בארות יצחק
חסר רכיב

אודות הקיבוץ

אודות הקיבוץ

קבוצת בארות יצחק הינה חלק בלתי נפרד מתנועת הקיבוץ הדתי.

הקבוצה נוסדה בשנת תרצ"ה (1935) על ידי חלוצים דתיים שעלו ארצה מגרמניה ומצ'כיה. הם הקימו  מחנה הכשרה בפרדס חנה וקראו לקבוצתם "רמת השומרון". החברות והחברים עבדו בעבודות עונתיות בפרדסי המושבה והקימו משק עזר קטן לאספקה עצמית, בו גידלו ירקות, תרנגולות, ברווזים, פרות ובהמות עבודה והמתינו לתורם לעלות להתיישבות קבע.

בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה הואט קצב ההתיישבות בארץ, אך בשלהי שנת 1942, התעוררה שוב התנופה, ומוסדות הישוב תכננו את ההסתערות אל הנגב, במטרה להבטיח את מסירתו ליהודים לכשתגיע שעת ההחלטה על גורל הארץ.

בכ"ב בשבט תש"ג (26 בינואר 1943) יצאה מפרדס חנה קבוצת חלוץ והחלה להקים נקודת יישוב חדשה סמוך לעיר הערבית עזה ולאחר כשנה אמצה את הצעת המוסדות וקראה את שמה "בארות יצחק", על שם הרב יצחק ניסנבוים, ממנהיגי תנועת המזרחי בפולין, שנספה בגטו ורשה. רק בקיץ תש"ה (1945) הסתיימה הקמת בתי ישוב הקבע והחבורה המפוצלת התאחדה בנגב, לאחר עשר שנות ציפייה במחנה הזמני בפרדס חנה. בשנים הבאות התפתחה הקבוצה בקצב מואץ. הוקמו ענפי משק מגוונים, רפת, לול, גן ירק, גידולי מספוא ואלפי דונמים שדות פלחה. בד בבד עם פיתוח המשק גדל גם מספר החברים והגיע למאתיים ושלושים נפש, בהם כשבעים ילדים.

בהיותה הנקודה העברית הדרומית בנגב, הפכה בארות יצחק לבסיס יציאה להמשך ההתיישבות ולפעילות הביטחונית באזור: ב"ליל הגשרים" (16 ביוני 1946) יצאה מבארות יצחק יחידת פלמ"ח שפוצצה את הגשר על נחל עזה  ובעליית "אחת הנקודות" להתיישבות בנגב, יצאו מבארות יצחק ארבע שיירות, שהקימו את כפר דרוםבאריתקומה וחצרים. ובהמשך, שימשה בסיס למפעל הנחת "קו המים המערבי".

מלחמת העצמאות

בפרוץ מלחמת העצמאות נותקו דרכי התחבורה והנגב בא במצור. העבודה במשק החקלאי פחתה וחברי הקיבוץ התמסרו לעבודות ביצורים: בנו עמדות מגן, חפרו תעלות קשר והכינו מקלטים תת-קרקעיים. מלאכת הביצורים נמשכה ברציפות שבעה ימים בשבוע, לרבות בשבתות (מחמת פיקוח נפש).

ביום השבת, ה' באייר תש"ח (15 במאי 1948), עם סיום המנדט הבריטי והכרזת המדינה, פלש צבא מצרים לארץ ישראל והחל מיד להפגיז את בארות יצחק. בו ביום נהרגה חברה ואחרים נפצעו. בלילה פונו האמהות והילדים במשוריינים ונשלחו למרכז הארץ, ובבארות יצחק נשארו כשמונים חברות וחברים, שהמשיכו להתבצר ולהתכונן לבאות.

בשני ביוני תקף הצבא המצרי את בארות יצחק בפעם הראשונה, במטרה לחבור אל כוחותיו באזור באר שבע, אך נהדף על ידי החברים- המגנים.

הקרב על בארות יצחק

ביום ח' בתמוז תש"ח (15 ביולי 1948) בשעה 05:30 החלה הפגזה כבדה מאוד, מלווה בהפצצת מטוסים על הישוב. בחיפוי ההפגזה החלו המצרים להתקרב אל גדרות המשק מדרום, בטנקים ו"נושאי ברן" מלווים במאות חיילים. ההסתערות נבלמה על גדרות הקיבוץ באש מדויקת של המגנים. מאוחר יותר ניסו המצרים את כוחם בהסתערות ממזרח, אך נבלמו שוב.

