות שונות. אני ברוך השם מרגישה הכי טוב עכשיו, בגיל 50.
אולי זה במקרה ואולי לא. וגם ברור, שאני בעצם בת 30 כמו שרואים...לא?
בכל אופן, כרגע לשמחתי יש לי תחושת השלמה ושלמות, בטחון, אהבה, יציבות וידע שלא היו בשנים שלפני כן. אני חושבת ומאמינה שזה נובע מההצלחה להשיג את המטרות האישיות שהיו לי ושהייתי זקוקה להן כדי לפרוח: לחיות בזוגיות חדשה,להמשיך את השושלת המשפחתית, לעסוק בתחומים הקרובים אלי ביום יום, למצוא את יכולת הנתינה לזולת שטמונה בי, את היכולת ליצור, להכיר ולפגוש אנשים טובים ומפרגנים, לנסות ולראות רק את חצי הכוס המלאה ולמצוא טוב בכל דבר, גם כשקשה.
אז כבת 50 , מותר לקבל ממני "עצה"? תנסו, זאת אהבה.
אחרי כל כך הרבה שנים זה אפשרי... לאהוב בלי לשפוט, לאהוב גם את הרע, לפזר אהבה וחיוכים.
כמו מילות השיר: "לאהוב בלי לחשוב לאהוב עד הסוף, כמה טוב".
מאחלת לכולם באהבה,
הדס נאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2643 פר' בראשית
-
קראו עוד...
לאחרונה קראתי עם בני את הסיפור "זוהר רוצה גומות" מאת מאיר שלו. מסופר על ילדה בשם זוהר שרוצה גומות חן, היא מבקשת מאמא ומאבא, מהחנווני, אפילו מהקוסם. כשהם לא יכולים לעזור לה הם מפנים אותה לא-לוקים. בלילה בשקט היא מבקשת מא-לוקים גומות חן לאחר שהייתה ילדה "טובה" כל היום. היא נרדמת שמחה ומאושרת רק כדי לקום בבוקר ולראות שלא קיבלה את מבוקשה.
הסיפור עורר גל של שאלות אצל ניתאי: איפה א-לוקים? למה לא רואים אותו בתמונה? למה הוא לא נתן לזוהר גומות חן? מה א-לוקים עושה?
ידע הילד את מי לשאול...... ניסיתי לתת לו ולי תשובות מספקות ואני חייבת להודות שלא הצלחתי כל כך. ניתאי "הסתפק" בינתיים בתשובות, לא לפני ששאל עוד כמה שאלות הבהרה, ואני נשארתי עדיין תמהה.
כבר שנים אני חושבת ומנסה להבין איפה מקומו של א-לוקים בחיים שלי, והאם בכלל יש לו מקום? האם הוא נוכח למרות שאין כל סימן לנוכחותו? האם אני מאמינה בו?
והנה שוב מתחילה שנה חדשה ועדיין אין לי תשובות. בכל שנה השאלות שלי מקבלות צורה ונופך אחר ובכל שנה הן מסתובבות סביב נושאים שונים.
שתחל שנה ותשובותיה ותסתיים שנה ושאלותיה....
חי יום-טוב ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2642 שבת-סוכות
-
קראו עוד...
לשנת העבודה הנוכחית עברנו גן "שחף" להיות גן "גפן" במבנה גן "דקל" לשעבר.
בגן שלנו 24 ילדים - "ענבים", יפהפיים, בשרניים, בגוונים ובגדלים שונים, גילאי שנתיים-שלוש, הפועלים באשכולות/קבוצות שונות בהתאם לגילם ולהתפתחותם.
מקיבוצנו יש "נבחרת ענבים" מיוחדת של 12 ילדים.
אנחנו עדיין בשלבי ההסתגלות וההתאקלמות, תוך כדי לימוד על חגי תשרי. בעזרת אבותינו הנהדרים בנינו סוכה גדולה לתפארת.
החצר מאורגנת בהתאם לגיל הילדים.
זו ההזדמנות לומר תודה גדולה למסגרים על עבודתם הנהדרת בארגון החצר כך שתהיה יפה ובטוחה לפעילות הילדים הקטנים. כולכם מוזמנים לבקרנו בסוכה, בחצר ובגן.
אנו תפילה שבע"ה תהא שנת תש"ע שנת עשייה, עניינית, ברוכה בהרבה "יין משובח" מהענבים והאשכולות השונים, כמו היין של משה, עשירה בבשורות טובות ובהרבה שמחה.
חג שמח,
יהודית סעדון וכל הילדים והצוות בגן "גפן"
קראו את כל המאמר
ידיעון 2641 שבת שובה-האזינו
-
קראו עוד...
"שמח תשמח רעים האהובים..." דברי ברכה שנאמרו מתחת לחופה
מדובר בשמחה האמיתית ביותר, הראשונית ביותר, שמסוגל אדם להגיע אליה. שמחה כזו חשו אדם הראשון ואשתו חוה לפני שחטאו. שמחה של החתן והכלה כמהות אחת.
אתם, רוני ואופיר, מהות אחת, רעים אהובים, מסוגלים לשמחה כזאת ביום הזה. אהובים זה על זו ואהובים על כל הקהל שבא לשמוח היום אתכם.
רוני ואופיר, שניכם עם שמחה גדולה בלב וזה המקום והזמן לציין שרוני ירשה תכונה זו יחד עם טוב לב, נתינה ומרץ בלתי נדלה, מסבא יצחק בידר ז"ל, אבי שלצערנו איננו כאן אתנו היום, אבל רוחו כאן בהשראת טליתו המשמשת לכם חופה שתחתיה אתם כורתים את ברית הנישואין ביניכם.
איחולינו ששמחת החיים תמשיך ללוות אתכם ושתזכו לזוגיות טובה, לאור ונחת בחייכם.
אמא ואבא רותי ויחזקאל אלידע
קראו את כל המאמר
ידיעון 2640 ראש השנה תש"ע
-
קראו עוד...
בניגוד לגן בעיר שסוגר את שעריו מה-30.6 ועד ה-1.9 ויש לצוות זמן רב להתארגנות, בגן קיבוצי אין הפסקה והצוות נערך לשנה חדשה ביומיים הכנה שרק בהם ילדי הקיבוץ לא באים לגן (ילדי חוץ בחופשה 10 ימים).
השנה עזבה את הגן מטפלת מהקיבוץ שעבדה בגן כמה שנים. נשארו 2 מטפלות מבחוץ. לי מאוד חשוב שתהיה בצוות אחת מהקיבוץ. היינו צריכות לגבש צוות מהתחלה.
יום לפני פתיחת שנת הלימודים רותי הסבירה לי על גן חרוב, בקשתי לשמוע ממנה אם היא עדיין מתרגשת כאילו זאת השנה הראשונה שלה.
רותי: "כל סוף הוא התחלה של... יש את השיא במסיבת סיום של בוגרי הגן, ובלי הפסקה מכינים את השנה החדשה. גם בי שעובדת מעל 30 שנה בגן חרוב, לקראת שנה חדשה האדרנלין זורם חזק בתקופה של סוף שנה ותחילת שנה. ויש תזכורת יפה לעין: החצבים הפורחים בתקופה זו מאחורי גן חרוב כבר לאורך הרבה שנים.
הצפייה להכיר ילדים והורים חדשים מרגשת אותי מאוד ואני מקווה שהקב"ה יעניק לי כוח ומרץ לעשות הרבה התחלות וסיומי שנה בגן חרוב".
שמעה ורשמה: דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2639 פר' ניצבים-וילך
-
קראו עוד...
שבת בחברון עיר האבות..... והבנים!
כמו בכל שנה לפני תקופת תשרי גם השנה יצאה משלחת של אבות ובנים לשבת משותפת, והפעם לחברון!
כמי שלא ביקר בעיר (ללא מדים) נחשפתי לראשונה לקסמה, ליופייה, להיסטוריה ובעיקר לאנשי הישוב היהודי בעיר. הכנסת האורחים שלהם הייתה יוצאת מגדר הרגיל, גם מה שתוכנן מראש וגם מה שצץ במהלך השבת. אצל כל מי שהתארחנו מצאנו אמונה גדולה הנובעת מהתורה, מהעיר וממה שיש בה.
כל תפילה התפללנו במקום אחר: מנחה בערב שבת בקבר רחל (בדרך), קבלת שבת בגן מערת המכפלה, שחרית ומוסף באולם המערה, מנחה בקבר ישי ורות וערבית והבדלה בביהכנ"ס אברהם אבינו.
אז תגידו איפה אפשר למצוא עוד מקבץ כזה של סנגורים לימים הנוראים?!
שבת שלום!
יוסי ומלאכי שניאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2638כי תבוא
-
קראו עוד...
עוברים שלב
כשהתחלנו לחשוב על עלייה לא תיארנו לעצמנו לאן נגיע. ידענו שרצוננו בקיבוץ דתי ונעזרנו באנשי הסוכנות היהודית כדי לחפש את המקום המתאים. אחרי טיסה ארוכה ומעייפת עם שלושת ילדינו הגענו למקום מקסים שמיד הרגשנו בו בבית. חיכתה לנו דירה חמה ונחמדה שלא חסר בה כלום, מריהוט וציוד ועד מזון לשבועות הראשונים.
עכשיו, כשאנחנו נכנסים לתהליך קליטה בקיבוץ – אחרי שנה וחצי במעמד של עולים חדשים במסגרת "בית ראשון במולדת" – אנחנו רוצים לומר תודה מכל הלב על המצווה הגדולה שעשיתם אתנו, על האירוח החם ע"י כ ו ל ם !
מקווים שבעז"ה השנתיים הבאות בתהליך הקליטה שלנו תהיינה טובות כמו עד עתה. חשוב לנו לציין לטובה ולתודה מספר אנשים שהיו אתנו בקשר ממש מההתחלה עוד בחו"ל: אהרן גל, אסתר פורשר, לני בן-שמול, ונוסיף עליהם את הרב והרבנית בן-דוד, משפחת וידרמן, משפחת פורת, משפחת סלומון ועוד רבים.
תודה מכל הלב, אוהבים אתכם מאוד.
רבקה, אבי, אלכס, אריאל, אמה ובנימין אינלר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2637 פרי כי-תצא
-
קראו עוד...
לינה משותפת
כל בן קיבוץ מכיר היטב את הרגע שבו הוא מספר למישהו את העובדה שבהיותו ילד הוא ישן בלינה המשותפת, מיד הוא זוכה למבט מלא חמלה ומשתתף בצער על עברו הכואב.
מחקר חדש שהתפרסם היום גילה ש- 69% מהקיבוצניקים זוכרים את הלינה המשותפת כחוויה טובה.
לפי המחקר 75% מהגברים ציינו כחוויה טובה את הלינה משותפת, ורק 63% מהנשים.
תוצאות המחקר הפתיעו אותי, אני מודה. בהגיון שלי חשבתי שהלינה המשותפת תשאיר יותר צלקות ופגעים מאשר חוויות טובות. אני יודעת שהלינה המשותפת נבעה מרקע של אמונה בערכים שיתופיים. לא היו תנאים ללינה בבתים, הנשים היו צריכות לצאת מוקדם לעבוד (גם היום זה כך, לא?) וכו'. אני רק יודעת שלחלק מהילדים זה היה ממש רע וטראומטי.
אני שמחה שהיום הילדים ישנים עם ההורים, נראה לא טבעי שהילדים לא יהיו עם ההורים, שאם בני יקרא לי באמצע הלילה לא אהיה לידו ..... אבל לא אשפוט את העבר. אני פשוט שמחה שההווה שונה.....
חי יום-טוב ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2636 פר' שופטים
-
קראו עוד...
"בן שישים לזקנה"
במקורות מתייחסים לימי הולדת בכל 10 שנים, ולכל עשור מונים חכמינו משמעות המיוחדת לגיל זה, ובמיוחד נהגו לציין את גיל השישים.
היבט מעניין בחגיגת יום הולדת ובמיוחד בימי הזקנה הוא בכך שהאדם חוגג את יום הולדתו עם האנשים היקרים לו.
הפעם משפחתי היקרה הפתיעה אותי 22 יום לפני יום הולדתי, באמרם שאותי אף פעם אי אפשר להפתיע – אבל הפעם הצליחו. ומדוע 22 יום לפני?
הם כתבו:
"אמא!
בכל ערב שבת אנו שרים לך "אשת חיל מי ימצא",
וכמו "אשת חיל" שמתאר את נפלאותיך לפי הא'-ב'
מהיום תקבלי 22 מתנות, לפי אותו הסדר, שיסתיימו ביום הולדתך."
תודה לכם משפחתי היקרה על הרעיון המקורי והמקסים. אתם מצליחים להפתיע אותי מידי יום.
מקווה שתמשיכו להפתיעני עוד הרבה הרבה שנים.
דבורה נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2635 פר' ראה
-
קראו עוד...
"שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך" (הפטרת פר' עקב)
בשבת האחרונה היה לי הכבוד והעונג להשתתף בחגיגה מוסיקלית מלווה בהתרגשות רבה בתפילה לרגל יום ההולדת ה-28 לבית הכנסת הגדול בירושלים.
הייתה התכנסות המונית, תפילה מיוחדת ושירה מלווה בהתעוררות לקראת הימים הנוראים.
הקשר בין חמשה-עשר באב ל"כתיבה וחתימה טובה" מצוי בגימטריא הזהה – 928. כמו כן בפרשת נצבים כתוב "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א-לוקיכם וגו'"...."מחוטב עציך עד שואב מימיך".
מחוטב עציך - בט"ו באב הפסיקו לכרות עצים למערכה מפני שכבר תשש כוחה של חמה ואין העלים מתייבשים יפה ומתוך כך חוששים שמא יש בהם תולעים. עד שואב מימיך – זה ניסוך המים של הושענא-רבה שבו נגזר הדין. אכן בשעה 07.30 בבוקר בית הכנסת היה מלא, כולל כל המעברים וגם עזרת הנשים.
את התפילה הובילו שני חזנים מהטובים בעולם: חיים אדלר ויצחק מאיר הלפגוט, בליווי שתי מקהלות של 50 איש. התפילה הסתיימה בשעה 13.00 בשירת "רצה ה' א-לוקינו" בביצוע החזן הלפגוט יחד עם יוסי גרין – מלחין הקטע, ובהשתתפות כל הקהל.
יהי רצון שבזכות תפילת רבים נזכה לימים טובים יותר לעם ישראל.
בעז פלדמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2634 פר' עקב
-
קראו עוד...
בתחילת פרשתנו אנו מוצאים ציווי : "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹקיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהקיךָ" (ד' כג).
מובא בשם האדמו"ר מקוצק שלפעמים אדם מקיים מצווה אבל בעצם עושה את ה"פסל והתמונה" של המצווה ולא את "נשמתה ורוחה" של המצווה. דוגמא קיצונית לכך ניתן לראות במסכת יומא דף כג ע"א, "תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש (בניסיון להקדים איש את חברו בזכות לקיים את מצוות תרומת הדשן של בוקר). קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר (דברים כא) "כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך", אנו על מי נביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכייה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים".
הריצה עבור הפסל ולא עבור הרעיון, היא היא הטעות, ועלינו לדעת להוביל על בסיס ערכים, תוכן ומוסר של המצוות ולא לעסוק בקליפתן...
באותו העניין: בשבוע הקרוב נארח בקיבוץ למשך 3 ימים את משפחת חסן אשר אימצו את ילדי משפחת כהן-אור, שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים. זו הדרך וזו ההזדמנות שלנו ליצוק ערכים בתוך המצוות!
עזי אלטשולר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2633 פר' ואתחנן - נחמו
-
קראו עוד...
לפני שבועיים התארחנו ירון ואני (ודניאל) במלון 'שערי ירושלים' בהשתלמות של מכון פוע"ה (=פוריות ורפואה ע"פ ההלכה).
מכון פוע"ה עוסק בכל ענייני רפואה והלכה, ובפרט בנושא טהרת המשפחה ופתרונות לבעיות פוריות מן ההיבט ההלכתי. שלושה רבנים ממכון פוע"ה היו איתנו במהלך השבת, והם העשירו אותנו בשיחות ובשיעורים.
השבת הייתה מלאה ומעניינת.
מהפן האישי הייתה זו גם חופשה מסוג מסוים (הילדים היו אצל הסבא והסבתא), אבל - הרגשתי יותר מתמיד כמה קשה להיות 'סגורה' במלון, שאפילו בניסיון לצאת החוצה פוגשים רק כבישים ובניינים.
הבנתי שוב, וביתר שאת, כמה טוב לגור בקיבוץ עם כל המרחבים, וכמה טוב הירוק הזה שעוטף אותנו מסביב.
שבת שלום
אלישבע בן-דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2632 פר' דברים
-
קראו עוד...
"משנכנס אב ממעטין בשמחה". אמרה ידועה של חז"ל. אחד מאדמו"רי חסידות מונקאטש פירש אותו באופן ש'ממעטין' את ענייני השמחה הבלתי-רצויים בתשעת-הימים, על ידי הוספה של שמחה באופן המותר על-פי שולחן ערוך.
כמו למשל מנהג שהנהיג האדמו"ר החמישי של חב"ד - רבי שלום דובער שניאורסון - אצל חסידי חב"ד, לעשות בתשעת הימים סיומי מסכת. גם הוא נימק זאת בטעם של הוספת שמחה של מצווה המותרת בימים אלו שבהם ממעטין בשמחה.
מנהג חסידים או לא, אבל צוות חברות וחברים מסור בתגבור ילדינו החמודים נוהגים בנאמנות מידי שנה לרַצוֹת ולשמח את ילדי איל"ן בקייטנה. ימי הקייטנה חופפים לעיתים לתשעת הימים ולעיתים (כמו השנה) רק חלק מהימים נופל על ימי חודש אב הראשונים. באירוע זה, שכבר יצא לו שם ומוניטין רב, עולה השמחה וגואה בין כולם ובוודאי גם מגיעה למעלה למעלה. וכך בימים קשים שנפלו עלינו בשל שנאת חינם אנו חווים ימים של אהבה רבה. בתקווה ששמחת ילדים ומבוגרים זו בימים כאלו תזרז את הגאולה.
י פ ת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2631 פר' מטות מסעי
-
קראו עוד...
הקיבוץ הדתי בנה עצמו אחרת מבחינה טקסית והלכתית. הוא הרי לא קיבל את המהפכה כשורש קיומי, גם לא את הנתק המתחייב ממנה. הוא ראה את עצמו כבן מסורת המממש אותה טוב יותר, מחויב לה בתנאים חדשים ובתנאי עוני והסתפקות במועט. מחויבותו המוחלטת של הקיבוץ הדתי להלכה כהתגלות שתוקפה נצחי ולאפשרות לפרש אותה במסורת ההלכה לא הייתה יכולה לסתור את הכרת הדור במחויבותו החדשה ובאתגריו המהפכניים.
פרשת הדרכים של הקיבוץ הדתי התגלתה בעניין החתונה. אקט האירוסין והקידושין מתבצע באמצעות החלה של עיקרון הקניין הפרטי. הסמל לכך הוא טבעת הזהב. אולם בקיבוץ בוטל הקניין הפרטי, אז מה יעשו עם הטבעת?
שני פיתרונות ניתנו לבעיה בשני קיבוצים דתיים. בקיבוץ הראשון החליטו להתרים את התכשיטים שהביאו החברים מהבית, להתיך אותם לעשיית טבעות זהב לקידושין. בכך בא לידי ביטוי הקשר בין המשפחה לבין החברה הקיבוצית.
בקיבוץ השני החליט הקיבוץ להחתים כל חבר מחבריו על שחרור מרצון של בעלותו על הטבעת, מלבד החתן. כך נשארת הטבעת קניינו של החתן.
כך מתאפשרת אותה הלכה שמקדשת את החתונה של בני הזוג אך באותו זמן עצמו מקדשת את הקשרים בין בני הזוג לחברה הקיבוצית.
הביאה לידיעון: חי ברוכי
מתוך ספרו של מוקי צור "כרעה ברוח"
קראו את כל המאמר
ידיעון 2630 פר' פנחס
-
קראו עוד...
לא, לא יצאתי לחפש שורשים – בכל אופן לא שלי, עד היכן שידיעתי מגעת – למרות שלפי צבע עורי היה בקבוצת המטיילים מי שחשב שמוצאי משם.
יצאתי לסיור במרוקו יחד עם חבריי ללימודים בקורס "עם בעקבות גורלו" במרכז יעקב הרצוג בעין-צורים,
בו למדנו השנה על יהדות צפון אפריקה. הלימודים פתחו לי אופק חדש מבחינת הידיעות וההתייחסות ליהודי תפוצה זו. כבר אמר מי שאמר "טוב מראה עיניים מהלך נפש" והסיור באמת היה השלמה נהדרת ללימודים התיאורטיים בכיתה.
