בארות פרברים
היו זמנים, אותם נזכור – זה לא היה מזמן
באמצע שום מקום הוקם קבוץ ממש קטנטן
בני עטרות מעט דרומה, ונחלים על-יד
ותל אביב כה רחוקה-ממש כמו בגדד
קבוץ כה אסטרטגי, כן, ממש קרוב לגבול
אנשי העיר, חלקם חשבו שהוא בכלל בחו"ל...
האוטובוס של מאיר חלף שם במקום
ואם אותו במעט פספסת- הלך לך היום.
פזמון
חלפו שנים – ואיזו הפתעה
אלינו בזחילה קרבה העיר, זו הגדולה
הן רק אתמול תקועים בחור נסתר
והנה, בלי מהומה, הפכנו לפרבר.
כבר מזמן החליטו אותנו לפנות
כדי שאנו לא נפריע למטוסים לנחות
בקרב אוויר ניצחנו, אך נשארנו מותשים
ועכשיו גוזרים עלינו ארבעה כבישים
אחד חותך ת'פרדסים, את ישראל חוצה
אחד מתל אביב קוצץ לנו ת'קצה
גם מצפון התוכניות זזות שעה שעה
ובעודנו מדברים ואנו אי-תנועה.
פזמון
קיבוץ בעיר, על אי-תנועה תקועים
אז איך, תגידו, בדיוק, מהמצב יוצאים
באו נפסיק לבכות ולקטר
אולי בכל זאת יש לחשוב על משהו אחר
מהקיבוץ, בתוך שנה, קניון ענק נבנה
מקום שבו נוכל למכור מוצר לכל קונה
תחנות דלק, סרטים ומסעדות
בארים, חנויות, קאזינו-גם בתי אבות
ובמרכז האי נקים מגדל עתיר קומות
נגור בכיף כולנו – ממש ,בית חלומות"
נשמע אידיוט?לא ריאלי? = תפסיק כבר להזות
לא יאומן כמה מהר כל זה עשוי לקרות...
פזמון
קיבוץ בעיר......