 לפני הצהרים נפגע מגדל המים בפצצת מטוס, המים פרצו והציפו את תעלות הקשר, הקשר בין המטה והעמדות השתבש והתחמושת נרטבה. בשעה 10:40 הצליח האויב לפוצץ את העמדה הצפון-מערבית. כל מגניה נהרגו והחיילים המצרים, הסתערו לתוך הנקודה ונאחזו בבתים אחדים. המגנים נסוגו לפי פקודה לקו הגנה פנימי והצליחו לבלום את האויב ולרתק אותו למקומו. אולם מצב המגנים היה קרוב לתבוסה. ובכול זאת, לאחר הפוגה קצרה, יצאו להתקפת נגד והצליחו להניס את חיילי האויב משטח המשק, כשהם משאירים אחריהם עשרות פגרים מתים. מאוחר יותר ריכזו המצרים כוחות נוספים והחלה ההתקפה האחרונה לחיסול הנקודה.

ובינתיים, הקשר אל מפקדת האזור ניתק והועלה שם חשש שבארות יצחק נפלה. גדוד הפשיטה של חטיבת הנגב (גד' 9) ניסה להתקרב לבארות יצחק, אך המצרים מנעו את התקדמותו בהפצצה מהאוויר, ורק פלגה של שני תותחי שדה 65 מ"מ ("נפוליונצ'יק") הצליחה להתקדם עד לאזור קיבוץ סעד ולפתוח באש, ופגזיהם הראשונים נפלו במרכז הגדוד המצרי המסתער. החלה בהלה ונסיגת מנוסה של המצרים, בעוד מקלע הבזה של המגנים,  שתוקן תחת האש, גורם להם אבדות כבדות. כך הוכרע הקרב בעזרת ה', שני תותחים מיושנים וקומץ לוחמים נועזים ומאמינים.

אבדות המגנים בקרב היו 17 הרוגים, 15 פצועים ונזקים כבדים למשק, שנהרס לחלוטין. בצד האויב נמנו כמאתיים נפגעים, בהם הרוגים רבים ועמם שלל רב.

לאחר הקרב

לאחר הקרב נותרו בבארות יצחק בנגב כמה עשרות חברים, כאשר בתי המשק היו לגלי חורבות. הנגב הישראלי היה עדיין נתון במצור ואיש לא ידע לומר עד מתי. באותו זמן הצטופפו ילדי המשק והחברות, בהם האלמנות והיתומים, כפליטים במקלט זמני בעורף. ונדרשה חלטה מיידית, "מה הלאה?"  מחוסר ברירה, קבלה הקבוצה את הצעת מוסדות המדינה להקים את בארות יצחק החדשה באזור המושבה הגרמנית הנטושה וילהלמה. וכך היה.

בנגב נתרו רק החורבות, הזיכרונות ומגדל המים המחורר.

התחנה הסופית.

בשנת תשי"ב (1952( נדדה הקבוצה למקומה הסופי, "בארות יצחק החדשה". במהלך השנים הבאות קלטה הקבוצה חברים רבים במסגרות גרעיני השלמה מתנועת בני עקיבא מהארץ ומהגולה, וכן בני משק מתבגרים ואחרים.

בשנת תשכ"ו (1966( הוקם בנגב, סמוך לאתר בארות יצחק הישנה, קיבוץ עלומים, השייך גם הוא לתנועת קיבוץ הדתי, וממשיך את דרכה בבניין הארץ והנגב ברוח "תורה ועבודה".

הנצחה

בשנת תשע"ב (2012), 69 שנים אחרי ההתיישבות בנגב, שופץ מגדל המים הפגוע והמקום הפך לאתר הנצחה מרשים לבארות יצחק בנגב ולכל תנועת הקיבוץ הדתי. שביל בטון מוביל אל המגדל ובצדדיו ספסלי ישיבה עליהם מוטבעים צילומים והסברים על הקיבוץ ועמידתו במלחמת העצמאות. בקיבוץ עלומים הסמוך הוקם מרכז המורשת "בארות בנגב", ובו מערכת מולטימדיה על ההתיישבות בנגב, תנועת הקיבוץ הדתי ובארות יצחק הישנה.

בארות יצחק כיום

קיבוץ בארות יצחק הוא קיבוץ דתי השומר על אורח חיים שיתופי. ענפי המשק העיקריים הם גידולי שדהרפת חלב, לולי פיטום תרנגולות, מפעל אברות לצינורות ולציפוי מתכות. כמו כן, שוכנים במקום מפעלים שונים ואזור מסחרי שוקק חיים.

רב הקיבוץ הוא הרב ירון בן דוד.

בקיבוץ פועלת מכינת "רוח השדה" - מכינה קדם-צבאית דתית לבנים, בראשות הרב אילעאי עופרן והרב איתמר חייקין.