בינינו היו גם כאלה – כולל המדריך הנפלא נסים קריספיל - ששורשיהם במרוקו, ושמענו את סיפוריהם בערים שמהן באו או שמשפחתם באה משם. סיפורים אלה המחישו באופן הטוב ביותר את כל מה ששמענו במשך השנה.
בע"ה בעוד כחודש אספר בליווי תמונות במסגרת מפגש הבגירים במועדון.
עד אז שיהיה לנו קיץ נעים ושנעבור אותו בשלום.
עדנה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2629 פר' בלק
-
קראו עוד...
כשהיינו ילדים לקחו אותנו בטיולית בין שדות ולולים אל הפעילול – פעילות בלול,
ומאז ועד היום נשאר לו השם (וגם השם הטוב...).
אחר-כך העבירו אותנו לחורשת האיקליפטוס שמזמן כבר שינתה את שמה...
והיום, בדילוג של יותר מעשר שנים, שוב במקום אחר -
ואנחנו כבר בעמדת המרכזות ואתנו צוות מקומי צעיר ורענן.
לכולנו זיכרונות יפים מהקיץ בקיבוץ ומתוכם ננסה להעביר את הפעילות בקיץ: בחיק הטבע, ביצירתיות ובכיף.
כבר זמן מה שאנו חיות את יולי-אוגוסט, בונות תכנית, מכינות את השטח, נפגשות עם הצוות.
ועכשיו, על קו הזינוק, נרגשות ומקוות שיעבור בשלום ובהנאה.
שיהיה לכולנו בהצלחה !
הדס וטל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2628 פר' חוקת
-
קראו עוד...
בשער ידיעון זה מופיע ציורו של חיים זיידרמן הי"ד שנפל בקרב בח' בתמוז תש"ח.
חיים היה אחד מקבוצת ניצולי שואה שהגיעו לקבוצת בארות-יצחק בנגב במסגרת "עליית הנוער" לקראת חגי תשרי בשנת תש"ז (1946)
וכך מספרת עליו סילביה מנס, אז אחת מאותה קבוצה וכיום חברת קיבוץ עין-הנצי"ב:
"למעשה היה חיים צייר/אמן בנפשו. על כל פיסת נייר צייר דיוקנאות, כל המחברות היו עטורות באיוריו היפהפיים. הוא צייר והנציח אירועים רבים מחיי היומיום. עדר כבשים עם רועה, נוף הנגב, חיילים, המגדל, מן הנעשה על ה"מונטאר", ועוד.
...לילה אחד, כשהייתי במקלט הש"ר (השירות הרפואי) הופיע אצלי חיים עם ציוריו ומחברותיו המעוטרות, ביקש ממני לשמור עליהם...
למחרת, ח' בתמוז, באו גלים גלים של מטוסים ואחריהם חיילים מצריים רבים והרסו מה שעוד נותר מן היישוב עד אז".
יפת שדיאל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2627 פר' קרח
-
קראו עוד...
לפני מספר שעות התקבלנו כחברי קיבוץ. את התלאות שעברנו עד שהגענו לרגע זה קצרה היריעה מלתאר.
על השמחה העיבה עננה לא נעימה שעטפה את הקיבוץ.
לאורך כל הדרך, לאורך כל הקשיים, תמיד זכרתי ודבקתי בבחירה שלי – הקיבוץ.
החיים בקיבוץ לא מתאימים לכולם ובטח לא זורמים בשלווה בכל שנייה. אבל בכל מקרה בחיים בקיבוץ צריך לבחור ובחירה כזאת צריכה להיעשות בכל יום ויום, בכל שעה ושעה.
רק כך אפשר להמשיך לצעוד לעבר החזון ולתמוך בו. רק כך אפשר לראות את העתיד, לבנות אותו ולקיים אותו.
עבורי – היום הזה חגיגי ומשמעותי. עברתי הרבה עד שהגעתי ליום המיוחל הזה. אני שלמה עם הדרך בה בחרתי והלכתי בשנים האחרונות.
חי יום-טוב ברוכי
חבר, אתה חסר...
לפני חמש שנים התחלנו לציין את יום הולדתו של דן שהם ז"ל שנקטף בטרם עת.
אנו מציינים את היום בנסיעה משותפת לטיול בארץ, תחביב שהיה כה אהוב עליו.
אנו נפגשים, חברי הכיתה ובני המשפחה הקרובה והכל מתחבר למין יום הולדת שכזה - יש חברים, יש משפחה, יש ממתקים ותמיד יש את אותה עוגה נפלאה. שמחים שנפגשים, צוחקים, נהנים מהטיול ורק דן בעצמו, ילד יום ההולדת, חסר. חסר מאוד!!!!
השנה קיבלנו גם מתנה - "סיפור לגיא וליובל" (ילדיו היקרים של דן), ספר שהפיקה לאה אמו ומחזיר את כולנו לימים טובים יותר, לימים מאושרים יותר, ומאפשר לנו להיות לכמה רגעים בתוך החוויות ההן יחד עם דן.
ספר שמזכיר לנו מדוע הוא כל-כך חסר.
ענבל ישראלי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2626
-
קראו עוד...
הרב שאול ישראלי זצ"ל עלה לארץ בשנת תרצ"ד לא לפני שעבר תלאות רבות בדרך להשגת הסרטפיקט יקר המציאות.
לאחר שנדחה שוב ושוב, התיעץ עם עוד שניים מחבריו ברבה של מוסקבה, הרב יעקב קלעמעס זצ"ל, אם להבריח את הגבול למרות סכנת המוות שבדבר. הרב קלעמעס הטיל גורל הגר"א והפסוק שעלה היה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי... עד הנהר הגדול נהר פרת".
בשנת תרצ"ג חצה הרב ישראלי עם חבריו את נהר פרוּת הקפוא לפולין, נתפש על ידי הפולנים שרצו להחזירם לרוסיה, אולם ניצל ועלה ארצה בשנת תרצ"ד בזכות סרטיפיקט ששלח לו מרן הראי"ה קוק זצ"ל. כאן למד בישיבת 'מרכז הרב'.
הפסוק שיצא בגורל אצל הרב קלעמעס הוא מספר דברים פרק א' פסוק 7. בהמשך מספר משה על הצורך במינוי שופטים ודיינים שינהיגו את העם. גם כדי למנוע פילוגים וכן להשתדל שכל מעשיהם יהיו בלב אחד. כך עד פסוק 19. משם ממשיך התאור של מסעיהם עד שמגיעים אל מטרתם בהר האמורי ושם למעשה אמורה להתחיל התכלית של יצאת העם ממצרים והפיכתו לעם. ירושת הארץ. אלא שאז בא חטא המרגלים המסופר בפרשת השבוע שלנו וגרם לעיכוב של 40 שנה.
אין ספק שזכרו של הרב ישראלי וירושת הארץ כרוכים זה בזה בזכות ספרו הראשון 'ארץ חמדה' – "לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים, אותו חיבר בהיותו רבו של כפר הרא"ה (המושב הראשון שבחר לו רב) ומשם פעל רבות להטמעתן של הלכות אלו בהתיישבות הדתית כולה.
הרב שאול ישראלי זצ"ל נתבקש לישיבה של מעלה בי"ט בסיוון תשנ"ה. השבוע לפני 14 שנה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2625 פרשת "בהעלתך"
-
קראו עוד...
ידיעון 2624 חג השבעות פר' נשא
-
קראו עוד...
חוט של חסד
אילה גרוס, בת הקיבוץ שנולדה לפני 59 שנים לאברמ'ל ויהודית גרוס ז"ל, מוותיקי ובוני בארות-יצחק,
חיה במוסד "שקמה" ברעננה למעלה מ-40 שנה.
מאז נפטרו הוריה אני מלווה אותה בביקורים אחת לשבועיים, בעזרתה של הנהגת הנאמנה שלי עדנה.
בביקורנו השבוע השתתפנו במסיבה לקראת חג השבועות – חוויה מרגשת אמיתית.
כל המוסד לבש חג, כולם - כ-200 חוסים- בחולצות לבנות, זרי פרחים על הראש, הרבה שמחה ומוסיקה באוויר.
הבנות הופיעו בריקוד עם שיבולים למנגינת "שיבולת בשדה" ובתלבושות של פעם.
"המרגלים", גם הם בתלבושות מרהיבות, נשאו מפרי הארץ על כתפיים, ובנים אחרים רקדו עם "ספר תורה" בידיהם. חידון לחג וכיבוד לפי המסורת.
בהתרגשות ובהערצה לצוות המוסד נפרדנו מאילה בברכת חג שמח, עד שניפגש אי"ה בעוד שבועיים.
נורית סוקו
קראו את כל המאמר
ידיעון 2623 פר' במדבר יום ירושלים
-
קראו עוד...
חודש אייר האישי שלי-שלנו
חודש אייר. בשלהי ימיך האחרונים, טרם "ברכת החודש" של חודש סיוון, עוד מילה לי אליך חודש עמוס וטעון כל כך. באייר יום הולדתי. באייר גם יום הולדתו של מי שיחד חברנו לחיים משותפים לפני ארבעים שנה כמעט. יששכר ואני, שנינו חוגגים יום הולדת בחודש אייר בהבדל של חמש שנים ויום.
חודש של מלאוּת אבל גם של גריעה. חודש של זמן יהודי-ישראלי צפוף ואינטנסיבי, ימים שנוגעים בזה אחר זה בשורשי זהותנו והווייתנו ומותירים אותנו תמיד קצת מוצפים ומותשים.
ימי הולדת... ימי זיכרון...
חודש שבו נלקח מאיתנו באופן כל כך בלתי צפוי מאיר שלנו, אח אהוב.
בחודש אייר תש"ח איבדו הוריי את ביתם וחבריהם בגוש עציון, ערב הכרזת המדינה לפני 61 שנים. שם גם נפל דודי אברהם, אח של אבי. כעבור עשרה ימים, בי"ד באייר, הגיחו חיים חדשים – נולדתי להוריי האבלים, וכעבור עשרה ימים נוספים נולד אבנר, בן דודי, לדודתי האלמנה הצעירה והטרייה. נר לאב.
ושוב באייר, בעבור 19 שנים, בלילה של כ"ז באייר תשכ"ז, נלקח מאיתנו מאיר אחי כשנפגע ונפל בלחימתו בתעלות גבעת התחמושת בירושלים.
והנה ליל כ"ז באייר, 36 שנים אחרי, בדיוק בלילה הזה לפני שש שנים, נולד ברקי שלנו, בנם של מודי ורחל. הוא בחר להגיח מבטן אימו בדיוק באותו לילה של מאיר, ואולי אפילו באותן דקות שמאיר שלנו נשם את נשימותיו האחרונות. וכשמאיר השיב נשמתו לבורא, כבר נחתמו גם חייו של סבא מרדכי ברמן, אביו של יששכר, והוא נפטר במוצאי חודש אייר, ביום א' בסיוון תשכ"ז.
לפני שנה נולד נכדנו עברי, בנם בכורם של אבישי ומירי. הוא נולד ערב כניסת חודש אייר. הלוח העברי הורה שכניסתו בבריתו של אאע"ה תחול בשבת שלפני יום העצמאות, ואת "פדיון הבן" נקיים ביום כ"ח באייר הוא "יום ירושלים". כך, מבית הקברות בהר הרצל המשכנו לטקס החגיגי של נכדנו הפעוט.
כמה טעון אתה לנו, חודש אייר. מי ייתן ומלאה כוס היגון, ונחמה וטוב יבואו בבתינו.
יהיה רצון מלפניך ה' אלוקינו שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לישועה ולנחמה. אמן.
יונה ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2622
-
קראו עוד...
ביום רביעי שעבר נשיא איראן היה אמור לנחות בברזיל, לפסוע על השטיח האדום ולהתקבל בכל גינוני הטכס. ממש ברגע האחרון הביקור בוטל. העם הברזילאי לרוב אדיש ולא ממש מתעניין במה שקורה מחוץ לגבולות המדינה, ובתקשורת החלק המוקדש לחדשות חוץ קטן מאוד, אבל לקראת הביקור המתוכנן התקשורת התעוררה.
בניגוד מוחלט להרגלם בקודש בימי ראשון - חוף ים, בירה קרה, כדורגל ובשר על האש, יצאו רבבות להשתתף בשתי הפגנות שאורגנו ע"י ארגונים שונים: אחת בריו דה-ז'נירו ואחת בסאן פאולו.
מחזה סוריאליסטי ממש, ארגונים יהודיים מהקצה ועד הקצה, תנועות נוער, ארגוני נשים, ארגוני זכויות אדם, הכנסייה הפרוטסטנטית וארגוני הומואים, זה לצד זה על דגליהם וסיסמאותיהם.
ברזיל היא לא סתם עוד רפובליקת בננות, היא כיום המעצמה השמינית, אבל בזירה הבינלאומית הדרך עוד ארוכה. האם הזמנת נשיא איראן היא מדיניות מכוונת או פאשלה? לכנס הליגה הערבית האחרון מוזמנות גם מדינות נוספות, בסעודה הרשמית הנשיא הברזילאי אמור היה לשבת ליד הרודן הסודני - מבוקש בינלאומי באשמת רצח עם. הנשיא הברזילאי שם לב לצפוי ונעדר בתירוץ כל שהוא ויש עוד דוגמאות.
יש לקוות שההתעלמות החוזרות מפשעי הרודנים הן פשוט "פאשלות דיפלומטיות".
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2621 פר' אמור
-
קראו עוד...
להיות בשמחה תמיד
כמו בכל שנה ביום העצמאות אני שמחה ונהנית לראות את כל בנינו חוזרים הביתה.
מדשאות עמוסות בילדים, נכדים ונינים ששבים למסורת של הקיבוץ.
על כל חלקת אדמה רואים שיחות ספונטניות של בני משק שמתראים רק בהזדמנות זו.
התרגשתי מאוד לפגוש, להתחבק ולהתנשק עם הילדים, קטנים וגדולים, לשמוע מה חדש ופשוט לשמוח.
בתקווה שנזכה לעוד שנים רבות של מפגשים מסוג זה.
שמחה שטרסבורגר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2620 פר' אחר מות-קדושים
-
קראו עוד...
האגדה מספרת שטבנקין אמר פעם, שכאשר תגיע לקיבוצים המהפכה, הקיבוצניקים יפסיקו אותה כשתגיע השעה "לקחת את הילדים". כלומר: לקיבוצניקים יש סולם ערכים שונה! הילדים קודמים למהפכה.
העבודה, ההשתכרות מפירות העמל, חינוך ויצירת תרבות מקורית, היו תמיד ערכים גדולים. שלא לדבר על השוויון, השותפות והערבות ההדדית. מכל העולם באו לראות וללמוד.
את כל הערכים הללו החליפה השאיפה להתעשרות. כמו "עבדי ההייטק" – המעמד הנחשק, שאינו רואה את ילדיו באור יום, אבל מרוויח המון המון כסף.
עכשיו, כשהכלכלה קורסת, ובנקים בעולם פושטים את הרגל, והטייקונים הגדולים מפסידים, אפשר לחזור אחורה לכמה מהערכים הפשוטים שבנו את הקיבוץ.
נכון ש"אם אין קמח אין תורה", אם אין פרנסה, אין כלום. אבל יש הבדל גדול בין חברה ערכית, איכותית, תרבותית, המתאמצת להתפרנס בכבוד ולקיים את האיכויות שלה, לבין חברה שבה ההתעשרות היא חזות הכל.
חי יום-טוב ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2619 פר' תזריע-מצורע
-
קראו עוד...
עד מאה ועשרים !
ביום ראשון 15.2.09 חגגה הגברת מיפ חיס את יום הולדתה המאה בחברת קרובי משפחה וידידים.
כשנשאלה על פשר האירוע הצנוע הסבירה שהיא אינה ראויה לתשומת לב מיוחדת, מאחר שרבים אחרים עשו הרבה יותר על מנת להגן ולהציל את יהודי הולנד: "כל אחד יכול להדליק אור בחדר חשוך".
הגב' מיפ חיס ובני משפחתה הסתירו בשנים 1942 – 1944 בעליית הגג של ביתם באמסטרדם קבוצה של עשר נפשות שהמפורסמת ביניהם הייתה אנה פרנק.
יפת שדיאל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2618 פר' שמיני
-
קראו עוד...
מה בין רומפלנאכט למימונה?
מה זה מימונה כולם כבר יודעים, אבל מה זו המילה השנייה? כל מי שגדל בבית יקה מן הסתם יודע היטב.
בכל מקרה שמחתי לראות את הערך באינטרנט. להלן ציטוט מויקיפדיה:
"רומפלנאכט (Rumpelnacht) הוא כינוי בפי יהודי אשכנז לליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחו"ל). פירוש הביטוי הוא "ליל ההעברה" והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואיחסונם, ובמקביל –
החזרת כלי החמץ הביתה.
לילה זה זכה לכינוי מיוחד משום שהוא מאופיין בדחיפות ובזריזות מיוחדת. ברוב המשפחות נהוג לעבוד אל תוך הלילה אפילו אחר חצות, כדי שכבר למחרת בבוקר יהיה אפשרי להכניס מוצרי חמץ. משום כך נהוג שלא לאוכל עדיין בבית חמץ בערב זה אלא לצאת לאכול בחוץ."
ואכן, אחיי ואני, שגדלנו בבאר-שבע עם הרבה חברים יוצאי עדות המזרח, הורגלנו לכלל: "לא הולכים למימונה עד שמסיימים עם הרומפלנאכט!".
אלישבע בן-דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2617 ערב פסח תשס"ט
-
קראו עוד...
איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב....
אנחנו, בנות האביב למדנו בגן שחף על האביב ועל פסח שמתקרב.
יהודית, רבקה, מירי וברוריה מנקות את הגן שלנו לפסח ומוציאות ממנו את כל החמץ.
בפסח אוכלים מצות ובליל הסדר שותים מיץ ענבים ושרים "מה נשתנה".
למדנו בגן שירים לפסח: "משה בתיבה", "שמחה רבה אביב הגיע פסח בא" ועוד...
אנחנו יודעות גם שכשהאביב מגיע החורף מסתלק, את המעילים תולים בארון וכבר אין יותר בוץ ושלוליות.
באביב יש פריחה של כלניות בכל מיני צבעים ואותן אסור לקטוף (אבל חמציצים מותר...)
וכשהלכנו לטיול ראינו המון פרפרים ובשדה ראינו את החיטה גדלה ואת הגרעינים שבתוך השיבולים הירוקות.
בעיקר אנחנו מחכות שפסח יעבור ואז כבר נוכל ללבוש את בגדי הקיץ והסנדלים.
אבל מה שבאמת חשוב מבחינתנו הוא שאנו עומדות לחגוג את יום הולדתנו השלישי.
לכל אחת מאיתנו תהיה מסיבה עם כתר, עוגה ובלונים.
אז יודעים (אז יודעים)
שבא אביב (שבא אביב)
אז יודעים שבא אביב...
(דתיה בן דור)
חג פסח כשר ושמח מבנות האביב
אור נתנזון, נטע שוהם ואורי שטרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2616 פר צו שבת הגדול
-
קראו עוד...
ברכת חמה האישית שלי
לברכת החמה שזוכים לומר פעם בכל 28 שנים אין תאריך עברי קבוע. היום נקבע לפי שנת השמש, ביום שמתחילה תקופת ניסן (האביב), ביום רביעי בשבוע ה-8 באפריל. בפעם הקודמת הייתי כמובן בבארות יצחק. זה היה ביום רביעי ד' בניסן תשמ"א. באותו יום שמעתי ריאיון ברדיו עם איש בשם יעקב גואטה שאמר שבירך באותו יום את ברכת החמה בפעם השלישית. זה עשה עלי ממש רושם ואמרתי לעצמי, שאם אזכה לברך בעוד 28 שנים גם לי תהיה זו הפעם השלישית, מכיוון שזכרתי במטושטש שבעבר, בשנת תשי"ג, השתתפתי בברכת החמה ברוב עם במדרשיה בפרדס חנה. אמנם שאלתי את עצמי איך זכור לי דבר כזה, הרי מראש חודש ניסן עד אחרי פסח היינו בחופש ולא היינו במדרשיה. הבעיה נפתרה בקלות בעידן המחשב. בלוח שיש לי במחשב אפשר לרוץ על פני השנים קדימה ואחורה. כך הגעתי לשנת תשי"ג וראיתי שבאותה שנה יום רביעי, ה-8 באפריל היה יומיים אחרי פסח ב-כ"ג בניסן, ביום שחזרנו ללימודים. רוב חברי גרעין מתנחלים נולדו בשנת תרצ"ז (1937) והשנה אנחנו בני 72. בעוד 28 שנים, אי"ה, בשנת תשצ"ז (2037) מועד ברכת החמה הבאה - מי שיזכה להגיע לזה יהיה בן 100...
איתן פלינט
קראו את כל המאמר
ידיעון 2615 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
בקש טובה לשכנךָ ומצאתה במעונךָ.
ביוזמה ברוכה של שכנים וחברים זכיתי להתפלל במניין בביתי.
בימים שמצבי הבריאותי לא אפשר לי להגיע לבית הכנסת קיימנו מניין כהלכתו וגם שמענו דברי תורה בסיום התפילה.
תודה לכל אלו שהסכימו לוותר על תפילה בבית הכנסת ולזכות אותי בתפילה במניין.
שבת שלום ורפואה שלמה לכל חולי עם ישראל.
מיכאל נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2615 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
בקש טובה לשכנךָ ומצאתה במעונךָ.
ביוזמה ברוכה של שכנים וחברים זכיתי להתפלל במניין בביתי.
בימים שמצבי הבריאותי לא אפשר לי להגיע לבית הכנסת קיימנו מניין כהלכתו וגם שמענו דברי תורה בסיום התפילה.
תודה לכל אלו שהסכימו לוותר על תפילה בבית הכנסת ולזכות אותי בתפילה במניין.
שבת שלום ורפואה שלמה לכל חולי עם ישראל.
מיכאל נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2615 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
בקש טובה לשכנךָ ומצאתה במעונךָ.
ביוזמה ברוכה של שכנים וחברים זכיתי להתפלל במניין בביתי.
בימים שמצבי הבריאותי לא אפשר לי להגיע לבית הכנסת קיימנו מניין כהלכתו וגם שמענו דברי תורה בסיום התפילה.
תודה לכל אלו שהסכימו לוותר על תפילה בבית הכנסת ולזכות אותי בתפילה במניין.
שבת שלום ורפואה שלמה לכל חולי עם ישראל.
מיכאל נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2615 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
בקש טובה לשכנךָ ומצאתה במעונךָ.
ביוזמה ברוכה של שכנים וחברים זכיתי להתפלל במניין בביתי.
בימים שמצבי הבריאותי לא אפשר לי להגיע לבית הכנסת קיימנו מניין כהלכתו וגם שמענו דברי תורה בסיום התפילה.
תודה לכל אלו שהסכימו לוותר על תפילה בבית הכנסת ולזכות אותי בתפילה במניין.
שבת שלום ורפואה שלמה לכל חולי עם ישראל.
מיכאל נתנזון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2614 פר' ויקהל-פקודי
-
קראו עוד...
ק ה י ל ה
אחת ההגדרות למילה קהילה במילון היא "ציבור מאורגן".
נפרדנו מקהילתנו במוצאי שבת לפני כארבעה שבועות לצורך ביקור משפחתי בבירת סין הרחוקה.
המרחק הגיאוגרפי הוא עצום. טיסה של כתשע שעות בכיוון הלוך מקיפה כמעט חצי עולם. כששירכנו רגלינו במסדרונות הארוכים של הטרמינל בבייג'ין חשנו שכגודל המרחק מהבית כן גודל התחושה המוצאת את ביטויה גם בסביבה האחרת. פעם לחשוב על משהו סיני היה מוביל אותנו לאסוציאציה של אמנות מיניאטורית, של כלי חרסינה זעירים, וגם הדמויות נראו בצמצום. היום הכל גדול בסין. הבניינים רבי קומות, הרחובות והכבישים רחבי מימדים. השפה האנגלית (האחרת) מופיעה בשלטי ההכוונה בדרכים וגם על שלטי שמות הרחובות. תמיד תיארנו לנו את בני העם הסיני קטן הקומה נוסע בריקשות או באופניים. כיום הכבישים מלאים בכלי רכב מכל הסוגים ומהמודלים האחרונים וגם באוכלוסיה נראים אנשים בעלי קומה ורחבי גוף.
אולימפיאדה אחת וקהילה אחת של מיליארד וכמה מאות מיליוני בני אדם עברה שינוי מהותי, ובגדול.
יפת שדיאל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2613 פר' כי-תשא
-
קראו עוד...
חזרנו השבוע מטיול של שלושה שבועות בדרום הודו. זה לא טיול קל. לפחות באופן שאנחנו מטיילים בתת-יבשת זו.
בסוף השבוע השני לטיולנו היינו אמורים למשוך מאות קילומטרים צפונה כדי להגיע למקום אטרקטיבי ביותר בשם "האמפי" שהוא יעד טיול מיוחד במינו והוא גם יקרב אותנו לכיוון מומבאי (בומביי), שמשם נטוס כעבור שבוע הביתה.
באותו יום ראשון בבוקר עזבנו מקום נפלא בהרים ונדדנו במשך 48 שעות ברכבות ובאוטובוסים של התחבורה הציבורית של הודו: חמש שעות לעיר מאדוריי, שמירת חפצים ברכבת והסתובבות בעיר עד לרכבת הלילה לבאנגלור בקרון שינה. בבאנגלור – שמירת חפצים ברכבת ו"כיבוש" העיר ל-10-8 שעות האור, וחזרה לתחנת הרכבת ללילה נוסף בקרון שינה שיביא אותנו להוספט ומשם בריקשה להאמפי.
48 שעות ללא קורת גג לראשינו, שירותים ציבוריים ברמת "העולם השלישי", צחצוח שיניים בתחנות הרכבת, וכו'. ובכל זאת, בערב של היום השני כשהעמסנו את התרמילים על גבינו – הגדול על הגב והקטן על חזית הגוף מקדימה, ועלינו במדרגות כדי לעבור על הגשר להולכי רגל, עד לרציף 8 הרחוק, תהיתי עם יששכר בשאלה, "מה עושה אותנו כל כך נינוחים ושבעי רצון באותן דקות"? והרי זה כבד, והרי איבדנו הרבה שעות שינה, ולא החלפנו בגדי גוף מאתמול בבוקר, וכפות רגלינו מיוזעות ומלוכלכות, אז מה זו ההרגשה המרחפת הזו של חופש, עצמאות, התגברות, התערבבות בקהל עצום כשאתה אחד מהם, שייך לא שייך...
אלה היו רגעים מאוד עוצמתיים בשבילי. ניסיתי בכל מאודי לפתור את חידת הקסם הזו ונשארתי כשמתיקותה ממלאת אותי...
יונה ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2612 פר' תצווה - זכור
-
קראו עוד...
השבוע הייתה לי ולבתי חן הזכות להשתתף בהכתרה של "רבנית פורים" שהתקיימה באולפנית "ישורון" בפ"ת, בה לומדת בתי יובל.
כמידי שנה בחודש אדר נהוג באולפנית להכתיר בת אחת שהיא "רבנית פורים", שתפקידה לנהל את בית הספר למשך השבוע בו חל פורים, לקבוע תקנונים מיוחדים, ולהחליט החלטות שכמובן קשורות לשמחה ולחגיגה של החג. ערב ההכתרה הוא ערב שהוא כולו מופע ענק בו מעלות כל בנות שכבת י"ב הצגה שכל כולה הכנה בלעדית שלהן, ללא טיפת עזרה מצד גורם מבוגר כלשהו. זה כולל: תפאורה, תלבושות, בימאיות, כוריאוגרפיות, רקדניות וכמובן השחקניות עצמן. בערב זה בחרו הבנות להעלות את ההצגה- "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
הצגה נוגעת ללב עם המון מסר כפי שכולנו מכירים.
אין מילים לתאר את החוויה הגדולה שעברנו. פשוט לא יאומן. הרגשנו, חן ואני, כאילו זה עתה מועלית בפנינו הצגה טובה ב"הבימה". חזרנו הביתה שיכורות ולא מיין...
חג פורים שמח לכולנו
קראו את כל המאמר
ידיעון 2611 פר' תרומה
-
קראו עוד...
טובה הארץ מאד מאד...
כאשר אנחנו בחו"ל אנו מתפעלים מהנופים המרהיבים ומהגנים המוריקים והפורחים, ואולי תוך כדי זה גם מוציאים דיבת הארץ רעה.
ישראל היא ארץ מדברית אבל אנחנו רוצים שהיא תיראה כמו חו"ל: דשאים ענקיים וירוקים, גינות טרופיות ופרחים צבעוניים כל השנה, גם בקיץ הלוהט.
בעיית המים דופקת בדלת בעצבנות ובתור מחכים גם זיהום אוויר, מפגעים אקולוגיים, חוסר מודעות למחזור ועוד.
ארץ ישראל אינה ככל הארצות וכל זמן שלא נבין את זה נשלם על זה. כגודל הריחוק מהידיעה כך גובה התשלום.
דבורה ריניץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2610 פר' משפטים
-
קראו עוד...
תמיד בבית
לפני 50 שנה נרעש ונפחד ובעיקר$נרגש לפני העלייה לתורה לקריאה ביום בר-המצווה והיום שוב נרעש
ונפחד ונרגש לכתוב לידיעון.
כבר קרוב ל-24 שנםם שאני לא נמצא פיזית בקיבוץ אבל נשמתי עדיין שם.
אני מקפיד, מאז עזיבתי, לחגוג את שבת בר המצווה - פרשת משפטים - בבית בקיבוץ אצל אימי (לאה ברמן).
לנוער הצעיר שגדל ומתחנך בקיבוץ אני רוצה לאחל ביום זה שגם הם בעוד יובל שנים ירגישו כך אל "הבית".
עקיבא ברמן.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2609 פר' יתרו
-
קראו עוד...
פיספסנו...
שוב ניצחה הפלגנות והביאה את הציונות הדתית אל סופה העגום.
כעת נצטרך להשליך את יהבנו על חובשי הכיפות שבמפלגות הגדולות (האם יש שם עוד כמה?)
ולא נותר לנו כנראה אלא להתפלל שלא נזדקק הרבה למילים "אמרנו לכם".
נחום
קראו את כל המאמר
ידיעון 2608 פר' בשלח
-
קראו עוד...
שבת שירה חלה בדרך כלל בסמוך לט"ו בשבט. ראש השנה לאילנות אינו רק חגם של העצים אלא מזוהה עם הצומח בכללו. בפרשה עצמה אנו מתוודעים אל האירוע המופלא של מעבר בני ישראל בתוך ים סוף ללא פגע. לאחר האירוע הניסי אוסף משה הרועה הנצחי את עם ישראל לומר שירת הודיה. אין ספק שהחיבור בין שירה וטבע בא לביטוי בצורה היפה ביותר בשירת העשבים, במנגינה עדינה ומרטיטה שחיברה המלחינה נעמי שמר ז"ל על פי מילותיו של רבי נחמן מברסלב.
שירת העשבים לחן: נעמי שמר מילים: רבי נחמן מברסלב
|
דע לך שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת משלו.
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של רועה.
|
כמה יפה כמה יפה ונאה
כששומעים השירה שלהם.
טוב מאוד להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד את ה'.
ומשירת העשבים
מתמלא הלב ומשתוקק.
|
וכשהלב מן השירה מתמלא
ומשתוקק אל ארץ ישראל,
אור גדול אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של הלב.
|
לכל אחד מאיתנו יש ניגון המלווה את חייו בכל רגע ורגע כמעט. זהו ניגון המגיע כליווי לדברים - למה שאנו אומרים, למה שאנו עושים ולמה שאנו חושבים.
כשאנו מקשיבים אל האחר, אל החבר, האוזן צריכה להיות קשובה לא רק למילים שהוא אומר אלא גם למנגינה אותה הוא "מנגן". יכולים שני אנשים לומר אותה אמירה, זה יאמר במנגינה של שמחה וזה יספר מתוך דוק של עצבות. עד כמה שהדברים נראים פשוטים לא כך הם. אך הם הם היסוד לתקשורת שלנו עם זולתנו.
לפני כשבועיים עוד רעמו התותחים ועם ישראל הוכיח כי ישראל ערבים זה לזה. וכבר חזרנו אל מציאות בה נמצאים אנו בעיצומם של ימים שרבים מדברים אלינו בשפתנו וכאילו בשפה אחת, בניגונים שונים.
ולוואי והיושב במרומים יכוון את הרועה הבא שלנו שידע להובילנו אל המחוזות הראויים לנו כאומה יהודית.
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2607 פר' בא
-
קראו עוד...
"בואו עננים, הבו גשם לגנים
טיף טיף טיפותי, הבו גשם לשדותיי.
לשיבולת, לאילן,
ולפרח הקטן שבגן... "
השיר מתנגן באזני מיד אחרי תפילת הגשם ואני מחכה ומחכה לעננים ולטיפות.
הגן צמא ! משטח הכלניות מול חדרי האירוח הולך ומתרחב בכל שנה ושנה.
מיד אחרי הגשם הראשון "נשתלים" מקלות הסימון המסמנים כי כאן אסור לכסח את הדשא, כאן צומחת כלנית. אפשר ללוות את הנביטה, הצמיחה והפריחה.
השנה יש בקושי נביטה ומפריחה קשה להתרשם. הפרח הקטן שבגן השנה יותר קטן.
הבו גשם לגנים ולפרח הקטן.
אולי הוא עוד יגדל.
הלוואי !
נורית
קראו את כל המאמר
ידיעון 2606 פר' וארא
-
קראו עוד...
לספר השיאים של גינס
שיעור הצבעה של למעלה מ-90% ושיעור תמיכה דומה עשו את ההצבעה עבור שמעון סוסן לראש המועצה האזורית "חבל מודיעין" לאירוע שחייב להיכנס לספר השיאים של גינס.
כשהתקשרתי לברך אותו אמרתי לו שזו ממש "הצבעה קומוניסטית"...
אין ספק ששיעורים אלה מעידים על הפופולאריות חסרת התקדים לה זוכה ידידנו סוסן בגין מעשיו ואישיותו.
שמעון עצמו מייחס, ובצדק, את ההצלחה לצוות כולו, אך הצלחה כזו אינה מובנת מאליה – יש צורך בחשיבה ניהולית מתאימה של שיתוף ורתימה ע"י הקודקוד.
זוהי ההזדמנות גם להודות לכל חברי בארות-יצחק ותושביה שהצביעו בהמוניהם, וגם לאחל לנציגנו במועצה אהרן גל הצלחה רבה.
אלי ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2605 פר' שמות
-
קראו עוד...
הילדים שלא חזרו מחופשת חנוכה…
אנחנו, תלמידי יבנה, כבר שלושה שבועות לא בבית הספר.
עקב המלחמה והדרישות של פיקוד העורף - אין לימודים.
לפי ההנחיות שקבוצת יבנה מקבלת הם יכולים בכל יום ללמד 100 תלמידים בלבד וגם זה בתנאים מאוד מסוימים.
כן, חשבנו שכיף לא ללמוד, לרבוץ מול הטלוויזיה והמחשב שעות ארוכות, ללכת לשופינג מדי ערב ובקיצור לעשות חיים… אבל זה לא כך !
בינתיים כשיש מלחמה ותושבי הדרום מופצצים אנחנו עושים כל שביכולתנו לעזור, לתרום, להתנדב, לעודד וכו'..
לעזרתנו באו המדריכים עמית, טל ואסתר שבנו לנו תוכנית שבועית, כדי שלא נשתעמם וחס וחלילה לא נתבטל לדקה. התוכנית השבועית כוללת תפילה, ארוחת בוקר, התנדבות מדי יום ב"אסיף" (אסף הרופא), הכנת חבילות לחיילים ולתושבי הדרום, מרכז למידה, פעילות יצירה (תודה ללאה פרידמן), עבודה בענפים ועוד כמה דברים שאין זה המקום לפרטם...
ההרגשה לא ללמוד ולהישאר בבית בזמן שחבריך מופצצים אינה נעימה, כתוצאה מכך אנחנו מזמינים את חברינו מהדרום לקיבוץ.. ואפילו כמה פליטי אשקלון.
אולי לפעמים קצת חופש זה כיף ונחמד, אבל לא כל עוד זה כרוך במלחמה, בסבל ובפחד של אנשים אחרים.
מקוות כבר לצאת מהשגרה הלא שגרתית…
אושר מיור ותמה צוויג (בנגיעות גולן פרץ)
בשם כל תלמידי קבוצת יבנה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2604 פר' ויחי
-
קראו עוד...
מאיר ורויטל מכלוף וילדיהם וכל המשפחה המורחבת נרתמו לאירוח חלק ממשפחתו של מאיר שגרה בדרום החם. במשך השבועיים האחרונים הם אירחו פה את אחותו של מאיר ואחיינית שלו עם ילדיהם, ביחד 14 נפש. שלשום החליטו בני המשפחה לחזור הביתה בתקווה שהשקט כבר לפתחנו, ומשפחת מכלוף כותבת את מכתבה לחברי בארות יצחק:
"אז נכון שהטיפול בבית הילדים הוא כבר לא מה שהיה,
ונכון שהאוכל הוא לא כפי שהיה פעם,
ונכון שפעם הכביסה הייתה משהו משהו, במיוחד שהיא הייתה בחינם,
ויש עוד הרבה דברים שהיום זה לא כמו שפעם היה.
אבל דבר אחד לא יוכלו לקחת מאיתנו:
ה'ביחד' בעת צרה, ולהבדיל בעת שמחה.
אנו גאים להיות חלק מהמשפחה הגדולה הזו ומודים לכל אחד ואחת על היחס ועל העזרה שנתנו למשפחתנו.
מי ייתן ונמשיך לתת (מקווים רק בשמחות)".
מאיתנו,
משפחת מכלוף המורחבת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2603 פר' ויגש
-
קראו עוד...
למשפחת בארות יצחק הנפלאה !
מעולם לא חשבנו שנצטרך לעזוב את ביתנו מפחד האזעקות והקאסמים.
הסיפורים על שדרות נשמעו רחוקים מדי בשבילנו, ומשכבר נאלצנו לעשות זאת פגשנו באנשים כה נפלאים שפתחו את לבם ואת כל אשר להם כדי לעזור לנו.
אין בפינו מלים להודות על כל הטוב שהרעפתם עלינו, והכל במחשבה כיצד להיטיב את שהותנו כאן, ועל הרצון להמשיך ולסייע, והכל בחן ובחיוך.
כה יתן לכם ה' וכה יוסיף שתזכו להיות תמיד מהנותנים וברכת ה' תשרה תמיד במעשה ידיכם.
משפחת רבינוביץ - נתיבות
נ.ב. רצינו להכיר טובה מיוחדת לאחותי עירית פורשר ובני משפחתה הנפלאים – שחר, טל וליאור – שטרחו
רבות עבורנו ועשו הכל על מנת שנרגיש בנוח ! המון תודה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2602 שבת מקץ
-
קראו עוד...
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי את חודש דצמבר.
נולדתי בארה"ב ב-25.12.48 וגדלתי בין גויים בבית-ספר ציבורי (Public School ). במשך כל החודש הייתה אווירה חגיגית לכבוד "חג המולד", ואני, יהודיה קטנה, נהניתי מן ההפקר – להיוולד ב-Christmas Day .
אחרת מה לי ולשמחה הגדולה סביב? בנוסף, חנוכה בפתח ויש מסיבות ב"תלמוד תורה" (Hebrew School) בבית הכנסת, שם למדנו לימודי יהדות אחר הצהרים. גם חגגנו כמובן בחיק המשפחה, עם סבא וסבתא ובני-דודים רבים מצד אבי ז"ל. בקיצור, חודש דצמבר מלא בהתרחשויות שלא תלויות במה שאעשה או לא אעשה. זה פשוט קורה ואני בתוך החוויות הנעימות של התקופה.
לימים התחתנתי עם דוד בחודש דצמבר –גם הוא יליד 12.48 – לתוך מציאות שונה לחלוטין.
חלק מהצמיחה האישית שלנו הוא המיזוג של שתי תרבויות כל כך שונות, אך דומות בפן היהודי.
כעת אני ודוד מחליפים קידומת. ילדינו הכינו לנו הפתעה: טיול ומסיבה לציין את המאורע.
רווינו הרבה נחת לראות את הדינמיקה ביניהם, בשיתוף הפעולה ובקבלת השונות ביניהם. לא כל יום חוגגים יום הולדת, לא בכל שנה חוגגים עשור, ולא כל משפחה מתגייסת לחגוג ביחד.
בתקופה הזאת של החיים עלינו לשבת בשקט ולתת לדברים לקרות סביבנו, בלי להתערב ובלי להפריע.
איזה מעמד מוזר אחרי כל השנים שהיינו עם היד על ההגה.
אנו מאחלים לכל בני גילנו לעבור את "גיל הזקנה" (זה אמור להיות מחמאה!) בשמחה ובחיק המשפחה האוהבת.
ג'ודי פורת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2601 פר' וישב
-
קראו עוד...
הבית היהודי.
הבנתי שהמדור פתחון פה נוסד כדי לתת לחברים שדעתם נשמעת לעתים רחוקות במה לאמירה אישית, בנושא אישי. לכן הופתעתי לקבל פניה מהמדור, לומר משהו אישי על הבית היהודי.
מה כבר יכול להיות אישי בפוליטיקה? הרי כל דקה שאני מקדיש לה נרשמת כפעולה ציבורית...
טעות!
כידוע, מקומי האישי בעת הזאת נטוע בשלושה מעגלים: במשפחה, בחינוך ובהיסטוריה. אולם שמי תקוע עדיין בכל מיני רשימות אלקטרוניות, שמזכות אותי במיילים שונים ומשונים (שאינם זוכים לתשובתי). כך התוודעתי במקרה ליוזמת 'כולנו'. הפעם התעוררה הנקודה ההיסטורית ודחפה אותי לתמוך, והשאר היסטוריה...
הגוף שנולד ליוזמה זו, הבית היהודי, שם לו כמטרות את החינוך ואת דמותה היהודית של המדינה. וכאן העניין המשפחתי: אנשים בגילי המתקשש חושבים על ששה עשר הנכדים כ"י ודואגים לדמות הארץ היפה שלנו, שבה יחיו לדורי דורות.
אז זהו, לא אגיד לכם מה להצביע, אבל אני אישית אצביע ב'.
נחום
קראו את כל המאמר
ידיעון 2600 פר' וישלח
-
קראו עוד...
שיר-שבת
"...כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים"
והנה הם עומדים בסדר תנועה / בני יעקב, השפחות, רחל ולאה.
בפתחו של מסע למול עשיו הנוקם / והס דממת האימה על המחנה רוקם -
- קורים של חשש, כמו בד נארג / וטפטוף קצוב של פחד נספג
בדם הלב הפועם בחזה יעקב / למחשבת המפגש הכל כך קרוב.
כבמארש צבאי, רק פסיעות נשמעות / משתלבות בהולם הדם ברקות.
על אדמה של טרשים, בצעד כושל / משרכים רגליהם שבטי ישראל.
ונדמה כי עתה, בחלוף השנים / משרכים רגליהם גם בני הבנים.
ויד ישמעאל עוד אוחזת בחרב הנקם / למול העם בציון הלוחם עד זוב דם.
וריח אבק השריפה באף עוד נצור / ותנועת המכלול הגורף עוד כדור
וזעקת שכול הדדית מהדהדת ביקום: הרק בדם ואש יהודה עוד תקום?
יהונתן שרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2599 פר' ויצא
-
קראו עוד...
לפני שנתיים טסתי להודו.
נחתתי במומבאי (בומביי) לבד. המטרה הראשונה שלי הייתה להגיע לבית חב"ד, כי ברור שלשם מגיעים כולם, שזוהי נקודת המוצא כשמתחילים טיול תרמילאים במזרח.
הגעתי לביתם של הרב גבי ורבקי. מסתבר שרבקי הייתה אתי בטיסה מהארץ. היא הייתה כחודש ימים אחרי שילדה את מוישי הקטן. זה היה ממש לפני שנתיים. למרות שהיא רק הגיעה בחזרה אחרי לידה היא פשוט ישבה אתנו, המטיילות, רק כדי ש"נרגיש בבית" וחס וחלילה לא נחוש זרות.
ככה זה בתי חב"ד. שליחות אחת גדולה שמטרתה היא לתת לנו התרמילאים רגע אחד של בית חם, ארוחה חמה וכשרה והרבה יחס אוהב.
הרב גבי ורבקי אשתו עזרו לי ולעוד אלפי מטיילים להתחיל את הטיול ברגל ימין.
תמיד תהיתי איך אוכל לגמול להם על כך.
אחרי השבוע האחרון נשאר לי, לצערי, רק לספר על טוב לבם.... זה המעט שאוכל לעשות.
יהי זכרם ברוך !
שולמית גריידי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2598 פר' תולדות
-
קראו עוד...
לפני שבוע ביום שלישי הפכתי להיות סבתא. סבתא מרים.
נולדה לי נכדה קטנה ומתוקה ושמה אֵלָה. אלה נולדה לבתי האהובה גַּבִּי ובעלה היקר ז'אק.
שלושה ימים לאחר האירוע המרגש במשפחתי, ביום שישי לפני שבוע בדיוק, נפטרה אימי היקרה, אדית, סבתא של גבי ויובל וסבתא-רבתה של אלה. היא הספיקה לשמוע שנולדה לה נינה ראשונה, ראתה אותה בתמונה, וגם סיפרתי לה שקוראים לה אֵלָה על שם סבתי, אימא של אבא שלי, שזכיתי להכיר ולאהוב אותה במשך שנים בארץ.
עד כמה שאינני מאמינה גדולה, סמיכות האירועים של הסתלקות מן העולם וניצני חיים חדשים היא דבר מדהים בעיניי. התינוקת הגיעה וסבתא אדית נפטרה. כאילו שאימא פינתה מקום לנכדה שלי, ובמקום לנסוע פעמיים בשבוע לאימי התשושה והחולה, אסע עכשיו לנכדתי.
מי ייתן ואהיה ראויה להוריי שאינם ולדור הבא שאני ממשיכה לגדל ולאהוב.
אימא וסבתא מרים פרייס
קראו את כל המאמר
ידיעון 2597 פר' חיי שרה
-
קראו עוד...
"ענבי הגפן בענבי הגפן..."
זכיתי השבוע להשתתף בחתונה של שני גרים: החתן בוגר האולפן שלנו והמשיך למכון מאיר, שם התגייר, והכלה בוגרת אולפן הגיור בשדה אליהו. הזוג הזה הגיע מוילנה ולשניהם יש כנראה שורשים יהודיים. בזמן החופה אמר הרב בהתרגשות גדולה, שהחופה הזאת היא מעין "תחיית המתים".
מה שריגש אותי במיוחד היו האורחים מצד החתן – בוגרי האולפן שלנו. אחד הגיע אלינו לאולפן מארה"ב כתייר ומהר מאוד החליט להפוך ל"עולה". היום הוא נשוי והגיע לחתונה עם כלתו הישראלית הטריה (גם אצלם רקדתי בחתונה!). השני גם הוא עולה מארה"ב שמשרת היום בצנחנים! השלישי הגיע אלינו מהולנד כתייר וגם "עלה" ולומד בבר-אילן. הרביעית הגיעה אלינו כתיירת מגרמניה (במקור מרוסיה) וגם היא הפכה ל"עולה" ולומדת במכללת אמונה. והרשימה עוד ארוכה ואין סוף לסיפורים המופלאים של כל עולה ועולה.
גם מוריאל פארן ומשפחתו (כולל החותנת) היו – מצד הכלה! ולפתע הזמינו את הרב ירון לברך את אחת הברכות ואני בכלל לא ידעתי שיש כזה קשר בין הרב לחתן (גם לא ידעתי שאולי יכולתי לתפוס איתו טרמפ...).
כל זה כשהייתי מאוד עייפה והתלבטתי אם לנסוע עד לירושלים לבד ולמהר מאוד חזרה לאסיפה...
תחושת "ענבי הגפן בענבי הגפן..." הייתה חזקה מאוד, למרות שהחתן והכלה גרים! לא הצטערתי לשניה שנסעתי ופתאום התמלאתי געגועים לאולפן...
טיפשים אנחנו אם לא נמשיך את המפעל המופלא הזה!
אסתר פורשר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2596 פר' וירא
-
קראו עוד...
לפני כארבע שנים הלך מאיתנו במפתיע דן שהם ז"ל, חברנו לכיתה. בעודנו המומים מהפרידה הפתאומית והכואבת ממנו, חשבנו על דרך מתאימה שתנציח את זכרו. פתחנו במסורת של טיול כיתתי במועד שקרוב ליום הולדתו בחודש סיוון, בסביבות חג השבועות.
דן היה חבר כל כך צנוע ושקט. הוא מצא עולם מופלא בנופי הארץ והדביק את משפחתו באהבה לטיולים. בטיולים הכיתתיים שלנו לוקחים חלק כל בני כיתתו מ"בארות יצחק": מירב, גלעד, ענבל, ציפי, אופיר, אריה, לב, נילי וצביקי ובני משפחותיהם, ולאהל'ה והמשפחה.
בעקבות המפגשים בטיולים החלטנו לעשות שבת יחד, ובשבת האחרונה התכנסנו בני הכיתה כולנו ב"רמת מגשימים" שברמת הגולן בביתם של אופיר ואורנית לוי.
דן, עצוב לנו שהתגבשנו בזכותך ובלעדיך. אתה חסר לנו. הלכת מאיתנו מוקדם מדיי.
אינך צריך לומר מאום, רק תהיה נוכח.
תמיד נשמור לך מקום ונתייחד עם זכרך.
ענבל ישראלי
בשם כל חברי כיתתך המתגעגעים
קראו את כל המאמר
ידיעון 2595 שבת לך לך
-
קראו עוד...
זהו !
תמו ולא נשלמו הבחירות לנשיאות ארה"ב (באופן רשמי האלקטורים יצביעו רק במהלך חודש דצמבר).
כל מי ששמע את הנאום המפורסם של מרטין לות'ר קינג לפני כ-45 שנה מתגאה שאזרח אפרו-אמריקני הגיע לנשיאות ויחד עם זה מתבייש שזה לקח כל כך הרבה זמן.
מערכת הבחירות בארה"ב היא ארוכה מאוד. הפריימריז מתחילים כ-10 חודשים לפני הבחירות. המועמדים לבחירות שיתקיימו ב-2012 מתכננים כבר היום את צעדיהם. סכומי הכסף שמוציאים על מערכת הבחירות מגיעים למאות מיליונים לכל מועמד.
גם אצלנו נפל דבר השבוע, עם ההודעה על איחוד השורות של המפלגות הדתיות-ציוניות.
כמו בארה"ב, רק הזמן יגיד אם השינויים הם "טוב ליהודים".
הפעם, אחרי כ-28 שנה השתתפתי בבחירות לנשיאות בארה"ב. הרגשתי שהגיע הזמן לשינוי רציני.
אני רוצה להאמין שאיחוד השורות אצלנו יביא להגברת השפעתה של הציונות הדתית. כמו שאמר ד"ר קינג: "יש לי חלום..."
איסר ספיר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2594 פר' נח
-
קראו עוד...
אחריי המבול
הטיפות הראשונות כבר נושרות. השמים מתקדרים ואנו מזרזים את בעלי החיים שלנו לעבר התיבה שכבר מתנועעת קלות ליד הגשר הירוק בוואדי שמימיו מתחילים לגאות. דלת התיבה פתוחה לרווחה ובעלי החיים שכנראה מרגישים בחושיהם החדים שמשהו רע מתקרב, נמשכים באופן טבעי אל המחסה המזמין.
ראשונים מדלגים בזריזות זוג הפונים עזרא ודניאלה וכבר נעלמים בפתח האפל. זוג נוסף של חרדונים מזוקנים (סוג של לטאה) מוצא את דרכו בין הטלפיים הרבות ונבלע בפתח עם זוג נחשי מלך (אחמד וסוהא). ולפתע, כאילו משומקום, צצים שני גברתנים, פושטים את ידיהם הכבירות ובולמים באחת את ההמון הנוהר אל פתח התיבה.
"פנו דרך, המבול מתקרב", נשמע קולה הרועם של עצמונה הנאקה.
"מי אתם ומי שמכם לשומרי סף"? פועה פטמה הכבשה.
"הסו כולכם", רועם קולם של אביה ואורן הגברתנים. "לא כולם ייכנסו. חזקה עלינו מצוות הבורא להציל רק נציגים נבחרים מכל זן – שבעה מכל סוג טהור, ושניים מכל סוג שאיננו טהור".
"מה זה גזענות, אפליה, איפה זכויות האזרח"? צרח פייסי הקוף כשבעקבותיו משפחתו הענפה.
רעם הרעים, קול נפץ עז נשמע. ברק הבריק ... ואני פוקח את עיניי בבהלה... ברוך השם אחריי המבול !
שמוליק גליקמן, מנהל "בית האיכר"
קראו את כל המאמר
ידיעון 2593 שבת בראשית
-
קראו עוד...
בסוכות לפני 40 שנה בדיוק הגיעה ריק לודוויג מהולנד לבקר אותנו בקיבוץ. אני קראתי לה טנטה (דודה) ריק. היא הוזמנה לארץ על ידי "יד ושם". בטקס מרשים ומרגש קיבלה תעודת כבוד של חסידי אומות העולם וכן נטעה עץ בשדרת חסידי אומות העולם.
במלחמת העולם השנייה הסתתרתי במשך שלוש שנים אצל טימן וריק לודוויג, משפחה נוצרית פרוטסטנטית מאוד אדוקה שהאמינה שצריך לעזור לאנשים שנמצאים בצרה. הם דאגו לי מאוד והתייחסו אלי יפה, למעשה הם שהצילו אותי. הדוד טימן נהרג בתאונת דרכים אחרי המלחמה. עם עלייתי ארצה שמרנו על קשר מכתבים. טנטה ריק ביקרה פעם נוספת בארץ עם בנה קייס ובמשך השנים המשיך הבן עם אשתו לבקר אותנו. לאחר שהוא נפטר הגיעה אשתו גם לבד. גם שתי הנכדות של הדודים ריק וטימן כבר ביקרו אצלנו. אני מקווה שיבואו עוד נכדים לבקר. אני הייתי אצלם פעמיים.
הקשר עם המשפחה חשוב לי כי בזכותם הקמתי עם בעלי אהרן ז"ל משפחה נהדרת.
שרה הלוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2592 ערב סוכות תשס"ט
-
קראו עוד...
... תני שאוהב את סוכות.
לבנות סוכה ביחד עם משה, שעושה קולות מצחיקים בשפתיים.
פעם מִקש ופעם מברזל (כי משה הוא בעצם מסגר).
קודם – הם בונים ותני "מקשט" - אם לקרוא לזה "קישוט".
כל מיני אביזרים והמצאות, קישוטים מצחיקים, קישוטים מיוחדים וצורות ויצורים.
ושרשראות? שבתצי תעשה!
ועכשיו, תני בונה (על הבלטות מימי זכאי), לגמרי לבד, ואודי מקשט.
ושרשראות? שבתצי תעשה!
...
כך תיאר ערן וולקובסקי, בן משק ושכן שלנו, פרק מילדותו של תני.
זכאי הוא יצחק זכאי ז"ל, ומשה הוא משה פלדהיים ז"ל. את הפואמה לזכרו של תני כתב ערן בחורף תשל"ד (1974), לאחר נפילתו של בננו בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. בתקופה שהוא מתאר גרנו בבית ליד "בית הדסה", וחלקנו 4 חדרים ל-4 משפחות: קמפה, זכאי, פלדהיים ואנחנו, משפ' אהרן.
השנים חלפו. לפני גיוסו לצה"ל בנה תני "סוכה לנצח" יחד עם ינקו ז"ל – הסוכות לנצח הראשונות שנבנו כאן. הוא הבטיח שקל לבנותה וקל לפרקה...
לקראת סוכות 1973 השתדלנו במיוחד שהסוכה תהיה טיפ-טופ, כי הובטח לתני, שהיה סמ"פ בסדיר, שיקבל חופשה בחג הסוכות... אבל ההשגחה פעלה אחרת...
הסוכה של תני נבנית על ידינו עד עצם היום הזה וישנם בה קישוטים רבים ומיוחדים שתני עשה במשך שנות נעוריו, ומדי שנה אנו שמחים לקשט בהם את הסוכה שלו-שלנו.
אורה אהרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2591 ערב יום כיפור תשס"ט
-
קראו עוד...
הקיץ תם ואתו החום הגדול.
חגי תשרי בפתח, סימן להתחדשות והתרגשות. מזג האוויר נעים יותר וכולנו מצפים לשנה חדשה, לבשורות טובות וזמנים חדשים.
שנים רבות חודש תשרי הוא גם חודש של ימי הולדת ושמחה במשפחה שלנו, אך מזה 35 שנה השמחה, הזיכרון והכאב שזורים יחדיו וכל יום בחודש זה רק מעצים את הזיכרונות, ומרחק הזמן אינו גורם שמקל.
יום כיפור תשל"ד... תחילת המלחמה. אחי צבי (בונדי) מגויס ומתנצל שלא הספיק להגיע לבקר אצלי לאחר הלידה של בתי הבכורה רוני. הוא מבטיח שיחזור מהמלחמה ויבוא להכיר את האחיינית החדשה.
סוכות ושמחת-תורה – חגים שמחים, אך הלב כבד מנשוא לאחר שהקשר הרציף והיומיומי כמעט נותק. המתח והדאגה גוברים עד שהגיעה הידיעה על נפילתו של צבי (בונדי) הי"ד. ומאז, בכל שנה, תקופת חגי תשרי הפכה לתקופה קשה.
גם אבא ז"ל, שלא יכול יותר לשאת את הכאב והגעגועים, החזיר נשמתו לבורא עולם בחוה"מ סוכות, 23 שנה לאחר נפילתו של צבי (בונדי).
זכרו של צבי לא מש ממשפחתנו ונולדו בה ילדים שקרויים על שמו ולזכרו.
בשבת האחרונה, שבת "שובה", הגיע נכדו-בכורו (צבי של ברק) הקרוי על שמו, למצוות. הוא קרא בתורה מעל הבימה שנתרמה לזכרו של סבו. כמובן שתזמון השמות והימים מעורר בנו התרגשות רבה.
צבי של אמיתי הרחיב השבוע את המשפחה - נולדה לו בת במזל טוב !
וגם צביקי שלי הודיע על כוונתו להינשא בע"ה לבחירת לבו.
וכל זה קורה דווקא עכשיו בחודש תשרי. הכאב והגעגוע הוא עצום, אך זה כוחה של המשכיות...
עדה צונץ
קראו את כל המאמר
ידיעון 2590 ערב ראש השנה תשס"ט
-
קראו עוד...
באחד מימי השבוע נתפסנו על חם, דינה ואני, בארוחת צהריים ונתבקשנו להתכבד ולכתוב את "פתחון פה" לידיעון ראש השנה.
הייתי בהלם! מה, כבר עברה שנה?!
וואו! איך הזמן עובר מהר, מה זה מהר? טס- כשנהנים.
האמת, שנה מואצת ועמוסה עברה על משפחתנו הקטנה.
בתחילת השנה מסע "עדים במדים" לפולין, מיד אחרי הנחיתה נכנסנו להכנות לקראת בת המצווה של כנרת, ומשיא ההתרגשות של המסיבה עברנו להכנות לקראת הלידה ובהמשך הברית של רם. כמובן שכל זה תוך כדי מרוץ החיים הרגיל של עבודה, לימודים, ועדות, ישיבות .....
ופתאום באים ומודיעים שהשנה נגמרה ושחדשה כבר בפתח – ועוד לא הספקנו כלום.
שם הפינה מזכיר את התפילה: ...ותקווה טובה לדורשיך, ופתחון פה למייחלים לך, שמחה..., וששון...וכו' במהרה בימינו.
בנוסף לייחולים לימים טובים יותר אנו מאחלים לכל קוראי שורות אלו באשר הם ולכל בית ישראל:
שנה טובה (לפחות כמו זו שעברה)
דינה ושמוליק ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2589 כי תבוא
-
קראו עוד...
משביע לכל חי רצון
נהוג לומר שהצלחת היום קשורה לקימה בבוקר על רגל ימין, וחז"ל דיברו בשבחה ובחשיבותה של "פת שחרית" (בבא מציעא קז, ב).
בארוחת הבוקר שאני מגישה לילדי בית ספר שלנו, מזה כשנה, אני משתדלת לתת להם ארוחה בריאה ומזינה, ולא פחות מכך גם הרגשה טובה ונעימה כדי להתחיל את הבוקר.
כשהתחלתי לעבוד בהגשת ארוחת הבוקר, היו מעט ילדים שהגיעו, והם אכלו בעיקר קורנפלקס וחלב. כיום אני מוסיפה להם פירות וירקות חתוכים ומסודרים, ביצים ולחם מטוגן ואפילו תוספות מיוחדות שלא קיימות בתפריט הקיבוצי, כמו: תה נענע ואפילו דייסת סולת (תשאלו את חברי וחברות הקיבוץ שמדי פעם מבקשים גם להתכבד...)
גם החלק הבין-אישי חשוב לי, ומעבר לחגיגה קטנה עם עוגה ואמירת מזל טוב לילדים החוגגים את יום הולדתם, אני מעלעלת במוסף הספורט כדי להתעדכן בפרטים האחרונים, כך שאוכל לשוחח עם הילדים על תוצאות המשחקים והאירועים ה"חמים" ולשמוע את דעתם.
אני מאוד נהנית מחוויית הבוקר עם הילדים, ושמחה שכיום כבר צריכים להוסיף שולחן וכסאות כדי שלא יחסר מקום.
מרים שניאור
קראו את כל המאמר
ידעיון 2588 פר' כי תצא
-
קראו עוד...
כשדיברנו על הרעיון להכניס לידיעון את המדור פתחון פה חשבנו על סבב של ארבעה חמישה כותבים כשהמטרה לכתוב משהו קצר, נחמד, אופטימי, משהו שכיף לקרוא בדרך מחדר האוכל הביתה אפילו לפני שקוראים את הדף האחרון.
האנשים אליהם פניתי נענו בשמחה. לכתוב משהו קצר לא היווה איום בפני אנשים שפוחדים לכתוב, ומשבוע לשבוע התגבר זרם הכותבים והיו אנשים שפנו אלי עם בקשה לכתוב.
תמיד יש משהו משמח שקורה, ואם אין - שווה לחפש. זו יכולה להיות זריחה, לידה, חתונה, גינה שפורחת, או יום זיכרון שמתקרב וגורם לגעגוע. כל סיבה שגורמת לנו לרצות לכתוב ולשתף מתאימה למדור זה.
אני מסיימת את תפקידי בעריכת המדור הזה עם שובי לבית הספר (שווה "פתחון פה" נפרד) ומעבירה את המדור ליונה ברמן.
אשמח לקרוא כל דבר שתכתבו ושיגרום לי ללכת ביום שישי בצהרים הביתה עם חיוך על הפנים.
שבת שלום,
ריקי שטרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2587 פר' שופטים
-
קראו עוד...
השבוע התחילו נכדינו התאומים (וגם נכדה אחת בגבעת עדה) את לימודיהם בבית הספר.
בנימין ואביטל לומדים באותו בית ספר בו למדו חמשת ילדינו, ולמרות שלא כולם לקקו שם תמיד דבש, סיימו אותו בהצלחה ועברו לחטיבת הביניים ביבנה.
אני מניחה (ומקווה ?) שבית הספר השתנה קצת בעשרים השנים האחרונות מאז עזב אותו הלל, צעיר ילדינו. (את המחשבים, שלא היו בזמנו, פגשתי כבר כשהשתתפתי שם בחוג למחשבים). אני שומעת גם בתקשורת על "אופק חדש" – מהפכה בחינוך. מה שנראה לי כי השתנה לרעה בבית-הספר היא העובדה שאין לנו כקבוצת בארות-יצחק אמירה מספקת שם, מאחר שאין לנו כמעט אף מורה במערכת, ואפילו לא מזכירה, ועל כך אני מצטערת.
אנו בקיבוץ רגילים שילדינו נמצאים במסגרת חינוכית כמעט מגיל אפס, ועוברים ממסגרת למסגרת בכל שנה או שנתיים. לכן המעבר למסגרת חדשה אולי קצת מובן מאליו בשבילנו. ובכל זאת, כניסה לבית הספר היא צומת בעלת חשיבות יתירה. זהו שלב משמעותי בהכנה של ילדינו לקראת החיים במאה העשרים ואחת.
הכנה זו היא מטרה מוצהרת של מערכת החינוך. יחד איתה אנו גם מקווים שהם יזכו לפיתוח האישיות של כל אחד מהם ולמיצוי היכולות איתן הגיעו לעולם.
אני תפילה שיזכו בנימין ואביטל ועמם כל הילדים למורים קשובים לרגשותיהם, פתוחים לבעיותיהם ובעיקר אוהבים. אני מאחלת בשעה זו של כניסה לבית הספר: לאביטל – שתצליח לנתב את המרץ הרב שלה לאפיקים חיוביים בסיוע המורות שיהיו לה שם. ולבנימין – הרגיש יותר – שישכיל וילמד להתמודד עם אתגרי עולמנו, גם זאת בעזרת מורותיו. ולשניהם – שיגדלו להיות יהודים שומרי תורה ומצוות, אוהבי ארץ ישראל, בנים נאמנים למשפחתם ולבית בארות-יצחק.
סבתא רחל פלינט
קראו את כל המאמר
ידיעון 2586 פר' ראה
-
קראו עוד...
בל תשחית !!!
בשעה טובה הסתיימה אתמול אחר-הצהרים יציקת שביל מחודש בין המכבסה למחסן הבגדים, מה שאמור להקל על כולנו. אך דא עקא, היו מי שחשבו כנראה שהשביל יפה וחלק מדי וצריך קצת לקלקל...
אז באו ילדים מהתיכון (איך אני יודעת? הם לא היססו לחרוט זאת באופן מאוד ברור בבטון) כגנבים בלילה והשאירו סימנים מכוערים וצלקות בלתי-נמחות על השביל הרחב והיפה.
למה? לא מצא חן בעיניכם? לכו למי שאחראי ותתלוננו... אבל כך להשחית משהו שאנשים רבים עמלו וטרחו להוציא עבודה טובה מתחת ידיהם – תמהני!
אני מאוד מקווה שההורים ומוסדות החינוך שלנו יתייחסו למקרה הזה ובעתיד לא נראה עוד נזקים כאלה.
ע ד נ ה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2585 פר' עקב
-
קראו עוד...
לסיום תקופה
שנים לא יצאתי לשנת שבתון וגם כשכבר יצאתי חלקתי זאת לשני חצאי שנים ולמדתי לאורך 4 שנים. כל שנה עבדתי 1/2 משרה (או קצת יותר) ולמדתי 1/2 משרה, כך שעד שסיימתי כבר הייתה לי זכות לשנת שבתון נוספת.
רוב הזמן הקדשתי ללימוד תנ"ך במכללת "אורות ישראל" באלקנה.
התחלתי בקורסים קלים יחסית והתקדמתי. בשנה האחרונה למדתי תהילים, סיפורי אגדה ופרשנות משווה.
המורים היו מצוינים והלימוד היה מעניין מאוד.
כמובן שמסרתי את כל העבודות ונגשתי לכל המבחנים הנדרשים, למרות שאולי לא הייתי חייבת להיבחן כיוון שכבר עברתי את מכסת ההשתלמויות לקבלת גמול עוד לפני שנות השבתון (ולכן גם בינתיים אין לי תוספת למשכורת).
במקביל ללימודים ב"אורות" למדתי גם ידיעת הארץ והשתתפתי בימי סיור של הקק"ל בניצנה ובימי עיון בקיץ באונ' בר-אילן בנושא תנ"ך.
כאן אני רוצה להודות לקיבוץ ולמשרד החינוך על האפשרות שניתנה לי להעשיר את ידיעותיי בתחום חשוב זה וכמו כן תודה למנהלת בית-הספר שהציעה לי לקחת רק חצי שנת שבתון ולא שנה מלאה.
רחל שפירא
קראו את כל המאמר
ידיעון 2584 פר' ואתחנן - נחמו
-
קראו עוד...
יש אנשים ששואלים אותי איך הגעתי להיות ספרנית.
מאז ילדותי אהבתי מאוד לקרוא, הייתי ממש "תולעת ספרים". אפילו קראתי את האנציקלופדיה בבית הורי.
התקופה היחידה בה לא קראתי להנאתי הייתה כשלמדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, כי לא יכולתי לקרוא בלי "ללמוד" את הספר כמו הספרים הרבים שהייתי צריכה ללמוד במסגרת הקורסים.
אני למדתי סוציולוגיה ומדעי החברה אבל חשבתי שאם אלמד פעם לתואר שני אלמד ספרנות – בגלל האהבה שלי לספרים וגם בגלל שזה מקצוע יותר מעשי מסוציולוגיה.
לא יצא לי ללמוד ספרנות עד שהייתי בקיבוץ 10 שנים ואז למדתי בקורס של ארגון ספרני ישראל (אס"י) לאנשי ההתיישבות העובדת. למדתי יום בשבוע במשך שנתיים וחצי וקבלתי תואר של "ספרן מורשה".
כשרחל הלר פרשה מספריית הילדים לפני כ-20 שנה היא ביקשה ממני להחליף אותה. לאחר זמן מה העברנו את ספריית הילדים למה שהיה פעם הצד השני של המתנ"ס (בבנין של הספרייה דהיום). למשך מספר שנים בהן עבדתי בחצ"ם ענבל החליפה אותי בספרייה.
כשהחליטו לאחד את שלוש הספריות בבניין הנוכחי שאלו אותי אם אני מעוניינת להיות אחראית לספריות המבוגרים והילדים. רחל שפירא נשארה אחראית לספרייה האנגלית. זה היה זמן קצר אחרי שפיל ז"ל נפטר ואני הייתי על פרשת דרכים לגבי עבודתי. החלטתי "ללכת על זה" ואני מאוד מרוצה מהחלטה זו. זאת עבודה מאתגרת ומעניינת. אי"ה בקרוב הספרייה תהיה ממוחשבת והניהול יהיה יותר יעיל.
נראה לי שספריית המבוגרים פורחת בעיקר בגלל המיקום שלה והפיתוח של הספרייה. לצערי ספריית הילדים לא מנוצלת מספיק על ידי הורים וילדים, כנראה בגלל התחרות עם המחשב והטלוויזיה.
אשמח לקבל הצעות לעידוד הקריאה ולראות את כולם בשעות הפתיחה של הספרייה.
אילנה לרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2583 פר' דברים ערב ט' באב
-
קראו עוד...
אשר יצר
להיקלע לתוך מצב שמחייב ניתוח, לשריין כל כך הרבה משאבים נפשיים ופיזיים ולעבור תקופה לא קלה של מתח וחששות – לפני הניתוח, בזמן הניתוח, ההחלמה אחרי הניתוח, החזרה האיטית לחיים רגילים – והשבוע להתקבל אצל מומחה לאונקולוגיה, לחכות בסבלנות עד שיסיים לקרוא את כל סיכום הניתוח והממצאים הפתולוגיים ולשמוע אותו אומר בביטחון משפט אחד בן חמש מלים מאוד משמעותיות והרות גורל: "אתה לא צריך שום טיפול".
אין גבול לשמחה שאפפה אותנו כששמענו את המלים האלה !!!
אנחת "ברוך ה'" יצאה מפני שנינו כאחד כשעינינו טיפה דומעות מהתרגשות עצומה ושחרור מתחים.
"אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים... אם יסתם... או יפתח... אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת..."
תודה ענקית מכל הלב לקב"ה ולשליחיו הנהדרים ! מנעתם מצב שהיה יכול להיגמר אחרת...
שולי ואהרן גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2582 פר' מסעי
-
קראו עוד...
בשבוע הבעל"ט יתארחו אצלנו כ-15 ילדי איל"ן מכיתות א'-ג'.
רוב ילדי איל"ן הם פגועי שיתוק מוחי. שיתוק מוחי מוגדר כחבלה בלתי מתקדמת במרכזי השליטה המוטורית במוח הבלתי-בשל. הפגיעה במוח מתרחשת לפני הלידה, במהלך הלידה או בינקות המוקדמת (עד גיל שנה). חבלה זו מפריעה להתפתחות הנורמאלית של המוח הבלתי-בשל. התוצאה היא מוגבלות בתפקודים המוטורים השונים.
שבוע הקייטנה בקיבוץ מהווה עבור הילדים חוויה נדירה ביותר, בה הם יכולים להרגיש קצת כמו ילדים "רגילים"- לישון בלי ההורים, לטייל בנחל, ליהנות ממתקני שעשועים, לעשות קומזיץ בים ועוד...
בשבוע כזה גם ההורים יכולים להרגיש קצת כמו הורים לילדים "רגילים"- לנסוע להיכן שרוצים ללא חיפוש נגישות לנכים, לדאוג לשאר האחים כי עכשיו יש יותר זמן, לצאת לבלות ולהשאיר בייבי-סיטר כי הנטל לא כבד מדי ועוד....
אני רוצה להודות מראש מקרב הלב לכל השותפים בהצלחת הקייטנה בשם הילדים, שחווית השבוע חרוטה היטב בזיכרונם, ובשם ההורים שמוקירים ומעריכים את היכולת של כולנו לגרום לילדיהם אושר גדול כל-כך.
בהצלחה לכולנו!!!!
ענבל ישראלי.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2581 פר' מטות
-
קראו עוד...
סיימתי את שנת השבתון ואני רוצה לכתוב כמה מלים על חוויה של לימוד שעברתי בשנה האחרונה בלימודיי במדרשת "אביב" יום בשבוע.
מדרשת "אביב" פועלת בעיר ל-אביב. זהו בית מדרש חם ומשפחתי לנשים וצעירות המבקשות ללמוד תורה לשמה ומתוך כך לעסוק בבירור תורני אמוני. במדרשה לומדים תורת חיים: אמונה, תנ"ך, חסידות והלכה לאור תורתו של הרב קוק זצ"ל.
זכיתי ללמוד מפי שלושה רבנים: הרב ערן טמיר, הרב מיכה הלוי והרבנית פנינה נויבירט. כל שיעור שלהם העניק חשיבות מיוחדת ליישובה של ארץ-ישראל ולאחדותו של עם ישראל, תוך כדי לימוד ושיחה על בעיות אקטואליות.
זכיתי להעביר כמה מהשיעורים האלה בבית המדרש של הבגירים ושמחתי לראות את ההתעניינות האמיתית שלהם בנושאים הנלמדים.
שנזכה כולנו לראות בגאולה שלמה.
ריקי שטרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2580 פר' פנחס
-
קראו עוד...
השקים היו הנס שהציל אותנו!
יעקב (ינקו) נפצע יומיים לפני ח' בתמוז, יום הקרב האחרון בבארות יצחק.
היה ברור לכולם שכאשר צועקים "אפשוס" כולם קופצים לתוך התעלות. זו הייתה קריאה לאזעקה. מישהו עמד על הגג השטוח של המאפיה וצפה, ובכל פעם שראה אש שאחריה יבוא הפגז, הוא היה צועק אפשוס וכולם קפצו לתעלות.
באותו לילה כשכולם קפצו לתעלה מישהו שכב שם עם כובע פלדה והכובע פצע את יעקב בבטן וקרע לו את הטחול. יעקב נכנס להלם והיו צריכים לפנות אותו.
דבר נוסף שהיה צריך להתבצע באותו לילה: רות פלדמן ואני היינו צריכות לנסוע עם חמישה שקי כביסה מלוכלכת לקיבוץ דורות כדי לכבס שם, כי לא היו לנו מים במחנה. פתאום בא עקיבא ואומר לי : "יעקב נפצע וצריכים לקחת אותו. במקום לשלוח את השקים אנחנו שולחים את יעקב עם המשוריין".
עמדנו ליד שער הקיבוץ והחלטנו לפזר את השקים לפני השער עד שיגיע המשוריין בלילה הבא.
בסופו של הקרב שהיה התברר שהמצרים הגיעו עד לשער הקיבוץ ואז נסוגו בבהלה כי חשבו שמונחים שם פצצות ומוקשים מסוכנים. אלו היו השקים שלנו. זה היה ממש נס!
עכשיו, אחרי הערב הגדול שהיה בח' בתמוז, אני שמחה על ההתעניינות של כל האנשים ובמיוחד של הצעירים במה שקרה שם. אני מאחלת הרבה בריאות לכולם.
שמחה שטרסבורגר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2579 ח' בתמוז
-
קראו עוד...
האשה הראשונה בבארות-יצחק בנגב
הייתי בת 19. עזבנו את כפר-פינס כגרעין קיבוצי לרמת-השומרון והוחלט שיוצאים להתיישבות בנגב.
המשימה הראשונה הייתה לחפש מים מתוקים. הוחלט שתצא משלחת של כמה בחורים לקידוח ואני נשלחתי עם הבחורים כדי לבשל להם.
היו שלושה בחורים מחברת הקידוח ושני בחורים שלנו – דב שנצר (לימים נצר) ושמחה אוברנדורפר ז"ל.
העמיסו אותנו ביחד עם כל הציוד על משאית פתוחה ויצאנו לדרך.
הייתי שם 10 ימים בערך בלב השממה. השירותים היו בואדי הסמוך – בצד ימין בנות ובשמאל בנים.
היה ערבי בשם שוקרי ששמר עלי. הוא ישב בפתח האוהל כל הלילה ובבוקר קיבל ממני רשימה של מצרכי הבישול להם הייתי זקוקה והוא הביא לי אותם.
בתחילה דיברנו בפנטומימה ולאחר מכן הצלחנו לתקשר בעזרת ספר ללימוד ערבית.
הבחורים מצאו רק מים מלוחים ובכל זאת הצלחנו לגדל גידולים שונים.
לדעתי הרעיון של התחקירים שנעשו הוא גאוני – אנשים שהיו תמיד רק תמונות, דמויות שלא אמרו דבר עליהם חוץ ממשפט ביום הזיכרון, הפכו לבני-אדם עם משפחות ועבר.
יישר כח לעושים במלאכה.
לאה לוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2578 פר' חקת
-
קראו עוד...
פעילול 2008
בשעה טובה ומוצלחת יצאו ילדינו לחופשת הקיץ.
זאת השנה השלישית שבה אני מרכזת את הפעילול – פעילות הקיץ של ילדי כיתות א'-ו'.
השנה היה המעבר די חד – ביום שני סיימו ללמוד וביום שלישי הפעילול נפתח !
יש לנו 42 ילדי קיבוץ ו- 22 ילדים מבחוץ (נחלים, טירת יהודה, פ"ת, רנתיה, מגשימים ובני עטרות).
אני מרכזת את הפעילול בעזרתה של טל ברמן וצוות המדריכות בו: קרן שטרן, הדס פורת, רעות שטרן ומיכל אדם. בנוסף יש לנו תגבור נהדר של נוער מהחטיבה והתיכון – ותיקים וחדשים.
להכין את הפעילול זה מעין "לידה": הכנות ויצירתיות אינטנסיבית, הרבה כוח פיזי והרבה זיעה! בסוף כמובן "נולד" הפרויקט, ועם הטיפול והטיפוח הנכון הכל זורם בכיף והאווירה רגועה. אווירה רגועה = ילדים רגועים = צוות רגוע = הנאה לכולם.
זה המקום להודות לכל בעלי המלאכה שעזרו להכין את השטח: גן-נוי, אינסטלציה, חשמלייה, בנין, כריכיה (התיקון המהיר של הסידורים!), ליעקב שניאור על הסידורים החדשים, ליגאל אנגלנדר שעוזר לי תמיד במעשה וגם בעצות, למאיר מכלוף, נעם גרינברגר והחבר'ה מהתיכון שעזרו להרים את הציליות ובכל ההכנות בשטח – יישר כוח לכולם!!!
לכל הילדים, לצוות ולהורים – חופש נעים, בטוח ורגוע לכולם!
נעמי סלומון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2577 פר' קרח
-
קראו עוד...
שתי קבוצות של הקיבוץ הדתי עלו בשנת תש"ג על אדמות ישוב הקבע שלהן. שנים לא מעטות, בתקופה שלפני התיישבות הקבע, הן היו שכנות ובשתיהן נשארו נשים וילדים בהמתנה עד שנבנה להם בית שאמור להיות בנין עדי עד. שתי הקבוצות התבססו בביתן החדש והחלו לראות ברכה במעשה ידיהן. בעיצומה של פריחה משפחתית, חברתית וכלכלית עלה עליהן הכורת. אבות נפלו על משמרתם, נשים ואמהות התאלמנו וילדים התייתמו. שתי הקבוצות - כפר עציון ובארות יצחק - אספו את שבריהן וניסו להשתקם לאחר המלחמה. בארות יצחק הוקמה מחדש במקום הנוכחי. בכפר עציון חודש היישוב לאחר שחרור ההר במלחמת ששת הימים. שני ספרים נכתבו לאחרונה על ידי שילה גל מבני כפר עציון. האחד מנסה לקבוע כי יישובי גוש עציון הופקרו על ידי המוסדות שהיו הממשלה שבדרך. הספר השני הוא אסופה של קטעי מכתבים של אנשים מאמינים, שהמצור שנכפה עליהם לא שבר את רוחם והם בחרו להישאר ולהגן על האדמה, על אמונתם ועל בית וחזון, גם כשהכתובת הקשה והאיומה הייתה על הקיר. אפשר להתווכח על נכונות הקביעה החד משמעית של הספר הראשון בראי ההיסטוריה, אך אי אפשר להתעלם מהרוח והעוצמה האמונית שנושבת מדפי הספר השני. בכל מקרה הדברים, התרחשו בתקופה שמדינת ישראל עדיין לא הייתה לעובדה קיימת וממשלה עברית עוד הייתה בגדר חלום. כיום, כשמדינת ישראל חוגגת ששים שנה לקיומה כמדינה ריבונית עצמאית וישובים מעלים על נס את גבורתם שתרמה ללא ספק לביסוס עצמאותה של המדינה שבדרך, אין מנוס מלהכיר במציאות היומיומית האומללה והכואבת. יישובי עוטף עזה אכן הופקרו על ידי ממשלה ריבונית בארץ ישראל.
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2576 פר' שלח לך
-
קראו עוד...
בארות מים חיים
זהו. נותרו פחות משלושה ימים עד לפתיחת כנס העיון – האירוע הראשון בסדרת האירועים המתוכננים לציון
60 שנה ליום הקרב בבארות-יצחק בנגב.
פרומו קצר: מה רצינו ומה עשינו?
החלטנו לייחד התכנסות ללימוד ולעיון, פעילות המתאימה לאופיינו כחברה דתי לומדת ומתאימה במיוחד לימינו אלה שבהם שוב נלחמים בשערי עזה. כישוב הממשיך את בארות-יצחק שבנגב אנחנו מזדהים מאוד עם תושבי עוטף עזה וחיפשנו דרך להביע את שאנו מרגישים. הלך המחשבה הזה משתקף בכותרות ארבעת המושבים של כנס העיון (ראו בתכנית המפורסמת על לוח המודעות):
הנגב במלחמת העצמאות > הנגב: צדקת הדרך גם היום > המלחמה לא תמה
וכל זאת תחת הסיסמה בארות מים חיים. אנחנו חיים כאן, בקיבוץ חי ותוסס, נקודה ירוקה בלב הכרך האפור, ומקיימים חיי קהילה שיתופית דתית.
הזמנו רבים להיות אתנו בכנס הזה: אנשים החיים בישובים בנגב המערבי (המוגדרים בתוקף הנסיבות "עוטף עזה"), ראשי מועצות אזוריות ובעלי תפקידים שונים הקרובים לנושא הכנס, חיילים מפיקוד דרום, שכנינו במועצה האזורית חבל מודיעין, ידידים ואוהדים, חברי בארות-יצחק בעבר, בני משפחה של חללי הקרב בנגב, וכמובן – בני משפחותינו. אנחנו מצפים להשתתפות של כ-450 איש.
לצערנו, המלחמה על זכות קיומנו בארץ ישראל לא תמה. הדורות התחלפו והאירועים חוזרים על עצמם. גם היום נזקקים בגבול עזה לבונקרים והאזרחים צמאים לימים שקטים.
כנס העיון הוא הזדהות עם האזרחים והחיילים העומדים היום בקו החזית.
מודה לכולם שנתנו לנו להוציא לפועל את הרעיון ותודה לכל הנותנים יד להצלחת הכנס.
אורית נצר (גרינברגר)
קראו את כל המאמר
ידיעון 2574 פר' נשא
-
קראו עוד...
"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים
והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיהו כ"ז)
"יתקע בשופר גדול !
ואז,
ובאו האובדים מאוקראינה
והנידחים מבילורוסיה
והשבים מאתיופיה
ומיסודי הלכות גרים: "ענוותנותו של הלל" – וכאן, על אחת כמה וכמה, חובתנו לאהבה, אחווה, קירוב ועידוד.
כולנו נקראים לתת כתף למשימה הזאת."
כך היה כתוב על דף שחילק הרב יוסף אביאור השבוע בהרצאה ששמעתי מפיו בנושא הגיור.
אין ספק שהנושא הזה קרוב ללבי, למרות שבעצמי גדלתי בקהילה שמתנגדת בחריפות רעיונית ומעשית בכל ענייני גיור.
כאשר הגענו לגיל ההיכרויות שמעתי ברור מאוד שאצלנו אין על מה לדבר, והכל מתוך דאגה עמוקה ואמיתי לעתיד הקהילה, לעתיד העם היהודי.
מי שראה את עצמו (וכך רובנו הגדול מאוד) כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי, לא העיז ולא חלם להתקרב לגויים. מסביב כבר השתוללה ההתבוללות ורק מי ששמר על עצמו ועל ילדיו שרד.
יצאנו להפגנות תמיכה "שלח את עמי" ו"שחררו את אסירי ציון", רקדנו ברחובות ניו-יורק עם דגלי ישראל, התפללנו שייפתח מסך הברזל ושישחררו את יהדות רוסיה ותפילותינו התקבלו !
המשימה גדולה וכבדה. כאן בארץ ישראל, במדינת ישראל, אנחנו היום עומדים מול אתגרים לא פשוטים. גם כאן אני צריכה לשמור על עצמי ועל ילדיי כדי שנשרוד. ולא מספיקה העובדה שיש לנו בית לאומי שילדינו מגינים עליו והוא לנו חומת מגן.
גם כאן נושבות רוחות של התבוללות, ורק האהבה, האחווה, הקירוב והעידוד יצילו אותנו.
אסתר פורשר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2575 פר' בהעלותך
-
קראו עוד...
ידיעון 2573 פר' במדבר
-
קראו עוד...
אחרי שבוע המשתה
לחברי הקיבוץ היקרים!
זה התחיל מהתעניינות קטנה של "מה נשמע?" ו "האם צריך עזרה?"
והמשיך לעוגות, חיבוקים, תמיכה נפשית ונתינה מלאה מכל הלב.
היה לנו ערב נפלא, מרגש, מדהים, כיף, מאחד ובעיקר - משמח!
תודה על שרקדתם ושמחתם אתנו, תודה על התחושה הגדולה שזאת באמת השמחה של כולנו, תודה על כל האיחולים, לחיצות היד והחיוכים בשבילים ועל ההירתמות המדהימה לארגון החתונה והשבת.
הרגשנו לכל אורך הערב חיבוק אחד גדול מכל כך הרבה אנשים יקרים ואהובים!
תודה מיוחדת לצוות המטבח- שעמד לרשותנו מלפני ההתחלה ועד אין סוף ותמיד עם חיוך.
תודה לצוות החתונה ועוזריהם על שעמלו קשות על מנת שהערב הזה יהיה כל כך בלתי נשכח!
תודה לחשמליה, לנוי, לנורית, לשגיא, לליבו, חנה יעקובי, אורי רזניק, אהרון סעדון, כל צוות החד"א היקר, חנה ברוכי, יגאל גלזמן, הרב ירון ואלישבע, לריקי שטרן, לכל התורנים, ולכל הנשמות הטובות שנרתמו לעזרה בכל רגע שנתבקשו וגם בלי שנתבקשו...
תודה מיוחדת למשפחות שניאור-נאור-גל שעשו מעל ומעבר, שסבלו את השיגעונות והלחצים ושבעיקר היו שם בשבילנו...
תודה על שבת חתן מדהימה שבה זכינו לאחד עולמות.
תודה על האירוח בקיבוץ ( עד הטיסה בעז"ה...) מרגישים תמיד בבית.
שנדע הרבה שמחות בבארות יצחק!
ניר וסהר ומשפחות גל ולומרמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2572 פר' בחוקותי
-
קראו עוד...
יצחק גראופה הי"ד
התבקשנו לחקור על יצחק גראופה. מיד התגייסנו למשימה.
יצחק נולד בהמבורג שבגרמניה, חונך בהולנד ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1939.
התקשר לחיי העבודה והכפר והצטרף לקבוצת "בארי". עם פרוץ מלחמת העצמאות פעל בנגב במסגרת הפלמ"ח.
חשבנו שיהיה פשוט. יצחק היה חבר קיבוץ בארי ומרכז המשק של בארי.
כשפנינו לקיבוץ בארי וביקשנו לבוא, להיפגש ולשמוע, הבנו שמשם לא תבוא הישועה.
איש מחברי בארי היום לא הכיר את יצחק ויכול לספר לנו עליו. בארכיון אין כמעט חומר שיכול לעזור לנו.
היחידה להנצחת החייל הפנתה אותנו לאחיות של יצחק.
עולם קטן – אחד האחיינים של יצחק גדל יחד עם רוברט ריידר.
בע"ה בשבוע הקרוב נצא ביחד להיפגש עם משפחתו של יצחק ואנו מקווים שהמפגש יעזור לנו להכיר אותו.
כיתומת צה"ל שאביה גדל והתחנך בקיבוץ אני מרגישה שהלמידה על הנופלים בקרב בבארות יצחק
חשובה מאוד. היא חושפת את החברים שלא הכירו ולא ידעו לאותם גיבורים שהיו ואינם.
הלמידה נותנת משמעות לשמות, לתמונות ששומעים ורואים אבל לא מכירים...
ורד סוקולובסקי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2571 פר' בהר
-
קראו עוד...
מנחם פרייזלר הי"ד
במסגרת התחקירים על חללי ח' בתמוז קיבלתי על עצמי לחקור על מנחם פרייזלר.
מנחם, כפי שידענו כל השנים, היה ניצול שואה מרומניה, פרטיזן כשהגיע לארץ באניה "חיים ארלוזורוב" - אוניה שגורשה מחופי הארץ לאחר קרב עם הבריטים והאנשים שעליה גורשו ושהו 13 חודשים בקפריסין. כשהגיע לארץ הצטרף לגרעין "תקומה".
ביום שישי האחרון נסענו יוסי ואני למושב תקומה כדי לפגוש את צבי פישר, חבר של מנחם שהיה אתו בקפריסין. צבי סיפר לנו מזיכרונותיו מקפריסין ונתן לנו תמונה של מנחם ובדרך אגב גם סיפר לנו שבמושב גר חבר נוסף שהיה עם מנחם בבארות יצחק בח' בתמוז ונלחם אתו שם באותו לילה.
כמובן שההתרגשות הייתה גדולה והלכנו לזוג הנחמד שושנה ודוב נוימן שקיבלו אותנו במאור פנים. שניהם סיפרו לנו על מנחם ועל סיפור ההגעה המקרית שלהם לבארות יצחק באותו הלילה ואת סיפור נפילתו של מנחם.
לסיום הביקור קיבלנו מדוב מסמך יקר בו הוא כתב במלאת 38 שנה לנופלו של מנחם ולזכרו את סיפור הקרב כפי שהוא זוכר אותו.
התחושה שלי ושל יוסי היא שעשינו משהו שיעזור לזכור את האיש שנהרג בגיל כל כך צעיר וכל כך מעט אנשים זכו להכיר אותו.
ריקי שטרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2570 (יום עצמאות)
-
קראו עוד...
תחקיר על חללי בארות-יצחק במלחמת העצמאות
מה?
האירוע המרכזי לציון 60 שנה לקרב על בארות-יצחק בנגב יתקיים אי"ה בליל ח' בתמוז.
האירוע ילווה את סיפורה של בארות יצחק בנגב מנקודת ראות אישית ע"י שירים וסיפורים המקושרים לנופלים, ללוחמים ולתקופה. ערב שיכול לרגש ולגעת גם באלה שלא זכו לשמוע את הסיפור ממקור ראשון. כמו כן תוכן ערוכה המוקדשת לחללי הקרב ולשאר חברי הקיבוץ שנפלו במלחמת העצמאות.
לבניית התכנית נדרשת עבודה של איסוף חומר על הנופלים – חומר שישמש להכנת מיצג צנוע על כל אחד מהנופלים כבסיס לתכנית הכללית של הערב, ובהמשך גם יועלה לאתר האינטרנט של הקיבוץ כדפי זיכרון אישיים.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2569 פר' קדושים(שבת בנים)
-
קראו עוד...
למה לעשות "שבת בנים"?
בטח יש כאלה בינינו ששואלים מה מקומה של שבת כזו ואולי רואים בזה אפילו דבר מיותר. נכון? הבה ננסה להיות בבחינת "והגדת לבנך":
בן כמה הקיבוץ שלנו? בערך בן 70. הקיבוץ לא נולד ביום אחד בהיר בצריפים שהוקמו בנגב. האנשים הצעירים - "החלוצים" - הגיעו בהתחלה לפרדס חנה ושם התחילו ליצור חיי קומונה - קבוצה שיתופית בשם "רמת השומרון". אחרי שנים אחדות הם זכו לקבל אישור להקים את הקיבוץ בנגב. הם התחילו לנסוע למקום השומם בנגב ולבנות הכול מהתחלה: רפת, בית כנסת, חדר אוכל, מגדל מים ובתי ילדים ואוהלים וצריפים למגורי החברים. ורק אז העבירו את הנשים והילדים וכל מה שהיה להם בפרדס חנה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2568 פסח
-
קראו עוד...
"סתימצקי" – שלוב בין רפואת שיניים לספרות.
אין לך כותרת מתאימה יותר לדברו של רופא השיניים מ"פתחון פה", אולם הפעם בנושא אחר אך קרוב ללבי לא פחות.
הרבה מאתנו הושפעו בילדותם מספרים וסיפורים שונים הן שהוקראו או סופרו על ידי ההורים, הגננת או
המורה והן מספורים שקראנו בנערותנו.
למעשה רבים מאתנו חווים את הסיפורים האלו פעמיים, פעם בתור ילדים השומעים או קוראים ספור, ופעם בתור הורים או מחנכים המקנים ידע לילדינו, וחווים בפעם השנייה את החוויה אותה מאפשר הספר.
דווקא בעידן הטכנולוגי המהיר המאפשר לנו לחוות את החיים דרך אלפי ערוצי טלוויזיה או אינטרנט,
אני ממליץ להוציא מהמדף את הספר הישן והטוב ולהקנות ממנו לנו ולדורות הבאים.
בברכת יום הולדת 60 למדינת ישראל,
חג חירות שמח
ד"ר דרור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2567 פר' מצורע
-
קראו עוד...
שנה להדרכה
חשבנו לכתוב על ההדרכה, על העבודה שאנחנו עושים, על ההתמודדויות, ההצלחות וכו'...
אבל בסוף החלטנו לכתוב לכם – ילדי התיכון (כבר לא כל כך ילדים...).
אתם – שעשיתם לנו את השנה האחרונה מלאה באתגרים ובחוויות מדהימות. הטיולים, הפעילויות, הצחוקים...
למדנו מכם כל כך הרבה: מהפגישות שלנו - כשכולם ביחד וגם מכל אחד בנפרד.
אתם חבר'ה מקסימים. אנחנו יודעים שתצליחו בכל מה שתעשו: תצליחו בלימודים ובבגרויות, תשרתו את המדינה למופת, תהיו אחראים וחכמים בטיול להודו, ואפילו אם זה נראה לכם רחוק – תהיו בני זוג והורים נפלאים.
אנחנו אוהבים אתכם מאוד.
אביעד ורעות
קראו את כל המאמר
ידיעון 2566 פר תזריע
-
קראו עוד...
נפגשים בשביל ישראל – בנתיב הל"ה
לאחר טכס הבוקר שבו נאמר: "שבילי הארץ הזו מרוצפים זיכרון של הנופלים על חירותה וזכרם מלווה אותנו בדרכנו" יצאנו לדרכנו מקיבוץ נתיב הל"ה - כ-170 מבוגרים וילדים, נערים וחיילים.
ביום זה הלכנו לזכרו של שרגא כ"ץ הי"ד – בננו, ואתנו היו ישי וחברים מהכיתה. מילכה אמרה דברים לזכרו בטכס הבוקר.
הולכים לזכרם של נופלים במסלול שהם הלכו בו בתנאים קשים וסביבנו הדרך כל כך יפה, הנוף, הפרחים, החורש, האנשים הנהדרים שמסביב: צעירים ממכינות שהצטרפו, אנשי עמותת "ארץ נהדרת", בנות מכינת "צהלי", צעירי המכינה ע"ש רבין, חיילי גדוד 50 – וכל זה בזכותם של הנופלים.
בגוש-עציון פגשנו את יוחנן בן יעקב שסיפר על שיירת הל"ה והוסיף לנו מהידע הרב שלו.
הרגע המרגש ביותר החוויתי ביום הזה היה כשעמדנו למעלה על גבעת הקרב עם האנדרטה לזכרם של הל"ה ופגשנו שם את האח של דוד צברי שהיה אחד מהרוגי השיירה, והוא סיפר לנו שהיה רק בן 7 חודשים כשאחיו נהרג. הוא מגיע למקום לעתים, עומד וקורא את שמותם. במעמד זה הוא קרא את השיר "הנה מוטלות גופותינו" ואחר כך את שמותם, וכולנו סיימנו בשירת "התקווה".
מכאן אני שולחת את תודתי לרעיה ויוסי ולכל השותפים שזיכו אותי ביום מרגש ונפלא שכזה.
ציפי לוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2565 פר' שמיני
-
קראו עוד...
"מוקה- וניל"
מי מאתנו לא אוהב את שילוב הטעמים של מוקה וניל?
נכון, כמעט כולנו אוהבים. אבל אני אוהבת אותם באופן מיוחד.
הם טעימים להפליא, אני נוהגת לנגוס מהם בביסים קטנים, לפעמים גם גדולים.
הם בדרך כלל זמינים מתי שרק מתחשק לי.
הם מפנקים, יפים, לא קטנים מדי, ולא גדולים מדי.
בניגוד לגלידה, הם חמים באופן מיוחד, ואני נמסה מהם.
הם כמובן מתוקים מאוד ואני מתענגת עליהם כל יום ויום מחדש.
ועל כל זה תודה ליושב במרומים
שזיכה אותי (בינתיים) בשני נכדים מיוחדים - תהילה וניר
כן יירבו...
לאה ריידר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2564 פורים פר' צו
-
קראו עוד...
בעלי מאוהב
כמו כל סיפור אהבה, סיפור האהבה של בעלי התחיל באביב, אביב 2007.
עמדתי לנסוע לביקור הורים לחודש ודאגתי לגינה שלי. יוסי, שמאז שנת 67' חי ונושם את האוויר של בני-ברק, החליט להתנדב לטפל בה. קצת חששתי.
נכון שאחרי העלייה מתימן הוא גדל במושב (כפר-יעבץ שבגוש תל-מונד), אבל עברו למעלה מארבעים שנה ומדובר בגינה שלי! בסוף הסכמתי ולא הצטערתי.
יש ימים בהם מיד אחרי הגעתו הביתה מהעבודה הוא הולך לגינה ולא מוכן להיכנס הביתה. עוד קצת ועוד קצת. מהבוקר עד הלילה הוא מדבר על פרחים ועצים, עושה תכניות, חולם בירוק.
היום אני מביטה על הגינה רק מלמעלה, ואפילו שהשנה היא שנת שמיטה אפשר ליהנות מהפריחה ומהצבעים, להתרגש מצמח שחשבת שמת ופתאום צצה עלווה ירוקה.
בין פורים לפסח אל תשכחו להריח את הפרחים.
יוסי לא מפסיק מאז 2007.
סוזי בר-אורין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2563 פר' ויקרא
-
קראו עוד...
על התורה, על התפילה ועל שירת הלויים
אדם עובר חווות מרגשות בחייו, חוויות שנותנות לו כח ועידוד להמשיך הלאה וללמוד לעתיד איך ליישם דברים לעצמו, למשפחתו ולקהילתו.
ראש חודש אדר ב', אור ליום שישי, הכנסת ספר תורה במושב נחלים לעילוי נשמתו של נתן גליק ז"ל.
ספר תורה שנכתב ובני המשפחה כותבים את האותיות האחרונות – זהו זיכרון לנצח נצחים. כמובן גם הנכדים יקראו בספר בעתיד.
שירה וריקודים מהבית לבית הכנסת בליווי תזמורת ברוב עם – אנשי המושב, חברי הקיבוץ, אנשי צבא, ילדים ואורחים רבים.
בבית הכנסת היה מרגש לשמוע בנאומי הרבנים דברים מיוחדים שלא ידענו על הנפטר.
ובסוף סעודת מצווה – שירים, ניגונים ודברי תורה.
בשבת קודש פר' פקודי, ראש חודש, שבת חזנות עם החזן חיים אדלר בנוף איילון. תפילת ליל שבת ברוב עם, שעתיים של חזנות מרגשת ומרטיטה. בעקבות האסון שקרה יום קודם בישיבת "מרכז הרב" החזן עם המקהלה סחפו את הקהל לשירה אדירה של "אנא בכח" ו"רזא דשבת". לא ממהרים לשום מקום, נהנים מהתפילה.
בשבת בבוקר תפילה משעה 08.00 עד 12.30. בתפילת מוסף בית הכנסת מלא מאוד, גם עזרת הנשים.
השירה בתפילה ובקונצרטים יכולה לקרב הרבה אנשים שמכניסים רגש לתפילה והקהל נהנה ומשתתף. כמובן שהמקהלה מוסיפה רבות להרמוניה ולהנאה מהתפילה.
כדאי לחשוב להביא פעם לקהילתנו חזן אורח כדי שהציבור יהנה בתפילה ויתרגש, לא ימהר לשום מקום...
אסיים בתפילה: "שועתנו קבל ושמע צעקתנו... והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם".
בועז
קראו את כל המאמר
ידיעון 2562 פר' פקודי
-
קראו עוד...
"חורף חם"
זה שמו של המבצע הצבאי המוגבל שביצע צה"ל בעזה וסביבתה בשבוע האחרון. החזאי מודיע על השרב האביבי הראשון שיפקוד אותנו היום ומחר. ירי וניסיונות ללינץ' במזרח ירושלים ובשומרון. ומה עם גלעד שליט – ילד של כולנו? מה הייתי עושה אם הייתי אימא שלו. איך הייתי מחזיקה מעמד? ילד עוד לא בן 20 , ונחטף אל התופת העזתית. ואהוד של קרנית ואלדד שכולם דואגים להם, ואין יודע מה עלה בגורלם.
אז "ארזנו" אל מכונית הטויוטה-הייאס את עֶדן ונעמי ואֵלה ובָּרקי שלנו, והפלגנו ביום שישי שעבר אל ארץ הפרחים האדומים והסגולים והצהובים והוורודים וישבנו בצל עצי המחט וסיפרנו סיפור ושרנו וגילינו מערות קטנות וחלצנו את נעלינו בפעם הראשונה בשלהי החורף ובצבצנו במי נחל השופט.
האם זאת אותה הארץ? אכן, זאת הארץ שלנו היפהפייה, האהובה, אבל מכאיבה עד מוות.
גשם גשם בוא. הרטב אותנו. צנן את פנינו הלוהטים מארץ דומעת וקשה זו. ארץ אהובה שלנו שבשעה שאני כותבת את מילותיי, הסתיימה בכותל המערבי עצרת זעקה ותפילה למען תושבי שדרות ועוטף עזה, והתקשורת מחרידה אותנו בידיעה הקשה על פגיעה בתלמידי ישיבת "מרכז הרב" בירושלים.
אנא ה', קבל את תפילותינו ותחנונינו. עשה למעננו והושיענו, כי בך בטחנו ולישועתך אנחנו מייחלים.
ערב ראש חודש אדר ב'.
יונה ברמן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2561 פר' ויקהל
-
קראו עוד...
פברואר 2008
אדם קם בבוקר. לאחר שתהליך היקיצה מאחוריו, ייתן תודה לבוראו על שזכה להקיץ ליום חדש, והרי הוא פנוי להכנות הבוקר הרגילות, בסיומן הוא נכון לצאת את ביתו. פותח את הדלת, ולפניו הטבע במלוא יופיו והדרו המתעורר גם הוא אט אט ומתמרק לקראת יום חדש.
קריאת השכווי עם אור ראשון: "נשמת כל חי תברך את שמך..." ציפורים שונות מתארגנות בין עפאי העצים לקבל את פני הבוקר בציוץ ובשירה. אח"כ יטיבו במקוריהן את נוצותיהן ויתכוננו להמריא ולתור אחרי מזון. בעלי החי מחדשים את פעילות היום החדש במקומותיהם וגם פרחי הגן וצמחי הניר זוקפים קומתם אל מול קרני השמש הזהובות. כאן בארץ, בארץ ישראל. כך מדי יום ובכל שנה ושנה.
אז למה שוב? הרי לכולם (כמעט) היה מנשר דומה בתיבת הדואר. טוב אז מאחר שהיו תלונות כי הכתב לא קריא, הנה לכם שידור חוזר של החלק העיקרי בכתב קריא למדי. אך למעשה במה שכתבתי כאן רציתי לשתף את קוראי הידיעון במה שקורה לי כמעט כל בוקר ביציאתי מביתי. ואין דרך נאה יותר מכך להתחיל יום.
מי שיקרא בעיון את שכתבו אלה שנענו לאתגר יווכח שזה קורה לא רק לי, גם אם לא כל אחד ואחד חש בכך.
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2561 פר' ויקהל
-
קראו עוד...
פברואר 2008
אדם קם בבוקר. לאחר שתהליך היקיצה מאחוריו, ייתן תודה לבוראו על שזכה להקיץ ליום חדש, והרי הוא פנוי להכנות הבוקר הרגילות, בסיומן הוא נכון לצאת את ביתו. פותח את הדלת, ולפניו הטבע במלוא יופיו והדרו המתעורר גם הוא אט אט ומתמרק לקראת יום חדש.
קריאת השכווי עם אור ראשון: "נשמת כל חי תברך את שמך..." ציפורים שונות מתארגנות בין עפאי העצים לקבל את פני הבוקר בציוץ ובשירה. אח"כ יטיבו במקוריהן את נוצותיהן ויתכוננו להמריא ולתור אחרי מזון. בעלי החי מחדשים את פעילות היום החדש במקומותיהם וגם פרחי הגן וצמחי הניר זוקפים קומתם אל מול קרני השמש הזהובות. כאן בארץ, בארץ ישראל. כך מדי יום ובכל שנה ושנה.
אז למה שוב? הרי לכולם (כמעט) היה מנשר דומה בתיבת הדואר. טוב אז מאחר שהיו תלונות כי הכתב לא קריא, הנה לכם שידור חוזר של החלק העיקרי בכתב קריא למדי. אך למעשה במה שכתבתי כאן רציתי לשתף את קוראי הידיעון במה שקורה לי כמעט כל בוקר ביציאתי מביתי. ואין דרך נאה יותר מכך להתחיל יום.
מי שיקרא בעיון את שכתבו אלה שנענו לאתגר יווכח שזה קורה לא רק לי, גם אם לא כל אחד ואחד חש בכך.
יפת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2560 פר' כי-תשא
-
קראו עוד...
"ברוך אתה ה' ... שככה לו בעולמו"
היה קר מאוד, השמש זרחה והשלג ירד בשקט בשקט.
הייתי בת 12 וחיכיתי להסעה שלי לבית-הספר. לבשתי כפפות צמר שחורות והתבוננתי בפתיתי השלג העדינים שנחתו על הכפפות ונדבקו אחד אחד. נדהמתי כל-כך וקשה לתאר במילים מה עבר עלי כששמתי לב לפתיתים בדמות כוכבים נוציים לבנים בכל מיני צורות.
הייתי לבד בתחנה, צעקתי מהתרגשות. הלב שלי רקד.
באופן מדעי ידעתי שלפתיתי השלג יש צורות, אבל אף פעם
לא ראיתי או שאולי לא שמתי לב לתופעה. עליתי במהרה לאוטובוס וניסיתי להסביר לחברותיי מה עבר עלי,
ולא הצלחתי. מאז אני מחפשת את הצורות האלו ורואה אותן רק על סוודרים, עיטורים לפרסומות של אתרי סקי באלפים ובתפאורה של הבלט "מפצח האגוזים".
בכל פעם שיורד שלג אני רצה לירושלים ועכשיו גם לרמת הגולן כדי לראות, אולי... אולי...
אסתר פורשר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2559 פר' תצוה
-
קראו עוד...
"אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה"
האם פעם חשבתם על משמעותו של הפסוק? האם פירשתם אותו לעצמכם?
הרב דויטש מהקהילה בבודפשט לימד אותי : עד שלא תדע לא תרגיש, עד שלא תרגיש לא שווה התפילה שלך. אני אומר לך שתפילתך בהונגרית חשובה יותר מתפילתו של הציבור שאין להם כוונה להבין מה מתפללים.
אם כך, "אשרי יושבי ביתך", האם נדרשת הפעולה לשבת בבית הכנסת? או התבונה לרצות את בית המקדש בימינו ולשבת שם זו המטרה? והאם זה מוביל להמשך "עוד יהללוך סלה"?
עוד אמר לי פעם הרב דויטש: תחשוב מתי כתבו את התפילות ותסתכל כאילו כתבו אותן לפי משמעותן היום. אם מסתכלים במקור (תהילים פד) מבינים שמשמעות המשפט עמוקה יותר מפעולה מעשית. פתאום "אשרי יושבי ביתך" מקבל משמעות מורכבת שתפילה זו מייעדת, אם אתה באמת מרגיש שמקומך בחיים שלמים.
ככתוב " גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה..." וכשאני מתפלל את שורות "אשרי" כיוונתי והרגשתי שאני חי בחברה טובה ויש ביכולתי לברך על כך שאני חי בקיבוץ בארות יצחק עם אשתי ובתי גדלה כאן, "עוד יהללוך סלה" .
גבריאל נאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2558 פר' תרומה
-
קראו עוד...
"דבר אל-בני ישראל ויקחו לי תרומה"
הרמב"ם פותח את הִלכות צדקה כך: "מצוות עשה ליתן צדקה לעניים שנאמר: 'פתוח תִפְתַח את ידך לו'. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן צדקה עבר ב"לא תעשה". שנאמר:
'לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון'. הכוונה כמובן כל אחד כפי יכולתו.
הרמב"ם: "ואפילו נותן לעני גרוגרת אחת (נראה שיצא ידי חובה) שנאמר: 'אל ישוב דך נכלם' ".
שנים רבות זיכני הקב"ה לעסוק במצוות החסד מטעם הקיבוץ והחברים. ברור לי שאת היסודות קיבלתי מאמי ז"ל. בילדותי הייתי מתלווה אליה בימי חמישי לחלוקת מצרכים או כסף לנזקקים, והכל בצורת מתן בסתר.
כאן פעמיים בשבוע אני נוסע לפ"ת ולפעמים גם לבני-ברק ל-של"ח (שרות לחבר) ולחסַדים אחרים, כולל אוכל שנשאר יום קודם בחדר האוכל ל"טל-חיים", בגדים שמביאים לנו לבית, ממוינים ע"י אשתי שתחיה לסוגים שונים ומועברים לנצרכים.
הכסף מקופות הצדקה אצל יהודה במשרד הדואר ומבית הכנסת, או חברים שמוסרים לי ביד, מובא דרך שליחֹות ישר לבתים.
הכסף "זכר למחצית השקל" ו"מתנות לאביונים" מערב פורים ופורים עצמו מועבר בו ביום לזקוקים בפתח-תקווה והסביבה.
חז"ל מלמדים אותנו שצריך לתת צדקה, מי מעט ומי הרבה, העיקר שיתן בסבר פנים יפות ובטוב לב, באמירת בוקר טוב. ע"י זה שומעים ברכתם ואומר אמן. זו הרגשה רוחנית שקשה להסבירה.
יהי רצון שנהיה תמיד בין הנותנים.
יעקב שניאור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2557 פר' משפטים
-
קראו עוד...
תכנונים, התארגנויות, דאגות, התרגשויות, התרוצצויות, ועוד תכנונים, ועוד התרגשות, ושלא נשכח שום דבר ושום אדם... כך מרגישים פחות או יותר כשמתכננים אירוע שמשמעותו גדולה יותר ממה שאנחנו עושים ועסוקים ביומיום. אירוע שגורם לעצור ולחשוב קצת איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו שואפים.
בתוך כל ההתעסקות הפרטית הזו, משתתפים אתנו כל כך הרבה אנשים והתחושה נפלאה. השילוב הזה בין פרט לכלל נחווה בצורה נפלאה ממש פה בקהילה החמה בקיבוץ. כל כך הרבה אנשים מתעניינים, מציעים, עוזרים, משתתפים, תומכים, עד שאין לתאר את תחושת הרוגע שכל זה משרה בזמן שיכול להיות כל כך מלחיץ, ונותן את הפנאי פשוט להיות, לחוות את הרגע ואת הארוע בשבת כולה. על כל אלה, נובעת מעומק הלב – תודה.
אלישבע בן-דוד
קראו את כל המאמר
ידיעון 2556 פר' יתרו
-
קראו עוד...
האחדות המופלאה
מחר תזכו שוב לשמוע את פרשת יתרו בנוסח הייקי המקובל כבר 48 שנה, עם העליות והמורדות בנגינה הנדרשות לפי טעמי המקרא אותן לימדני אבי מורי מרדכי ז"ל לקראת בר-המצווה שלי.
יש משהו מרגיע בקביעות הזו, בשגרה המוסיקלית הזו, החוזרת אחת לשנה וכוללת את מעמד הר-סיני ומתן תורה, הנשמעת בתוך נוף ירוק המתעורר מתנומת החורף שלו לאביב הממשמש ובא.
במירוץ המטורף של החיים הצפופים יש נחמה ביציאה הוירטואלית הזו למרומי ההר הנשגב, לאפשרות הבלתי-נתפסת לראות את הקולות, להריח את ריחות הבשמים שריוו את העולם מקצה עד קצה, ולחוות – אוי, כמה שזה חסר היום – את תחושת האחדות של "ויחן שם ישראל" – בלב אחד כאיש אחד.
שבת שלום,
אלי ברמן
קראו את כל המאמר
ידייעון 2555 פר' בשלח שבת שירה
-
קראו עוד...
לפני 38 שנים בליבה של העיר בני ברק, ישבו הורי בני ה-21 ובחנו את כישוריהם החדשים שרכשו בשיעורי גיטרה אינטנסיביים, בעוד אני בן השנה ממלמל מילים חסרות משמעות בלול. לפתע נזרקה מן השמיים מנגינה בליבם. לאחר כמה חודשים הפך השיר שהלחינו "ידיד נפש" ליקיר פסטיבל הזמר החסידי ולשגור בפי כל. מאז הותוו חיי בצילה המלבב של השירה והמוזיקה. אולם, אולי כאנטי-תזה לדרך גידולי, בחרתי אני במסלול ריאלי הנדסי ומצאתי עצמי עובד בתעשייה האווירית. ולמרות זאת, ליבי מציץ דווקא למסלול שלא בחרתי בו, ולעיתים תכופות ואולי אפילו תכופות מדי אני שואל את עצמי- אולי אני אמור להיות בכלל שם? אולי אצלי כל שבת צריכה להיות שבת שירה? אבל כמו שידוע, לכל שבת יש מוצ"ש....
אבי צוייג
קראו את כל המאמר
ידיעון 2554 פר' בא
-
קראו עוד...
כל שנה, אחרי ר"ח שבט, אני נזכרת ומתכוננת ליום ההולדת של דיקלה בתי ב-ז' שבט.
ככה בשיא החורף זכיתי להיות בבית בחופשת לידה של 6 שבועות.
בחרנו את השם דיקלה בגלל הקשר לט"ו בשבט ועץ התמר, ובגלל הזיקה העמוקה להתיישבות - מושב דקלה בחבל ימית.
בימים אלה, בין ימי הגשם, כל הנוף מקבל צבעים מודגשים ועזים. ללכת בכביש העוקף ליד השדות הפתוחים
זה פשוט מדהים - כמו ללכת בתוך תמונה של צבעי מים ופסטלים.
כך אני נזכרת בימים שהיו - קר בחוץ ואני מכורבלת עם התינוקת החדשה בבית החם והמוגן.
ג'ודי פורת
קראו את כל המאמר
ידיעון 2553 פר' וארא
-
קראו עוד...
נכנסתי למשרדה. "בוקר טוב" פניתי אליה והיא ענתה בחיוך, הרהרה קצת והוסיפה: "מידי בוקר אני נכנסת לאחד המשרדים שבקיבוץ ומאוד בולט לי שהאנשים הנכנסים לשם לפני או אחרי לא מחייכים! רובם מכירים זה את זה, חיים בקיבוץ, מאוד מוזר שאינם מברכים ב'בוקר טוב'. האם הם חוששים ממשהו? האם כועסים על כל מי שהם פוגשים? מאכזב אותם שהתעוררו לבוקר חדש?"
למחרת בדקתי וגיליתי שחיוך וברכת 'בוקר טוב' לא גוזלים זמן, לא מעייפים.
גיליתי שמאור הפנים הוא "בומרנג" המחזיר טובה לבעליו. גורם לי להתחיל את היום טוב יותר ואולי גם עוזר לזולתי להמשיך את יומו טוב יותר. ברכת השלום היוצאת מפי מקרינה חיובי לאדם שפגשתי ומחזירה לי עצמי שמחה.
עירית הלוי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2552 פר' שמות
-
קראו עוד...
במלאת 10 שנים לפטירתו של אבי יצחק בלנקנשטיין, ממייסדי הקיבוץ וותיקיו.
כל מי שהכירו הכיר אדם בעל דעות מוצקות, מאמין בעקרונות הקיבוץ, אך בשנותיו האחרונות מבין גם בצורך בשינויים. אינטלקטואל, אוהב ספר (ספרן שנים רבות). עסק בפעילות ציבורית, בחקלאות, בהוראת היסטוריה – שהייתה אהבתו הגדולה – ובענייני חינוך. התייחס לכל נושא בחברה הקיבוצית והישראלית.
במאמריו כתב על חינוך המשך, לשאלת הציונים בביה"ס, חינוך מוסיקלי, מקומו של חדר-האוכל בקיבוץ, ביחס לגרעיני בני-עקיבא, טעמי המנהגים, על חברות ב"הפועל המזרחי", על ערך ההתנחלות בימינו, האם יש קולקטיביות רעיונית בקיבוץ? השפעת הטלוויזיה, ביקורת ספרים, ועוד ועוד.
נושא החינוך בקיבוץ היה קרוב ללבו וכך כתב ב-1944 כשילדי הקיבוץ הראשונים הגיעו לגיל חינוך:
"אנחנו עומדים בפני מאורע חשוב בעולמנו הקטן, ציון דרך בחיי הקבוצה.
יותר ויותר נעשים אנו לציבור מחנך ובעיות הקיבוץ ודרישותיו משפיעות על חיינו. פתיחת בית-הספר
מלמדת אותנו שמתחילה התקופה המכרעת בחיי הקיבוץ ומעמידה לפנינו את השאלה האם נצליח להבטיח לנו בנים ובנות שימשיכו את מפעלנו? האם נצליח לחנך אותם ולהחדיר בהם את רעיוננו הלכה למעשה כדי שיהיו מוכנים ומוכשרים להמשיך את דרכנו?"
השאלות קיימות ורלבנטיות גם לאחר 63 שנים, כמו רוב הנושאים אליהם התייחס.
מיכל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2551 פר' ויחי
-
קראו עוד...
לעבדה ולשמרה
תפקידו הראשון של האדם היה ביחס לאדמה - "לעבדהולשמרה":
"לעבדה" = לפתח את האדמה והסביבה, "לשמרה" = לנהוג בה באחריות, לא לרדות בה.
אומר המדרש בקהלת רבה: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו עלכל אילני גן עדןואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחיןהן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתךשלא תקלקל ותחריבאת עולמי, שאם תקלקל - אין מי שיתקן אחריך".
הבורא מזהיר את האדם כי הוא בעצמו יישא בתוצאות מעשיו, לא בבחינת 'שכר ועונש' אלא בבחינת 'פעולה ותוצאה'. על האדם להתייחס אל העולם בדרך של פיתוח בר קיימא, כלומר פיתוח ע"י שימוש במשאבי הטבע יחד עם שימורם ומניעת כלייתם.
במילים מעשיות יותר, בפעולות היומיומיות שלנו עלינו לחשוב באופן 'סביבתי' ולמצוא דרכים כיצד לשמור על הסביבה. לעיתים צריך פשוט לחזור 'אחורה', לפני ההמצאות שהביאה אתה הקידמה. לפעמים זה לא כל כך נוח ודורש מאמץ ואולי אף יותר יקר, אך זה שווה את השקט הנפשי של מי שממלא בנאמנות את תפקידו בעולם.
שולי גל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2550 פר' ויגש
-
קראו עוד...
על זיכרון ועל שכחה
שני ימי זיכרון לשואה יש לנו בכל שנה: י' בטבת, יום הקדיש הכללי, וכ"ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כנסת ישראל והרבנות הראשית ביקשו להנציח כך את זכר האסון הגדול והפשע הנורא נגד עמנו. כנראה חששו שבדרך הטבע האנושי החיים במדינה שלנו יעמעמו את זכר האסון ההוא.
נראה לי שלא כך קרה. בני הדור השלישי כבר רואים בנים לבניהם, והעם זוכר וזוכר. צעירים ומבוגרים נמשכים אל מקום התופת, לגעת בשרידים – ולהזדעזע. חשבון עם ישראל עם העולם לא נסגר.
אבי נהג לומר שאנחנו לא חווינו את השואה. חיינו ושרדנו בשוליה. כך הצליחו הוא ואמי לחנך ילדים רבים לחיות עם תקווה בלב ומבט לעתיד. הוא ידע שהצהרתו זאת אינה כל האמת: גם נכדי גדלים עם חותם השואה בליבם. יש בזה גם צד חיובי. הם יודעים שעם ישראל היה יכול להיות שונה משהוא היום: עם נורמלי, או חלילה בכלל לא. הם יודעים שצריך להאמין וצריך להתאמץ כדי שיהיה ישראל בעולם.
עד ביאת הגואל.
דינה אמיר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2549 פרשת מקץ
-
קראו עוד...
האור – לטוב נוצר, וראשון נברא במאמר האל. האור מאיר את חיינו וגם מעורר את פנימיותנו.
החל מעלות השחר והזריחה – יומנו מתמלא ברגעים מיוחדים של אור. פעמים זוהר, פעמים מסנוור, פעמים מחמם ופעמים חיוור, אבל תמיד תמיד ישפיע על רגשותינו.
כשאני קמה בבוקר ומביטה דרך החלון המזרחי, מראה השמים ורוד וכתום וקצות העננים "מקושטים" בזהב.
דרך ענפי עץ הזית חודרות קרני הזהב ונמוגות באור הבוקר. בשעה שאני יוצאת לעבודה כבר הכל מלא בתערובת הצבעים שכבר התרככו ונוסף להם תכלת אפרפר.
מראה יפהפה שכזה עושה התחלה טובה ליום החדש וממלא תקווה.
גם בבוקר אפור וחורפי אפשר לזכות ברגעים שקרני האור בוקעות להן דרך העננים, "נופלות" על הארץ ויוצרות החזרי ניצנוצים מהעלים ומהעשבים שנרטבו.
מראה כזה מפעים וממלא את הלב בתודה וברכה, והאור הופך לפנימי וגורם להתעלות רגשית שמשפיעה גם על החומר. אשרי האיש שהאור נכנס לתוך ליבו וממלאו בשמחה ובתודה.
חנה ברוכי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2548 פרשת וישב
-
קראו עוד...
פתחון פה
"אנא אב הרחמים שבענו מטובך וברך שנתנו כשנים הטובות.
צווה לשמים לתת טל ומטר לברכה על פני האדמה לחיים ולשלום ולשובע".
טל יורד בלילה – ניחוח נפלא של גשם ראשון.
הגן רחוץ והירוק חוזר להיות ירוק רענן, ומבין הזרימות והשלוליות מזדקרות צמרות עצי הקלאוטריה באשכולות נפלאים של פרי, כדפדפים בגווני ורוד עתיק (בית שטרן, גרינברגר, ועוד רבים). ענפי עץ העוזרד עמוסים בפרי בגוון אדום (מאחורי בית ארונסון), וממש ממול תורמים תרמילי הגלדיציה בצבע שחור לפסטיבל הצבע (נראים כחרובים).
עצים מחליפי צבעים ממלאים את הגן בשלל גוונים (עץ מדהים מאחורי גן שחף – שכחתי את שמו...) – חגיגה לציירים.
אז תפתחו את העינים – הסתכלו סביב. לא נותר אלא להתבשם ולהתאהב.
אני התאהבתי !
נורית סוקו
קראו את כל המאמר
ידיעון 2547 פרשת וישלח
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
"ומותר האדם מן הבהמה..."
טוטי, הכלבה הנחמדה של משפחת לוי, נוהגת לבקרני ולהצטרף לארוחה של החתולים, תוך יחסים סובלניים סבירים. בין הסועדים הקבועים בביתי יש חתול "מיוחס" המקבל את ארוחתו בבית משום שחבריו אינם ששים לחלוק אתו את סעודתם בחוץ.
לפני זמן מה הצטרפה גם טוטי לחגיגה ובלי הרבה מהומה עזבה את השטח במהירות שלא כדרכה.
שמתי לב שה"פולקה" אותה הכנתי באותו בוקר למיוחס – נעלמה. ערכנו חיפושים במשך הבוקר מתחת למיטות וכו', ולא מצאנו זכר או שריד – מוזר !
הפיתרון לחידה נמצא תוך ימים מספר: "אבא" אליהו שכב חולה במיטה ולכן חשבה טוטי שמן הראוי להביא לו מאכל טוב שיבריא. ומה יותר טוב מפולקה? היא התגנבה לביתי, לקחה את העוף מן הבית שלי עד לביתם של אליהו וציפי – כל הדרך בלי לנגוס בו כלל וכלל – והניחה את הפולקה ליד מיטתו של אליהו...
בתאבון ולבריאות !
אורה אהרן
קראו את כל המאמר
ידיעון 2546 פרשת ויצא
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
בהתרגשות רבה ליווינו את ילדינו בהכנות ל"שבת הארגון". סיירנו בחדרי הסניף בשבת, הלכנו בתהלוכת לפידים עד מפקד האש , שמענו את דברי ה"שליחים", עמדנו ושרנו "יד אחים" ולבסוף ציפינו בהופעות של השבטים והמדריכים. נהנינו מאוד מהכל . יותר מכל דבר נזכרנו בכל שנות ההשתתפות שלנו בבני עקיבא בדרום אפריקה , מחניכים עד מדריכים ויושב ראש ארצי. לנו לא היה שבת ארגון ושם של שבט , אלא מפגשים בימי ראשון, ושיא השנה תמיד היה מחנה קיץ (3שבועות באוהלים על יד חוף הים בלי הורים מגיל 10 עד 18). כל כך חשוב היה לנו המסר והאידיאולוגיה של ציונות באווירת תורה ועבודה על מנת לקדם ולהביא אותנו וחברינו ארצה .
בימים אלו אנחנו זוכים בשלב אחר של עליה וזו של הורינו שעלו בזמן האחרון .גם הם היו פעם בתנועת נוער בד"א.
מתפללים שהיום התנועה תהיה לא רק כיף, אלא תנועה של תוכן ומסר של ערכים ציוניים ודתיים.
אלן וליאורה ארונסון
קראו את כל המאמר
ידיעון 2545
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
בשבוע שעבר הלך לעולמו ישראל (פולי) פוליאקוב.
פולי היה שחקן גדול ומצחיקן גדול. הוא היה השופט פנדלוביץ, ששון מטבריה, הסוהר אהרון מכלא 6, קלרשו, וסרג'יו קונסטנצה מהדמויות המוצלחות שבמערכוני "הגשש".
הוא השתייך לעולם הולך ונעלם של משהו שהיה וגווע, נציג של מדינה שהייתה ואיננה עוד.
ההומור של "גשש החיוור" היה מצחיק מאוד ובעיקר לא היה גס. צריך לשמוע שוב ושוב את מאגר מערכוני הלהקה כדי להבין איך עושים הומור מצויין, נקי, מחוכם ומרומז, כזה שהדבר הכי גס בו הוא ה"זין" בפתח וזרבובית. והמערכון הכי פרוע הוא המציל של ש"ס "כל האברכים ימינה וכל הבתולות שמאלה".
אז הייה שלום סרג'יו ונקווה שתעלה לשמיים באותו סטייל שכל כך אהבנו.
לואי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2544
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
העיקרון של שבת הוא אותו שורש אשר מתוך שלוש אותיותיו צמח מלוא היקפה של התחיקה הסוציאלית בימינו, המגינה על זכויותיו ועל מצבו של הפועל.
זאב ז'בוטינסקי
קראו את כל המאמר
ידיעון 2543
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
חוקים בלבד אינם יכולים להבטיח את חופש הביטוי.
כדי שכל אדם יוכל להביע את דעותיו ללא עונש חייבת לשרור רוח של סובלנות באוכלוסיה כולה.
אלברט איינשטיין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2542
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
המצווה היא אבר מהשכינה,
וכשהעושה עושה אותה בשכל גדול
הוא מעלה אותה למדרגה גדולה וגבוהה
המגיד ממזריטש
קראו את כל המאמר
ידיעון 2541
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
"ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כ"ו)
לא שיכורה ולא צמאה אלא בינונית,
שכל זמן שהגשמים מרובים מטשטשים את הארץ ואינה מוציאה פירות.
תענית כ"ב, א
קראו את כל המאמר
ידיעון 2540
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
זהו, אנחנו אחרי החגים, וזה בהחלט הזמן המתאים לסיכומים.
מכאן נאמר תודה עמוקה לכל מי שטרח ודאג שנעבור את החודש האחרון בתפילה, בשמחה של בשר ויין, באירוח מכל הלב ועוד.
לגבאים ובראשם יחיאל הבלתי נלאה, לבעלי התפילה, לבעלי התקיעות; לעובדי הכלבי וענף המזון על כל שלוחותיו – זהו חודש עמוס מאוד אצלם ואנו לא חסרנו דבר; לאחראית על חדרי האירוח ולכל החברים שהעמידו את דירותיהם הפנויות לטובת אורחים – לא שמענו על מישהו שישן בחוץ...; לבוני הסוכה ולמקשטים; לעובדי ענף הבגד שהחודש הזה מעמיד בפניהם אתגרים רבים ועמדו בהם בכבוד; לרב ירון על כל הדרשות, השיעורים ופינת השביעית; לסדרנית הרכב שדאגה שנוכל גם להתארח ולטייל; לועדת תרבות ולעוזריה; ולכל תושבי המקום הקדוש הזה – יהי רצון שנזכה לשנה טובה וברוכה !
קראו את כל המאמר
ידיעון 2539 סוכות
-
קראו עוד...
לקוראינו חג שמח ושבת שלום !
סוכה בגשם
רבי מנחם מנדל מקוצק היה יושב בסוכה ולא זז ממנה גם בשעה שירדו גשמים.
שאלו אותו תלמידיו: "הכיצד, והרי בעת גשם פטור אדם מן הסוכה?"
השיב להם הרב: "הפטור מן הסוכה הוא מפני שבשעת גשם אדם הוא בבחינת מצטער, ו'מצטער' פטור לפי הדין מן הסוכה. אבל לי נראה שיהודי המסוגל לחוש בסוכה מפני הגשם ולהצטער, באמת אינו ראוי לשבת בסוכה".
מתוך "יראה ואהבה"
קראו את כל המאמר
ידיעון 2538 יום כיפור
-
קראו עוד...
לקוראינו גמר חתימה טובה ושבת שלום !
"איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (פרק אבות ד', א)
יש שומר העמל בלי הרף לגרש את הגנב ולמנוע ממנו לבצע את מזימתו. שומר כזה לא יצליח במלאכתו. לעומתו, יש שומר אורב לגנב, תופס אותו וחובשו בכלא. גנב זה לא יגנוב עוד.
ומכאן, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" – כובשו ואינו מסתפק בגירושו.
ר' דב בער – המגיד ממזריטש
קראו את כל המאמר
ידיעון 2537 ראש השנה
-
קראו עוד...
לקוראינו שנה טובה ושבת שלום!
בראש השנה נוהגים יהודים לברך איש את רעהו: "שתהיה לך שנה טובה ומתוקה".
על כך היה אומר רבי שלמה מלצ'נה:
"טובה בלבד אינה מספיקה, משום שאפילו לדבר רע חייבים אנו לומר 'גם זו לטובה'.
על כן אנו מבקשים שתהיה השנה גם 'מתוקה', על מנת שנחוש ונראה שהיא טובה באמת"
מובא בספרו של יואל רפל "יראה ואהבה"
סיפורים ומימרות חסידיים.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2536
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
הבעל שם-טוב ראה דרשן אחד שייסר יהודים על עבירות שבידם.
אמר לו: "אם אתה בעצמך לא טעמת טעם חטא, מניין לך בקיאות כל כך גדולה בעבירות?
אם אתה יודע טעמה של עבירה – קח שוט וייסר את עצמך, ואל תחפש מומים של אחרים".
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
חיפוש חטאים ולימוד זכות – שתי מידות טובות הן.
אלא שצריך אדם לחפש חטאים אצל עצמו וללמד זכות על אחרים.
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב
קראו את כל המאמר
ידיעון 2533
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו,
שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו
בבא מציעא נ"ט
קראו את כל המאמר
ידיעון 2532
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
אילו הייתה מדינה בעולם שכולה אנשים טובים, היו נלחמים להיפטר מן השררה,
כשם שנלחמים עכשיו להגיע אליה.
אפלטון
קראו את כל המאמר
ידיעון2531
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
עיקר מהותו וערכו של היחיד אינו נתון בו בתור יציר נבדל, אלא בתור חבר לציבור אנושי גדול.
אלברט איינשטיין
קראו את כל המאמר
ידיעון 2530
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
האהבה היא מתנה שאלוקים נתן לאדם לבדו תחת השמש.
וולטר סקוט
קראו את כל המאמר
ידיעון 2529
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
ערב תשעה באב, אחרי הסעודה המפסקת, עמד רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שעה ארוכה והשקיף בחלון. החשיכה ירדה והציבור המתין בבית הכנסת לבואו של הרב לאמירת הקינות – והרב איננו.
לבסוף הרהיב השמש עוז, ניגש לרב ולחש: "רבנו, הציבור ממתין."
נאנח הצדיק מעומק לבו ואמר: "כך, משיח לא בא. ללכת ללכת לקינות."
נכנס לבית הכנסת וקרא מעומק לבו: "איכה ישבה בדד..." (איכה א', א)
קראו את כל המאמר
ידיעון 2528
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
רבי חיים מצאנז רכש רק מעט ספרים וכשנזקק לספר היה נוטלו בהשאלה.
טענו כלפיו בניו: "את מפזר את כל כספך לצדקה ואינך מרשה לעצמך אפילו לקנות ספר נחוץ".
ענה להם רבי חיים: "מצוות צדקה אי אפשר לקבל בהשאלה".
מובא בספרו של יואל רפל: יראה ואהבה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2527
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
ת פ י ל ה / י. שחר
שיהיה לנו אור עם ענן וציפור / ופת לאכול ואומץ למחול / ויד נדיבה ומעט אהבה.
שתעמוד לנו זכות לטעום ולתהות / והזכות לנסות אם יותר או פחות /
שרוח חדש שוב ישוב בדרכים / ששחור שדה הקרב ילבין בפרחים /
שאיש לאיש אדם יהיה, ואיש לאיש באמונתו יחיה.
הובא לידיעון ע"י רותי אלידע
קראו את כל המאמר
ידיעון 2526
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
החייל יותר מכל אדם אחר מתפלל לשלום, כי הוא חייב לשאת ולסבול את הפצעים העמוקים ביותר ואת צלקות המלחמה.
דוגלאס מק'ארתור
קראו את כל המאמר
ידיעון 2524
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
נישואין מוצלחים הם בגדר בנין
שיש לשוב ולבנותו מדי יום ביומו
אנדרה מורואה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2523
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחרי הוריו.
לקח אשה – אהבתו הולכת אחרי אשתו.
פרקי דרבי אליעזר, פרק לב
קראו את כל המאמר
ידיעון 2522
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
נהנה אני מאוד לשוחח עם זקנים מופלגים, ונראה לי שמפיהם – מפי אותם אנשים שעברו לפנינו את הדרך שגם נצטרך אולי לעברה – כדאי לשמוע מה טיבה של אותה הדרך, אם מייגעת היא וקשה, אם קלה וסלולה.
סוקרטס
קראו את כל המאמר
ידיעון 2521
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
הנושא אשה הוגנת, אליהו נושקו והקב"ה אוהבו (דרך ארץ רבה פה)
נישואין מוצלחים הם בגדר בנין שיש לשוב ולבנותו מדי יום ביומו (אנדרי מורואה)
קראו את כל המאמר
ידיעון 2520 ושבועות
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום וחג שמח!
שלושת ימי ההגבלה הם כנגד שלוש המדרגות בעבודת השם.
יום ראשון כנגד סור מרע; יום שני כנגד עשה טוב; יום שלישי – תשובה מאהבה.
כאשר הגיעו ישראל למדרגה השלישית ניתנה להם תורה.
רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה
קראו את כל המאמר
ידיעון 2519 יום ירושלים
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק
ספרי, דברים א
עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד שה"ש רבה פז
עתידה ירושלים להיעשות מטרופולין לכל המדינות ולהמשיך כנהר אליה כבודה שמות רבה כג
קראו את כל המאמר
ידיעון 2518
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
התכונות שהן הכרחיות לאיש המדינה:
נחישות ההחלטה, מהירות התפיסה ושלטון השכל
גם ברגע מבוכה.
תיאודור הרצל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2517
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב וחוזר חלילה – אלה הם חיינו, ובמיוחד בתקופה זו של השנה.
התייחדנו עם חללינו ביום הזיכרון ובטכס הסוגר ומעביר אותנו לחגיגות יום העצמאות – מעבר חד ולא פשוט, במיוחד למשפחות השכולות כאן ובכל אתר.
תודה לקב"ה על מזג האוויר הנאה ויישר כוח לכל מי שחשב והוציא מן הכוח אל הפועל באופן מוצלח ביותר את הטכסים והחגיגות, תוך התחדשות ורענון המסורת היפהפיה שלנו. תזכו למצוות !
קראו את כל המאמר
ידיעון 2516 יום העצמאות 2007 תשס"ז
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום וחג שמח!
"דע לך אחי, שישוב ארץ-ישראל הוא כפשוטו ממש, להושיב בה בני אדם, לעבוד אדמתה ולגור בה...
ישוב ארץ-ישראל הוא לעשות את הארץ לארץ נושבת בדרך החומרי כפשט המצווה לבנות בתים
ולטעת כרמים ולזרוע זדות, לעשות בתי מלאכות, מכונות, מעשה ידי אמן, מלאכת חרש וחושב,
כמו שנוהג במעונו של עולם בכל הארצות הנושבות.
מרדכי אלישברג
קראו את כל המאמר
ידיעון 2515
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
עם בחירה
מיום שלישי ועד שבת נמשכה אקציית הילדים. אמהות ניסו לגונן על עולליהן, הן הוכו עד דם והילדים הוצאו.
הילדים הוטענו, נזרקו לקרונות המשא.
אם יהודייה, שמזרועותיה נתלשו בכוח שלושת ילדיה, נזדעקה בקול לא-לה. היא לא בכתה, הייתה זו שאגה אדירה שפילחה את האוויר מסוף הרציף ועד סופו, מחרישה באימתה את כל הקולות האחרים, כקול חיה מיטרפת בפצעיה.
אף הגרמנים נזדעזעו והקצין אמר לה: "עלי מהר לקרון והוציאי את ילדך!" נשימתנו נעצרה כדי רגע והגרמני הוסיף: "אך עלייך לבחור אחד, שומעת יהודייה? רק אחד!"
עד שהאם עלתה בכבש הקרון פשטו הילדים את זרועותיהם והחזיקו בה. שלושתם בכו: "אמא, הצילי אתנו, אמא!" האם קפאה תחתיה, חושיה ניטשטשו והיא הוצאה מהקרון בידיים ריקות...
אקציית הילדים בגטו קובנה, מרץ 1944
מתוך הלקט "מגילת האש" של אבא קובנר
קראו את כל המאמר
ידיעון 2514 פסח תשס"ז
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום וחג שמח !
"עבדי הזמן עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חופשי"
ריה"ל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2513
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
הטבע לא ישפיע עלינו בכל עוצמת כוחו, אלא אם כן נרגישו בכל תחושותינו האנושיות, אלא אם כן יהיו מצבנו הנפשי, אהבתנו, שמחתנו, או תוגתנו, תואמים אותו התאמה גמורה, ושוב לא תהיה אפשרות להפריד בין צחות הבוקר לבין אור העיניים האוהבות, ובין השאון הקצוב של היער לבין הרהורים על חיים שעברו.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2512
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
רבי ברוך ממז'יבוז' הגיע פעם אל ביתו של רבי יחיאל מיכל מזלוצ'וב וראה את דלותו.
"בביתי", אמר רבי ברוך, "יש כלי כסף וזהב." "מנין?" תמה רבי יחיאל מיכל.
"הריני משוטט בערים ובעיירות והחסידים מעניקים לי די והותר".
"הראה לי את כליך", ביקש רבי יחיאל מיכל. "אינני נושא אותם אתי", אמר רבי ברוך, "הם בביתי".
"אם כן", אמר רבי יחיאל מיכל, "מה ההבדל בינינו? אני בביתי וכלי הכסף בחוץ, ואתה בחוץ וכלי הכסף בביתך".
יראה ואהבה – סיפורים ומימרות חסידיים בעריכת יואל רפל
קראו את כל המאמר
ידיעון 2511
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
חביב דינר אחד של צדקה שנתנוהו מאה איש מישראל,
ממאה דינרים שנתנם איש אחד.
שכן המאה יש בהם רוח של גדלות, תפארת וכבוד,
ואילו הדינר האחד יש בו מריח כל מיני בשמים.
רבי שלמה מסאסוב
קראו את כל המאמר
ידיעון 2509
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
עשרה דברים קשים נבראו בעולם: הר קשה וברזל מחתכו, ברזל קשה - אש מפעפעו, אש קשה - מים מכבין אותה, מים קשים - עבים סובלין אותן, עבים קשים - רוח מפזרתן, רוח קשה - גוף סובלו, גוף קשה - פחד שוברו, פחד קשה - יין מפיגו, יין קשה - שינה מפכחתו, ומיתה קשה מכולם, וצדקה מצלת מן המיתה, דכתיב: "וצדקה תציל ממוות". (בבא בתרא י ע"א)
קראו את כל המאמר
ידיעון 2507
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
אחרי הגיליון החגיגי לפני שבוע, הייתי בטוחה שהשבוע אוכל לעבוד יותר בנחת, ולא היא.
החומר החל לזרום ממש מתחילת השבוע ולשמחתי הפך לשטף מים אדירים, והתוצאה הרי היא לפניכם.
לקראת באזאר הצדקה שיתקיים בראש-חודש אדר, יוקדש הגיליון הבא (פר' משפטים) לנושא (צדקה, חסד, התנדבות וכו'). אפשר להשחיז את העטים ולהתחיל לכתוב כדי שאוכל להביא בפניכם גיליון נכבד גם הלאה.
קראו את כל המאמר
ידיעון 2506
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו
דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב
ע"פ ר' נחמן מברסלב
קראו את כל המאמר
ידיעון 2505
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום!
מי אשר ייבחן תמיד, גם בילדותו וגם בנערותו וגם בבגרותו
ויצא טהור מכל סייג, אותו יש לשים מושל על המדינה ולשומרה.
סוקרטס
קראו את כל המאמר
ידיעון 2504
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום וחודש טוב!
ראש חודש שבט
פירוש השם שבט: מקור השם הוא בשפה האשורית אולם משמעותו לא ברורה.
בעברית, המילה שבט פירושה ענף, מטה.
בחודש זה מתעוררים העצים לחיים חדשים מתרדמת החורף וענפיהם מתכסים בעלים חדשים.
על פי מסורת חז"ל, בחודש זה הביאה היונה ענף עץ זית כסימן שקלו המים מעל פני האדמה: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה" (בראשית ח')
קראו את כל המאמר
ידיעון 2503
-
קראו עוד...
לקוראינו שבת שלום !
בימים אלה מלאו 80 שנה למפעלו השלישי של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק – "עונג שבת". להלן קטע מכתבה שפורסמה בעתון "מקור ראשון" בשבת הקודמת.
תודה לשולי גל על הבאת הקטע לידיעון
קראו את כל המאמר
הדף הקודם | הדף הבא